ביאור הגר"א/יורה דעה/קצח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לפיכך כו'. בפרק קמא דעירובין (ד' ב') וסוכה (ו' א') חציצין כו' את בשרו שלא כו':
(ב) אם כו' אפי' כו'. ממ"ש בתוספתא והביאו הר"ש פ"ט דמקואות השירים כו' והטבעות כו' והקשה הראב"ד דהא מיעוטו שא"מ הוא ותי' כיון דמקפדת בשעת לישה וערא"ש פ"י סי' כ"ו וכן חוטי צמר ופשתן כתב הרא"ש שם סכ"ה דמקפדת בשעת רחיצה וכ"כ בסוף ת"ה ע"ש:
(ג) או אפי' כו'. בפ"ט דמקוואות במתני' ב' ובה"ס באשה ובמתני' ג' ובה"ס באיש רא"א אחד כו' מכלל דלת"ק ל"פ בין מקפיד אלא דרך רוב הנשים כו' דזה פלוגתייהו וכ"כ בת"ה:
(ד) ולכתחלה כו'. עבספ"ז דב"ק פ"ב א' ובתוס' שם ד"ה ושתהא כו':
(ה) ואם הם בתוך כו'. הרא"ש רפ"ו דשבת ס"א וכ"מ לישנא דמתני' כו':
(ו) ואם הם כו'. גמ' שם השתא רך כו' ודוקא בצואר שאינה חונקת כו':
(ז) ומתוך כו'. רש"י שם:
(ח) אם החוטין כו'. כן פי' הראב"ד ועבא"ח סי' ש"ג ומש"ש:
(ט) ואם היו כו'. כפי' רבותינו ברש"י שם ועב"י וכפי' הרא"ש בשם י"מ דטניפן כו'. ורש"י פי' דטניפן כפשטו וז"ש וכן כו':
(י) והוא כו' עד שיהא כו'. כנ"ל ס"א וערש"י בעירובין ד' ב' ד"ה רובו כו' וש"מ ואע"ג דרש"י אזיל לשיטתו שפי' דאין חציצה בבשר אבל תוס' חולקים עליו כמש"ש בד"ה ד"ת כו' וש"מ מ"מ בזה מודים רוב הפוסקים לרש"י דרוב שער בלחוד חוצץ:
(יא) (ליקוט) רוב שערה. כ"כ הרמב"ם בשם הגאונים והוא חלק עליהם וכתב דראש נחשב עם הגוף וברוב הגוף דוקא והראב"ד הסכים בהשגות לדברי הגאונים וכן דעת ש"פ ונ"ל ראיה לדבריהם ממ"ש בב"ק פ"ב א' דאורייתא לעיוני דלמא מקטר כו' ומקטר אינו אלא בראש ודאורייתא בעינן רוב ומקפיד וא"א לומר בהצטרפות הגוף דהא קאמר א"נ מאוס כו' מכלל דרישא מיקטר לחוד (ע"כ):
(יב) בנשואה כו'. כרש"ש בתוספתא הביאה הר"ש ורא"ש שם וש"פ וצ"ע למה פסק כרש"ש והלא קי"ל דאין הלכה כמותו אלא בב' דברים כמ"ש בפ"ד דחולין (ע"ה ב') ואפשר שמפרש דרש"ש מפרש דברי חכמים וצ"ע:
(יג) ואותן שי"ל כו'. כנ"ל ס"ה דשתי שערות אינן חוצצות ועוד כיון דא"א להסירן היינו רביתיה כמ"ש בפ"ח דיבמות (ע"ח) בעובר וכן בכלים תניא בתוספתא והביאה הר"ש בפ"י דמקואות מתני' א' כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן כו' שלא כדרכן וטעמא דשלא כדרכן עתיד להסירן. מרדכי בסוף הלכות נדה ע"ש:
(יד) לפלוף כו'. עתוס' ס"ז א' ד"ה לפלוף כו':
(טו) דם יבש כו'. תוספתא הביאה הר"ש (בפ"ט) מתני' ד' סם יבש כו' וט"ס הוא וצ"ל דם יבש וכ"ה ברא"ש שם סכ"ו:
(טז) מיהו אם כו'. ממ"ש בספ"ק דחולין מיא יקירי ושכני תתאי כו' ובזבחים ע"ח ב' דלי שהוא מלא רוקין כו' וערש"י שם ותוס' ד"ה דלי כו' ועש"ך:
(יז) דם כו'. מנחות כ"א א':
(יח) צבע כו'. וראיה מפרכת שהיה צבוע תכלת וארגמן כו' ומטבילין אותו כמ"ש בסוף שקלים ועבה"ג:
(יט) דוקא בצק כו'. מסי"ח הנ"ל צואה שתחת כו' דוקא הצואה:
(כ) רובה. בתוספתא והביאה הר"ש שם וש"פ וכר' יונתן בן יוסף וס"ל דמפרש דברי רבנן אבל הרמב"ם פסק כמתני' ולא חילק ועב"י שהאריך בזה:
(כא) אבל יבלת כו'. בסמ"ג הביא ראיה מהנ"ל אבר ובשר המדולדלים שאין חוצצין כגי' שלו בתוספתא וכ"ה גי' הר"ש ות"ה אבל הרא"ש וטור גורס חוצצין:
(כב) (ליקוט) ויש נוהגות שלא כו'. כמ"ש בפ"ח דחולין (ק"ה א') אכל בשר אסור כו' ופי' הרמב"ם משום שנשאר בשר בין השינים וכמ"ש בטוש"ע לעיל סי' פ"ט ע"ש (ע"כ):
(כג) ואם לא כו'. מהא דשפחת רבי הנ"ל טעמא דנמצא עצם הלא"ה לא. שם:
(כד) ואינו דומה כו'. ע"ל סי' קצ"ט ס"ח:
(כה) אם לא כו'. עסי' קצ"ט סי"ב:
(כו) אא"כ רפתה כו' ואם כו'. כת"ק ועבה"ג וכ' בת"ה אבל הרמב"ן כ' להיפך דת"ק מחמיר כו'. ול"ג ממ"ש בפ"ד דיבמות (מ"ו א') ארפו ליה כו' ובתוספתא השירים כו' כנ"ל סכ"ג אלא דר"ש מחמיר כו':
(כז) הטובל כו'. תוספתא הביאה הר"ש פ"ז מתני' ו' וש"פ ופי' הרא"ש והרמב"ם בכה"ג וע"ל סי' ר"א סעיף ס"ב ובמס' ד"א זוטא בד"א במים מועטים אבל במים מרובים ה"ז משובח:
(כח) א"צ כו'. כמ"ש במתני' ספ"ז הטביל בו את המטה כו' ומסכ"ח הנ"ל:
(כט) אין טובלין כו'. כמ"ש בפסחים י"ז ב' רש"א בכלים טמאין כו' ועתוס' שם ד"ה אלא כו' וי"ל דגזרו כו' ועוד במקומות הרבה וכמש"ו לפיכך כו':
(ל) לפיכך כו'. דלא כפירש"י בשבת ס"ה א' ד"ה ומפצי כו' דהא מפץ מקבל טומאה כמש"ש בפ"ט (פ"ד) וש"מ אלא כפי' תוס' שם. ראב"ד וע"ל סל"ג וסל"ד אבל רש"י בנדה ס"ז א' ד"ה ומפצי כ' שעוברות עליהן (וע"ל סוף ס"ק מ"ד):
(לא) לא תעמוד כו'. ממתני' פ"ה דמקואות מתני' ב' ובלבד כו' וער"ש שם לכך צ"ל מטעם גזירה כו' וכתב הראב"ד דלהכי קאמר בנדה שם ע"ג כלי חרס כו' משום דלא מטמא מגבו וגם אינו מטמא מדרס כמ"ש בפ"ט דשבת (פ"ד) וכן סילתא אינו מטמא כלל אבל כלי עץ אפילו מגבו (או דבר) דחזי למדרס איכא משום גזירת מרחצאות כמו ספסל דמתני' הנ"ל וה"ה לנסרים וכיוצא דמתני' הנ"ל א"א לאוקמי משום ביעתותא דהא בכלים משתעי וע"כ צ"ל משום מרחצאות ונ"מ גם באדם דאלו משום ביעתותא דוקא לכתחלה אבל משום מרחצאות אפילו בדיעבד לא מהני וכ"ד הרשב"א והר"ן אבל דעת הרא"ש והרמב"ם דטעמא דמרחצאות ליתא כלל למסקנא ומתני' הנ"ל דוקא באחורי כלים דגזרינן אטו תוכו ועברא"ש סוף ס"ט ובלבד שלא כו' וי"מ כו':
(לב) ואפילו הם מחוברין כו'. דלא מבטלי ליה הבנין כמ"ש בב"ב ס"ה ב' ת"ר צינור כו':
(לג) דפשוטי כ"ע הם. ור"ל דחזי למדרסות כנ"ל משא"כ באבנים וכ"ח אבל בלא"ה אע"ג דאמרינן שם ס"ו א' דמטמא מדרבנן כבר פי' בתוס' שם בד"ה ושאני כו' ובפ"ק דסוכה (ה' א') וש"מ דוקא במשמש אדם ומשמשי אדם לאפוקי סולם וכמ"ש בת"כ הביאו תוס' שם ושם:
(לד) ותהיה המדרגה כו'. עתוס' דעירובין צ"ח ב' ד"ה אי כו':
(לה) סילון כו'. אפילו להראב"ד דאינו חזי למדרס. בד"ה:
(לו) תתן עליו זמורות. כנ"ל סל"א:
(לז) י"א כו'. רש"י אבל הפוסקים חולקים כנ"ל סי"ד דאינו חוצץ וב"י תי' דכאן בטיט עבה כמו טיט היון ועב"י:
(לח) לא תטבול כו'. כן פי' בת"ה מש"ש דרך גדילתה:
(ליקוט) לא תטבול כו'. לשון ת"ה וכשיטתו (ע"ל ס"ק מ"ד) ושיטת הראב"ד דר"ל לאחמורי אתא וסייעתא לר' יוחנן (ע"כ):
(לט) בשעה כו'. עתוס' שם ד"ה ומניקה כו' וכ"כ הר"ש במתני' שם וש"פ ופ' כת"ק:
(מ) וא"צ כו'. כן פי' הרא"ש מ"ש דרך גדילתה וערש"י שם ד"ה לא תטבול כו':
(ליקוט) וא"צ להרחיק כו'. לשון הרא"ש וכשיטתו דר"ל לאקולי אתא ולמידחי להני מימרות וכנ"ל (בליקוט שבס"ק מ"ד) ורש"י פי' שם ד"ה לא תטבול לחומרא וכשיטתו דל"ג ולית הלכתא כו' ומיהו לדינא אין נ"מ בכל זה (ע"כ):
(מא) ואם שינתה כו' וי"א כו'. עמ"ש בסל"ט:
(מב) צריך שיהיה כו'. דאל"כ תשחה הרבה וצריך כדרך גדילתה כנ"ל בסל"ה. וע' ביומא ע"ח א' וצ"ל דעד צוארה דוקא א"צ וכ' הרשב"א דז"ש בספ"ז דמקואות מקוה שמימיו מרודדין כו':
(מג) יש מי כו'. דכה"ג נמי יכולה לטבול דרך גדילתה ובתוספתא הביאה הר"ש פ"י מתני' ד' הכופת ידיו ורגליו כו' וכ"כ הרמב"ם:
(מד) י"א שלא כו'. עתוס' ס"ז א' ד"ה פתחה כו' וכ' סמ"ג ומרדכי דאפי' לדעת תוס' ה"מ דיעבד אבל לכתחלה אפי' לבעלה ולדעת רש"י אפי' דיעבד נמי לא כמש"ש לא עלתה כו' ובזה תליא נמי פלוגתא דסל"ה ועב"י קע"ב ב' שכתב בזה כמה שיטות לגירסת תוס' אהי קאי האי ולית הלכתא וע"ל ס"ח וס"ט ועש"ך ס"ק מ"ט:
(ליקוט) י"א שלא כו'. עתוס' שם ד"ה פתחה כו' אבל ר"ת פירש כו' וכ"כ ברי"ף ופי' ראב"ד שלא קאי אלא מריבדא דכוסילתא ולמטה ועל הג' שמעתא ריבדא וליפלוף וכחול ולית הלכתא אלא מילתא דר' יוחנן עצמה כו' וז"ש וכדאר"ל האשה לא כו' ומביא ראיה על דר"י דהלכתא היא אבל הראשונות לא איתמר אלא לטהרות וז"ש חוצץ ואינו חוצץ ובשמעתא דר"י קאמר לא עלתה לה כו' אלמא באשה קמיירי והשומע שמע וטעה וקבעם גם לראשונות באשה וליתא אלא לפלוף ואפילו יבש וכחול אפילו ע"ג העין וריבדא אפילו לאחר ג' אינו חוצץ [ובזה מתורץ כל קושיות רש"י בתוס' הנ"ל חדא כו' ועוד כו' ועוד כו' ועוד כו'] וטעמו של הראב"ד שפי' דוקא על הנך שלשה שלא הוזכר בהן לשון נקבה משא"כ בהנך כ"ש במילתיה דר' יוחנן דמילתיה דר"ל לסיועיה קאתי כמ"ש הראב"ד דמ"ש כי הא דר"ל כו' אין לו שחר למידחייה הנך מימרות דהא ר"ל לאחמורי קאתי אלא לסיועיה לר"י וכ"ד הרשב"א. אבל הרמב"ם פי' דקאי מנתנה תבשיל לבנה ואילך ואף אמילתא דר' יוהחנן וחסר שם (בדברי הרמב"ם) תיבת לפלוף וכצ"ל שם שרטישן או לפלוף או כו' וכן סידר שם הנך כולהו ביחד נדה כו' שרטה כו' וכן לפלוף כו' כוחל כו' פתחה כו' בד"א כו' והנך דלעיל לא סידר שם וגירסת הרמב"ם ההיא דמפשלת קודם כלי חרס אחר טבלה ועלתה כו' ששם שייך מימרא זו ולכן פי' מנתנה תבשיל כי מנמל ולמעלה א"א דהא דנמל ודאי הילכתא מאבוה דשמואל כמו שהקשה רש"י הביאו בתוס' שם. ודעת תוס' דקאי מכלי חרס ואילך וקאי נמי אף אר' יוחנן כנ"ל ועתוס' ס"ו ב' ד"ה אם כו' ועוד אור"ת דההיא כו' והא דאמרינן בסוף שמעתין כו' ובד"ה פתחה כו' אבל ר"ת כו' אבל הנך חומרי דכ"ח כו' ופתחה כו' וכ"כ הרא"ש בסוף סל"ח. וסמ"ג בשם הערוך הוסיף על דברי תוס' גם להא דר"ל ופי' דה"ק כי הא דר"ל כו' דודאי מילתיה לענין טהרות דהא נלמד מטומאת וטהרת נגעים ה"ג כולהו מכ"ח ולמטה לענין טהרות. ומ"מ כתב הרא"ש שיש להחמיר כדברי רש"י וכ"ד תוס' בד"ה פתחה הנ"ל וכן סתם בכמה מקומות בסי' זה ומ"ש כאן י"א הוא ולא בהנך משום דדעתו כדעת רי"ף וש"פ אלא דסמ"ג בשם רא"מ ומרדכי והג"מ כתבו דאף לדעת רי"ף וסייעתו דווקא בדיעבד אבל לכתחלה אף לבעלה ולכן בריבדא וליפלוף וכחול כ' כלשון הגמ' חוצץ ולכל חד כדאית ליה לכתחלה או דיעבד אבל בכ"ח ונמל אף לדעת הראב"ד עלתה בדיעבד כמש"ל סל"א וסל"ד דמשום ביעתותא ובושה אם יודעת בעצמה שטבלה שפיר שפיר דמי וכ"כ בת"ה אבל כאן כ' י"א משום דעת הראב"ד הנ"ל ומ"ש בסל"ה ואם שינתה כו' הוא דעת סמ"ג והערוך אבל כל הפוסקים חולקים עליהם כנ"ל והוא ויש מי שאומר שם ומ"ש בסל"ח ואם קפצה לא כו' הוא לד"ה כי מתני' היא וכמו שחילקוה הפוסקים בין עצמה עיניה לשם אבל מה שסתם במפשלת (בסעיף מ"א) ונתנה תבשיל (בסוף סימן קצ"ט) שלא עלתה דבריו תמוהין ונמשך אחר הרמב"ם והטור בהעתקתו ולא נזכר להנ"ל ומ"ש בסל"ג י"א שלא כו' הוא ג"כ לדעת רש"י וכן לדעת ראב"ד אלא שהראב"ד אינו מסכים עמו בפי' אלא פי' כפי' תוס' וכן פירשו כל הגאונים והפוסקים וכמש"ל סל"א אלא דמ"מ הסכים עמו לדינא כמ"ש בספרו והביאו ב"י שחילק בין ההיא דהטביל את המטה לההיא דנמל דאדם שאני דנכנס לו בין אצבעותיו וכ"כ הר"נ [וכ"כ בת"ה ועוד כ' שי"א שה"ה לאדם וההיא דהכא בטיט שעל שפת הנהר ואפשר שז"ש רש"י בנדה שעוברות עליהן וע"ל סל"א ומש"ש]. וכ"כ הרא"ש בסל"ג ויש מחלקין בין אדם לכלים כו' אלא שחלק עליהם וכ' ומיהו לפי הטעם שהמים מקדמים אין לחלק והסכים לפי' תוס' הנ"ל וז"ש שם י"א כו' (ע"כ):
(מה) יהודית גדולה כו'. דבדבר דאתחזק איסורא אינו נאמן הקטן אפילו בדרבנן כמש"ל סי' קכ"ז סס"ג וכל שכן עובד כוכבים דלא מהימן כלל:
(מו) בחוטי כו' או כו'. ע"ל ס"ב וס"ג:
(מז) (ליקוט) או קושרת בגד כו'. כמש"ל סמ"ו נדה שטבלה כו' (ע"כ):
(מח) המפשלת כו'. עתוס' שם ד"ה נתנה כו':
(מט) נכנסו כו'. בתוספתא פ"ח נכנסו צרורות וקסמין בסדקי רגליו מלמטה רע"א אינו חוצץ מפני שהוא כבית הסתרים ושם אספלנית מלוגמא ורטיה שעל בית הסתרים ר' אומר חוצץ ר"י בר' יהודה אומר אינו חוצץ ומשמע דר"ע אזיל בשיטת ריב"י אבל אנן קי"ל כרבי וכמ"ש בנדה ס"ו ב' נהי דביאת כו' וכמ"ש בסמ"ג:
(נ) (ליקוט) י"א כו'. כמ"ש מ"ג א' בעי רבא זבה שנעקרו כו'. ש"ד. ובהג"ה שם כתב דאין ראיה משם דבעיא דשם הוא משום מעיינות הזבה ולטהרות ואי משום שצריכה לעצור ואין ראוי לביאת מים אין ראיה משם אלא מקמצה שפתותיה. ומ"מ משמע מדבריו שמסכים עמו לדינא וצ"ע להא מגמ' הנ"ל מוכח להיפך דוקא לטהרות כנ"ל (ע"כ):
(נא) (ליקוט) לא תטבול כו'. מתני' ב' פ"ט:
(נב) ואם טבלה יש כו'. כגי' שלנו בתוספתא רפ"ח היו רגליו מלאות אבק וירד וטבל במקוה שיש בו מ' סאה טהור שפשף או שנפל בחמין טמא אבל זו היא תמוה דלהיפך מיבעיא ליה וכן קאמר בסיפא קומקום שהוא מלא פחמין והטביל טמא שפשפו או שהטבילו בחמין טהור וכצ"ל ברישא וכן העתיקו הר"ש פ"י מתני' ד' וכן מדמי להו שניהם במתני' הנ"ל והרמב"ם לא העתיק הא דשפשף כו' באדם ובקומקום לא העתיקו כלל להא דתוספתא וצ"ע (ע"כ):
(נג) ואם כו'. כיון דרביתיה הוא ואינה מקפדת:
(נד) נדה כו'. חולין ל"א א' וכרב דרב נחמן ס"ל שם כוותיה וכן הסוגיא דפ"ב דחגיגה. רמב"ם וסמ"ג ור"ן:
(נה) כגון כו'. כר' נתן דקי"ל כוותיה כמש"ש א' הלכה כר"נ:
(נו) או כו'. זהו כ"ש דאפילו לרבנן כמש"ש (ל"א ב'):
(נז) ויש כו'. הג"א שם וש"פ דרב ור"י הלכה כר"י ועוד דבשל תורה הלך אחר המחמיר:
(נח) יש שכתבו כו'. כמ"ש ברפ"ה דעירובין (נ"ה ב') ועהג"א שם ד"ה יושבי כו':
(נט) ויש כו'. כמ"ש בהגדה (הובאה ברוקח ובשערי דורא) על אמיה דר"י כ"ג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |