שו"ת מהרי"ט/א/סו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:05, 21 באוקטובר 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מהרי"טTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png סו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בארם צובה.

שאלה ראובן רצה להרחיק נדוד אל ארץ רחוקה ובהיותו על אם הדרך הזכירהו החכם השלם כמה"ר שמואל לאנייאדו נר"ו להניח גט זמן לאשתו כמנהג והעמיד עדים וצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום גט לאשתו שיתנו לה ע"מ אם בא בתוך שתי שנים והנה ראובן הנזכר הלך לו ובדרך על נהר פרת אירע לו מקרה שיצאו ליסטים עליהם והם בתוך הספינה בנהר ויצת' אש בספינה מתוך הפול"בורה ולחכה את כל היושבים בספינה וכמעט שנשרפו כלם וזה העני לא נראה ולא נמצא מאותה שעה לא חי לא מת לא ידעו אם נשרף או נפל לנהר או שט ויצא ליבשה והנה הגט עדיין לא נכתב קרוב לשתי שנים שהוא זמן הגט ולפי שאין כאן חשש יבם זולתי היתר האשה להתירה לשוק ובכתיבת הגט עכשיו יוצאין מידי ספק שאם חי הר' היא מגורשת ואם מת הוא בלאו הכי מותרת.

אכן נלע"ד שיש לגמגם בדבר קצת מהא דאמרינן בריש האשה בתרא באותה ששנינו האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך הרי זו לא תחלוץ ולא תתייבם עד שתדע שמא היא מעוברת צרתה ואמר רבי חנינא התם לעצמה עד שלש חדשים לחברתה לעולם ואמרו ותחלוץ ממה נפשך אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין דאמרו תרוייהו גזרה שמא יהיה וולד של קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דהוו בחליצה ולא הוו בהכרזה ואמרי קא שרו חלוצ' לכהן וקי"ל הלכתא כרבי חנינא הכא נמי י"ל שלא לתת לה גט לכתחיל' שמא יתברר שמת הבעל בודאי ונמצאת אלמנה ולא גרושה והרי אתה מצריכה כרוז לכהונה.

אלא נראה בעיני לומר דמאחר דגזרה רחוקה היא זו לחוש אם יהי' ולד של קיימא ותנשא לכהן ואיכא דהוו בחליצה ולא הוו באכרזתא אין לנו אלא במקום שאמרו והבו דלא לוסיף עלה דהתם החמירו בדבר לפי שאיפשר להתברר ולחקור על הדבר אף על פי שהיא במדינת הים והחמירו עליה מטעם חשש זה שתתעגן עד שתתברר הדבר אבל כגון זה שאי אפשר להתברר לא אמרו לחוש לזה שתתעגן כל ימיה דהא אשכחן דהקלו כמה קולות משום עיגונא דאתתא. ואשכחן בפרק כל הגט אמתני' דהמביא גט ואבד ממנו ומצאו לאלתר כשר ומפרש בגמרא מאי לאלתר כל שלא שהא אדם שם וי"א כל שלא עבר אדם שם ופסק הרי"ף כמאן דאמר שלא עבר אדם שם דכיון דהוחזקו שני יוסף בן שמעון אע"ג דלא שכיחי שיירתא חיישינן ובפרק האשה שלום ביבמות גבי עובדא דיצחק ריש גלותא פסק שם הרי"ף ז"ל כרבא דלא חיישינן עד דאיכא תרתי שכיחי שיירתא והוחזקו וכתב הרא"ש ז"ל בפרק כל הגט שטעמם דהכא גבי גט ספק לחומרא דלא מהדרינן גט לבעל כיון דאפשר שיכתוב לה גט אחר אבל גבי יצחק ריש גלותא אי חיישינן לתרי יצחק צריכה להתעגן כל ימיה לכך פסק לקולא כמו שמצינו שהקלו הרבה קולות בעדות אשה. ועוד יש להביא ראיה דלא תקון רבנן משום חשש שמא יאמרו אלא היכא דאיפשר לתקוני אבל היכא דלא אפשר לא דבפרק האיש מקדש גבי קטנה שנתקדש' שלא לדעת אביה דס"ל לרב ושמואל צריכה גט וצריכה מיאון צריכה גט שמא נתרצה האב וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה ומשמע דוקא בקטנה דאיפשר לה במיאון עבדי רבנן תקנתא משום שלא יאמרו אבל אי גדלה דתו לא שייך בה מיאון לא חיישינן שמא יאמרו תדע דא"כ כל קדושי ספק שאנו מצריכים לה גט מספק נצריכי מיאון ועד שתקנתם השוטות הקטנות באו ותקנו את הפקחות הגדולות דלא שייך בהו מיאון ויאמרו אין קידושין תופסין באחות' אלא היכא דלא אפשר לא אמרי' וכן נראה דעת התוס' שכתבו שם נרא' דהוא הדין בנערה דצריכה גט כשר אלא משום דאמרי' לא שייך בה מיאון דאין מיאון בנער' נקט קטנה עוד נראה לחלק ולומר דדוקא התם אמרי' נמצאת מצריכה כרוז לפי שהעולם אינם יודעים אם יש לצרתה ולד או אין לה וכשהן רואין שהיא חולצת אומר' קמו רבנן במילתא ונתברר להם שאין לצרתה ולד ואח"כ כשרואין שתנשא לכהן יאמרו חלוצה שריא לכהן אבל הכא אין לך הכרזה גדולה מזו שכל העולם שמעו שאבד זכרו ואיננו כי לקח אותו אלהים ושמועה זו קדמה לגט ואע"פ שרואי' עתה שמתגרשת אינם תולים לומר שנתברר שהוא חי שאם היה ידוע שהוא חי לא הייתה מתגרשת ועוזבת אלוף נעוריה אלא יודעים הם שאינה מתגרשת אלא מפני הספק ואם היום או למחר יתברר שמת ותנשא לכהן לא בשביל כן יאמרו גרושה שריא לכהן אלא יאמרו קמו רבנן במילתא שמת ואינה גרושה אלא אלמנה כמו הקול והשמועה ששמעו ודומה לאותה שאמרו בשלהי גיטין יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת וכולי ובלבד שלא יהא שם אמתלאה איש פלוני גרש אשתו על תנאי דהוי קול ושוברו עמו ואמרינן התם ההוא דנפק קלא עליה דקדיש בצפיתא דתחלא אמר אביי כי האי מבטלינן קלא מימר אמרי עייני רבנן בקידושין ולא הוה בהו שוה פרוטה ואין כאן רינון וחשד דדמי לקול ושוברו עמו כדכתב הרא"ש משום דסתמיה לא חשיב וכן בההוא דנפק עלה קלא דאקדישא לחד מבני פלוני אמרינן עיינו רבנן בקידושין וקידושי קטן נינהו לפי שלא היו אומרי' לאיז' מהם אם הקטן אם הגדול ומתחלה היה להם להסתפק בדבר והוה ליה כמו קול ושוברו עמו והכא אדרבא עדיף טפי שכל העולם מחזיקין אותו בחזקת מת ויודעין שאין הגט אלא מפני הספק וכשיראו שנשאת לכהן יאמרו ודאי נתברר שמת הילכך נר' לעניות דעתי דאין לחוש לזה בנדון דידן כלל.

מיהו יש לפקפק בגט זה בדבר אחר לפי שהאיש הזה צוה לכתוב גט לאשתו וליתנו לה על תנאי אם לא בא יהא גט ואם בא לא יהא גט והזכיר תנאי זה קודם שיכתב הגט ואמרינן בהמגרש אמר להו רבא להנהו דכתבי גיטי שתקוה שתוקי לבעל עד דכתבו ליה לתורף הגט ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל דמיירי בכל התנאים אפי' באותם שאם היה מתנה אותם אח"כ הי' הגט כשר הואיל והזכירם קודם התורף פסול וכן מוכח מדברי רש"י והתוספות. והרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי עשאה ספק גירושין דמשמע לי' דספקא דאורייתא היא והרב המגיד ז"ל כתב שיצא לו מן הירושלמי שבפרק כל הגט ששם מוכיח שפיסול התנאים בגט הוא מחמת שאין אומרים יש ברירה דאע"פ שנתקיימו מ"מ בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות ואמר שכבר כתב הרב בפ' שלישי בדין בריר' ספק גירושין אלו דבריו ז"ל והך טעמא דבריר' לא ברירא לי כלל דבכל מידי דתנאי לא שייך ביה דין בריר' דאם איתא אם התנה בשעת נתינת הגט ע"מ שתקני לי ק"ק זוז או שאר תנאי' אמאי מהני הא בשעת גירושין נמי בעינן שיהא הדבר מבורר ולא אמרי' הוברר הדבר למפרע דבפרק כל הגט מייתי ההיא דמה היא באותן הימים ר' יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה דמוקמ' לה בפ' מי שאחזו באומר לה מעת שאני בעולם ואמרי' ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש בריר' ומייתי נמי ההיא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא הרי דאף בשעת הגירושין או הקדושין בעינן בריר' ואם איתא אין אדם יכול לגרש על תנאי כלל ורש"י ז"ל כתב שם ואין זה כשאר תנאים שאדם מתנה בגט שבידו לקיימם ודעתו לקיימם כשמתנ' עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע דהתם לאו משום טעמא דבריר' הוא ויש בזה שיטות לראשונים נוחי נפש אין דעתי להאריך בהם אך זה ברור דכל מידי דשייך ביה טעמא דבריר' אף מתנה בשעת נתינת הגט פסול למאן דלית ליה ברירה וכל התנאי' שאדם מתנה בשעת נתינת הגט מה טעם יהיו פוסלים כשהזכירם בשעת הכתיבה מטעם זה דאין ברירה וההוא דכתב לאיזו מהם שארצה אגרש דהוי ספק גרושין מטעם דאין בריר' התם לאו תנאי הוא והוא פסול משום דבעינן לשמה והשתא לא בריר' לן לשם מי נכתב הגט ואי אין בריר' הרי לא נכתב לשמה והגע עצמך שאמר כתב לה ע"מ שארצה או ע"מ שתצא מן הפתח תחלה לחברתה מי אמרי' בהך מילתא בריר' הך תנאה הוא והרי היא מגורשת מעתה ע"מ שתצא מן הפתח תחיל' ועוד לדבריו ז"ל שהוא אומר כשמתנ' עד שלא נכתב הגט נמצא שבשעת כתיבת הגט לא היה מבורר אם הוא כריתות שאיפשר שלא יתקיים התנאי ויבטל הגט ואפשר שיתקיים להכי אמרי' ספק גירושין משום דאין בריר' א"כ נאמר דבר שפוסל הגט בודאי מעכשיו כגון חוץ מפלוני שהוא פיסול ודאי ולא ספק היה בדין שיהא גט בטל אע"פ שכשנתנו לה לא הזכיר דבר לפי שכשנכתב נכתב שלא לשם כריתו' ואין כאן מקום לומר ספק גירושין שהאיסור מבורר הוא וכמו שכתב הרב ז"ל כשהתנ' בשעת גירושין שהוא גט בטל אף כשהתנ' בשעת כתיב' ראוי להיות בטל והא אנן תנן כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול ומדקתני פסול אלמא ספק גירושין מיהא הוי ואע"ג דאוקמה רבה להא בלאחר התורף לא אוקמה בהכי אלא משום דייוקא דכתבו הא על פה כשר אבל ה"ה דקודם התורף נמי פסול ולא גט בטל והיינו דקאמר אבל לפני התורף אפי' על פה נמי פסול ואחזר ומחקו דמתניתין קאי שבשעת נתינה חזר בו פסול הוא דהוי גט ולא בטיל והרב המגיד ז"ל כתב כן להלן לדעתו של הרב ז"ל וז"ל ואם לא כתב תנאי זה בגט פי' תנאי דחוץ או שהזכירו על פה בשעת כתיב' אם הזכירו לפני התורף הרי זה פסול אעפ"י שלא הזכירו בשעת נתינה כלל ע"כ ומוכרע הוא מתוך שמעתין ומה שכתב ז"ל שדעת רש"י ז"ל והתוס' הוא כדברי רבינו שלא להכשיר שום תנאי לפני התורף אפי' בע"פ ע"כ אם דברי בעל התוס' נראין קרובים כדברי הרב ז"ל בעיני הם רחוקים ומופלגים הרבה מאד אלא בדבר זה הושוו לבד דסברי דהתם מיירי בכל התנאים בין אותם שהם פוסלי' בשעת נתינה בין אותם שאינם פוסלים והא דאמר רבא שתקוה שתוקי לבעל אמרו בכל התנאים מיירי אך הם חלוקין שהרב סבור שכל התנאים פוסלין בגט אם הוזכרו קודם התורף אע"פ שנתקיימו ואין נראה להם כן אלא אם נתקיימו אפי' אם נכתבו בגט כשר והכא בלא נתקיימו מיירי שאע"פ שחזר ומחקו או אם התנה על פה וחזר בו קודם נתינה פסול כמו שביארו הם שם ונתנו טוב טעם ודעת לדבריהם ואותו הירושלמי שכתב הרב המגיד ז"ל ראיה לדברי הרב ז"ל ועשה לו ממנה עזר הלואי שלא היתה כנגדו ולא ראיתי בכל אותו הלשון ענין שיוכיח דבר זה דבריר' שהזכיר הרב המגיד ז"ל זולתי ממה שהביאה ההלמוד למחלוקת זו דר' וחכמים עלה דמתניתין דכתוב לאיז' שארצה אגרש שהיא מטעם ברירה ואם מזה אינה ראיה שלא הביאו השם אלא להוכיח אותו החילוק שאמרו בענין לשמה דאע"ג דבכתיבה בעינן שיהא מבורר לשמה בנתינה לא בעינן לפי שהוקש' להם מאותה ששנינו שנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין ונתערבו פי' לר' אלעזר פריך שעיקר הכריתות תלוי בגירושין נמצא שאין הנתינה מבוררת והכי איתא בתלמודא דידן בפ' המגרש מאן תנא א"ר ירמיה דלא כרבי אלעזר דאי רבי אלעזר כיון דאמר עדי מסירה כרתי והא לא ידעי בהי מינייהו מגרשה אמר אביי אפילו תימא רבי אלעזר אימור דבעי רבי אלעזר כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי וזו היא שהשיבו שם בירושלמי תמן זה כרות לשמה וזה כרות לשמה תערובת היא שגרמה פי' דנתינה לא בעינן שיהא לשמה ברם הכא לא זה כרות לשמ' ולא זה כרות לשמה ועל זה החילו' הביאו הך פלוגת' דר' ורבנן לו' דבמילתא דאכתיב' קפדנן אנתינ' לא קפדינן והיינו דקא' ותני כן כל התנאי' פוסלין בגט דברי רבי וכו' א"ר יודן מה פליגין בשביטל תנאו אבל לא ביטל תנאו אפי' רבי מודה וזו היא שאמרתי שהיא שלא כדברי הרב ז"ל ואתיא כדברי התוס' שלא פסל רבי אלא כשביטל תנאו כגון שאמר ע"מ שתתן לי ק"ק זוז מכאן ועד שלשים יום ולא נתנה שאף על פי שחזר ומחק את התנאי קודם נתינה לא מהני שכבר נכתב הגט ע"מ כך אבל לא ביטל תנאי אלא שנתקיים אף רבי מודה שהגט כשר אעפ"י שנכתב על תנאי הואיל ונתקיים ובתר הכי אמרינן כל התנאים שהתנינו בגיטין דלא כרבי כלומר כמה תנאי' שמתנה הבעל קודם נתינה וחוזר בו ומתנה בענין אחר או שאחר נתינ' חוזר ומוחל על התנאי א"נ דלא כר' דלדידיה מכיון שהתנה שוב אין לו תקנה ומשני תמן בכותב ע"מ כן ברם הכא בנותן ע"מ כן ולזו הביאו הך מילתא לומר דכי היכי דלענין תנאי מפלגינן בין כתיבה לנתינה דכשכתב ע"מ כן לא מהני מה שנתקיים התנאי אח"כ אף בענין לשמה שכשלא היתה מבורר' בשעת כתיבה לא מהני מה שנבררה אח"כ מה שאין כן בנתינה דלא בעינן שתהא מבוררת באותה שעה כי היכי דלא קפדינן לענין תנאי. ומ"מ טעמו של הרב ז"ל שעשאו לפיסול זה ספק גירושין נראה לע"ד שיצא לו ממה שאמרו בשמעתין רבא אמר מחלוקת לאחר התורף דרבי סבר דגרינן אטו לפני התורף דאי ס"ד הא דאמרי' לפני התורף פסול היינו מדרבנן ומשום גזרה אטו חוץ כדאמר ר' זירא היכי ס"ד למגזר אחר התורף אטו לפני התורף איהי גופא גזרה ואנן נקום ונגזור גזרה לגזיר'. והתוספות הקשו להם כן ואמרו ואף על גב דלפני התורף לא הוי אלא גזרה אטו חוץ כולה חדא גזרה היא ונראה שלא כתבו התוספות כן אלא לפי שיטתם דבלא נתקיים התנאי מיירי כולה שמעתא וכשחזר ומחקו וגזרינן מחיקה דע"מ אטו מחיקה דחוץ ואז ודאי מסתבר לאסור בכל מידי שצריך מחיק' דמחלף במחיקה דחוץ שיאמרו ראינו שיש תיקון במחיקה ולא יתנו לבן לחלק בין ע"מ לחוץ ובין לפני התורף לאחר התורף דלעולם יאמרו מחיקה מתרת ולדבריהם הכי קאמר גזרינן אטו לפני התורף כלומר אטו חוץ דלפני התורף אבל לשיטת הרב ז"ל שכל הזכרת תנאי בגט פוסל אף אם נתקיים אח"כ אם זה משום גזרה אמאי גזרינן אחר התורף ובנתקיים הוה ליה גזרה לגזרה ועוד דטפי הוא עדיף למימר דרבי סבר אחר התורף גזרינן ע"מ אטו חוץ דחוץ פוסל אף לאחר התורף כדתנן במתניתין כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול ומוקי לה רבה אחר התורף ורבנן דלרבי אפילו בעל פה אלא מוכח דבלפני התורף אפילו בע"מ פיסולא דאורייתא הוא וספק גירושין ולהכי גזר רבי אחר התורף בע"מ אטו לפני התורף אבל לא שייך למגזר אטו חוץ דלאחר התורף אפילו חוץ אין פסולו מן התורה אלא מדרבנן הואיל וחזר ומחקו. ועוד מוכח דבע"מ לפני התורף פיסולא דאורייתא ולאו משום גזרה היא לפי שטתו של הרב ז"ל ושיטת רש"י ז"ל דאי סלקא דעתך מדרבנן הוא דגזרינן ע"מ אטו חוץ א"כ אף בשעת נתינה טפי הו"ל למגזר כי אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני דפשיט רבינא לעי' דהכל מודין דכשר ולשיטת הרב ז"ל כי אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה נגזור אטו חוץ כדגזרינן בקודם התורף ותקשי לך הלכתא אהלכתא דהכא קי"ל כרבא ולעיל קי"ל כפשטא דרבינא בשלמא לדברי התוספות לא קשה דמחיקה אמחיק' הוא דגזרי' דמיחלף אבל על מנת אטו חוץ לא גזרינן אבל לדברי הרב דבע"כ אפילו נתקיים התנאי הוא פוסל לא מצי למימר דפסיל משום גזרה דחוץ אלא ע"כ קודם התורף פיסולא דאורייתא הוא ולעולם לא גזרי' ע"מ אטו תורף ולענין הלכה אע"פ שהרמב"ם ז"ל יחיד הוא בשיט' זולתי רש"י שהסכי' עמו רואה אני שהרא"ש ז"ל בתשובה לא היקל וחש לדברי הרב ואמר שאף על פי שפירוש התוספות נכון ומקובל מ"מ לא מצאו לבו להקל לפי שראה להרמב"ם ז"ל שהחמיר בדבר ולכן כתב בהלכותיו ההיא דשתקוה שתוקי לבעל וסתם ולא פירש דמיירי בשלא נתקיים התנאי כדברי התוספות ואם הרב ז"ל לא מלאו לבו להקל כ"ש אנן יתמי דיתמי מה כחינו מה גבורתינו להקל ראשינו לעשות מעשה בדבר ערוה החמורה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל אך כאן בנדון שלפנינו אני נכוה בשתים חומר איסור ערוה מצד אחד וחומר עיגון האשה מצד אחר אשר ראינו כמה טרחו רבותינו לחוש לעיגונא דאתתא וראיתי בבית יוסף שהרב המובהק מוהר"ר אליה מזרחי ז"ל על גט אשר שולח מארץ רחוקה והיה כתוב במעשה בית דין שנכתב על תנאי כך וכך ולא רצה להקל אע"פ שהיה שם עיגון והרב המובהק מהר"י קארו ז"ל תמה עליו כי מאחר שרבו המתירין מה טעם יחוש לסברא זו וכגון זה ודאי צריך כינופיא מגדולי הדור אם יראה בעיניהם להתיר כי היכי דנמטיה לכל חד שיבא מכשורא. והרב מהר"י ן' לב צדד להקל באו' התנאי לשליח שלא בפני הסופר ומצאתי תשובה להרב הגדול מוהר"ר יעקב בירב זלה"ה ששאלו חכם א' אם יש הפרש בין אומר לסופר התנאי וב אומרו לשליח לא תתנו לה אלא על תנאי כך והשיב שאין הפרש ביניהם דזיל בתר טעמא משום דאין ברירה ואין זה כריתות ואם כן אפילו אמרו לשליח כיון דבשעת כתיבת הגט נשאר זה הדיבוק ביניהם לא הוי כריתות תמצא תשובה זו בתוך תשובות הרב אבא מארי ז"ל סימן מ"ה.

ובדבר הזה ראיתי שערוריה שמעשים בכל יום כמה בני אדם שהם מפליגין ואינם נותנים אל לבן להניח גט עד שהם על פרק הנסיעה שאין שהות לכתוב ולחתום והוא אינו רוצה לגרש אלא לזמן ומתוך כך אינם נותנים גט ומתעגנין דאשכחן בתשובת חכמים להא מילתא טובה כדאמרינן בפרק כל הגט אהא דתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש וכו' מפני התקנה מפרש בגמרא רב חסדא אמר אבימי משום תקנ' עגונות לרבי אליעזר בדין הוא דאפילו טופס נמי לא לכתוב אלא האי מאן דבעי למיזל למדינת הים ולא אשכ' ספרא ושביק לה ומעגן לה ונוהגין שמלמדין את הבעל שיאמר שיכתבו ויתנו לה הגט ולא תתגרש בו אלא עד שנה או עד שנתים דבהא ודאי לא הוי תנאי דבשעה שיש לו לגט לחול הרי היא מגורשת בלא שום תנאי ומהני אף לדעת הרב ז"ל ולא מיקרי שנשאר לו זכות בגופו של גט דהשתא לא הוי גט כלל ולכשיחול לא נשאר לו זכות בגופו של גט כלל ונראה לי להביא ראיה מהא דאמרינן בסוף פרק מי שאחזו אפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דתנן אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו גט ותנו לאשתי וכתבו בתוך שנים עשר חדש וכו' אינו גט כתבו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש וכתבו בתוך י"ב חדש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט ופרכינן נימא קסבר רבי יוסי כתב גט על תנאי כשר פרש"י ז"ל ואפי' לא נתקיים התנאי דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י"ב חדש והם קדמו וכתבוהו ומכשר ר' יוסי ומשני לעול' אימא לך פסול ושאני הכא מדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי הכי קאמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ורבנן ל"ש הכי ול"ש הכי פרש"י לעולם לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חד' אלמא בין לרב יוסי בין לרבנן אם פירש ואמ' כתבו מעכשיו אם לא באתי שפיר דמי ולא אמרינן שבשעת כתיבה עדין נשאר לו זכות בגופו של גט וע"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי יוסי אלא בסתם דסברי מסתמא לא צוה לכתוב אלא לאחר י"ב אלא שזו אינה תקנה לפי שרוב בני אדם הולכין להם מחמת עוני או מחמת חוב ושם ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה ופושט לה את הרגל עד שילבין ראשה והם מקיימים בעצמם ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין ולתיקון העגונות למען לא תהיינה אלמנות חיות אנו עושין שיכתב לה את הגט מעכשיו ולאחר זמן ואם אינו נותן לה מעכשיו מה הועילו חכמים בתקנתם כי יראו כי ארכו להם שם הימים ישלחו שליח ויבטלו את הגט ונמצא' זאת העני' אסורה בכבלי עיגונה ותדע שיש לחוש הרבה ולתקן טובא את הענין שאמרו בריש פרק השולח אתקנה דרבן גמליאל שלא יהיו עושין כן שיבטלו הגט אלא בפני השליח אפליגו אמוראי רב נחמן אמר מפני תקנ' דממזרי' רב ששת אמ' מפני תקנת עגונו' פרש"י ז"ל שיבטל את הגט בפני ג' ומעגנה ויתבה והשתא דאצרוכניה לילך אחר השליח כדי לבטלו והוא לא יטרח בכל אלה ואף רב נחמן נמי ס"ל מפני תקנת עגונות כמו שכתבו התוס' שם דאל"כ למה לא התקין רבן גמליאל שיבטל לפני ג' דאז ליכא למיחש לממזרות וכל בי תלתא קלא אית לה למלתא אלא דחשו לעיגון האשה אלמא מצות חכמים היא לתקן שלא תתעגנה בנות ישראל ואם אין הגט מעכשיו איכא למיחש לעיגונא ועוד דנפיק מינה חורבא דזמנין שיבטל את הגט בתוך דבריו במקום שילך עם בני אדם והוא לא ישים לב לאותן המלות דלאו כ"ע בקיאי בדברי ביטול ובמלאת הימים תנשא לאחר ונמצאת אשת איש יוצאה לעלמא בגט בטל ורבא הוא אמר שתקוה שתוקי לבעל עד דכתיב לתורפא דגיטא לדברי רבוותא דמפרשים שלא יאמר דברים הפוסלים בגט כגון חוץ מפ' וכיוצא בו אע"פ שיש תיקון בכתיבת גט אחר כ"ש כאן וגם רבותינו התקינו בתקוני הגט שיבא הבעל אצל הסופר והעדים עד שיכתב ויחתם וינתן הגט כדי שלא יבא הבעל ויבטל הגט ועד האידנא מאן נטריה שלא ביטלו ועוד במקום יבם מה הועילו חכמים בתקנתם ורוב התובעות גט לא היו באות למדה זו אם לא מדאגה מדבר שלא תהיינה זקוקות ליבם.

ורחש לבי לתקנת דבר זה שני דברים ובלבד שיראה בעיני רבותינו האחד שהגט עצמו יצוה עליו לכתבו בלי שום תנאי לא בכתיבה ולא בנתינה אבל במינוי השליח יכול להתנות ולומר הרי צויתי לכתוב גט לאשתי שינתן לה בלי שום תנאי ואתה פלונ' אני ממנ' אותך שלי' על תנאי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש שתהא שלוחי מעכשיו ואם באתי בתוך י"ב חדש אי אתה שלוחי וכשהשליח יתן הגט לאשה יתן לה גט כריתות בלי שום תנאי אלא שתהא מגורשת ממנו מיומא דנן ולעלם אבל כשיבא בתוך הזמן בטלה השליחות למפרע ואיגלאי מלתא שלא קבלה הגט מיד שלוחו של בעל אלא מאיניש דעלמ' ונמצאו הגירושין בטלין מאליהם ולא מחמת תנאי וצריך להודיע לאשה שאינה יכולה להנשא אלא א"כ לא בא לסוף הזמן שאם יבא אינו שלוחו של בעל והגט לעולם הוא כשר שיחזור וימנה שליח אחר או הוא עצמו יחזור למנותו בלא תנאי ואע"פ שכבר נתן ביד האשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ולא תימא הא בהא תליא דתנאי דשליחות נוגע בגירושין וביטולו של שליחות הוא ביטולו של גט שהרי מצינו כמה תנאים שהם בשליחות ולא בגט כאותה ששנינו בפרק כל הגט ואם אמר לו טול הימנה חפץ פלוני הרי זה לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר ומוקי לה בגמ' כגון דאמר לה שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא ואזל איהו ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ נמצא שביטל השליחות כמ"ש שם רש"י והתוס' וכן אל תגרשנה אלא בבית וגרשה בעליה אל תגרשנה אלא בימין וגרשה בשמאל דלא שויא שליח להכי כדפרש"י ז"ל וכל אלו אם הזכירם קודם כתיבת הגט אינם פוסלים שאין אלו תנאים בעיקרו של גט אלא בשליחות שהרי יכול הוא לחזור ולגרש בו ויטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה שאם נתבטל הגט עצמו הרי הוא כחרס ואינו חוזר ומגרש בו שאלו נתן אדם גט לאשתו על תנאי ונתבט' התנאי ונתבט' הגט אינו חוזר ומגרש בו וזה שהתנ' בשליחות נהי דשליחות' בטיל גיטא גופה מי קבטיל עוד נ"ל תיקון בענין אחר הרי למדנו שאם אמר כתבו גט לאשתי ולא תתגרש בו אלא לאחר י"ב חדש אין בו פקפוק כמו שהוכחנו מההיא דס"פ מי שאחזו אם אמ' כתבו גט לאשתי ולא תתגרש בו אלא לאחר י"ב חדש ואם לא באתי בתוך י"ב חדש הרי היא מגורשת מעכשיו ובין כך וב"כ היא מגורשת לאחר י"ב חדש בין יבא בין לא יבא נמצא שנכתב הגט לשם כריתות גמור שעל כ"פ יהא גט או יהיה גט לאחר י"ב חדש או יהיה מעכשיו ונראה שאין שום גמגום בזה שכשאמר ולא תתגרש אלא לאחר י"ב חדש אין זה תנאי פוסל וכשחזר ואמר ואם לא באתי אדרבה לרחקה קאתי לקרב זמן הגירושין שתהא מגורשת ממנו מעכשיו ומעתה כשיבא האיש הזה בתוך י"ב חדש יכול הוא לבטל את הגט אי נמי תכף אחר שידע שכבר נתן ליד האשה יכול לבטלו שאם יבא בתוך הזמן לא יהא גט ואם לא יבא בתוך הזמן הוברר הדבר שנתגרשה משעת נתינה ואין ביטו' של בעל כלום דמישגיע גט לידה אינו יכול לבטלו. והנראה לי בעניותי כתבתי הצעיר יוסף בכמה"רר משה מטראני זל"הה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף