ריטב"א/עבודה זרה/ח/א
אעפ"י שאמרנו שואל אדם שאלת צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר כו'. פי' ואין בזה משום מקום שאמרו לקצר אין אדם רשאי להאריך מטעמי דכתיבנא בברכות והני מילי בברכות אמצעיות אבל בברכות ראשונות ואחרונות אין להוסיף כלום כדאמרינן התם לעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות ודוקא צרכי יחיד אבל צרכי רבים פעמים שמותר להוסיף במה שהוא מענין המאורע כגון יעלה ויבא ועל הניסים דבאחרונות ומכאן נהגו העולם להוסיף בראשונות בעשרת ימי תשובה זכרינו ומי כמוך וכן באחרונות וכתוב לחיים ובספר חיים והטעם מפני שהם צרכי רבים וממסכת סופרים למדנוה וכן אמרו שם ואין אומרים זכרינו ומי כמוך אלא בראש השנה וביום הכפורים ואפילו בהם בקושי התירו ע"כ דעת התוס' שאם לא אמר זכרינו ומי כמוך שחוזר לראש כמו שטועה בשלש ראשונות אבל דעת רז"ל שאינו חוזר שהרי לא התירו אלא בקושי וראוי לכל אדם לכוון בתפילתו שלא יטעה בהם שלא יכניס עצמו לספק זה ולעולם בין יחיד בין שליח ציבור אין לו לקצר כלום בברכות ראשונות ומקצת מקומות שנוהגין ששליח צבור אומר פיוט מגן באבות כשמגיע לאל עליון גומל חסדים טובים והוא אומר אל עליון קונה שמים וארץ ואומר פיוט ואחר הפיוט הוא חותם ומדלג נוסח ברכת אבות טעות הוא בידם שאין לו לפחות מנוסח הברכה כלום אלא יש לו לומר כל הברכה עד באהבה ואומר פיוט מגן אם ירצה ואחר כך חותם מלך עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם ומי שאינו עושה כן טועה ומשתקין אותו ובמסכת ברכות כתבתי בשם הרב ר' יונה ז"ל מה שיש בין דרב יאודה בר שילת בשם רב לאידך דרב חייא בר אשי אמר רב דמר שרי אפילו באמצע ברכה ומר שרי בסוף כל ברכה ולא פליגי והכי מוכח לישנא דידהו וליכא למימר ששניהם אמרו דבר אחד ממש דאם כן הוה לן למימר וכן אמר רב חייא בר אשי אלא ודאי כדאמרן והא דאמר ר' יהושע בן לוי אם בא לומר אפילו כסדר יום הכפורים אומר פי' בין קודם יהיו לרצון בין אחר כן קודם שעקר רגליו וכדכתיבנא בברכות בס"ד:
מתני' אלו הן אידיהן של גוים קלנדא וסטורניא וקראטיסים. פירוש לאו דוקא אלו דהוא הדין לכל אידיהן בין קרובים בין רחוקין כדפרש"י לעיל אלא דנקיט תנא הנהו דהוו רגילי בההוא זימנא ותו לא יום גנוסיא של מלכים בגמרא מפרש יום הלידה ויום המיתה פירוש של מלך וחכמים אומרים כל מיתה כו' בגמ' מפרש יום תגלחת זקנו ובלוריתו אית דמפרשי דבכל נכרי מיירי מדקתני לה סתמא וכדקתני סיפא אותו האיש בלבד דאלמא אפילו בנכרי הדיוט עסקינן ואחרים פירשו דהמלך לבדו קאי דאילו נכרי בעלמא לא עביד איד ביום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעולה בו מן הים ויום שיצא מן האסורין וכדאמרינן לקמן במכילתין גבי נפל לבור יעלה לא שנו אלא עלה מת אבל עלה חי אסור בהם דקא סליק מנסך ליה דהוה ליה כיום אידו ואין לך עולה מן הים גדול מזה ואפילו הכי אמר דהוה ליה כיום אידו פירוש דהוי היין מזומן לפניו הא לאו הכי לא מנסך ולא מודה הילכך מתניתין במלך לחודיה מיירי והרישא דקתני יום הלידה ויום המיתה קאי והא ודאי פשטא דמתני' כלישנא בתרא משמע מדקתני סיפא ונכרי שעשה משתה לבנו אבל ההיא דלקמן לאו ראיה היא דהא דאמרינן דהוה ליה ביום אידו היינו טעמא דאי לאו דחמרא קמיה מתוך שהיה בהול על עלייתו לא מנסך ההיא שעתא וכן הא דקתני אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד אכולהו ודאי קאי ואפילו המלך דמשום תגלחת זקנו ובלוריתו לא עבדי איד כל בני מלכותו ומסתייה דעבדי הכי ביום הלידה ויום המיתה בלחוד וכן כתב הראב"ד ז"ל ונכון הוא:
גמרא מקרן כתיב. גירסת ר"ת ז"ל ועיקר אוי לי בשביל שסרחתי כו' תמהני היאך טעה בסדר העולם אדם הראשון שהיה מלא חכמה כמלאך האלהים ושמא מתוך חטאו וענויו נטרפה דעתו ואין משיבין באגדה:
וכל העירות הסמוכות לה משתעבדות לה. פירש רש"י ז"ל משתעבדות לה להביא לה מזון אבל אינו עושות איד ומי חיישינן דמאי דזבנינן להני עיירות מייתי לבני רומי ואינו נכון דהא לפני דלפני הוא ולא מפקדינן עליה שגיאת ציטוט: חסר תג </ref> סוגר בשביל תג <ref> לפי שיהא שלה אלא לכבוד בני רומי בלבד מי חיישינן דאינהו נמי פלחי לע"ז או לא והלכתא כרבי יוחנן דאמר מותרות וכן מוכיח פירושו בתוספתא דקתני כותיה דרבי יוחנן דתניא משפחה אחת עושה ומשפחה אחת אינה עושה העושין אסורין ושאינן עושין מותרין קלנדא אף עפ"י שהכל עושין אותה אינה אסורה אלא לפולחין בלבד כלומר לפולחין אותה לשמה דהוי איד דידהו.
ואימא עד דאכיל ממש. עיקר הפירוש ואימא עד דאכיל מזבחו ממש ומ"ל לאסור כשאוכלין משלהן, ומהדרינן דאם כן דאיסורא משום אכילת זבחו ממש היא למה לי למימר וקרא לך, אלא ודאי דהכי קאמר רחמנא משעת הקריאה מעלה אני עליך כאילו אכלת מזבחו ממש, וכן הלכה. ואפילו בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה כיון דאיסורא דאוריתא היא וכאילו אוכל תקרובת עבודה זרה ומיהו הני מילי כשהולך לבית הנכרי לאכול ולשתות שם אבל אם שולח לו הנכרי דורון אין כאן איסורא דאוריתא אלא איסורא דרבנן כעין משנתינו משום דאזיל ומודה לעבודה זרה ובזמן הזה מותר: