שו"ת מהרי"ט/ב/יורה דעה/יח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
באהבת ה' את העדה עם בחר ה' לשכנו וכנה אשר נטעה ימינו שלחך אלהים למחיה לפניהם לנחותם הדרך והיית להם לעינים שמח לבי ויגל כבודי בשבתך לכסא כבוד על התורה ועבוד' והודעת להם את הדרך ילכו בה אף אמנם כי נמצאו דבריך לי ואוכלם הגדלת השמח' כי ברית אהבתי אותך גם מתמול גם משלש' ערוכ' בכל ושמור' מאז ידעתיך בשם כרתי אתך ברית אהבה רבה ומ"ד אהבת עולם לא משתבש ולי מה יקרו אמירי אמריך ומה עצמו ראשיהם ופניתי אני מכל עסקי למודי ונתתי פני להשיב לשאלותיך כאשר יסכים הפנאי אתי.
א' שאל כ"ת על דבר הכעבין המשוחין באליה אם יש לאסרן מההיא דפ' כל שעה אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה ואסיקנא דכי עבדינהו כעין תורא ש"ד פרש"י מעט כעין של שור מותר ללוש דאכיל ליה מיד בבת א' ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב ובטור סי' צ"ו הביא משם הרי"ף פי' שעשה בהם שינוי כעין פי' צורות כעין השור וכיוצ' בו שמתוך כן יזכור שיש בו חלב והרשב"א כתב שאם שינה בצורת הפת ועשה כעבין קטנים כעין השור מותרת שהרואה יודע שלא שינו צורתו אלא להכיר בעלמא וישאל ויאמרו לו וכתב מר לרש"י פשיטא שאסור כי קמבעי' להרשב"א דמשמע דבעינן שיהיה באופן שכישאל למה שינו זה הפת יאמר בשביל שלשו אותו בחלב וכאן לא שייך זה הטעם ורואה אני את דבריך שאין כאן שינוי שבגללו יזכור וגם שלא יהא כאן שואל ונשאל. ואפשר כי מה שנתפש' המנהג להיתר היינו לפי שכל העיר נהגו ללוש כן לפי שהשמן ביוקר ואין צריך שינוי שהכל יודעים שהכעבין והגלוסקאות של אלתש"ו בשומן האליה לשין אותם ולא אמר שיהא צריך שישנה כדי שישאלו וישיבו אלא בדבר שאין דרכו בכך אבל בדבר שכן דרכו אין שואלין ואין משיבין אלא שיש להסתפק בזה אם יש לחוש מפני תקלת האנשים הבאים מחוץ לעיר שאין יודעים במנהגם של בני העיר כמ"ש כ"ת שכמה עניים שבאו מחוץ שלא היו יודעים במנהג המדינה אכלו אותם בגבינ' איברא דמלשון שהביא הטור משם הרי"ף משמע שאין ההיכר אלא לעצמו שלא ישכח שכן כתב שעושה בהם שינוי שמתוך כן יזכור שיש בה חלב וכן משמע קצת לשון הרמב"ם ז"ל עד שתהא נכרת שלא יאכל בה בשר משמע דלעצמו קאמר מדלא נקט שלא יאכלו לשון רבים אבל מלשון הרשב"א לא משמע כן שכתב שהרואה יודע שלא שינו צורתו אלא להכר בעלמא וישאל ויאמרו לו ועדין יש לומר דלא אמר אלא להכ' בני ביתו שמצויין לאכול וברשו' קעבידי וכשרואין שינוי ישאלו אבל לאורחים דאתו מעלמא לא חיישינן שהמזמין אותם מודיעם ולחוש שמא יתן להם שיוליכו בידם חששא רחוקה היא ואין סברא שנאסור על ב"ה שתהא הפת אסורה לו שמא יתן להנך דאתו מעלמא ומסתברא דאי לאינשי דאתו מעלמא חיישינן אין הכר במה שעשוי כעבין קטנים כעין של שור שאין זה שינוי אצלו ומנא ידע שאין דרך בני העיר בכך ועוד אין דרכן של אכסנאו' לשאול אלא לבני ביתו הוא דחיישינן שמא ישכחו ויאכלו ואע"ג דלפרש"י לא הותר אפילו בשינוי אלא דבר מועט דאכיל ליה מיד בבת אחת הרי כתב בהגה' שערי דורא דהני תרי פי' אליבא דהלכתא סליקו דתרווייהו סברות יפות הן ע"כ משמע דבחד מהני שרי אי בדבר מועט משום דאכיל ליה תכף ואי במרוב' ע"י שינוי שהרי התי' בלחמי' שעושים לכבוד שבת לחם משנה משום דנאכל מהם בשב' ובדבר מועט הו'.
ומ"מ לבי נקפי מאחר שאירע תקלה לאחרים ואכלום עם גבינה ולא ידעתי אם היו נמכרו' בחנות דאז ודאי יש לחוש לאינשי דאתו מעלמא ואם נפשך לומר דמאחר שמנהג ידוע בעיר לא אתו אחרים למטעי דקל' אית ליה למילתא מהא דאמרינן בפ' משוח מלחמה ילדה הפחותה מטפח אסור' משום ערלה לעולם מפני מראית העין ואסיקנא דלא חיישינן דקלא אית לה למילתא איכא למימר דשאני התם דמילתא דתווה' היא בנטיעה ננסת זו שפחותה מטפח וטוענ' פירות כזקנה זו ודאי קול יש לה שהיא גדולה ועוד דהתם ליכא חששת איסור אלא לחששא בעלמא להכי סמכינן אקלא דאיכא למילתא אבל במידי דאתי לידי תקלה דאכילת איסור מנ"ל דסמכינן לכתחילה אקלא הילכך בנמכרות בחנות ודאי יש לחוש לבאים מחוץ וא"ת יודיעם כדאמר' בהמוכר פירות במי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אא"כ הודיעו ובחיטי' שנפלו עליהם מים קודם הפסח שרי ליה למזבן קבא קבא לישראל וסגי בהודעה הכא אין תקנתא בהודעה שמא ישכח ויאכל כיון שאינו רגיל בכך וכ"ת ימכור לכל א' דבר מועט ויודיענו שיאכלנו לאלתר דומיא דלחם משנה דעביד ליה בשערי דורא כדבר מועט שנאכל מיד מ"מ איכא למיחש שהחנוני לא יכיר אם הוא מחוץ לעיר כדי שיודיענו ואת"ל מכיר שמא ישכח מלהזכירו כיון שהוא רגיל למכור בסתם לכל בני העיר לא רמי עליה וזבין ולאו אדעתיה.
אמנם מתוך דברי כ"ת שאין באותו שומן בנ"ט שכתב וז"ל ועוד צריך לראות אם יש לחלק ולומר ע"כ לא אסרו אלא שיש לה חלב הרבה אמנם בנ"ד שאין משימים לתוכו אלא דבר מועט יהא מותר לאכלו בגבינ' בשביל שנתבטל השומן בקמח או אם יש לדמותו להא דתניא אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כלה אסורה דהתם אין כ"כ שומן בתנור שידבק בפת עכ"ד ואם אין בו בנ"ט כמו שנראה מדכתב שיהא מותר לאוכלו בגבינה עצמה מה ספק יש בדבר לאוסרו בפני עצמו דודאי טעם האליה בא לה בתוך הקמח ושרי ומההיא דאין טשין את התנור באליה אין ראיה דהתם האיסור עומד במקומו ולא מתבטל שהרי הוא במקום דביקת הפת לתנור לכך אמר כל הפת כולה אסורה אבל היכא שנתבטל בתוך הקמח שרי והא לא דמי לאין מבטלין איסור לכתחלה דכשנתערב היתר בהתר הוא.
ועל הגלוסקאות של אלחש"ו בכל ענין איני רואה בהם בית מיחוש אפי' היה בנ"ט לפי שאין דרך לאכלן עם גבינה מאחר שממולאי' במיני מתיקה ואם באנו לחוש שלא יאכל אחריהם גבינה ולפסקו של מהרי"ק ז"ל שפסק שמותר לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר איכא למיחש שיאכלנה בלא קינוח ואיברא שאפי' בקינוח אסור שאין טעם איסור אכילת גבינה אחר הבשר משום בשר שבין השינים אלא טעמא מפני שטעם הבשר נמשך בתוך הפה כמ"ש הר"ן ז"ל וכן פסק הרשב"א בתשובותיו ולגלג על האומ' מטעם אחר וכן עיקר אלא דאיכא למימר שלא חשו אלא שלא יאכלנו יחד עם הגבינ' אבל במידי שאינו נאכל עמה לא חיישי' שלא יאכלנ' אחריו דמילתא דלא שכיחא הוא ועוד דהאליה אעפ"י שיהא בה בנ"ט כשמתערבת בקמח אין טעם הבשר נמשך בפה כטעמו של הרשב"א שלא אמר אלא בתבשיל שממשו של שומן עומד ועוד שאפי' תימא שיש בנ"ט בכיסוי שלמעלה מ"מ מה שבתוכו רבה עליו ומבטלו ועוד שבאכיל' גבינ' אחר הבשר יש סברות להקל כמ"ש מדברי המפ' ודיינו במה שאסרו ואין לנו לגזור גזירה אחרת עליה כך נ"ל יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
ועל דברי המקו' שכתב כ"ת שיש לחוש כשמתרוקן המקוה עד חציו שנופלים לתוכו ג' לוגים מים שאובים מתוך הכלים שמזלפים מים מתוכו וכת' ואעפ"י שכתב הטור ספק מים שאובים כשר יש לחלק כשאני רוא' מקוה שלם מלא אמנם הרי מקוה חסר לפנינו וכו' ואעפ"י שגם במקוה שלם כתב הטור בשם הרא"ש במקוה העומד בבית העכו"ם ומשכירו לישראל דחיישי' שמא יחס' וימלאנו ה"מ במקוה של מי גשמי' אמנם זה המקוה שהצנור יורד לתוכו בכל שעה לא יש זה החשש ודבריך טובים ונכוחים אלא שתמהתי על מ"ש מהרר"י קארו שם על דברי הטור סתומי' דמשמע מדבריו שאעפ"י שאנו רואין אותו כשהוא מלא סובר הרא"ש דחיישי' שמא יחסר ואין הדבר כן שאפי' אין בו כ"א סאה סובר הרא"ש להכשיר שהרי דברי תשוב' זו כך ששאלת מקוה שהמים נמשכין לו מן הגגין והמקוה נעול במפתח והמפתח ביד ישראל וכו' מי חיישי' שמא העכו"ם ישליך מים מהגג למקוה והשיב כל זמן שיש במקו' כ"א סאה אינו נפסל אם שפך מים על גגו ונמשכו למקוה דשאיבה מטהרת ברביה והמשכה עכ"ד ותימה לי מה ענין זה לזה מה שהכשיר שם הרא"ש כשאין מקום לשאוב בכתף לתוך המקוה שיקרא שאוב שהרי המפתח ביד ישראל אא"כ שפך מן הגגין והמשיך למקוה וזו אפי' המשיכו בפנינו כשר דשאיבה מטהרת ברביה והמשכ' אבל דברי הטור שהביא בשם הרא"ש כשהמקוה ברשות העכו"ם שיכול למלאות בכתף לתוך המקוה שאז נפסל בג' לוגין ועוד היאך אפשר שהרא"ש ז"ל אינו חושש במקוה שלם שביד העכו"ם וכ"ש אם אין בו אלא כ"א סאה שהרי שנינו בתוספתא והביא הרב ז"ל בסמוך מעשה בית ענת שקוו יותר מאלפים כור ובאו ושאלו את ר' חנינא בן תרדיון ופסל שאני אומר עכו"ם נכנסו וזלפוה בלילה וחזרו ומלאו אותה בקילון לצרכם ותניא נמי התם מרחץ שבלניה עכו"ם וישראל נכנס שחרית ומשיקה אע"פ שזה נכנס וזה יוצא טהורה נעלה או שיחדה לרשותו טמאה נמצאת או' בימים טהורה בלילות טמאה מרחץ שבלניה עכו"ם בזמן שמטהרת שלה פתוח' לר"ה טהורה לרה"י טמאה עד כאן הרי מפורש בהדיא שכל שהוא ברשות העכו"ם אפילו מקוה שלם טמאה שאני אומר העכו"ם זלפה ומלא בכתף ונתן לתוכה.
אבל במקוה זו שבמרחץ שהצנור מקלח לעולם בתוכו אין לחוש שהעכו"ם ימלא בכתף להכשיל כאשר אמר כ"ת ולחוש שיפלו לתוכו ג' לוגין מתוך הכלים שמזלפים בהם בעודה חסרה אע"פ שהדבר מצוי כאשר אמר כ"ת מ"מ לא שכיחא שיפלו ממנו ג' לוגין מג' כלים ולא יהא הפסק בנתים כדתנן במקואות פ"ג מכלי א' מב' מג' מצטרפין מד' אין מצטרפין בד"א בזמן שהתחיל השני עד שלא יפסיק הא' והו"ל כ"ש בשאובה דהוי דרבנן דאפילו בשאובה כול' בכתף סברי מקצת רבוותא דמדאורייתא כשר כמ"ש התוספות בפרק קמא דפסחים בשם ר"י וזו היא סברת הרב ן' מיגאש ז"ל והרמב"ם בפ"ד דין תורה שכל מים מכונסים טובלים בהם שנאמר מקוה בין שאובין בין שאינן שאובין ומד"ס שהמים השאובים פסולים לטבילה ולא עוד אלא אפילו מקוה מים שאינן שאובין שנפל לתוכן ג' לוגים מים שאובין פסלו הכל אלא שרש"י פי' במרובה שאובה מה שמקוה נפסל בג' לוגין מים שאובין מדרבנן הוא דמשמע דס"ל דכולהו שאוב מן התורה פסול וזו היא סברת כמה רבוותא ולדברי כלם שאובה זו מדרבנן היא וספיק' לקולא אבל הביא הטור משם רבינו שמשון דכולו שאוב בכלי שמקבל טומאה פסול מן התורה עד שיהא רובו בהכשר אבל לאחר שיהא רובו בהכשר משם ואילך אין שאיבה פוסלת בו אלא מדרבנן הילכך כל ספיקא שיארע בו קודם שיהיה רוב בלא שאיבה אזלי ביה לחומרא אבל משידוע שנעשה רובו בהכשר מקילינן בספיקא שיארע בו ע"כ ואפילו לדבריו ז"ל היכא דידענו שנעשה רובו בהכשר וכ"ש אם נעשה כלו בהכשר לא מחזקינן איסורא לומר שנתחסר ונפסל במי' שאובין דאיכא כמה ספיקי כדכתבינן והרב מהרי"ק ז"ל באותו סי' דף רמ"א הביא תשובת הרשב"א שהתיר מטעם ס"ס ומטעם דאמר דשאיבה כולה מדרבנן ע"ש.
ובר מן דין מקוה זה כמדומה שהוא מעין שאינו נפסל במים שאובין דמעין מטהר בכל שהוא דתנן למעלה מהם מעין שמימיו מועטי' שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא וכת' הרא"ש ז"ל בתשובה כשלמדתי מס' מקואות לפני רבי' מאיר ז"ל אמרתי לו תמהני ששמעתי שכמה גדולים נצטערו לנקות מקוה שמימיו נובעים כי נראה לי שהשומעים מפי הגדולים טעו כי הגדולים דקדקו איך יטהרו מקוה שמימיו מכונסים והשומעים טעו אף במקוה נובע ולא כן הוא במקוה שהוא נובע ואין בו כי אם רביעית ממלא בכתף לכתחיל' וטובל בו ואינו נפסל מפני השאיב' והוד' מורי ע"כ ובמרדכי דפ"ב דשבועות דמעין מטהר בכ"ש ואינו נפסל במים שאובין כלל ואח"כ כתב מעשה היה בריגשפרק שהיה מנקים המקוה וכשנחסר ממ' סאה נשפך מן הכלי למקוה ופסלו הר' משה בר חסדאי ולא נודע הראיה מנין שהרי מקוה שבריגשפרק מעין הוא ע"כ ושוב הביא המרדכי מדברי השאלתות דרגילין כשמנקין המקוה לפקוק כל נקבי הנביעה לאחר שהוציאו כל המים וליבשו שיש לחוש שמא חזרו מן הכלים ששאבו בהם ג' לוגין מים שאובים ושוב לא יטהר עד שיוציאם ע"כ והרב מהר"י קולון ז"ל בשרש נ"ה ושרש נ"ו האריך הרבה ונתן טעם לאותם גדולים שפוסלים שאובים במעין דס"ל כרבי' יצחק בעל התוס' שסובר דלטבילת אדם בעינן מ' סאה. ומה ששנינו מעין מטהר בכל שהוא זהו לטבילת כלי וכיון דלאדם אין שם מקוה עליו הרי הוא נפסל כשאיבה לענין טבילת אדם כמו שנפסל מקוה חסר הג' לוגין וע"ז היה חוכך והיה מהחמיר לעשות כמו שנהגו הראשונים לפקוק נקבי הנביעה דמהיות טוב אל תקרי רע אבל אם יש בדבר שום דוחק עד שיבוא הדבר לידי דיחוי טבילה אין ראוי שתתעכב משום חששא רחוקה אשר יש בו כמה ספקות. והרב מהר"י קארו ז"ל כתב עליו דעיקר דינא חומרא יתירתא היא כיון שהפוסקי' המפורסמים כתבו דמעין מטהר בכל שהוא ואינו נפסל בשאיבה כלל עליהו סמכינן אפי' לכתחלה. ואפשר שמהרי"ק גם היא זאת עמו אלא שלהוציא מלב המתמיהין ההם שרצו לפוסלו בדיעבד להוכיח דאפי' יהבי' להו כל טענותיהו אין לפוסלו בדיעבד ע"כ. ותמה אני בזה מאחר שביארו הרב מהר"יק ז"ל והרב בעל תרומת הדשן ותלו טעמן של כל אותם הגדולים שהיו טורחים לנקות מי המקוה הנובע בטעמא דס"ל כרבוותא דאמרי שאין מעין מטהר בכל שהוא לענין טבילת אדם בהא ודאי איכא למיחש טובא שהפוסקים המפורסמים רבינו יצחק ורבינו שמשון ז"ל הכי ס"ל והרא"ש הכריע כדבריהם בהלכותיו וכן הסכי' הרשב' בספר תור' הבית דהאי לטהר בכ"ש לא לאדם קאמר אלא לכלים זו היא הסכמתו של ר"ת ורבי שמשון ולדברי רבותינו הצרפתי' שומעים להחמיר בשל תורה ע"כ הילכך כי היכי דלא מקלינן להטביל אדם במעין פחות ממ' סאה הכי נמי לא מקילי' בג' לוגי' שנפלו לתוכו כיון דהא בהא תליא. ולכך אותם הגדולים שלפני הרא"ש ומה"רם היו טורחי' הרבה לנקות המקואות הנובעים וזו היא טעמו של המרדכי והר' משה בר חסדאי. וגם מהר"יק והרב כתב הלכה למעשה החמירו ואילו נודע הדבר שנפלו ג' לוגי' אפי' בדיעבד לא היו מקילין הרא"ש למהר"ם בדברי הראשוני' ז"ל ולא התירו בדיעבד במקום בטול מצוה אלא לפי שהיא חשש' רחוקה שיש בה כמה ספקות כמ"ש שם.
ומיהו בנ"ד דלכ"ע אין כאן בית מיחוש הואיל והמקוה הזה ממי מעיין ומחובר למעין כל שיש ממקום נביעתו עד המקוה מ' סאה אפי' לרבינו יצחק ז"ל מודה שהוא כשר לטביל' אדם אם יש בו מקום שאפשר לטבול בו אעפ"י שאין המים מכונסין מ' סאה במקום אחד דמעין מטהר בזוחלין והואיל והן כשרין להטביל בהם אדם הרי נעשו המי' שבמקוה חיבור למי המעיין שיש בו מ' סאה דלא יהא אלא מקוה מ' סאה כדתנן בר"פ ששי כל המעורב למקוה כמקוה חורי המערה וסדקי המערה מטביל בהם כמו שהם ופשיטא שאם נפלו ג' לוגין באותם חורין הואיל והם מחוברין למקוה לא נפסלו שאין מקוה של מ' סאה נפסל במים שאובים ומה שחשו אותם הגדולים לא חשו אלא במקוה שנובע מן הקרקע שאם נפלו שם ג' לוגין מים שאובים פוסלים אותו לפי שאין שם מים מכונסים מ' סאה כהא דאמרי' בפ' חומר בקדש מקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארע' כלה חלחולי מחלחלא ובעינן דאיכא מ' סאה במקום אחד ומכאן הוכיח רבי' יצחק ז"ל דלטבילת אדם אין מי מעין מכשירים בפחות ממ' סאה דלא שייך לומר חלחולי מחלחלא במי גשמים אלא במים נובעי' אבל כל שמחובר למעין שיש בו מ' סאה ממקום מוצא המים שאין צריך לחבר אותם המחולחלים בקרקע הא ודאי מקוה שלם הוא לטבילת אדם ומטהר את המים שבמקוה כדתנן בפ"ו דמקואות ג' מקואות בזה עשרים ובזה עשרים ובזה עשרים מים שאובין והיו השאובין מן הצדדי' וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקואות טהורים והטובלי' טהורי' והיינו משום כשמתערבים שני הטהורים יחד הו"ל מ' סאה וכשנתחבר השאוב להם הוכשרו מימי השאוב לטבילה אף כאן הואיל ויש שם מ' סאה מהני להכשיר את המים. ובפ"ק דמקואות מפרש רבי' שמשון הך תוספת' דקתני מעין היוצא לתלמי ומן התלמי לבריכה ראשונים ראשונים נשאבים ופסולים כגון שאין מ' סאה ממקום מוצא המים עד התלמי אבל עד הבריכה יש מ' סאה משמע דאם היו מ' סאה עד התלמי אעפ"י שהו' כלי ומים שבתוכו שאובין עלתה להם הכשר וצ"ע בהא דקשיא ליה לרש"י ז"ל מהא דתנן בפ"ג בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת בו ויוצאה ממנו ותי' דאיכא למימר כשאין מ' סאה באמה דאמה היינו חרדלית של גשמים מוקי לה אפי' יש בה מ' סאה לא מכשר משום דזוחלין הוו ואין מי גשמי' מטהרתן אלא באשבורן וחרדלית מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה היא מטעם שאינן מטהרי' בזוחלין בין כך ובין כך למדנו שכל שיש מ' סאה מטהרין את השאובין שלמטה. ובנ"ד אעפ"י שהצנור המקלח לתוך המקוה מעין ניצוק הוא ותנן בטהרו' פ"ק ומייתי לה בפ"ב דגיטין הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהר' ופרש"י שאינו חיבור לענין ב' מקואות שאין בא' מהם מ' סאה והניצוק והקטפרס מחברן דאינו חיבור הרי הוכיחו התוס' דלא לענין חבור מקואות מיירי אלא לענין השקאה וביארו הניצוק וקטפרס לענין מקוה הוי חבור הילכך ג' לוגין שנפלו שם אינם פוסלים. ואפי' תימא שבשעת שנפלו ג' לוגין מים שאובים לא היה הצינור מושך מן המעין שהפסיקוהו ואז ודאי נפסלי' מי המקוה במים שאובים כיון שחזר והמשיכן נעשו הכל חבור א' וחזרו והוכשרו. ואע"ג דלענין השקאה לא הוי ניצוק חיבור השקאה שאני דלטהר מים טמאים בעינן שיהא שוה למקוה דטבילת מים שוה לטבילת כלי' ואדם בעי' שיבאו לתוך המים ולא שיהיו חוצה לה כאותה ששנינו מקל שהיא מלאה משקין כיון שהשיקוה למקוה טהורה דברי ר' יהושע וחכמים אומרים עד שיטבילנה כולה תנן הניצוק וכו' אבל היכא שאין המים טמאים אלא שהם שאובים דכתבי' כל שהם מחוברים למי המעין ע"י ניצוק וקטפרס נעשו הכל חיבור א' והוכשרו. וראיה מהא דתנן בפ' ששי מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סלון של חרס או של אבר ומניח ידיו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקה הרי שאעפ"י שהעליון שאוב מטהרו מן התחתון ע"י קטפרס וק"ו הדברים אם העליון יטהר מן התחתון דאמרי' גוד אסיק כ"ש דאמרי' גוד אחית לטהר התחתון ועוד ק"ו אם אותו קטפרס שאין סופו לעמוד משיסלק ידו שסוף המים להפסק הוי חבור היכא שהן מושכין לעולם לא כ"ש.
ואי קשיא על מה שכתבתי שאעפ"י שקדמו מים שאובין כגון שלא היה הצנור מושך כיון שחזר והמשיכו חזר להכשירו מהא דכתב הרשב"א בתשובה הלא היא במיוחסו' להרמב"ן ז"ל סי' רל"א שטוב להזהר שלא יסתמו הנקבים הנובעים שא"כ היו המים שבמקוה נפסקים מן המעין ונפסלי' אז במים שאובים אעפ"י שהמעין אינו נפסל בשאיבה אפשר שיש הפרש בין קדמו שאובין למעין בין קדם מעין לשאובי' ואח"כ חזר וסיים שנראה יותר שאין הפרש. וקשה דמאי מספקא ליה הא ודאי במקואות תנן דמטהרי' העליון מן התחתון כדהבאתי לעיל. וגבי מעין לא גרע ממקוה. ונ"ל שלא נסתפק הרשב"א אלא במקוה שנובע מתחתיו ונסתמו הנקבים שאם קדמו השאובים מה שחזרו המים לבא אח"כ קמא קמא בטיל שלא היה רביעית במקו' אחד בפני עצמו כדי שיטהרו את השאובים אבל אם היה המעין כל שהוא חוצה למים השאובים ונמשך לתוכן כיון דמעין באפי' נפשיה קאי ומטהר בכל שהוא פשיטא ליה שמטהר את השאובים לגמרי אעפ"י שקדמו השאובים לו עיין כמו שהוכחתי לעיל ואצ"ל דמעיין שיש בו ארבעים סאה דחשיב טפי ממקוה שלם ומטהר את השאובים לגמרי והרי זה ברור.
איברא דאעיקרא דדינא איכא לעיוני ומידק היכי ניחא להו להנך רבוותא הרמב"ם והראב"ד ז"ל לומר דמעין כל שהוא מטהר לאדם מאחר שגמרא ערוכה הוא בפ' חומר בקדש דאע"ג דארעא חלחולי מחלחלא בעינן מ' סאה במקום א' והיינו ודאי מים נובעים דאילו מי גשמים לא מחלחלי והיא ראייתו של רבי יצחק ז"ל וכתב הרא"ש דכותיה נקטינן שאין להשיב על ראייתו ובעניותי יש לי להשיב דמשכחת לה במי תמציות שלא פסקו דקתני בפ"ק דמקואות למעלה מהם מי תמציות מקואו' שלא פסקו ומפר' בתוס' אלו הן מי תמציות שלא פסקו כל זמן שהגשמי' יורדין וההרי' בוצצין ומפר' רבי' שמשון כל זמן שיתמצו המי' מבוצבצין ומבעבעין ותניא אין מטבילים בהם אדם וכלים לפי שאין בהם מ' סאה ומינה מוכח דכל עירוב דומיא דסל וגרגותני אעפ"י שהמים בוצצין ויוצאים אינו חבור דהא ארע' כלה חלחולי מחלחלא בשעה שהגשמי' יורדי' וההרים בוצצין ולא הוי חבור למ' סאה דרך אותה בציצה דלעירוב מקואות בעינן נקב כשפופרת הנוד אבל מעיין שמטהר בכל שהוא כשם שהוא טבילה לכלי' כך הוא טבילה לאדם ותניא התם בתוספתא גבי מי תמציות זה הכלל כל מקום שאדם טובל בו ידים וכלים טובלין בו אין אדם טובל בו אין ידים וכלים טובלים בו והך תניא מסייעא להו בהדיא להראב"ד והרמב"ם ז"ל ולא ידענא היאך מתרץ לה רבי' יצחק ז"ל.
והשתא דאתינא להכי אשכחן טעמא רבה לאותם הגדולים שהיו טורחים טובא לנקות את המקואות כי הטעם שכתבו מהר"י קולון ומהר"י איסרלן ז"ל דס"ל כמ"ד דלא מהני לאד' מעיין כל שהיא עד שיה' בו מ' סאה אכתי אינו מספיק דנהי דלטביל' אדם לא מהני לטהרת המים מידי שאובים אמאי לא מהני הא ודאי לא גרע מעיין שאין בו מ' סאה ממי תמציות שלא פסקו דתנן שתה טמא ושתה טהור טהור נפלו מים טמאים ושתה טהור טהור שאע"פ שאין בהם מ' סאה מטהרים הם את המים הטמאים וק"ו הדברים אם במקום שלא טהרו ידים וכלים טהרו את המים מטומאת' מקום שטהרו ידים וכלים לא כ"ש שיטהרו את המים ואם העלו את המים הטמאים מטומאה לטהרה כ"ש שיעלו את המים הנמשכים להכשירן במי גשמים אבל יש לומר שאותם גדולים חששו לכמה מקואות שבקרקע שהם מי תמציות שחופרים בעומק ומי גשמים הנבלעים בקרקע מתמצי' לתוך אותה גומא ועל הרוב הם מלוחים מעפריתי הארץ ורובם פוסקי' מימיהם בימות הקיץ כשיבשה לחלוחית הארץ והני ודאי אין להם דין מעין שמטהר בכל שהוא אפי' בזמן שבוצצים דהיינו דאמרי' בחגיג' אע"ג דארעא חלחולי מחלחלא אין המי' הנבלעי' בקרקע חבור אעפ"י שעתידין להתמצות אלא בעינן מ' סאה במקום אחד והראיה שתקע בה מסמרות הרב מהר"י קולון ז"ל באותה תשובה שיש בין מעין לבורות היינו מההיא דפ"ח דפרה באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה ימתין עד שתציל וכו' ואם כשרים למי חטאת דבעינן מים חיים כ"ש שכשרים למי מקוה ותמיה לי איך יסבור הרב ז"ל שכל הבארות כשרים למי חטאת א"כ למה הוזכרה באר אחאב שכשרה למי חטאת ועוד אפי' המעינות אין כלם שוים דתנן המים המכזבים פסולים ואלו הם המים המכזבים המכזבים אחת בשבוע ואם המעינות המכזבים אחת לשבוע שנים לא מקרו מים חיים היאך יכשיר כל מי בורות המכזבי' בשעתן מים לא נאמנו אלא ודאי ההיא דבאר שנפל לתוכה חרסית וכו' בבאר מים חיים מיירי דומיא דבאר אחאב ומערת פמייס שהוזכרה שם שהיא כשרה לא נצרכה אלא משו' דמי הירדן עצמו פסולין דתנן מי ירדן ומי ירמוך פסולין מפני שהם מי תערובות ואמרי' בעלמ' ירדן יוצא ממערת פמייס ונכנס לתוך ימה של טבריא וכו' ולפי שמתערבי' בה מימות אחרי' תיכף כשיצא ממערת פמייס ונפסלו להכי תנן מערת פמייס כשרה כלומר בעוד המים בתוכה ולא חיישינן שמא חוזרין לתוכה מי תערובות וגם מטעם זה רוב הבארות פסולין למי חטאת שאעפ"י שיהיה באר מים חיים יש בו תערובת מי תמציות שמי גשמים מתמצים לתוכם מתוך שהם בעומק הארץ ולא אמרו אלא באר אחאב וכיוצא בה שהיא כרויה בתוך הסלע שאין שם מי תמציות כלל ולענין טהרת מקוה במי כל באר שאינה מושכת ומוציאה מים חיים אלא שהכותלים בוצצי' מעט מכאן ומעט מכאן אין להם דין מעין שיהא מטהר אלא דין מי תמציו' ותניא בתוספת' דפ"ק החופר בצד הים בצד הנהר בצד הביצין הרי הם כמי תמציות החופר בצד המעין כל זמן שהם באים מחמת המעין אעפ"י שפוסקים וחוזרין ומושכין הרי הם כמעין פסקו מלהיות מושכין הרי אלו כמי תמציות הרי לך שאעפ"י שמתמצה מן הים ומן הנהר נקראים מי תמציות וצריך שיהיה בהם מ' סאה אם לא כשמושך מן המעין שהדבר נרא' שהוא המעין עצמו לכך סובר אני להחמיר בבורו' הללו שבבתי' שרובן פוסקים בימות הקיץ שלא להטביל בהם כלים אלא א"כ ידוע שיש שם מ' סאה דלא דיינינן להו כדין מעין אלא כדין תמציות דטבילת כלי עכו"ם דאורייתא היא מכלי מדין וראוי להחמיר בשל תורה ודאתינן עלה במקוה זה שמעין גמור הוא אין שם בית מיחוש ולא נחלק אדם בו מעולם דודאי מטהר בכל שהוא ואם נפסק המעין בשעה שנפלו בו מים שאובין כשחוזר המעין ונמשך חזר ונטהר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |