בבלי/פסחים/ב/א
| מעבר לעמוד אחר במסכת זו |
|---|
| ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד. | סד: | סה. | סה: | סו. | סו: | סז. | סז: | סח. | סח: | סט. | סט: | ע. | ע: | עא. | עא: | עב. | עב: | עג. | עג: | עד. | עד: | עה. | עה: | עו. | עו: | עז. | עז: | עח. | עח: | עט. | עט: | פ. | פ: | פא. | פא: | פב. | פב: | פג. | פג: | פד. | פד: | פה. | פה: | פו. | פו: | פז. | פז: | פח. | פח: | פט. | פט: | צ. | צ: | צא. | צא: | צב. | צב: | צג. | צג: | צד. | צד: | צה. | צה: | צו. | צו: | צז. | צז: | צח. | צח: | צט. | צט: | ק. | ק: | קא. | קא: | קב. | קב: | קג. | קג: | קד. | קד: | קה. | קה: | קו. | קו: | קז. | קז: | קח. | קח: | קט. | קט: | קי. | קי: | קיא. | קיא: | קיב. | קיב: | קיג. | קיג: | קיד. | קיד: | קטו. | קטו: | קטז. | קטז: | קיז. | קיז: | קיח. | קיח: | קיט. | קיט: | קכ. | קכ: | קכא. |
אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה ובמה אמרו ב' שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ בית שמאי אומרים ב' שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות: גמ' מאי אור רב הונא אמר נגהי ורב יהודה אמר לילי קא סלקא דעתך דמאן דאמר נגהי נגהי ממש ומאן דאמר לילי לילי ממש מיתיבי הבקר אור והאנשים שולחו אלמא אור יממא הוא מי כתיב האור בקר הבקר אור כתיב כמאן דאמר צפרא נהר וכדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב מיתיבי וכאור בקר יזרח שמש אלמא אור יממא הוא מי כתיב אור בקר וכאור בקר כתיב והכי קאמר וכאור בקר בעולם הזה הזה כעין זריחת שמש לצדיקים לעולם הבא מיתיבי ויקרא אלהים לאור יום אלמא אור יממא הוא הכי קאמר למאיר ובא קראו יום אלא מעתה ולחשך קרא לילה למחשיך ובא קרא לילה והא קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא אלא הכי קאמר קרייה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממה וקרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילה מיתיבי הללוהו כל כוכבי אור אלמא אור אורתא הוא הכי קאמר הללוהו כל הכוכבים המאירים אלא מעתה כוכבים המאירים הוא דבעו שבוחי שאינן מאירין לא בעו שבוחי והא כתיב הללוהו כל צבאיו אלא הא קמ"ל דאור דכוכבים נמי אור הוא למאי נפקא מינה לנודר מן האור (דתנן) הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים מיתיהי לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב
ציונים ומראי מקומות
אור לארבעה עשר. הטעם שנקט לשון אור במקום לשון לילה. הרמב"ם בפירוש המשנה ביאר שנקרא לילה אור כמו שקוראין דברים הרבה בהפכן וכיוון בזה כדי לדבר בלישנא מעליא ולא תהיה פתיחת הספר בשם העדר מן ההעדרים ר"ל ילילה, וביאר בחידושי החת"ס שהוא כעין לשרש שפירושו להוציא השורשים. ובר"ן (א. מדפי הרי"ף) הביא בשם הראב"ד דנקט התנא לשון אור להורות שצריך לבדוק בתחילת הלילה כדי שלא יתרשל או שלא ישכח, ובאותה שעה עדיין יש אור. קא סלקא דעתך מאן דאמר נגהי נגהי ממש. כתב הפני יהושע שאין הכוונה ליום ממש כי שרגא בטיהרא מאי אהני הלא אדרבה אור הנר מחשיך ביום כמו שכתב רש"י לקמן (ד. ד"ה ואור), אלא כל הס"ד היה שאור היינו עלות השחר, ונחלקו ר"ה ור"י האם יש לבדוק בעלות השחר כיון שמלבד מה שאור הנר יפה לבדיקה ובני אדם מצויין בבתיהם ישנה מעלה נוספת של זריזין מקדימים [וכקושיית הגמרא להלן (ד.) ונבדוק מצפרא כדכתיב 'וישכם אברהם בבוקר', ורב יהודה סבירא ליה שבעלות השחר יש לחוש דילמא מיטרד או מישתלי ושוב לא יוכל לבדוק לאור הנר מה שאין כן בתחילת הלילה שכל הלילה ראוי לבדיקה אם ישכח.
מיתיבי הבוקר אור והאנשים שולחו. הקשה הפני יהושע מדוע מקשה הגמ' תחילה מפסוק זה ואחר כן מקרא ד'ויקרא אלוקים לאור יום' שהוא מוקדם, ובפרט שבפסוק זה מפורש יותר שאור היינו יום. ויישב לפי מה שביאר בדעת רב הונא בס"ד שאין הכוונה ליום ממש אלא לעלות השחר, וכיון שלומדים בדיקה מציאה ממציאה וחיפוש מחיפוש (להלן ח.) ואם כן עיקר הילפותא היא מפסוק זה שתחילתו 'הבוקר אור והאנשים שולחו', אם כן מלבד מה שיש לנו לדעת מפסוק זה שאור הוא יום אפשר לנו ללמוד גם שבדיקה בנר מועילה באור הבוקר ושמא אף נלמד לגמרי בדיקת חמץ משם שתהיה בנר ומיד עם עלות השחר. ועל זה מיישבת הגמרא דלא כתיב האור בוקר אלא הבוקר אור ומייתי לדרבי יהודה דלעולם יכנס ויצא בכי טוב שזהו מהנץ החמה דווקא ולא מעלות השחר כדכתיב 'תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער גו' תזרח השמש יאספון' ובזמן זה כבר אי אפשר לקיים בדיקה אף לפי הס"ד דנגהי היינו יום.
אלמא אור יממא הוא. עי' רש"ש שהקשה מהא דאיתא ביומא (כ:) דחצות לילה נמי איקרי בוקר.
אלא הכי קאמר קרייה רחמנא לנהורא כו'. וכתב מהרש"א: לפי זה המקרא חסר וכאילו כתוב 'ויקרא אלוקים לאור שישמש ביום ולחושך שישמש בלילה, וכמו שאומרים בנוסח ברכת הלבנה חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם.