עץ יוסף על שיר השירים רבה/ג/י/ג

עץ יוסף על שיר השירים רבה ג י ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אפריון זה בית המקדש. ולמה נקרא אפיריון שכל הצורות של זהב מן מיניה, כן הוא בסדר נשא, ופירש המתנות כהונה מעצמם היו גדלים ופרים ורבים:

שלמה ודאי. כלומר שלמה המלך ממש, ולא כמו שדרשו לעיל מלך שהשלום שלו:

ויקם את העמודים וגו'. וברבה שם מסיים וכי כסף היה והלא נחשת היה, אלא שהיה נחושת ממורט שוה ככסף. ממורט פירושו מזוקק מכל סיג:

נטוח בזהב. פירוש מחופה על ידי טיחה וסיחה כמו שעוה (מתנות כהונה):

תנינן שבעה מיני. עיין יומא ע"ד ע"ב:

שהיו בו. בבית המקדש, ואף על גב דלא אשכחן שחוט אלא במגיני שלמה, ולא אשכחן מופז אלא בכסא שלמה, מסתמא גם בבית המקדש היה מהם בקצת דוכתי דכתיב זהב ולא פירש מינו, כי לא יתכן שיקצר שלמה בבנין בית המקדש ממה ששם בכליו, דמסתמא יש בכל אחד מהזהבים אלו סגולה שאינה בזולתו מהזהבים:

זהב טוב כמשמעו. שפירושו חשוב, ואף על גב שזהב סגור ומזוקק קאמר בסמוך דחשיבו טפי, מכל מקום קרי ליה טוב לגבי שאר מיני זהב, ואסגור ומזוקק דחשיבי טפי לא חש קרא דלא שכיחי:

טובוי דהוא בביתא. אף על גב דמוקמינן כאן פשטיה דקרא כמשמעו דזהב זה טוב משום דאיתא זהב שאינו טוב. מכל מקום דריש ליה נמי טובוי דהוא בביתא כו' משום דקשה ליה מאי קמשמע לן דזהב ההוא טוב, דאי לסיים המקום, די באומר אשר שם הזהב, דמאי נפקא מינה אם טוב אם רע, אלא דמלתא אגב אורחיה קמשמע לן דאשרי אשר הוא בביתא ובחברתו, שהעושר טוב, ונפקא מיניה למיבעי רחמי. ולהכי פלגינהו קרא וכתב וזהב הארץ ההיא טוב, לומר דתרתי קאמר, ואיידי דמייתי הכא קרא מייתי נמי דר' יצחק:

טובוי דהוא בת בלווייתיה. בירושלמי פ"ד דיומא ובבראשית רבה פרשה ט"ז (סימן ב) ובשמות רבה פרשה ל"ה (סימן א) ליתא תיבת בת. ופרש"י בבראשית רבה שם טובתו הוא בבית שיכול לקנות בו מה שירצה, וטובתו בלכתו בדרך הוא לוייתו שלו, שבקל יכול למכרו ולהסתפק מדמיו, ובמקום מועט יכול להטמינו ואינו ירא מגנב. ונוסחא דידן יש גם כן לפרש כן שתיבת בת פירושו לשון לינה (עיין בבמדבר רבה פ"א (סימן ג) בידי משה ד"ה בת מלך) וזהו טובוי דהוא ילין באכסניא שבמקום מועט יכול להטמינו ואינו ירא מגנב:

ואינו חסר כלום. ולכן נקרא טהור שהוא מנוקה מסיגים:

אלא מן קדמוי הות חסרה סגין. רצה לומר קודם שעמד הזהב על טהרתו חסר הרבה שהיה בו סיגים הרבה, אבל אחר שנצרף בכור אלף פעמים עד שעמד על טהרתו לא היתה נחסרת אלא מעט מעט באותן שמונים פעמים, ועיין ברבה סדר בהעלותך (סימן ד):

שחוט שנמשך כשעוה. דרש שחוט לשון משיכה כדכתיב (ירמיה ט ז) חץ שחוט לשונם (מתנות כהונה). ובבמדבר רבה הנזכר לעיל גרסו זהב שחוט שנטווה כחוט והיה נמשך כשעוה:

דוקליטאנוס. המוזכר בבראשית רבה פרשה ס"ג (סימן ח):

דינר גורדייני. על שם הקיסר גורדיין נקרא דינר זה, וכן מטבע נירונית טריתא אדריינא על שם הקיסרי נירון טריינוס הדריאנות (מוסף הערוך). ובפרק הקומץ (מנחות כט, א) גרס גרדייקי, ופרש"י שם מטבע:

לית לה מיניה. פירוש אין לה ממנו ולא כלום:

סוגר בעד כל בעלי זהבים. שלפי שהוא חשוב מכל הזהבים נקרא כן לפי שהיה סוגר בעד כל הזהבים דהיינו שבשעה שנפתח, כל החנויות נסגרות שאין מכר לזהב אחר מפניו:

והא כתיב כו'. רצה לומר זה מביא לראיה דנקרא זהב סגור לסבה הנזכר, דהא כתיב כסף מזוקק לטוח קירות הבתים, וקשה וכי כסף היה והלא זהב היה כדכתיב (מלכים א' ו, כב) ואת כל הבית צפה זהב, אלא על כרחך למה קורין אותו כסף על שהיה מכסיף בעד כל בעלי הזהבים, רצה לומר לזהב קרא כסף לפי שהיה מכסיף ומבייש שאר הזהבים שהם גרועים לפניו, וזהב סגור דכתיב (מלכים א' ו, כ) ויצפהו זהב סגור, היינו כסף מזוקק דכתיב ביה לטוח קירות הבתים, והזהב מזוקק דחשיב כאן בהשבעה מיני זהבים הוא זולת זהב הסגור, ולא יקשה היות הזהב הסגור גם כן מזוקק לפי זה, דמזוקק זה היינו שמעצמו היה מזוקק וחשוב, אבל האחר מזוקק על ידי הנעימות כדבסמוך, והמזוקק ההוא לא שמש לצפוי הבית דלא היה ראוי לזה, רק למזבח הקטורת שמש כדכתיב (דברי הימים א' כח, יח) ולמזבח הקטורת זהב מזוקק, וזו היא גם כן שיטת במדבר רבה פרשה י"ב, אבל שיטת שמות רבה פרשה ל"ה לא כן הוא, ומשם תדרשנו:

כל הכלים הסיפות והמזמרות והכפות והמחתות זהב סגור והפתות וגו' זהב. כן צריך לומר שכן כתיב (מלכים א' ז, נ) אבל הסירות והיעים והמזלגות היו של נחושת מרוק כדכתיב בדברי הימים ב' ד, טז:

אלו חפיפות. צריך לומר אלו פותחות (אות אמת) וכן הוא בבמדבר רבה שם:

זה פותה שתחת הציר. שהוא כמין כוס קטן מונח תחת הציר כדי שתסוב בו הדלת בקלות ובמהירות:

לגפרית הזה שמוצצת באש. פירוש כשהוא מוצת באש מראיתו זך וטהור מאד, וכן פירושו מופז לשון חוזק וקשה:

על שם. מדינתו נקרא מאופז, מקום אופז, והאלף נבלעת, שאין הברתה נכרת כל כך:

לנעמיות. היא בת היענה שדרכה לבלוע זהב ושארי מתכיות ומזדכך במעיה מחום האצטומכה:

אותו בזבל. שחום הזבל מזקקו:

עושים פירות. שעשה ה' בית המקדש דוגמא ודפוס כל העולם כדי שעל ידי עבודת ה' הנעשית בו יתעוררו כח כל הנמצא כדוגמתו להצליח כהוגן, זה ענין הפירות, כי כל מה שבתוכו היה מועיל ועושה פרי ושפע בכל הנמצא שהוא דוגמתו, ולכן כשהכניס מנשה צלם בו יבשו הפירות, שכשנפסדה סגולת בית המקדש שהיו מכעיסים בו את ה', אבד השפע מכל העולם, ולרמז זה היה בבית המקדש דברים עושים פירות ממש:

ופרח לבנון אומלל. ואין לבנון אלא בית המקדש. ומקרא זה בספר נחום שנתנבא בימי מנשה כמו שכתוב בסדר עולם פרק כ, ובימיו הוא שאומלל פרח לבנון הזה (רד"ל):

מרכבו ארגמן כו' תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ. ובבמדבר רבה מסיים ולפי שארגמן חשוב מכולן שהוא לבוש מלכות כמה דתימא (דניאל ה, ז) אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ, לכן חשיב ליה לדידיה. וכוונת המדרש רבה לזה שכתב הגר"א וזה לשונו ואמר ארגמן שזהו המובחר שבכולם א'ר'גמ'ן הם ד' חיות המרכבה, והראשון והאחרון הוא אחד, וזהו מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה, בתוכו שכן כבוד ה' על הכרובים עד כאן לשונו, וזהו שאמר המדרש ולפי שארגמן חשוב מכולן שהוא לבוש מלכות, ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף