שו"ת מהרי"ט/א/קמט

שו"ת מהרי"ט ‏ א קמט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה אנשי לצון יפיחו קריה המעמקים מה' לסתור עצה ולמען חלל קדושתו של אהרן תנואות ימצאו נהפכו כקשת רמיה בשקריהם ובפחזותם ערב אל לבם לקרב את המרוחקי' מגאלי הכהונה באגרוף רשע ובזרוע נטויה ותהי להם חזות הכל כפרץ נופל נבעה בקיר נטוי גדר הדחויה כי סרבים וסלונים אתם פצע וחבורה ומכה טריה ואם לשום חיתול לחבשם מחזירין רטיה לשוא ירבו רפואות תעלה לא זורו ולא חובשו ומה יתן ומה יוסיף בם לשון רמיה זאת התורה רשפיה רשפי אש שלהבת יה. הלא זאת המחצבת רהב תפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה.

ומעשה שהיה כך היה ר' יעקב כהן שלום בחור בן כה"ר אברהם כהן שלם זה ט"ו שנים שמש עם אביו ואחיו בכהונה היינו עלו לספר לקרוא ראשון ונשאו את כפיהם וחתמ' אגרותיהם בשם כהן בכל מקום שהיו עומדים שם מהיום הנז' והנה הבחור ר' יעקב כהן הנז' קדש גרושה זקנה עשירה בצינעא אחרי שהוגד לאביו שהיא גרושה ואינו יכול לקדשה ולישא אותה ואחר שקדשה ונאמרו לו שאינו יכול לקיימה אמר שאינו כהן ורוצה להחזיקה ונשאלה שאלה מה יהא בדינו של הבחור ר' יעקב כהן הלז האם יחוייב לגרשה וכופין אותו להוציא כמו שכופין למקדשי פסולות ומהן גרושה לכהן או יהיה כח בידו מדין תורה לומר אינו כהן הגם ששמש כמה שנים בכהונה והנה הרבנים המאירים לארץ ולדרים עליה רבני גאונים ויניצייא יצאו חלוצים לקנאות קנאת ה' באיש הזה ההולך אחר עינו ואחר שרירות לבו הזונה ודבריהם תורה הם ודברי תורה אינן צריכין חיזוק אכן במצותם שהיא חובה עלי באתי להסכים על כל דבריהם דברי אלהי' חיים.

ואיברא שעילה זו שמצא המקדש אין ופעלה מאפע כי מה שאומר שאינו כהן אלא שרצה ליטול את השם שיחזיקוהו בכהן וגם אמר שכל יסוד כהונה זו בא מזקנה שאמרה בצפת תוב"ב שהוא ממשפחת כהנים ואיהו גופיה הוא שהוציא הקול הזה של כהונה והפה שאסר הוא הפה שהתיר הנה אין באמתלאה הזו ממש ושלש תשובות בדבר חדא דאף על גב דכאותה שאמרו מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ואמרה מקודש' אני אמרי' אם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת וכן באומרת טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת התם דבור ודבור הוא אתי דבור ומבטל דבור ומקרי אינש ואמר דברים שאינן לפי מקומן ושעתן אבל כשהוחזק הדבר על ידי מעשה לא מהני אמתלאה ומה שכתב הרמב"ן ז"ל דכשהוחזקה נדה בשכונותיה ואחר כך אומרה טהורה אני אינה נאמנת אפילו נותנת אמתלאה לדבריה ואף על גב שהטור ז"ל תמה וכי עדיף הוחזקה נדה בשכונותיה מכשאומרת בפיה טמאה אני הרי שהרשב"א ז"ל נתן טעם לשבח דמשום בושת או אונס מקרי ואמרה טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינו לובשת ולכך אינה נאמנת שתחזור בה.

ויש לי ראיה לזה מהא דאמרינן בפרק חזקת ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא וכו' אמר ליה והא אית לי סהדי דאתאי אמלכי בך ואמרת לי זיל זבין אמר ליה השני נוח לי והראשון קשה הימנו כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומר השני נוח לי כו' וחכמים אומרים אבד את זכותו ומסיק אפי' תימ' רבנן דבורא עביד אינש דמקרי ואמר הא קמן דאע"ג דבדבורא איכא למימר אמתלאה גדולה דהשני נוח לי והראשון קשה הימנו היכא דעביד מעשה אבד את זכותו אף כאן אפי' היתה אמתלאה אין אחר מעשה כלום.

ועוד אילו לא היה כאן אלא מעשה שראינוהו שעלה לדוכן וקרא ראשון זהו דינו של הרמב"ן דאמר דלא מהני אמתלאה כנגד המעשה אבל הכא חזקה גדולה איכא כאן דהוחזק טפי משלשים יום ולא מהניא התם אמתלאה כלל ודבר זה מתורתו של הרמב"ן לא למדנו שתלמוד ערוך הוא בידינו סוקלין ושורפין על החזקה כדרבה בר רב הונא איש ואשה תנוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה ע"ז כדאמרינן בפרק בתרא דקידושין ומייתי מעשה באשה אחת שבאתה לירושלים ובנה מורכב על כתפה והגדילתו ובא עליה והביאום לב"ד וסקלום לא מפני שבנה ודאי אלא שכרוך אחריה ממילא עסקינן דהויא לה אמתלאה שגדלתו והיה לה לבן כדאמרינן אלה בני בתיה בת פרעה ואמרינן נמי חמשת בני מיכל וכי מיכל ילדה אלא כל המגדל יתום כאלו ילדו ואעפ"כ סקלום וכן המקלל אביו ואמו היכא קטלינן ליה אם לא בחזקה ואין אביו יכול להצילו ולומר לא עשיתיו אלא חוטרא לידי ומרא לקבורה ומדקטלינן ליה אלמא כל מילתא דאתחזק לן לא מהני בה אמתלאה ואם הביאוהו למיתה החמורה ע"י חזקה לא יביאוהו למלקות הקל.

ועוד דלא מהני אמתלאה אלא היכא שהוחזק ע"פ עצמו אבל כהונה דבעיא עד אחד והוא עצמו אינו נאמן הוי חזקה אלימתא מאי מהני אמתלאה שהוא נותן לדבריו אלא כופין אותו ונוהג מצות כהונה ואם עבר לוקה ע"י העד כאותו שאמרו בירושלמי דסוטה פ' מי שקנא אמר לו עד אחד חלב הוא זה ואכלו והתרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לאו בע"א ואף על פי כן לוקה והואיל והוא לוקה על פיו אלמא מחזקינן ליה בדבר ברור ולא כל הימנו להוציא עצמו מחזקה ותו אין כאן מקום אמתלאה שאומר שעשה כן ליטול את השם ולהכבד בדבר אדרבא קיקלון על כבודו דלא חציף איניש לעלו' על הדוכן בפרהסיא פן מחר תגלה רעתו בקהל כדאמרי' התם בפ' ב' דכתובות דמבעיא לן אי מעלין מנשיאת כפים ליוחסין ומבעיא ליה אפילו למ"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין משום דתרומה מתאכלה בצינעא אבל נשיאות כפים דבפרהסיא אי לאו דכהן הוא לא מחציף אינש נפשיה אלמא יש לו לדאג פן כבודו בקלון ימיר ולא כל מה שיטעון אדם על עצמו קרוי אמתלאה אלא מלתא דמסתברא וגדולה מזו אמרו בגמ' לעיל אמתני' דב' נשים שנשבו דתניא אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה ומוקי לה בגמרא דאתא ע"א ואפיך לה ואמר את וחברתך טהורות איהי שויתא נפשה חתיכה דאיסורא חברתה טהורה ומפר' דקמ"ל מהו דתימא הני תרוייהו טהורות והא דקאמר הכי תמו' נפשי עם פלשתים הוא דקעבדי קמ"ל.

ואיכא לעיוני ולמידק במה שכ' הרמב"ם ז"ל בפרק עשרים מהלכות א"ב מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני וע"א מעיד לו שאני יודע שאביו של זה כהן אין מעלין אותו לכהונה בעדות זה שמא חללה וכו' עד שיעיד שזה כהן אבל אם הוחזק אביו כהן או שבאו שנים והעידו שאביו של זה כהן הרי הוא בחזקת אביו עד כאן. והדבר תמוה מה ראה הרב לחלק בין הוחזק אביו בעדים דאוקמיניה אחזקת אבוה ובין היכא דהעיד עליו עד אחד למה לא נעמידהו בחזקת אבותיו. והרב המגיד ז"ל כתב החילוק הזה נראה שיצא לו ממ"ש מעשר ראשון חזקה לכהונה דמשמע שנעמידנו בחזקת אבותיו אבל בעד אחד שהעיד אינו מעיד ודאי כהן זה לא אמרינן אוקי בחזקת אבהתיה ואכתי לא מחוורא טעמא מאחר שע"א נאמן בכהונת אביו למה לא יהא בנו נגרר אחריו ונראה לי טעמא של הרב ז"ל לפי שמה שהאמינו בכל מקום ע"א היינו משום דבמילתא דעבידא לאגלויי לא משקר אינש וכדאמרי' בהחולץ ואשתמודעי אפי' ע"פ ע"א וכו' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בחתימת הלכות גירושין אל יקשה בעיניך היאך התירו ערוה החמורה על פי עד אחד וכו' אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד ואין העד יכול להשמט אם הדבר שקר וכו' ואע"פ שהראב"ד ז"ל צרף טעם דעיגונא דאתתא היינו דבאיסור ערוה תרתי בעינן הלכך היכא שהעד מעיד על זה שהוא כהן דלא אפשר ליה לאשתמוטי אי משקר מהימן דגילוי מלתא בעלמא הוא אבל היכא שמעיד על אביו שמת שהיה כהן לא מקרי עבידי לגלויי שאביו כבר נשכח זכרו והבן אם לא יחזיקו אותו העולם בכהן יכול להשמט עצמו ולומר אביו של זה גבה עיני' היה וחלל את בנו אבל בשנים שהעידו על אביו הרי הוחזק לכהן תחת אביו כן נראה לי ומעתה מאחר שהוחזק זה לכהן כמה שנים ודאי על פי עדות הוחזק ולאו כל כמיניה לאורועי נפשיה ואע"פ שהביא הרב המגיד שראה מי שהקשה על הרב ז"ל שכ' שאין מעלין בזמן הזה לכהונה ע"פ עצמו שמנהגנו להאמינו לקרא בתורה ראשון. וכבר כתב הרב המ"מ שמי שנהג כן נהג מנהג טעות ואולי כשבא א' ממקום ידוע ואומר כהן אני מעלין אותו לקרא בתור' ראשון ולישא את כפיו דהיכא דשכיחא שיירתא אין אדם עשוי לשקר בכך שלא תהא עלייתו ירידה אבל כשבא ממקום רחוק ואינו ידוע לנו כגון אלו האנוסים הבאים מארץ רחוקה ושם לא נהגו דת משה ויהודית ודאי דלא מהימנינן ליה על פי עצמו אלא ע"פ אחרים אע"פ שפסולים היו ותחילתו וסופו בכשרות בעינן מהימני כדתנן בפ' האשה שנתגרשה ואלו נאמנים להעיד בגודלן על מה שראו בקטנן וכו' ושהיה איש פ' יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה וקיימא לן כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן ב' ואפילו אתא ע"א לפוסלו בתר הכי לא מצי פסיל ליה כדאמרינן בפ' ב' דכתובות אהא דמעלין לכהונה ע"פ ע"א דאמר ר"י אין ערעור פחות משנים ולא מבעיא היכא דהעלוהו מתחלה ע"פ ע"א שהרי כאן שנים אלא אפי' יצא עליו קול פיסול בתחילה ואתא ע"א להכשירו בכה"ג אמר ר' יוחנן דבעינן תרי לחזור לפוסלו שכן כתבו שם התוספות וכיון דע"א לא מפיק ליה מחזקתיה כ"ש אמתלאה דלא מהני ליה.

ומעתה איש זה שהיה ט"ו שנים בחזקת כהן לקרא בתורה ראשון ולנשיאות כפים חזקה היא לכל דיני כהונה כדאמרינן בפרק י' יוחסין אר"י גדולה חזקה וכו' א"ל הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בקדשי הגבול אף כאן בקדשי הגבול ופרכינן ולמ"ד מעלין מתרומ' ליוחסין אתי לאסוקי' ומשני שאני התם דריע חזקתייהו ופירש"י במה שאינן אוכלין בקדשי' וכ' התו' ולא נהירא דמ"מ איכא למיחש דאתי לאסוקינהו מתרומה לקדשי' ומקדשי' ליוחסי ותמיה לי בדברי התו' אלו חדא דודאי לא אתי אפי' לקדשי' בזמן הבית היה הוכחה במה שאינן אוכלין קדשים דתדירי בכל יום ורואין שאינן חולקין באחיהם היינו רעותייהו ויוצא להם שם פיסול דקלא אית לה למילתא וידעו שנגאלו מן הכהונה ותו דלקדשים ליכא למיחש ששם היתה סנהדרי גדולי יושבת ודנה את הכהונה וכדאמר לקמן בפרקין גבי אין בודקין מן המזבח ולמעלה דאי לאו דבדקוניה לא הוו מסקי ליה ודוק' ליוחסין איכא למיחש משום דערוה לכל מסורה וכה"ג מפלגינן בפ' ב' דיבמות גבי קורבה דברי' דלגבי נשואין גזרינן וגבי עדות לא גזרינן ומשני ערוה לכל מסורה עדות לב"ד מסורה אלמא כל מידי דמסור לב"ד לא חיישי' שיטעו כנ"ל ונמצאו דברי רש"י ז"ל קיימים מ"מ ילפינן דכיון דליכא למיחש ליוחסין מסקינן להו לתרומה דאורייתא כדמסי' ואלא מאי גדולה חזקה דמעיקרא אכול בתרומה דרבנן והשתא אכול בתרומה דאורייתא וללישנא בתרא דהשתא נמי לא אכול אלא בתרומה דרבנן היינו משום דלא ליתי לאסוקינהו מתרומה של תורה ליוחסין אבל משום תרומה של תורה עצמה לא חשו אע"פ שיש בה עון מיתה ומתרי מתנייתא דמייתי בפרק שני דכתובות מוכח להדיא דמעלין מתרומה דרבנן לחלה דאורייתא או מחלה דרבנן לתרומה דאורייתא וסמכינן אחזקה להקל בשל תורה אלא שהרמב"ם ז"ל פסק בין בחלה בין בתרומה שהם בזמן הזה דרבנן כדכתב המגיד משנה פרק עשירי מהלכות א"ב ומיהו מהתם שמעינן דאפילו למאן דאמר תרומה דאורייתא שרי למיכל ומה שכתב הרב אבל בתרומה וחלה של תורה אינו אוכל דהיינו כשיבנה מהרה ב"ה משום דפסק כלישנא בתרא דלא אכלי בתרומה דאורייתא משום דלא ליתי לאסוקינהו ליוחסין ומכל מקום עדיין צריך עיון לפי שטתו של הרמב"ם ז"ל בכל אותה סוגי' דפרק שני דכתובת ופרק עשרה יוחסין אתיא דלא כהלכתא וכבר הארכתי בחידושי ליישב הנך שמעתא אפי' למ"ד חלה ותרומה בזמן הזה דרבנן ואין לי להאריך כאן מכל מקום שמעינן דגדולה חזקה אפילו להקל באיסור תרומה אפילו למ"ד שהיא של תורה ובעון מיתה כל שכן דמהני שלא ישא פסולה ומפקינן לה מיניה.

ואותם זחוחי הלב התוקעים עצמם בדבר הלכה וינאמו נאם שהכהנים שבזמנינו אין להם חזקה והביאו ממה שכתב הריב"ש ז"ל סימן צ"ד וחלילה לרב ז"ל שבא להפקיע חזקת כהונתם במה שהחזיקום עד עתה בכהנים דהא אפילו במשפחות שבישראל מהני בהו חזקה דהא איפסקא הלכתא בעשר' יוחסין דכל המשפחות בחזקת כשרו' עומדות וסתמן כפירושן וכל שכן כהנים שנוהגים מנהג כהונה דמדמחזקינן להו בסתמן בכהנים וראיתי שכתב הטור סי"ב בשם הרמ"ה דהא דאמרן כל המשפחות בחזקת כשרות היוינו מאן דאית ליה חזקת כשרות אין צריך לבדוק אחריו אבל מאן דלית ליה חזקת כשרות כגון שאין משפחתו ידוע צריך ראיה ליוחסין שמא עבד הוא וכתב עליו הטור ול"נ דלישנא דכל המשפחות בחזקת כשרות אינו משמע כדבריו עד כאן. וטפי הוי ליה לאקשוי מהא דאמרינן בגמר' בעובדא דרב יהודה דלא נסיב לרב יצחק בריה דאמר אי ידענא מהיכא אנסביה ומסי' עולא אלא זיל בתר שתיקותא אלמא אין לנו בדיקה אחרת אלא שתיקותא ותו הא דאמר בהחולץ זיל גלי או נסיב בת מינך אלמא אם היה גולה היו משיאין לו אשה בלא בדיקה ותו מההיא דאתא לקמיה דרב יהודה וא"ל נאמן את לפסול את עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך אלמא בניו בחזקת כשרות הם ומהכא הקשו התוספות על מה שפירש רש"י בפרק שני דכתובות ואינו נאמן להשיאו אשה דמשום דמעלה ליוחסין צריך לבדוק אחר כל אדם קודם שישיאוהו. ולי נראה שלא הצריך הרמ"ה ז"ל לבדוק משפחות דודאי כל משפחה שאנו מכירין בה ואבותיה בחזקת כשרו' עומדת אלא לא בא אלא לאפוקי אדם אחד שבא לפניה' שאין משפחתו ידוע' שיש לחו' שמא עבד הוא ואין לו משפחה ולא חייס והנהו דפרק החולץ דידוע לן שהיה נכרי ואין ספק אלא אם נתגייר בב"ד ולא תקשי השתא מכל המשפחות בחזקת כשרות דמי שיש לו משפחה אין חוששין לו ואפי' אליהו אינו בא לא לרחק ולא לקרב כדאמר התם דמשפחה שנטמעה נטמעה הרי היא בחזקת כשרות.

ויש לי תימא על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות מלכים ושבטו של לוי מטהר תחילה והיינו מימרא דרבי חמא בר חנינא וקש' דרבי יהושע בן לוי משמע דפליג אהא דרבי חמא דקאמר כסף מטהר ממזרים ומאי מגישי מנחה בצדקה כדרבי יצחק משפחה שנטמעה נטמעה וכן פירש רש"י שם דפליג אדרבי חמא ומשמע דהכי קיימא לן כר' יצחק וכריב"ל דבתר הכי אמרינן דאמר רבי יוחנן קבלה בידינו היא וכו' וסבר לה כרב יצחק ורב יצחק קרא דמגישי מנחה קדריש ונראה דהרמב"ם מודה דבכהן מוחזק אצלנו בכהן על פי עדים שאבותיו שמשו על גבי המזבח אין אליהו מיחסן על פיסול שלאח"כ דמשפחה שנטמעה נטמעה אבל כהנים שבזמן הזה שאין להם חזקה אלא בקדשי הגבול כדאמר להם עזרא הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלין בקדשי הגבול וכו' ואלו צריך ליחסן להעלותם לקדשי מקדש כגון אלו כתיב בהו וטהר את בני לוי דהיינו להעלותם ולקרבם אבל משפחה שהיא בחזקת כשרות אין נזקקין לפוסלם דמשפחה שנטמעה נטמעה אף בכהונה והיינו דכתיב מגישי מנחה בצדקה ומיהו מלשון הרמב"ם ז"ל משמע דמוקי משפחה שנטמעה נטמעה בישראל וקרא דוישב מצרף בכהני' ואין זה במשמע השמועה מ"מ למדנו שכל שהוחזקו אבותיו במשפחת כהני' הרי הוא בחזקת כהן ועל זה אמרו גדולה חזקה והרי הם בחזקה זו עד עמוד הכהן לאורים ותומי'.

ועוד הרי שאנו רואים שלכל קדשי הגבול אנו מחזיקין אותם בחזקת כהני' כגון לתרומות ומעשרות ואע"ג דליתנהו בתרומה טהורה דאסור למיכליה בטומאה איתנהו בתרומה טמאה בזמן הזה כגון בזמן שרפה ושאר הטהרות ואע"פ שהי' מותרים להדיוט ואין בהם משום גזל דהא אפי' מעשר ראשון הויא חזקה לכהונה אי לאו דאיכא למיתלי שמא לוי הוא דודאי אי לאו דקים לן שכהן הו' לא היו נותנים אלא מעשרן והם שלו דהמוציא מחבירו עליו הראי' כדאמרינן בפרק שני דבכורות גבי לוקח מן הגוי מעשרן והם שלו ומפרשינן מעשרן דאין קנין והם שלו דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדי' אבל במעשרות תבואה הגדלה בקרקע ישראל מחוייב ליתן לכהן ולא מצי מדחי ליה בדין על הספיקות וכן בבכור אדם ובכור בהמה חייב ליתן לכהן ולא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה כדאמרינן בכל ספיקי בכורות אין כאן לכהן כלום ומדסמכינן נמי אחזקה לנשיאות כפים וברוכי נמי מברכי בחזקתייהו קיימי.

ובפרק כל כתבי אמר ר' יוסי יודע אני שאיני כהן ואם יאמרו לי חברי על' לדוכן אני עולה וכתבו התוספת לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה עד כאן והוקשה לי דטובא איכא למיחש מעלייתו לדוכן דתנן אין בודקים מן הדוכן ולמעלה ויבא להכניס בניו לשמש על גבי המזבח דאיכא כרת וגם מיתת בית דין שעובד עבודה בשבת ואע"ג דרבי יוסי לאחר החרבן הוה עלה לדוכן בזמן הבית קאמר דבזמן הזה אין דוכן ואף בזמן הזה הוי חזקה לכהונה כדאמרינן בפרק האשה שנתארמלה דחזק' לכהונה נשיאות כפים בבבל מאי לאו ליוחסין ודחי לא לתרומה והיינו בתרומה דאורייתא ויש בה עון מיתה ומה שכתבו לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא מטעם ברכה לבטלה משמע דקשיא להו הא אם לא ברך אין שום איסור בעלייתו לדוכן גרידא ומאי רבותיה דקאמר הייתי עולה כיון שהעיקר הוא משום הברכה:

ותמה אני היכי אשתמיטיה למרן ז"ל הא דאמרינן בפרק שני דכתובות ה"מ תרומה דעון מיתה אבל נשיאות כפים דאיסור עשה לא ופירש רש"י מדכתיב כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה וסבור אני לומר שר"י ז"ל לא סבירא ליה הא דפרש"י דעשה היינו אתם ולא זרים דזר המברך מה בכך אם לא משום ברכה לבטלה דלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל והיינו בשם המפורש אבל זה שברך אותה ברכה בשם כיון שאינו חייב הוה ליה הוגה את השם שלא במקום מצוה ואמרינן בפרק ארבע מיתות בית דין גבי ונוקב את השם דמגדף ואימא פרושי שמא הוא דכתיב אשר נקבו בשמות ואזהרתי' מהכא את ה' אלהיך תירא ומסיק דאזהרת עשה לא שמה אזהרה אלמא פרושי שם אזהרת עשה היא והיינו דאמרינן בכתו' דנשיאת כפים איסור עשה ולפי' צ"ל דאין האיסור אלא בזמן המקדש שהיו אומרים את השם ככתבו אבל לאחר חרבן בזמן ר' יוסי ליכא האי איסורא ומאי למימרא ועוד יש לומר דברכה לבטלה ממש קאמר ולא עבר משום לא תשא לשוא דדרך הודאה היא אומר אלא אזהרתיה מאת ה' אלהיך תירא דהוה ליה אזהרת עשה והיינו דאמרינן בכתובת דבהני איסו' עשה משום ברכה מכל מקום קשיא להו דיוכל לעלות ולא יברך הילכך ראיה גדולה היא מנשיאות כפים בזמן הזה שמברך וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בפרק עשרים דלענין שיאכל חלה ותרומה של סופרים ושאר קדשי הגבול מעלין מן השטרות ועל פי עד אחד ומנשיאות כפים ומקריאות בתורה ראשון.

ובר מן דין אפילו תימא שאינו מוחזק בברי לכהן אצל אחרים מכל מקו' לעצמו מוחזק הוא דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אצל נשים הפוסלות בכהונה דומיא דהאומר להאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני דתנן הוא אסור בקרובותיה וכן היא שאמרה קדשתני והוא אומר לא קדשתיך נאסרה בקרובותיו ובפרק קמא דכתובות אמרינן מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני וקאמרה נאנסתי דמפסלא נפשה מכהונה אלא אדיבורא דידה מפסלא נפשה מכהונה ולכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק עשרים מהלכות איסורי ביאה מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן אבל אוסר עצמו בגרושה וחללה זונה ואינו מטמא למתים ואם נשא או נטמא לוקה ומאחר שהוא לוקה אלמא מחזקינן ליה בתורת כהן ודאי ולא בתורת ספק וכמו שכתב המ"א הטעם דכיון שהחזיק עצמו מעיקרא כשהם מתרין בו אינו התראת ספק לגבי נפשיה שכבר הוחזק על פיו אבל האשה אינו לוקה על פיו והנבעלת לו ספק חללה לפי שהוא אינו נאמן לגבי דידה ומשמע שאם הוחזק על פי עד אחד אף הנבעלת היתה לוקה והיא ודאי דכיון דהימנו חכמים עד אחד במילתא דעבידא לאגלויי הרי כאן שנים ולוק' הואיל והוחזק על פי עד אחד כאותה שאמרו בירושלמי לענין אכילת חלב אבל בהוראת עצמו אע"ג דשוי נפשיה חתיכה דאיסורה אין אחרים לוקין על ידו וכן כתבו התוספת בפרק החולץ גבי ההוא דאתא קמיה דרב יהודה ואמר ליה נתגיירתי ביני לבין עצמי דאע"ג דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אם בא על בת כהן לא פסלה ולפיכך מה שכתב הריב"ש שאין הכהן עכשיו בכתב יחס אלא בחזקה לבד לא נפקא ליה מיניה אלא לגבי אחרים כגון שזלזלו בו שעל זה היתה השאלה שם ולגבי אחרים לא ענשינן על פי' כמו שכתב הרמב"ם שאין הנבעלת לו לוקה אבל לעצמו אין כאן ספק דלא יהא שהוחזקו אבותיו בכהנים אלא מאחר שהוא החזיק עצמו בכהן נאמן אדם על עצמו יותר מק' עדים.

ומה שהרב מהור"ר שמואל די מדינה ז"ל נסתייע מדברי הריב"ש לא אמר כן אלא לענין שבויה שנשבית ויש לה עד מפי עד מעידה שהיא טהורה כגון אשה מפי אשה ואמר הואיל ושבויה דרבנן ומספק' מילתא אם נאמין בה עד מפי עד עשאו בספק ספקא ואע"ג דספק זה דכהן אין ראוי לקרותו ספק בפני עצמו לענ"ד כמו שביארתי לעיל מכל מקום לא הקל בה הרב ז"ל אלא בשבויה דרבנן דספיקא לקולא וכל שכן בספק ספקא אבל בגרושה דמדאורייתא גרושה ודאית פשיטא דכייפינן ליה להוציא ועוד אפי' תימא דספיקא הוי מי לא מפקינן מספק באיסור כהונה והא אמרינן בפרק הזורק דשלחו ליה לשמואל ילמדינו רבינו יצא עליה קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו שלח להו תצא והדבר צריך בדיקה ומפרש התם מאי והדבר צריך בדיקה דאי מגליא מילתא דקרו אינש' לנתינ' כתיב' דילמא נתן קאמרי ואע"ג דלכתיב' נמי קרו לה כתיב' מחמרי' למיחש לקלא ואמרי כתב ונתן מפקי' לה משני מפני חשד הקול ואע"פ שגם בקול יש ספק אי האי כתיבה דקאמרי אינשי כתיבה גרידתא היא ואת"ל נתינה היא ספק הקול אמת ספק אינו אמת ואפילו הכי מפקינן לה כל שכן הכא דלא יהא חזקתו זולתי קול כיון דמחזיקינן ביה בהכי מקמי נשואין דמפקינן לה ורואה אני שהדברים ק"ו. ותו בפרק הבא על יבמתו ההוא כהנא דאנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים אמר ליה רב נחמן בר יצחק מאי האי אמ"ל דאמר ר' יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן יוחאי אמר ליה זיל אפיק ואי לא מפקינא לך ר' יעקב בר אידי מאודנך פירש רש"י משמתי' לך ותפיק בע"כ ומעובדא דרבי רומיום דהא רב ספרא מתני ליה מכללה כדאיתא התם הרי שאף על פי שנשא על פי חכם אמר לכפותו על הגט אע"ג דלא ברירא איסורא ולא חייש לגט מעושה דספיקא דאורייתא היא וכופין לגרש והרב אבא מארי זלה"ה בתשובותיו חלק ראשון סימן רי"ט התיר לראובן שאמרו לו שהיה ממשפחה אחת שהיה נושאי' כפיה' ושהיו כהנים ואמר לו רב אחד שינהוג חומרי כהנים לענין טומאת מת וכן היה נוהג וגם בנו הבא אחריו פעמים היה נוהג שנזהר מטומאה ופעמים לא היה נזהר ובסוף נשא אשה גרושה והתיר לו אבא מארי זלה"ה שלא לגרש דמעיקרא חומרא בעלמא רצה לנהוג וכל שכן שהבן הי' מזלזל בדבר ומה שאמר לו הרב לא אמר מן הדין אלא חומרא בעלמא והת' לא אתחזק שהרי לא נשא את כפיו ולא היה עולה ראשון לספר תורה וזו ודאי ריעותא היא כההיא דאמרינן שאני התם דריע חזקתייהו אבל זה שהוחזקה לישא את כפיו ולקראה ראשון בס"ת לאו כל כמיניה להוציא עצמו מחזקת כהן והנה הרב הרא"מ ז"ל בתשובת צ"ד כתב על כהן שבזמנו שנשא גרושה שכופים אותו בשוטים עד שיגרש אע"פ שלא היה כהן מוחזק ובסימן ס"ח בתשובת כתובה וחתימה בסופה הרשב"א ולמי מקדושי' אלו שתהיה התשובה טופח' על פני המקילים באסורי' וגבה לב' בהוראה. ולו חכמו השכילו זאת שהריב"ש שהביאו ראיה מדבריו שכתב בזמנינו אין לו כתב יחס אלא בחזקה דקורא ראשון הוא עצמו בסי' שע"א כתב על אותו הכהן שרצ' להחזיר את גרושתו שכופין אותו להוציא וכייפינן ליה בשוטין וקיימא לן דמעשין לפסולות והיינו בשוטין דבדברים לא יוסר עבד ואם אין בנו כח לייסר בשוטין צריך לנדותם ולהחרימם בכל גבול ישראל ולהבדל מהם בכל מיני הבדלה כמו שמפורש בתשובה להרמב"ם ז"ל שהביא בטור אבן העזר על הכהן שנשא גרושה אותו ואת האשה החרימו בנדוי ובשמתא עליהם ועל כל הנלוים אליהם הנכנסים אתם בגילם או באבלם והמשתתף עמהם בחיים ובמות וכן ראוי לעשות באיש ובאשה האלו ככל התורה הכתובה בתשוב' ההיא והמטי' עקלקלותם לעזור לרשע לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה אוי לנפשם כי גמלו להם רעה שמו דרכם חושך וחלקלקות והיו רק זעוה ואל שדי יתן רחמים לשום לשארית. ישוב לשוש עלינו לטוב עד ימלא שחוק פינו ושפתינו תרועה. וכמים יכסו אל ים תמלא הארץ דעה כה מעתיר קטן הלומדים והוא הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף