משנה למלך/ביאת מקדש/ו

משנה למלך ‏ ביאת מקדש ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל כהן שיש בו מום וכו'. לא ידעתי אם פי' מן המזבח ולפנים הוא מסוף המזבח דהיינו ממקום שמתחיל הכ"ב אמה שהיו בין האולם ולמזבח אבל מקום המזבח שהיה ל"ב אמה אינו בכלל האיסור או דלמא מתחילת המזבח היה האיסור ובפ"א דכלים תנן בין האולם ולמזבח כו' שאין בעלי מומין נכנסין לשם ופשטן של דברים משמע דהיינו כ"ב אמה שהיו בין האולם ולמזבח אך כפי סברת רבינו דיליף דין זה מקרא דכתיב ואל המזבח לא יגש וקי"ל דהגשה זו היא אפי' בלא עבודה א"כ ע"כ לומר דאף המזבח עצמו בכלל האיסור ומאי דתנן בין האולם ולמזבח המזבח עצמו הוא בכלל. שוב ראיתי לרבינו במנין המצות לאוין סי' ס"ט שכתב שהזהיר כהן בעל מום מהכנס למקדש ר"ל המזבח ובין האולם והמזבח וההיכל ע"כ. הרי לך הדבר מבואר שגם המזבח בכלל האיסור והרמב"ן ז"ל שם בהשיגו על רבינו לומר דמן התורה ליכא איסור בכניסה בלא עבודה כתב וכן נ"ל עוד מלשונם שלא אסרו עליו אלא המקום הנקרא בין האולם ולמזבח כ"ב אמה בעזרת כהנים הוא בלשון ששנינו המזבח ל"ב בין האולם ולמזבח כ"ב ואילו היו מן הכתוב הזה היתה המניעה נ"ד אמה לפני ההיכל אלא שהם מעלות וכל דלהדי מזבח כיון דאיכא מזבח אית לה היכרא גם זו שלא כדברי הרב שאסר בכניסת המזבח ובין האולם ולמזבח וההיכל ע"כ. נמצא שדין זה הוא מחלוקת בין רבינו והרמב"ן. וראיתי להרב מגלת אסתר שכתב שם ומה שלא אסרו שם ליכנס עד נ"ד אמה סמוך להיכל נ"ל שזהו המקובל אצלם בכוונת התורה והם מה שקבלו אסרו ולא יותר ע"כ. כנראה דסבירא ליה דלרבינו ג"כ ליכא איסור כי אם באותם כ"ב אמה ואין ספק אצלי שלא השגיח בדברי רבינו דבפירוש אסר אף המזבח. ודע שראיתי להתוס' פ"ב דיומא (דף כ"ג) ד"ה יש שכתבו וז"ל וי"ל משום דבעל מום חשיב כמו זר וסד"א וכי תעלה על דעתיך שזר ובעל מום קרבין לגבי מזבח ולהכי צריך קרא לר"א ע"כ. והנה אי ס"ל להתוס' כהרמב"ן א"כ ליכא איסור כניסה לבעל מום אלא באותם כ"ב אמה שמבין האולם ולמזבח ואי ס"ל כרבינו למאי איצטריכו לאקושי בעל מום לזר תיפוק ליה בבעל מום איכא בפירוש אזהרה שלא יבוא למזבח ודבריהם צריכים אצלי תלמוד (*א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לקמן פ"ט מהלכות אלו דין י'). ומ"ש רבינו ולוקה אף על העבודה היינו דוקא בעבודה תמה אבל עבודה שאינו תמה אינו לוקה וכמ"ש בפרק ט':

ו

אע"פ שהוא לוקה לא חילל עבודתו וכו'. הכי איתא בפ"ח דבכורות (דף מ"ג) אך מ"ש שהוא לוקה הוא תימה בעיני דבגמרא אמרינן דליכא אלא עשה וכן פירש"י התם בהדיא ועיין בתיו"ט פ"ו דבכורות משנה ג' וצ"ע:

י

כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל כו'. כתב מרן ורבינו משמע ליה דכיון דלא אשכחן בקרא דמחלל עבודתו כו' עיין בתוס' פ"ב דתעניות (דף י"ז) ד"ה דבר זה מתורת משה ודוק. ועיין בסוף הלכות אלו שלא מנה חלל בהדי פרועי ראש וקרועי בגדים ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף