שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/קו

שו"ת מהרי"ט ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ראובן ושמעון שותפים והוצרכו למעות והלכו שניהם לעכו"ם א' ולקחו ממנו מעות ברבית והעמידו לעכו"ם ערבנין כל אח' לחלק הנוגע אליו ולקחו סחורותם והלכו להורמוז ולשם נאבד הכל ויצאו נקיים מנכסיהם הקרן וההלואה היא הלואת העכו"ם ושמעון נשאר בהורמוז וראובן חזר ובחזרתו נתפשר עם העכו"ם מענין הלואתו ואז עמד העכו"ם על הערבנין של שמעון וגבה מהם ההלואה חלק הלואת שמעון אחר כך קמו אלו ערבני שמעון והוליכו את ראובן בערכאו' וחייבוהו בערכאות לפרוע חלק הנוגע לשמעון בכח עדי שקר ישמעאלים וחבשו אותו בבית האסורים ולא יצא עד שיפסיד בין רב למעט ושבו ומסר' אותו ביד סגואני א' אלם רשע עד שהפסיד מה שהפסיד להציל עצמו באופן פעם אחר פעם היו מוליכין אותו מדחי אל דחי לפני האומות ובכל פעם לא היה נמלט כי אם בהפסד מעות ובצער סוף סוף הגיע הפסדו לק' פרחים ויותר ובכל הימים היה ראובן צועק לדייני ישראל והדיינים מוחי' ביד אותם האנשים ואינם מקשיבים ולא צייתו לדייני התורה. ואותה החוג"ה שכתבו עליו בשקר ובכזב בערכאות היא בידם לאבן מכשול. וכעת ראובן זאת שאלתו שאם אותם האנשים הם מחוייבים בכל ההפסד ישלם לו במיטב וגם ימסרו בידו המכשול היא החוג"א וכן כתיב הרימו מכשול מדרך עמי וכל זה בגזרה כי אינם נכוים בפושרין ואפילו בחמי חמין. ועל האדון להציל עשוק ורצוץ מיד עושקו יורנו מורה הצדק מורינו היאך הדין ושכרו כפול מן השמים אכי"ר.

תשובה אלו ערבני שמעון שתפסו את ראובן בכח עדי שקר הנה הם מוסרים ומלשינים על מה שעשו עם ראובן ואל תהי להם תיקון ותוחלתם אבדה בעוד שהם מחזיקי' במרדם ואשמם בראשיהם עד שוב' והשיבו את הגזלה אשר גזלו מראובן ואת העושק אשר עשקו במה שהפסידוהו וגם החוג"ה אשר כתבו עליו והכל בגזרת נחש אם יפרצו גדר ינשכם נחש ואם ישמעו לדת יברכו מפי עליון המר ונאנח שמואל לאניידו מרדכי בכמהר"ר משה הדיין ז"ל. מרדכי הכהן.

תשובה אם ביחנו דבריהם בפי' שאלו יצאו ערבנין על חלק הנוגע לראובן ואלו יצאו ערבנין על חלק הנוגע לשמעון אעפ"י שראובן ושמעון ערבנין זה לזה מכל מקום הערבין לא נתערבו אלא לחלק הנוגע אליו בלבד אבל אם זה הביא ערבון וזה הביא ביחד ולא פירשו לעכו"ם שאלו ערבין על חלק ראובן ואלו על חלק שמעון היה יכול העכו"ם המלוה להפרע הכל מאיזה מהם שירצה והיה הדבר פשוט שכשם שכל שעבוד העכו"ם חל על כל א' מהערבין כך שעבוד הערבין חל על כל אחד מהשותפין. ובנ"ד אעפ"י שנתפרש בשעת הערבות פלוני ופ' ערבין על שמעון ופ' ופ' על ראובן אעפ"י שהועיל לענין שעבודו של עכו"ם המלוה שלא יוכל להפרע מכל כת אלא המחצה מכל מקום כשפרע הכת האחת מדין ערבותם לשמעון כשם שחל שעבודם על שמעון כך חל על ראובן שהרי הסחורה שלקחו לצורך השותפות לקחוה ואין לשמעון חלק מבורר באותם הנכסים שלא תהא יד שניהם שוה כא' הילכך שעבוד הערבין חל על שניהם והרי ערבין אלו מאחר שפרעו לעכו"ם הרי שעבודם כשעבוד העכו"ם כשם שהעכו"ם היה יכול להתפרע מכל אחד מהם כך הערבין הבאים מחמת העכו"ם הרי הם כעכו"ם וכאילו הערבין הם עצמן הלוו המאתים של החוב אלו הלוו מנה ואלו הלוו מנה שיכולים כל כת מהם להתפרע מכל אחד מהשותפים הכל ואין לומר דנהי דכשלוו שניהם נעשו ערבנין זה לזה ונפרע מא' מהם על הכל מחצה מדין חיוב ומחצ' מדין ערב מסתמא ששותף לחבירו הוא אבל עכשיו שנתערבו אלו בעד ראובן ואלו בעד שמעון אין ערבי שמעון רשאין לתבוע מראובן על הסתם מדין ערב שכבר יחד ערבין לעצמו ומאח' שכל א' הביא ערבין אין סתמן שנתערבו זה לזה אלא הרי הם כשנים שלוו זה הלוה לראובן מנה וזה הלוה לשמעון מנה אעפ"י ששניהם לקחו יחד הואיל שפירשו אינן אחראין זה לזה הא ליתא דכל שיצאו ערבאין לעכו"ם בעד החוב הנז' לא נחליש כחן מכחו של עכו"ם וכשם שהעכו"ם היה יכול להתפרע הכל מאיזה מהם שירצה גם הערבין כמותו ולא דמו לשנים שהלוו זה לראובן מנה וזה לשמעון מנה שה"ז כאילו פירשו שאין לראובן חיוב בחלק שמעון שאל"כ היה להם לשותפים ליקח ביחד משניהם אבל הכא מהעכו"ם ביחד לקחו ונעשו ערבאין זה לזה ומה שהוצרכו לסדר לא עשו כן אלא שלא להתחייב לעכו"ם אלא כל א' מחצה ומ"מ אותו המחצה מוטל שעבודו על שניהם. ועוד כשלוו שניהם יחד לצורך השותפו' שניהם נעשו לווין על הכל וכמ"ש מהרי"ק ז"ל בשרש קב' ובסי' קפ"ג דכשלוו שניהם לצורך השותפות לא שייך למימר שיהא הא' ערב על חבירו דמאי אולמיה דהאי מהאי דבשלמא כשלוו שניהם יחד ורצו לחלוק המעות שייך לומר בהם שכל אחד נעשה ערב לחבירו אבל לא כה"ג וה"נ הרי שניהם לוו לצורך השותפות ואינן יכולי' להפטר כל א' מהחיוב הנ"ל אא"כ פטרם בפירוש שלא יתחייב כל אחד אלא מחצ' אבל עתה שנתערבו אלו על שמעון ואלו על ראובן אין להם זכייה שלא נעשה כן אלא לזכותן של ערבין כמ"ש ואגב אורחין ראיתי לכתוב על מ"ש מהר"י קארו ז"ל על מהרי"ק ז"ל במה שטען דמאי אולמיה דהאי מהאי לא חש לקמחיה דאטו אנן מי מאלימינן להאי טפי מהאי הא לכל חד מינייהו אמרינן דהוי כאלו נטל חצי המעות לעצמו ויצא ערב בעד החצי שנטל חבירו ע"כ ורוא' אני שקמחו סלת נקיה דמאי דקאמר דמאי אולמיה דהאי מהאי לא קאי אגברי אלא אממון וה"ק מאי אולמי' דהאי ממון מהאי ממון דלא דמי לב' שלוו ביחד ורוצי' לחלו' שכל א' נעשה על מחצ' שלו דאית ליה הנא' מיניה חייב ועל מחצה של חבירו ערב דערב אע"ג דלא מתהני משתעבד אבל שנים שלוו לצורך השותפו' אפי' נטל זה בידו מחצ' וזה מחצה מאי אולמי' דהאי ממון שבידו לממון שנט' חבירו הגע עצמך שלא נשתכר בזה שבידו וחבירו נשתכ' באותו מחצ' שמא אינן חולקין ומאח' שהוא נהנ' במחצ' של חבירו כמו במחצה שלו מאן פלג לך לומר מחצה מדין חייב ומחצה מדין ערב והרי בפרק איזהו נשך הביא המרדכי תשובת רש"י ז"ל אם אדם חולק שלא מדעת חבירו לא הויא חלוקה וכל מה שמרויח המקבל השכר לאמצע אף מחלקו ואעפ"י שחבירו מודה לו שחלק יפה ולא דמי לההיא דרב ספרא דפרק מי שמת דפלג בלא דעתיה דאיסור דשותפים מעיקרא אדעתא דהני נחתי וכולי. ועוד בשותפין אין חלוקתם לפי מעותיהם דהא בפרק מי שהיה נשוי דתנן וכן ג' שהטילו לכיס וכולי דוקא בזוזי חדתי ובאיסתרא דצוציתא אבל לקחו סחורה ונשתכרו חולקים בשוה כדמוכ' בירושלמי זימנין דע"י עשר דינרין סלקא פרקמטיא במאה דינרין וקי"ל כרב המנונא אפילו לקחו שור לטביחה ועומד לטביחה אף על פי שזה נתן מועט וזה מרוב' כל שלא פירשו חולקים בשוה. וא"ת היכי יליף ר' יוסי שנים שלוו מדין מכחש לא' מן השותפין דילמא שאני שותפין דמשתעבדי אהדדי וי"ל דע"כ שותפים דנקט לאו דוקא אלא שהפקידו יחד ושותפות מיקרי תדע דמבעמיתו דייק שהמפקיד אחד פרט היכא דשני' מפקידין שלא פירשו שהוא מן השותפים. וכן מוכח בלשון הר"אש דלשנים שהפקידו קרי שותפין. ועוד דהתם בירושלמי הדר מפרש לברייתא שנים שהפקידו כא' ובא אחד ליטול את שלו אם שומעין לו יעשה ככופר על חלקו אלמא משמע ליה ברייתא בשנים דעלמא ועוד דאפילו הם שותפים כל שלא פירשו שהו' מן השותפות כשנים בעלמא דמו. ומיהו קשה לי שהרב מהרי"ק ז"ל הביא מתשובת מהר"י שהובא במרדכי בפרק מי שהיה נשוי שדקדק מדבריו שכת' שם ואם אין לא' לשלם ישלם הב' חלקו וחלק חבירו דמשמע הא יש לו לשלם לא יפרע אלא חלקו והתם בשותפות איירי שכן כתב דכל מעשה השותפות אחד הוא הרי שמהר"ם חולק אף בשותף. ומיהו לדידי קשה בעיני לומר שמהר"ם סבור כן אף בשנים שלוו סתם שהרי הר"אש העיד שראה רבותי' דנין כן שיפרע הכל ממי שירצה וידוע שמהר"ם רבו המובהק היה לכך היה נראה דהך לישנא דנקט אם אין לו לשלם לא בא אלא ללמוד דינו אפילו אליבא דהנך רבוותא דסברי הכי קאמר כלו' דלא יהא אלא ערב מ"מ ילפי' מינה שאין חלקו מיוחד ומההיא דפרק הגוזל בתרא שהביא דאמרי' האי מאן דאשתכח אבי דרי פרע מנתא דמלכא משמע דס"ל שיפרע מכל מי שירצה אלא שלפי שיטת הרב ז"ל דאוקמיה למהר"ם כשיטת בעל העיטור ואבי העזרי ק' אם לא שנאמר דהך לישנא דשותפות לאו דוקא אלא כל שנים שלקחו סתם שותפים קריין. לבד ראה זה מצאתי בס' התרומות שהביא תשובת הרמב"ן ז"ל דמוכח מינה דאף שותפים שלוו יש להם דין ערב שהביא מההיא דפרק השואל שותפים שנשאלו ונשאל אחד מהם מהו וכולי אלא שיש להפלא מהרא"ש ז"ל בפרק שבועת הפקדון הביא דברי הר"מבן ולמד מדבריו שהוא סבור שיפרע ממי שירצה ונמצאו דבריו סותרים זה את זה. יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף