אילת השחר/בבא בתרא/עט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א בית מאיר רש"ש אילת השחר |
רשב"ם ד"ה ואי בשדה ואילן. דאיכא תרתי גידולי הקדש וגם הקדיש הכל ביחד. דברי הרשב"ם שכתב דבהקדיש שדה ואילן מלאין יש בזה משום גידולי הקדש צ"ע, ובתוס' ד"ה ואי בשדה ואילן כתבו באמת רק טעם אחד דבמכר אילן ודאי מכר גם פירותיו.
רשב"ם ד"ה פלוגתא דר"מ ורבנן. ע"מ שאתגייר ע"מ שתתגיירי. משמע דהרשב"ם גרס ע"מ ובגירסת גמ' דילן כתוב לאחר שאתגייר, אמנם גם בע"מ יהי' אותו דין.
רשב"ם ד"ה סבר לה כאבוה. מבואר דבהקדיש בור כונתו גם להקדיש המים שיבואו כיון דבזה אין עין רעה, ולכן ס"ל לר"א ב"ר שמעון דהמים שיבואו אח"כ קדושים. הנה באומר לנכרית הרי את מקודשת לי ואח"כ נתגיירה, ודאי לא הוי קידושין כלל לכו"ע, רק באומר לאחר שתתגיירי, או כגירסת הרשב"א ע"מ שתתגיירי, דהוי כאומר מעכשיו ומשמעות דבריו שרצונו לקדשה אם תתגייר, אבל סתם לקדש נכרית בלי שיהי' מדובר אחרי שתתגיירי ודאי לא חל כלל, וכאן כשהקדיש בור ע"כ צ"ל דכונתו דבור מקדיש כעת ומים לכשיבואו יקדשו מעכשיו, וכמו בהא דב"מ (דף ט"ז) דשייך מעכשיו בדבשלב"ל.
ולפי"ז יש לעיין דהנה שיטת הרמב"ם דבאומר פירות אילן זה יהי' קודש אע"ג דלא חל ההקדש דהוי דבשלב"ל, מ"מ חייב אח"כ ליתן להקדש, וכמו באומר שיקדיש הפירות לכשיהי' בעולם, והביא דבריו המחבר בסי' רי"ב סעי' ז', והרא"ש חולק דכה"ג אין כאן התחייבות להקדיש, ובסוף הסימן שם מבואר ברמ"א דלהרמב"ם ה"ה מה שאקנה יהי' הקדש חייב ליתן להקדש דהוי כאומר שיקדיש הפירות לכשיבואו לעולם, והסמ"ע חילק דבזה גם הרמב"ם מודה דאינו חייב ליתן להקדש, וא"כ לדידן דלא פסקינן כר"א ב"ר שמעון ואנו סוברים דאין חל הקדש על המים משום דהוי דבשלב"ל, יש לעי' אם מ"מ חייב להקדיש, או דזה רק באומר יהי' הקדש דשייך לומר דזה מקבל על עצמו שיהי' הקדש, אבל כאן הא ע"כ מה דיש סברא שיהי' קודש הוא משום דהוי כאומר המים יהיו קדושים מעכשיו, וממילא לא שייך כבר שיהי' כלול התחייבות ליתן להקדש.
תוד"ה אימור. ורשב"א פירש דאי עבידי דאתו ניחא דמצי להקדישן דמצינו לפרש כגון שהקדיש בור ושובך ע"מ שיש לו כח בבור ושובך לזכות במים וביונים לצורך הקדש. האי ע"מ ע"כ אינו תנאי אלא שיור, ועל כרחך ה"ה דיכול להתנות שיוכל לזכות לעצמו, דהא כדי שיוכל להקדיש צריך שיוכל לזכות לעצמו, וכיון דיכול לשייר לעצמו זכות כזה בודאי שייך גם להקנות זכות כזה. וצע"ק למאי דכתבו התוס' לעיל {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/#|דף נ"א ע"ב ד"ה במתנה) דלר"ת כיון דהבעל יכול למכור אין זה חצירה לקנות הדברים שבחצר, ולר"י בשאלה קנה הבעל הפירות ולא יכולה לזכות בחצר כזה, דמ"מ יקשה להרשב"א דשייך להיות זכות לזכות בדברים שיהי' בחצר אע"פ שלכל שאר הדברים אינו שלו, א"כ בהא דתיחוד ותפתח בגיטין דף ע"ז ב', כיון שנותן לה לתתגרש הרי ניתן לה החצר לענין זה שתזכה בהגט ולמה לא תתגרש, ודוחק לומר דגם להרשב"א לא מהני אלא אם שייר לעצמו שיוכל לזכות כל הדברים בחצר, ובהא דתיחוד ותפתח אין לנו ראי' דנותן לה שתוכל לזכות כל הדברים שבחצר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |