חידושי הגרמ"ש/סוטה/ו/ד
[דף כ"ח ע"ב] כל ההין פירקא משקינא לה ונסתרה, נסתרה בפני שנים, אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת בתוך כדי סתירה. פירוש ששני עדים מעידים שהיה קנוי וסתירה, ואחד מהן אומר שנטמאת בתוך כדי סתירה. הרי יש כאן סתירה ויש כאן טומאה. פירוש, דיש כאן שתי עדים על הקנוי והסתירה ואעפ"י שמכחישו השני ואומר שלא ראיתיה שנטמאת בתוך כדי סתירה, בכל זה לא מהימן דהוה חד נגד שניים וכמו דאמר ר"י עד כנגד עד אינה שותה ודו"ק, לאחר כדי סתירה שעד אחד אומר נטמאת אחר שעור כדי סתירה שע"ז לא מהימן העד כשנים שע"ז לא מורה רגלים מדבר הקנוי וסתירה. יש כאן סתירה ששנים מעידין ע"ז ואין כאן טומאה ובכה"ג שותה. היו ג' אחד אומר אני ראיתיה שנטמאת בתוך כדי סתירה, והשנים מכחישים אותו לא ראיתה שנטמאת, יש כאן סתירה ואין כאן טומאה, ששנים מכחישין אותו לגבי טומאה ושותה שפיר. לאחר כדי סתירה, פירוש, שאומר שלא נטמאת בתוך כדי סתירה, וא"כ עדותו שאומר שנסתרה אין כאן עדות על סתירה כלל, שבכה"ג לאו סתירה מידי ואין בזה שום ענין לאוסרה מצד סתירה עצמה, ובטל מקצתו בטל כולו, דסתירה בעי שנים ודין עדות לגמרי, ולכך אין כאן סתירה ואין כאן טומאה ומותרת לבעלה. אבל דא מיבעי, היו שלשה, פירוש ששנים אומרים נטמאת בתוך כדי סתירה ואחד אומר אני ראיתי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה רק לאחר כדי סתירה [ועדי סתירה המה אחרים] מסיק דבטומאה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולם דרגלים לדבר והבן. וצריך ליישב לפ"ז לשון המשנה ודו"ק. ואם כי לא באתי אל אמיתתו בכ"ז הדברים נכונים:
הערות
מקור הדברים בחידושי רבנו מאיר שמחה על הבבלי (סוטה לא:), יעויין שם.