נשמת אדם/ב/קיב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
כן מוכח שהרי בשיירא כתב הטור בסי' תקל"ט כרא"ש דבין לקנות ובין למכור מותר דלא ברמב"ם שאוסר לקנות מהם להשתכר אלא דוקא לצרכו ואפ"ה בקניית היין דבציר כתב בהדיא דוקא לצורך שתייתו מותר אבל יותר מכדי צרכו אסור וע"כ צ"ל דדוקא בדבר שאינו מצוי כלל כמ"ש בהדיא גבי שיירא וז"ל שאין מצויין כלל אחר המועד אבל ביין עכ"פ ימצא ג"כ לאחר המועד ולכן תימה על הב"י שכתב ומ"ש אבל יותר מצורך שתייתו אסור דהוי כסחורה ויש לדחות כיון דאינו מצוי תדיר הוי כדין שיירות וז"א וכמ"ש הב"י שם בדברי הרא"ש דמיירי שימצא לקנות אחר המועד ע"ש וצ"ע ודעת התוספות שם משמע דס"ל כדעת רמב"ן דלקנות לצרכו מותר אבל להשתכר אסור ע"ש:
המעיין במ"א סעי' תקל"ט משמע דבמקח וממכר אסור שכתב דלכן מותר בהלואה לאותן שרגילין דלא דמי כ"כ לפרקמטיא דהתם יש טורח גדול בדקדוק שווי המקח כו' משמע דמקח אסור אבל המעיין בתשובות הרא"ש כלל כ"ג סי' ד' וז"ל לעניין הלואה בחה"מ אע"פ דדמי הלואה לפרקמטיא אינו דומה לגמרי כי בפרקמטייא יש טורח גדול כו' ומה שכתב במנהגי הר"מ שלמארופיא שלו היה מלוה בחנם אותו שבוע כדי שלא יסורו ממנו דדבר האבד מותר מאחר שחושב אותו דבר האבד לא ידעתי למה היה מלוה בחנם אפי' בשכר מותר כמו שיירא עכ"ל וכן העתיק הב"י הרי להדיא דדוקא להלוות בסתם למי שאינו רגיל ע"ז כתב הרא"ש דל"ד לפרקמטיא אבל למי שרגיל דכתב הרא"ש דהוי דבר האבד בוודאי אין חילוק בין הלואה לפרקמטיא ושוב מצאתי בלבוש שכ"כ להדיא דברגיל מותר מחמת דבר האבד ולאינו רגיל מותר מחמת דל"ד לפרקמטיא ולכן נ"ל שדברי המגן אברהם נרשם שלא במקומו אלא דקאי גם כן למי שאינו רגיל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |