מראי מקומות/שבת/קכה/ב
אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור, וקשה הא הניח על מנת לכסות ומאי שנה מחררה שטמנה בגחלים וכו', שלא נעשה בסיס? עי' ריטב"א (קוק) ועי"ש מה שתי' עוד לפי זה.
רש"י ד"ה לא שנו, דמותר לטלטל החבית והאבן עליה דקתני ואם היתה בין החביות וכו', ומבואר מדבריו דדברי רבי יוחנן קאי אסיפא של המשנה ולא ארישא דמטה על צדה והיא נופלת, ולקמן קמב: פירש דדברי רבי יוחנן קאי ארישא? עי' מהרש"א ורעק"א, ומה שלא נימא שהחבית נעשית בסיס גם ליין וגם לאבן? עי' הגהות רעק"א לסי' שי"ט.
צאו ולמדום, ולא בשביל שיהיה אפשר לישב עליהם אלא שיהיה מותר לטלטלם או שלא יצטרכו לטלטלם כדפרש"י, ועי' רשב"א לעיל כט' ועי' הגהות רעק"א שכה' על המג"א סק"ט, ובקה"י ביצה ד' כתב בשם הבה"ל לחלק בין מוקצה דנולד ומוקצה בידיים דאסור אף במגע,למוקצה מחמת גופו וכו' דשרי עי"ש.
גשוש, וקשה אי הוי כלי ודאי דסגי במחשבה כדי להופכו להיות כלי שמל"ה? עי' ריטב"א.
הכא במאי עסקינן במחוברת לאביה, ומה מהני הקשירה? עי' שיטה להר"ן וריטב"א החדשים.
פקק החלון, במאי איירי בגג או במחיצה? עי' רש"י כאן, ולקמן קלז:, תוס' עירובין מד. ועי' ר"ן מט. מדפי הרי"ף דס"ל שהוא במחיצה ומשום שהוי של קבע אסור.
תוד"ה הכל מודים, אלא נראה לר"ת דשפיר שייך בדפנות אהל היכא שבא להתיר ומחיצה לצניעות אינה נחשבת להתיר עי' מרדכי שיא', ולגבי מחיצה בפני הנר והספרים כדי להתיר בתה"מ? עי' שו"ע שטו' רמ"א מג"א מ"ב ושעה"צ שם ועי' חזו"א נב' יד'