אילת השחר/בבא בתרא/קע/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־23:34, 29 באוגוסט 2020 מאת אילת השחר (שיחה | תרומות) (לשם הוספת רווח בין מקטעים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רשב"ם
תוספות
רמב"ן
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png בבא בתרא TriangleArrow-Left.png קע TriangleArrow-Left.png א

דף ק"ע ע"א

מודה הי' ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול. יש לעי' לר"א דעידי מסירה כרתי, ומ"מ פסקו הרי"ף (בגיטין דף פ"ו) והרמב"ם דבעדי חתימה סגי משום דמזה הוי עדות על המסירה, א"כ במזויף מתוכו יפסל מעיקר הדין דהוי כנמצא א' מהן קרוב או פסול דהא כולן מעידין על המסירה, וצ"ע בחדושי הגר"ח מבריסק בפ"ה מעדות.

והשאלה תהי' לפי' התוס' במכות (דף ו') דאף בהעידו אחר כדי דיבור מצטרפין לענין דין קאו"פ, ואולי יש לומר כיון דעדות המסירה והחתימה אין מציאות שיעידו ביחד בב"ד, נהי דאם זה עדות שאפשר שיעידו מצטרפי ביחד, לכן אף אם העידו אחר כדי דיבור מצטרפין, מ"מ כאן דאין אפשרות שיעידו ביחד הוו ע"כ כשתי כתות נפרדות ואין שייך הפסול דנמצא א' מהן קאו"פ עדותן בטלה.


ואי לא חספא בעלמא הוא. בבית הלוי (ח"ג סי' מ"ב) הביא קו' בשם הגר"ח ז"ל לפי מש"כ הרא"ש לעיל (פ' חזקת הבתים סי' מ"ו) דאי אפשר להאמינו במיגו דאי בעי טעין טענה שאפשר להכחישו, וביאר דזה הוא רק אם לפי הטענה ההיא יפסיד יותר ע"י ההכחשה מאשר לפי טענתו עתה, וא"כ אמאי נאמן בשנים אדוקין בשטר ע"י מיגו דמזוייף, להפוסקים דכל האומר מזוייף כאומר לא פרעתי דמי, דנמצא דאי טעין מזוייף ויקיימוהו יצטרך לשלם הכל, ולא יוכל לטעון פרעתי, משא"כ כשטוען פרעתי אז אפי' אם יקיימו השטר יפטר מחצי. וכ' הבית הלוי ליישב דכשהשטר ביד הלוה חיישינן לכו"ע למזוייף, ואפילו בלי טענתו והוי הפה שאסר, אלא דקשה דא"כ מאי מקשה מרשב"ג, דאולי רק היכא דאין מיגו כגון בשנים אדוקין בשטר אז הוא דס"ל לרשב"ג דאין נאמן הלוה וא"צ קיום, אבל בשאר דוכתי איכא מיגו, וכן רבי ס"ל דוקא כאן דבעי קיום, כיון דהלוה אוחזו וגם בלי טענתו בעי קיום והוה הפה שאסר, אבל בשאר דוכתי דצריך למיגו כדי להאמינו אינו נאמן, משום דירא שיכחישוהו כמש"כ התוס' בכתובות (דף י"ט ע"א), ומכח זה רוצה לומר דהני דס"ל כל האומר מזוייף כאומר לא פרעתי דמי יצטרכו לסבור דטענינן ליתמי מזוייף, ולעולם כ"ז שלא נתקיים אין כאן שטר כלל והוי תמיד הפה שאסר הוא שהתיר, ולא רק היכא דאוחזו הלוה.

והנה יש להסתפק באומר לא לויתי ופרעתי, אם הוי כתרתי דסתרי, או דכיון דאומרים יחד אז אפילו אם יוכחש ויתברר שלוה, אם יבואו עדים ויאמרו לוה ופרע ייפטר, ואם נימא הכי הא יש לו מיגו דאי בעי אמר השטר הוא מזוייף אבל פרעתי. ובגידולי שמואל (לעיל דף ל"ד) כתב בשם מהרי"ט דכה"ג אין מיגו.

אלא דעוד יש לעיין אם בהוחזק כפרן אינו נאמן אפילו אי השטר בידו של הלוה דאי אין נאמנין אז אפילו אם יטעון שניהם, מ"מ כיון דיוכחש על טענת מזוייף כבר אינו נאמן על פרעתי דהוחזק כפרן, דיש לומר דאע"ג דבמלוה ע"פ נאמן לומר פרעתי אבל אחרי שהוחזק כפרן אינו נאמן אפילו לומר פרעתי אח"כ, מ"מ אפשר דכשיש שטר בידו של הלוה הוי יותר הוכחה דפרע, דהא אפי' למ"ד בשבועות דהמלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים, מ"מ כשהשטר ביד הלוה נאמן לומר פרעתי, הרי דמה דאינו ביד המלוה הוי הוכחה דכבר נפרע, ולכן זה יועיל אפי' אם הוחזק כפרן, ועוד דלהמבואר בתוס' ב"מ {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/#|דף ט"ז ע"ב ד"ה ומשום) דהיכא דנפל ואיתרע לא אמרינן הוחזק כפרן, ונאמן לומר פרעתי אח"כ, ואפי' למש"כ בנחלת דוד שם דהיכא דהוחזק כפרן אחרי דנפל לא שייך שהנפילה תוכיח שאומר כעת אמת, מ"מ בעניינינו דהנפילה מוכיחה כדבריו דכבר אז היה פרוע, בודאי אמרינן דלא יגרע נאמנותו ע"י דהוחזק כפרן על מה שטען מזוייף, ובפרט כאן שהשטר בידו, וא"כ נוכל שפיר לומר שיש לו מיגו, ואפי' אי נימא דאי צריך לטעון ב' טענות לא אמרינן מיגו, או דהוי טענה גרועה לטעון שמזוייף ובכ"ז פרע, מ"מ כאן שעצם אחיזתו בשטר הוה ראיה שפרע, א"כ אין זה כבר טענה גרועה, כיון דהשטר בידו דזה משמש כהוכחה שנפרע והוצרך רק להוסיף הטענה שהשטר מזוייף והוי כאן שפיר מיגו דמזוייף כבשאר דוכתי.


רשב"ם ד"ה אלא הכא בלברר. וכ"ש שאם הביא שטר מכירה לא בעי תו עדי חזקה דאין אדם צריך לברר ריבוי טענות שטען שאי"צ לו. היינו דשטר הוי הוכחה מצד עצמו, משא"כ ג' שנים דמזה נדע שעשה שטר, כיון דהרגילות לכתוב שטר ליתן לקונה, ואע"ג דיש מקום לחלק מהא דפרעתיך בפני פלוני ופלוני, דבשלמא כאן דבעי הוכחה אלא סגי בהוכחה דג' שנים, דהוי כאילו קנה בשטר, וכיון דהעיקר הולך על הוכחה דשטר, צריך להוכיח זה, כיון שאומר שהיה לו שטר, אבל בפרעתיך כיון דנאמן גם אם טוען שפרע בלי עדים, משום דאי"צ הוכחה, א"כ אפי' מאן דמצריך ג' שנים להוכחת שטר מ"מ כאן לא יצריך זה, דלא בעי הוכחה כלל, וזה יותר דומה לריבוי טענות שאינו צריך, מ"מ ס"ל להגמ' דאם צריך לברר בהא דרבי, צריך נמי התם לברר, ועי' רשב"א בשבועות (דף מ"א ע"ב) דכ' דרבי יצחק סבר לדמות, אבל למסקנא יש לחלק, ובפרעתיך עדיף דלכו"ע אי"צ לברר.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א