רש"י/סנהדרין/קב/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל באר שבע רש"ש |
איתפח. נתרפא:
אמרו לו. תלמידיו לא קבלת עילווך וכו':
אמר אינהו מי הדרו בהו. מדרכם הרעה דאנא אהדר לי מלדרוש:
אוקי אשלשה מלכים. אוקי סיום הך פירקא עד שהגיעו לג' מלכים:
אמר למחר נפתח בחברין. נדרוש בחברינו שהיו תלמידי חכמים כמותנו ואין להם חלק לעתיד:
א"ל. מנשה בחלום:
חברך וחברא דאביך אנן. כלומר וכי סבור אתה שנהיה חבירך וחבירי דאבוך:
מהיכא בעית למשרא המוציא. אינך יודע מאיזה מקום בפת אתה צריך לבצוע המוציא:
וחבירך קרית לן. ואתה קורא אותנו חבירך:
מהיכא דקרים בשולא. דרפתא ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור דהיינו מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו אבל באמצע לא שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו ל"א מהיכא דקדים כלומר מהיכא שמקדים לאפות והיינו הך ל"א מהיכא דגמר בשולא ממקום שהלחם אפוי יפה ולא מאותו מקום שקורין בשו"ל וראשון נראה:
הוית נקוט שיפולי גלימך. היית מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט:
נפתח ברבוותא. נתחיל לדרוש ברבותינו ולא אמר בחבירינו:
אח לשמים. רע לשמים כדאמרינן (מגילה דף יא.) באחשורוש אח וראש:
דכתיב ואח לצרה יולד. [ווי לצרה] אלמא אח לשון רעה ווי:
אב לעבודת כוכבים. שהיה אוהבה ביותר דכתיב כרחם אב אלמא אב מרחם והני קראי בכדי נקט להו:
ויהי הנקל. באחאב כתוב [כלומר קלות היו לאחאב כל חטאותיו של ירבעם]:
מפני מה תלה הכתוב בירבעם. דבכמה מקומות כתיב לא סר מכל חטאת ירבעם ולא כתיב אחאב אע"פ שהיה רשע ממנו:
תחלה לקלקלה. שהיה מלך ראשון שהקדיח את תבשילו:
גם מזבחותם. הכי רישיה דקרא בגלגל שוורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי:
משתין בקיר. ת"ח משית בקירות לבו:
ומניין שכבד את התורה דכתיב והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם והיינו ספר תורה ועל זה השיבו את הדבר הזה לא אוכל לעשות:
ודילמא. מחמד עיניו היינו עבודת כוכבים:
לא ס"ד. מדקאמרי ליה זקנים לא תשמע ולא תאבה ואי עבודת כוכבים מי הוו אמרו ליה הכי:
סבי דבהתא. זקנים שפלים שהיו רשעים כמו שמצינו באבשלום דקרי ליה לסבי דבהתא זקנים:
שקול היה. מחצה עונות ומחצה זכיות מדמהדרי כולי האי מי יפתה את אחאב משמע דבקושי גדול נענש:
רוחו של נבות. שלפי שהוא הרג נבות היה רוחו מחזר לפתותו ולהפילו:
דפרע קיניה. קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו מחריב ביתיה כרוח של נבות שנקם כעסו מאחאב ויצא ממחיצתו של הקב"ה:
קודר אזכרות. מוחק שמות שבתורה:
וכותב שם עבודת כוכבים תחתיהן. לפיכך היה מתחבא שאילו היה עושה בפרהסיא לא היו מניחין [אותו] לעשות כן קודר כמו (עירובין נח.) מקדרין בהרים ל' (נוקב) [מחטט ונוקר]:
שנשה יה. ששכח הקב"ה:
שהנשי. השכיח:
מה אחאב אין לו חלק. כדאמרן עזוב לעולם הבא:
ושניהם. רבי יהודה דאמר יש לו חלק ורבנן דאמרי אין לו חלק: