עץ יוסף על שיר השירים רבה/א/א/ט

עץ יוסף על שיר השירים רבה א א ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בילרין. אבן שוהם (מעריך המערכות):

דברי תורה שהם כו'. ולכאורה אין הנמשל דומה למשל, דבמשל יודע מה לחפש היינו הסלע שאבד, אבל בנמשל מה אבד שיחפש. אך יבואר על פי מאי דאיתא במסכת נדה (ל:) כשהתינוק במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה, כיון שיצא בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח הכל, ולכאורה מה התועלת בלימוד כיון שמשכחין אותו. אך יבואר על פי מה שכתב האלשיך (עיין שושנת העמקים על שיר השירים פרק ג פסוק ח) על מה שאנו אומרים ותן חלקנו בתורתך לפי שכל הנשמות עמדו על הר סיני וקבל כל אחד חלקו בתורה, ולזה אמרו בגמרא יגעת ומצאת תאמין כאדם שמוצא אבידתו לפי שהוא חלקו, ולכך אילו לא היו מלמדים אותו במעי אמו לא היה יכול להגיע חלקו בתורתו אף על ידי יגיעותיו, ואם לא היה שוכח לא היה צריך להתייגע ואם כן בטל שכר ועונש, לכך מלמדין אותו את חלקו במעי אמו, וזה נקרא כל התורה רצה לומר כל חלק תורתו ובצאתו לאויר העולם ישכח, ואחר כך על ידי יגיעותיו יכול למצוא אבידתו, ואם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין שזה מהנמנע, ואם כן יתורץ קושיא הנזכר לעיל:

ולא הנחתי שם אדם ויצאתי. שהיה יוצא אחרון וכן משמע פירושו בסוכה דף כ"ז ע"א עיין שם, ובחנם דחק המתנות כהונה לפרשו משום תפלה (רד"ל):

ומצאתי הזבלין כו'. פירוש ומצאתי בשוק המוציאין זבל ותבן. וכתב הרד"ל שדרכם להשכים הזבלין בכדי שלא יריחו בני אדם ריח הזבלים, והתבנין הן שמניחין תבן בכדי שיניחו עליהם הזבל להפכו לגלל וזבל:

אנחנו לא כזבלין ולא כתבנין. כן צריך לומר. ומה שאמר אפילו כזבלין כו' הוא פירוש על זה מהמעתיק (רד"ל). ופירושו בתמיה, וכי אין אנו צריכין להשכים לעמול בתורה בכל כוחנו כמו שמשכימים הזבלין והתבנים לעמול במלאכתם (מתנות כהונה):

מכאן היה רבי פנחס. באות אמת הביא בשם נוסח אחר תמן תנינן, והוא בירושלמי פרק קמא דשבת, ובבלי סוף פרק קמא דעבודה זרה, עיין שם:

זריזות. הוא שנוס מתנים לעשות מצות:

מביאו לידי נקיות. שיכופר חטאיו והוא הנקיות הגמורה:

נקיות מביאה לידי טהרה. רצה לומר נקיות החטא מביאו ליזהר לאכול חולין בטהרה:

טהרה מביאה לידי קדושה. רצה לומר קדושה היא פרישות טפי, להתקדש אפילו מהצריך לגופו כגון נזירות היין ותעניות וסגופים:

ענוה מביאה לידי יראת חטא. רצה לומר יראת חטא היינו שמצד החטא בעצמו מתירא ולא מיראת הפורעניות אלא מאהבת המקום, או מפני מוראו, ואין זה מורא פורעניות אלא שמוראו וגדלו ואימתו מוטלת עליו, אי נמי רצונו לומר שמדקדק מאד פן יכשל בחטא אפילו בשוגג:

יראת חטא מביאה לידי חסידות כו'. כן הוא הנוסחא בסוף פרק קמא דעבודה זרה, וכן מגיה היפה מראה בירושלמי:

זריזות מביאה כו' וכלה מכפר את הקדש. כלומר, דכתיב וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח, ולשון וכלה משמע מהירות דהיינו זריזות, וסמוך ליה וכפר בעדו ובעד העם שענינו בכפרת החטא כפרה כוללת לכולם, אלמא על ידי זריזות באה הנקיות הגמורה:

נקיות לידי טהרה שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה. רצה לומר וכפר עליה היינו נקיות חטאה ממה שנשבעה כשכרעה לילד שעל זה בא קרבנה, כמו שאמרו ז"ל (נדה לא ב), וטהרה לאכול בתרומה וקדשים:

טהרה לידי קדושה וטהרו וקדשו. אין זה אלא דוגמא בעלמא דבתר טהרה אתיא קדושה, דאין ענין קדושה דכאן לההיא קדושה:

קדושה לידי ענוה שנאמר כי כה אמר כו'. רצה לומר מדכתיב מרום וקדוש אשכון, דהיינו שעם היותו מרום ישכון עם הקדוש, והדר קאמר שישכון את דכא ושפל רוח שהוא העניו, משמע דמקדושה יבא האיש להיות עניו, ולזה אמר אחר שיהיה ה' עם הקדוש יהיה עם דכא ושפל רוח:

ענוה לידי יראת חטא שנאמר עקב ענוה יראת ה'. דרש עקב לשון סוף, כלומר סופה של ענוה לבא ליראת ה'. או דרש עקב לשון שכר, כלומר בשכר ענוה יזכה ליראת ה', על דרך ששכר מצוה מצוה:

יראת חטא לידי חסידות שנאמר אז דברת בחזון לחסידך. זאת טעות סופר, וצריך להיות כדאיתא בירושלמי שנאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. ודעת אלהים הוא חסידות, כי החסיד מדעת קונו יש בו, כי ה' עושה חסד. או צריך להיות שנאמר (תהילים קג יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, ומשמע ליה חסד ה' חסידות שאדם עושה לשם ה', הוא על יראיו שאחר שהם יראים עושים גם כן חסד:

חסידות לידי רוח הקודש שנאמר אז דברת בחזון לחסידך. רצה לומר ולא נאמר ליראיך ולענויך, שמע מינה דחסידות מביאה להשרות עליו רוח הקודש:

רוח הקודש לידי תחית המתים שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם. רצה לומר שבתחלה יתן בהם הקדוש ברוך הוא רוח הקודש ועל ידי זה יחיו:

תחית המתים לידי אליהו שנאמר הנה כו'. לפני בא יום ה' הגדול, שהוא יום התחיה שאז הדין הגדול, ומכיון שהוא יבא לצורך התחייה נמצא שהתחייה סבה להביאו:

מה שעשת חכמה עטרה כו'. ירצה לפי פשוטו להגדיל מעלת המדה של ענוה, כי מיראת חטא שהיא תכלית השלימות במעשים ובה תתפאר החכמה ויהיה לה קיום והעמדה כדברי התנא עליו השלום (אבות פרק ג משנה ט) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, דהיכא דליכא יראת חטא אין חפץ בחכמה כמו שנאמר בפרק במה מדליקין (שבת לא, א) אי יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לא, וזהו ראשית חכמה יראת ה', וזהו שאמר מה שעשת חכמה עטרה לראשה, שהוא עיקר אצלה דבזולתה לא חשיבה החכמה, עשה ענוה סנדל לעקבה שהיראה טפל אצלה, דכל שהוא עניו אי אפשר מבלי יראת ה'. ורבי מתנא אינו חולק על רבי פנחס דאמר לעיל שענוה מביאה לידי יראת חטא דמשמע דיראת חטא גדולה מענוה. שרבי מתנא מיירי בסתם יראת חטא וענוה גדולה ממנה, אבל רבי פנחס מיירי ביראת חטא כפי הדרכים שכתבתי לעיל זה גדולה מענוה, ורק משמעות דורשים איכא בינייהו קרא באיזה יראת חטא מיירי, אלא דאיידי דמייתי קרא מייתי נמי הא דרבי מתנא, ועיין ריש מדרש תנחומא מה שכתבתי שם:

עקב ענוה יראת ה'. דרש עקב כמו (בראשית כה, כו) בַּעֲקֵב עֵשָׂו, רצה לומר שהיראה הוא עקב וסנדל לענוה:

תחית המתים על ידי אליהו זכור לטוב הדא הוא דאמר אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא זו רוח הקודש. כל זאת הוא מיותר, וצריכין להעביר עליו את הקולמוס. ועיין בפרק ג' דשקלים בירושלמי (בסופו) ובקרבן העדה, ובירושלמי בפרק קמא דשבת (סוף ה"ג) וביפה מראה:

בליוטוס. פירוש אחד מחכמי העצה ולשון יון הוא (מוסף הערוך). ובגבול בנימין הביא הנוסחא ללסטים, ופירש כלומר אדם ערום בדעת:

הוא נותן לי. פירוש הוא נותן לי היא לבדה:

הרי אני שואל את החכמה וכו'. וכדאמרו בויקרא רבה פרשה א' סימן ו' מתלא אמר דעה קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית, והכוונה ששלמה בקש בפיו חכמה, ובלבו היה גם לעושר וכבוד, כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז, יב), ולכן המשילו לחכם שבפיו שאל את בתו של מלך, אך לבו גם כן אל עושר וכבוד, וזה שאמר הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל, הרי שגם עושר וכבוד היה מתאוה שהם בכלל, וכן בנמשל אמר הריני שואל החכמה והכל בכלל, כי גם העושר והכבוד בכלל החכמה, כי כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה) ואין עני אלא בדעת (נדרים מא.), ולכן אמר לו הקדוש ברוך הוא החכמה והמדע נתון לך כמו ששאלת, ועושר ונכסים וכבוד אתן לך (דברי הימים ב' א, יב). ודייק בעל המאמר שכאן לא כתיב וגם אשר לא שאלת נתתי לך, כי ודאי שלא תבע בפה, אך בלבו היתה שימה שגם עושר וכבוד צריך למלך, וזה שאמר ועל ידי כן עושר ונכסים וכבוד אתן לך, כלומר על ידי החכמה תזכה לעושר ונכסים, וכן היה כי כל באי העולם היו מתכנסין לבא אצלו לשמוע חכמתו ועל ידי כן היו מביאים לו עושר ונכסים הרבה:

שלמה חכמה שאלת כו'. פירוש בלשון תמיה, וכי שלימות החכמה לבד שאלת, הלא אני מבין תחבולותיך, ששאלת החכמה שהיא שלימות העיקרי ושעל ידיה תזכה גם לעושר ונכסים וכבוד, לכן אתן לך הכל. ועיין ריש קהלת רבה:

חלום היה עומד על כנו. רצה לומר והנה חלום אמת ועומד על כנו ובסיסו, רצה לומר חלום מקויים שהבין שחלומו אמת, שומע חמור צועק ונוהם וידע והבין מה נוהם וצועק, שומע קול צפור מצפצף ומבין לשונו, משום ששלמה הבין שורש כל דבר ודבר מקום לוקחו ומצבו ומעמדו אשר בשמים ממעל, ומה שנעשה בשורשם זה הם מהגים ומצפצפים בלשונם, וכן אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי שהיה מבין שיחת שדים שיחת דקלים וכו' כדאיתא בסוכה דף כ"ח, א' כי היה מביט בשורשו ממעל והיה מבין מה שראה בתנועותיו ובנענועיו מלמטה (באר מים חיים [בראשית א, א אות ו]):

לגמרה של תורה. הא ארוכה מארץ מדה ואין לה סוף, ואיך יאמר לגמרה של תורה, דמשמע לסיומה של תורה, ויש לומר שפירושו מלשון (עירובין לח, ב ועוד) גמרא גמיר לה, לאו כולי עלמא דיני גמירי, ורצה לומר שעושין סעודה ללמוד תורה. ועיין בענף:

ואמר שלשה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים. מסדר זה משמע ששיר השירים בסוף אמר, וכמאן דאמר לקמן סימן י' שלשה ירידות ירד וכמו שאכתוב לקמן, אבל בקהלת רבה פרשה א' סוף סימן א' איתא מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים הללו משלי ושיר השירים וקהלת, מסידור זה משמע קהלת אמר באחרונה, וכמו שסבירא ליה רבי יודן ורבי חוניא לקמן סימן י' וכמו שכתבתי שם, וכמו שסבירא ליה לרבי ינאי דאמר בסוף סימן י' הכל מודים שקהלת בסוף אמרה, ועיין בסימן י"א לקמן שכתבתי שם בעץ שרבי אלעזר בן עזריה סבירא ליה ששיר השירים אמר באחרונה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף