רש"י/סנהדרין/פט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף מהרש"ל חי' אגדות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
חבריה דמיכה. דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא זה היה מיכיהו בן ימלא שנתנבא אותו היום על אחאב ליפול ביד ארם מפני שנפל בן הדד בידו ושלחו לשלום והיינו דקאמר אחאב ליהושפט לא ידבר עלי טוב כי אם רע מפני שנתנבא כבר את זו עליו ולא קיבל חבירו את דבריו דכתיב וימאן האיש להכותו:
עדו הנביא. שנתנבא על מזבח ה' בבית אל שהיה ירבעם מקטר עליו ובדברי הימים גבי יאשיהו כתיב והוא היה עדו:
כי כן צוה אותי. בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים (במקום הזה) ועבר על דברי עצמו ושמע לדברי הנביא השקר ואכל ושתה:
תמרי בארבילא. תמרים הנתונים בכברה:
דילמא הדרו ביה. פמליא של מעלה וניחם על הרעה והם אינם יודעים והיאך מתרינן בו התראת ספק:
והא יונה דהדרו ביה. מהפוך את נינוה:
מעיקרא נינוה נהפכת אמרו ליה. ברוח הקדש ומשמע נמי לטובה שיהפכו מעשיהם מרעה לטובה וכיון ששבו נתקיימה הנבואה ולא מיהדר הוא:
ואיהו דלא ידע. הוא היה טועה וסבור שהוא לרעה:
מנא ידע. האי גברא שזה נביא אמת שהקב"ה עונשו והלא שמא סבור שזהו נביא שקר לפיכך מוותר על דבריו:
היכא דהוחזק. שהוא צדיק ונביא אמת:
שאני. ולא בעי אות:
היכי שמע ליה יצחק. שהוא דבר אמת מה שלא נאמר לשום אדם להקריב את בנו:
שחוטי חוץ. שהרי בית המקדש היה בירושלים:
הנסה דבר אליך תלאה. וכי היה לאוהבך לנסותך בדבר שהיא תלאה אותך ומכרית את זרעך:
הנה יסרת רבים. רצית והחיית' לו כל באי העולם בדברים ועתה הנה בא להלאותך ולבהלך:
נביא שהדיח. שמתנבא בשם הקב"ה לעבוד עבודת כוכבים:
הדחה. כתיב הכא כי דבר סרה להדיחך וכתיב במסית כי ביקש להדיחך וגו':
מיתה כתב ביה. והך גזירה שוה לא גמר מרביה דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו:
ורבי שמעון גמר הדחה הדחה מנביא. דבעיר הנדחת אגמריה רביה גזירה שוה מסיני לדון הדחה הדחה ומסתברא דמנביא אגמריה הלכה למשה גזירה שוה זו כדיהיב טעמא למלתיה: