חתם סופר/נדה/לה/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לאחרים גורם טומאה פירש"י בתחתונו של זב נ"ל דהוה ס"ל לרש"י לענין טומאת משא לא צריך ק"ו מלאחרים גורם טומאה אלא מק"ו טהור בטהור טמא בטמא וכקו' תוס' לקמן נ"ה ע"ב הנ"ל אלא ע"כ בעי למילף ק"ו גם לעליונו של זב ולענין אוכלין ומשקין ומיושב נמי קו' תוס' שעיר המשתלח יוכיח לפמ"ש לעיל דמה לשעיר המשתלח שאינו מטמא אוכלין ומשקין וצ"ל כיון דקאי במשא לא פריך מאוכלין ומשקין אבל לשיטת רש"י דעיקר הילפותא מעליונו של זב שאינו אלא באוכלים ומשקים א"כ לא מצי למיפרך משעיר המשתלח:
אלא פשיטא בזב מצורע מ"ש תוס' דלענין משכב ומושב גורם טומאה לזב קשה א"כ כיון דהק"ו מועיל לענין משכב ומושב א"כ מכ"ש דמטמא במשא אלא ע"כ דלקושטא דמילתא אינו עושה מו"מ וכמ"ש תוס' לקמן נ"ה ע"א ד"ה שעיר המשתלח וכו' וק"ל:
אף ראיה ראשונה מטמא במשא הקשו תוס' א"כ מנ"ל דם טהרה של מצורעת עי' דבר נפלא בספר סדרי טהרה בדברי רמב"ם פרק א' מהל' מו"מ. עוד נלע"ד לקושטא דמילתא קשה קו' הש"ס לקמן נ"ו ע"א דאפי' מה שאינו מתעגל נמי יטמא ונילף מזובו של מצורע דהשתא ליכא למימר כתי' רבא שם מזוב ליכא למילף דגורם טומאה לאחרים הא זובו של מצורע אינו גורם טומאה לאחרים וצ"ל מ"מ גורם טומאה לאדם טהור בעולם משא"כ דם היוצא מפי האמה כצ"ל. וא"כ דם טהרה של מצורעת למאי דקיי"ל כמ"ד מעיין א' דגורם טומאה לאשה טהורה בעולם שפיר נילף מזובו של מצורע ולק"מ קו' תוס' ולעיל דלא אמרינן הכי אתיא כמ"ד ב' מעיינות הן ואין דם טוהר גורם טומאה לשום אדם בעולם אבל למאי דקיי"ל מעיין א' הוא א"ש כנ"ל. וכ"כ תוס' להדיא לקמן ל"ז ע"א ד"ה דבר הגורם וכו' דדם טהרה מיקרי דבר הגורם כיון שגורם בעלמא ע"ש:
ת"ש ר"א אומר כ' תוס' דהו"ל לאתויי מדרבנן דמסכת זבים אמר א' מן התלמידים ליישב דמדרבנן הומ"ל דטעמא משום דרגלים לדבר כדמפורש התם במתני' פי' משום שכבר ראה ב"פ א"כ רגלים לדבר שהשלישי לא מחמת אונס היה אלא מחמת ראיה הראשונה אבל מדר"א מייתי שפיר דא"כ לא הוה פליג ר"א אלא ע"כ האי רגלים לדבר לאו אהך קאי אלא כמ"ש הר"ש שם ע"ש וק"ל:
רבנן לא דרשי אתים צ"ע דקיי"ל כרבנן וקיי"ל דרשינן אתים וע' מ"ש תוס' לקמן ל"ז ע"א ד"ה נקטינן וכו' ומ"ש שם אי"ה. ולכאורה י"ל דודאי הסברא נותנת דבראיה שלישית רגלים לדבר ואפי' ראתה מחמת אונס לא תלינן באונס ומקיים שפיר לזכר בראיה שלישית אפי' מחמת אונס והא דכתיב את ת"ל בלא את נמי נימא ב' ראיות בלא אונס והשלישית אפי' באונס י"ל דהו"א דוקא שלישית דומה לנקבה אפי' באונס משום שרגלים לדבר אבל הרביעי שאפשר שהיא רחוקה כמה ימים ואין רגלים לדבר הו"א לא תסתור באונס קמ"ל את לומר ג' ראיות לזכר והרביעית לנקבה ומ"מ ראיה שלישית סגי באונס ומ"מ מקיים ביה לזכר דהרי רגלים לדבר כן היה ראוי לומר נמצא דדרשינן את ומ"מ ג' מטמא באונס אלא דר"א ס"ל דאין סברא שנכתוב את גבי ראיה שלשית ולא איצטריך רק משום ראיה רביעית זה אינו סברא משו"ה ס"ל דאתי את ומרבה נגד הסברא דבעי ראיה ג' בלא אונס ולא נימא רגלים לדבר אמנם אנן קיי"ל כמ"ש לעיל דנהי דדרשינן את לא מדקדקין ביה כ"כ דנימא שיהיה נכתב לגופיה דוקא וק"ל:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |