אלשיך/משלי/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־14:41, 14 באפריל 2020 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (חלוקה לקטעים - עיצוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י


אלשיך
מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png משלי TriangleArrow-Left.png יג

א

אם תראה בן שהוא חכם דע כי הוא מוסר אב כי פרי מוסר האב הוא היות הבן חכם ואם הבן הוא לץ אמור מעתה אין זה כי אם שלא שמע גערה מאביו:

ב

מפרי וכו'. יאמר מאמרם ז"ל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל וכן במדרש אמרת לה' אדני אתה שברכת על הפירות מאז טובתי בל עליך כי שלי אני אוכל ואינו חמס בידי משלך וזה יאמר מפרי פי איש וכו' לומר כאשר אברכה את ה' זולת שכר הרבה הצפון לעה"ב הלא מפרי פי איש יאכל מי שהוא טוב שאינו נהנה בלי ברכה שנקרא טוב שהוא תואר חסיד כנודע ואמרו רז"ל מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות ולא יקרא מועל וגוזל והקרן של שכר הברכה קיימת לעה"ב ונפש בוגדים ומועל לאכול בלא ברכה חמס כלומר אין צריך לומר הגוף כי אם גם הנפש תאכל חמס וגזל גוזלת את הקב"ה וחוזר אומרו חמס אל מלת יאכל הנזכר ויאמר שתאכל חמס ותמעול:

ג

נוצר וכו'. יקרה יאמר איש הלא יש לפלוני להחזיק לי טובה שלא הכיתיו בשוט לשור ולא פציתי פי נגדו ואינו אלא טועה כי הלא נוצר פיו מלדבר סרה על רעהו את נפשו הוא שומר מדינה של גיהנם כי אל עצמו היה עושה הרעה כי אם היה פושק שפתיו מחתה לו המחתה היתה לו לעצמו ולא למי שנאמר לו כי לא ידבק בידו מאומה מן החרב אשר בשוט לשונו הדובר בו ואין המחתה והעון רק ביד פושק שפתיו:

ד

מתאוה וכו'. אם אומרו עצל חוזר אל הנפש היל"ל עצלה אך יאמר כי יש כמה בני אדם שנפשם תתאוה עשות מצות ומע"ט כי הם חלקה ואינו בא לידי גמר תאותו אל יאמר איש כי מהעדר עזר משדי יצא הדבר או מסבה זולתה כי אין זה רק שאיכות האיש הוא היותו עצל בטבעו ולכך לא יקום והתהלך לחוץ למלא תאות נפשו וזה אמר מתאוה ואין נפשו עצל וכו' לומר אשר מתאוה אין נפשו ואין זה רק שהוא עצל כי הנפש שחלקה באיש חרוץ וזריז הלא תתענג בדשן כי ימלא גופו תאות נפשו וזהו ונפש חרוצים תדושן:

(ב) עוד יתכן יתקשרו הכתובים כלם כי אחרי אומרו בן חכם מוסר אב כו' ראה יוכל להתנצל האב ממוסר בנו ומגער בו באמרו לא יבצר או בני הוא כשר או בלתי כשר אם טוב הוא מעצמו מה אסכון לו בלמודי ואם רשע הוא אולי לא יקבל על כן אמר הנה אם בנך הוא טוב מפרי פיך לא יבצר עודף על טוביותו מעצמו כי מוסרו יאכל ויהנה מי שהוא טוב וזהו יאכל טוב ואם הוא הפכו שהוא מהבוגדים בה' לפחות יאכל חמס והוא מאמרם ז"ל על לא יבוזו לגנב וכו' כי יש רשע חוטף וגונב מצוה אשר לא נסה בה כי הלא נפשו רעבה מלחם אלהיה ותחטוף כרעבתנית הגונבת וחומסת וזהו למלא נפשו כי ירעב ובזה יאמר ונפש בוגדים כלומר גם אם תהיה נפשו נפש בוגדים הלא לפחות תאכל חמס כי נפשו כטורפת חמס תחמוס איזה מוסר נאה היוצא מפיך:

(ג) ואם תאמר הלא ירא אנכי פן אדרבה אם רשע הוא יענה עזות אל תשית לב כי לא יבצר או יצור פיו מלהשיבך או יפתחנה לדבר סרה אם ישמור לפיו מחסום הלא נוצר פיו שומר נפשו מהחטא והנה החל בכשרון על ידך ואם פושק שפתיו ג"כ תרויח כי עד כה היית נתפס בעונו ועתה שמחית המחתה לו לבדו תהיה ואתה תנקה ותפטר מהוכיחו עוד וזהו מחתה לו:

(ד) והנה כהתימו לחלק ב' שהן ד' חלוקי בנים חל עליו חובת ביאור אומרו ונפש בוגדים חמס איך תאכל חמס נפש בוגדים וגם איך יאכל טוב מפרי פי אביו והוא צדיק מעצמו בלתי צריך אליו והחל ממאי דסליק מניה ואמר מתאוה ואין כו' והוא כי כל נפש רשע מתאוה לאכול מלחם אביה שבשמים כי לחמה היא תורה ומצות כי משרשם נוצרה רק שלהיותו רשע מורגל להרע מתאוה ואין נפשו והטעם שואין הוא כי הוא עצל מלקום ולעשות תאות נפש על כן על ידי התעוררות אביו אז ידלג ויחטוף מצוה או מצות כגונב וחוטף ומה שאמרתי שמפרי פי איש יאכל טוב גם שהוא צדיק מעצמו הוא כי נפש חרוצים בלתי עצלים מעשות תאות נפשם עתה תדושן יותר על מה שתעשה מעצמו על ידי מצות אביו:

ה

הנה דרך הרשע להחזיק רשעותיו בדברי שקר ואם יכזיבהו הצדיק או יורה שלא יאמין לשקר מליו יקום עליו ויגדף ויחרף ויקרה כי מפני היראה יודה הצדיק למהתלותיו פן ירע לו אמר שלמה זאת עצתי שדבר שקר ישנא הצדיק ולא יודה לו ולא ישמע אליו ולא יחוש כי כל מה שיוכל לעשות הרשע אינו רק חירופים והניחהו שיבאיש ויחפיר וזהו ורשע יבאיש ויחפיר כלומר ואתה לא תחוש:

ו

אך להטות אוזן לשקר מליו פן יצר לך בפועל אין פחד כי הלא איזו צדקה שעשה תצור את תם דרך שונא השקר מרעת הרשע והרשע ההוא מגדיל אשמה לנפשו בחירופיו ולא ידבק ביד הצדיק מאומה והוא כי תחלה בדברי השקר היה כחוטא שוגג שהיה ענין קל ועתה רשעה שעושה בחירופיו מוסיף על חטאתו פשע ועושה החטא סילוף וזהו ורשעה תסלף חטאת:

ז

אמר כי אין העושר מתהוה מהממון כי יש מתעשר עם שאין לו כל וגם אין הדלות נמשך ממיעוט ממון כי יש מתרושש עם היות לו הון רב:

ח

כפר וכו'. יאמר כי עושר איש יועיל לו לכופר נפשו כי יחונן דלים אך בזאת כשהרש לא שמע מהעשיר גערה שאם לא כן יצא שכרו בהפסדו:

(ז) והנכון להמשיך הכתובים כלם והוא כי יש ב' מדות בדעות בני האדם אשר חנן ה' הון ועושר בביתם זה לעומת זה האחד מקבץ ואוצר כעפר בצר והב' תופס בקצה האחר ומפזר נותן לאביונים עד בלתי השאיר לעצמו אף גם צרור הכסף וב' הסוגים הלא נמצאו בענין מונבז המלך שבזבז כל אוצרות אבותיו כאחת ויקבצו עליו קרוביו לאמר לו למה תעשה כה ותבזבז כל אשר אצרו אבותיך ואבות אבותיך והשיב אבותי אצרו למטה ואני אצרתי למעלה אבותי אצרו במקום שהיד שולטת בו ואני אצרתי במקום שאין היד שולטת בו וכו'. והנה קרובי המלך הכהא היו כבעלי המדה הראשונה ומונבז בעל מדה שכנגדה והן אמת כי השם לבו למלא אוצרות זהב הנה עשרו כאין כי באוצר העליון אין לו כל מאומה וערום ישוב שמה אך המתרושש פה על ידי שיפזר כל הונו לעמים ולאביונים הוא העשיר באמת כי בצאתו מהעולם ימצא אוצרו הטוב מלא על כל גדותיו ועל הב' אלה אמר שלמה הלא ראיתי ב' קצוות יש מתעשר אוצר כעפר בצר ואין כל לפי האמת כי אצר למטה ובמותו אין כל מאומה בידו ולעומת זה יש קצה אחר והוא מתרושש כמונבז והון רב לו באמת שאצר למעלה והנה למען תדע איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם אערכה לפניך כאלו שני אלה יעמדו יחד ועל מדותיהם יתוכחו כל איש ואיש יתן טעם לשבח מדתו ואני אבא אחריהם ואכריע ביניהם ושיעור הענין הנה יש מתעשר כו' ומתרושש כמונבז ישנם זה וזה כלומר במעמד אחד:

(ח) המתעשר ומרבה הונו בקרב ביתו יאמר כופר נפש כו' לאמר משבח אני מדתי הרמתה ממדתך כי הלא כופר נפש איש עשרו כי כמה צרות וסכנות באימת מלך ושרים יסלק העושר כי יתן כופר נפשו לצדקה תציל ממות או לנוגשיו יפייס ברצי כסף וגם הוא יתברך יחשבנה לו צדקה כד"א ונוגשיך צדקה ואם יקרה כה למתרושש ואין כל יפול ברעה ואין מקימו בעת רעה כי תבא עליו ואם כן אפוא מה בצע במדתך זאת שגם את הכל תתן כאחד ואין כל מאומה בידך לעתות בצרה משיב המתרושש ואומר ורש לא שמע גערה לומר הלא נהפוך הוא כי הנה שימו לבבכם איזה טוב לבני האדם אשר דחקה לו שעה והגיע עד שערי מות ועיפה נפשו להורגים ונפדה בממונו או השקט על שמריו לא שמע קול נוגש הוי אומר כי יתרון השני מן הראשון כיתרון האור מן החשך כן הדבר הזה כי הלא אם העשיר יהי לו עשרו כופר נפשו הלת הוא אחרי נפלו בפח יקוש וטעם טעם מיתה טרם יפדה בעשרו והנה טוב ממנו הרש כי יהי אלהיו עמו לא ישמע גערה ולא נלכד בפח יצטרך ליפדות וזהו ורש לא שמע גערה לאמר הן אמת כי כופר נפש איש הוא עשרו כדברך אך טוב ממנו הרש כי לא שמע אפילו גערה ולכן טוב לי כי עוניתי בבזבזי הוני כי בזכותו לא אראה ברע ומה גם כי רוב עלילות ותגרות לעשיר בעשרו כנודע:

ט

משיב שנית המתעשר ונוצר אוצרות זהב לו ואומר אור צדיקים כו' לומר הלא במדתי אשר אחזתי מתקדש שם שמים ונהפוך הוא במדתך כי הלא אשר ידעוך באוצרות זהבך ותפליא לעשות צדקה וחסד עד בלתי השאיר לך כל מאומה והמה יביטו יראו בך כי הנך רש ונקלה נודד ללחם איה הלא ילעיגו לך יפטירו בשפה נגד עושי צדקה ויתנו תפלה לאלהים חלילה באמרם ה' יתן אומר עשר בשביל שתתעשר ומי כאיש הזה גשם נדבות יניף פעם אחד ואלהים עזבו עיף וצמא בחוסר כל באופן רשעים יעלוזו וידברו עתק וצדיקים יעצבו כי לא ימצאו מענה אך לא כן אנכי כי עושר שמור לי לרעתי ליפדות ממנה כמדובר ובזה יתקדש שם שמים כי אור צדיקים הוא יצרם הטוב המאיר להם ישמח בראותם שעל ידי תתי צדקה בעת צרה תצילני ממות וישישו בשמחה ויהיו ששים ועושים צדק ונר רשעיים היא נשמתם המטומאה ידעך בראותם כי צדקתי תפדני מיד רשעים ויכירו כי רחוק ה' מרשעים וקרוב אל צדיקים:

י

משיב המתרושש ואומר רק בזדון יתן מצה לומר הן זה היה אם לב העשיר היה נכנע בקרבו ובעת רעתו יפזר יתן מהונו לאביונים בלשון רכה ותחנונים בדבר על לבם כי אז יהיה מעשה הצדקה שלום והשקט ובטח אך מה יעשה והעושר יקנה בו חוטר גאוה ובעת רעתו יתוסף כעסו על גאותו ובזדון יתן הצדקה ובמקום היות מעשה הצדקה שלום יהיה מצה ומריבה ולא תנצל בה וזהו רק בזדון יתן המתעשר הנז' מצה משא"כ אנכי שרששתי כרגע ויכנע לבי משיב המתעשר ואומר ואת נועצים חכמה לומר הלא דברת נגדי שלא אחכם בעת צרתי לעשות מעשה הצדקה כאשר יאתה רק בזדון ולא ידעת כי הלא את נועצים ומתומם בלתי נחפזים במעשיהם תמצא חכמה כמוני היום שלא נחפזתי פתאום כמוך לבזבז כל ממוני ועל ידי כן אחכם באחריתי מה שאין כן אתה עתה כי על החפזך נפלת כתוא מכמר ברשת העניות ומי יקימך והן זה לך על בלתי ראותך את הנולד שלא נועצת והמתנת טרם עשות דבר:

יא

משיב המתרושש ואומר הון מהבל ימעט וכו' והוא בשום לב אל אומרו וקובץ על יד שאם הוא כנראה שהבלתי מפזר רק מקמץ ירבה היל"ל וקובץ ירבה או וקובץ ביד ירבה אך אומרו על יד בלתי מתיישב ועוד כי כמה קבצו ולא הועילו ועוד האם צריך להודיע שהקבוץ הוא ביד אך יאמר המתרושש למתעשר הנה עד כה נתוכחנו והשבתי לך על פי הנחתך שהנחת שאתה השומר הונך לא יחסר ממך ואני שבזבזתי אשאר בחוסר כל רש ונקלה ועל כן מצאת מענה אמנם הנני בא לחוות דעתי וסברתי הלא היא כי הון אשר לאיש בעולם הזה מהבל ימעט כמוך היום כי בקלה שבסבות עשו יעשה לו כנפים ומהבל ימעט כי לא עשית כמונבז שאצר במקום שאין היד שולטת בו רק למטה בארץ אך וקובץ ואוצר למעלה כמוהו וכמוני היום שהוא במקום שאין היד שולטת בו הוא ירבה וזהו וקובץ על יד כלומר למעלה מהיד הוא מקום שאין היד שולטת אין צריך לומר בעולם העליון שרב הזכות כי אם גם פה ירבה מפירות הצדקה באופן שאתה תאבד הונך ואני ירבה לי ולא אהיה רש גם פה כאשר עלה על רוחך:

יב

והן זאת חשבתי למשפט והן לו יהי כדברך שאני המתרושש לא יעשירוני ואתה לא תורש דע לך כי עם כל זה טוב לי גם בעולם הזה ממך והוא כי הלא אין עשרך בשלמות ואפילו נחת רוח רק דאגה כמאמר התנא מרבה נכסים מרבה דאגה כי הלא תוחלת ממושכה וכו' כי האץ להעשיר דעה חסר וכל ימיו תמיד חיי צער בתוחלת ממושכה יגע ושואב רוח רודף להעשיר ולהשיג ואין כי אין אדם יוצא מעולמו וחצי תאותו בידו כי לא נאמר אשר התאוה תאות אלף כסף בהגיעו לסך ההוא נשלמה תאותו ואחרי כן מיחל תוחלת אחר לכסף משנה רק הכל תוחלת אחד ממושכה כי גם בראשון לא גמר בלבו לשמוח בחלק הסך ההוא שנייחס תאות הכפל לתוחלת ב' נמצא הכל תוחלת אחד בלתי נגמרת והוא מחלה לב באמת כי לדאגה תהפך ושמא תאמר אם הבלתי מושג לגמרי תייחס להעדר שלמות מה יעשו תופשי התורה שאין אדם יוצא מהעולם ואחד מאלף מאשר בה לא השיג לזה אמר אל תדמה אותה לעושר חלילה כי הלא עץ חיים שהיא התורה היא תאוה באה שלא מת טרם השיג לא בלבד חצי תאותו כ"א תאוה באה בודאי כי הלא גם הבלתי משיג כלה או כחכמים הראשונים לא יבצר מלבוא לו תאותו שהיא היות לו עץ חיים כי עץ חיים היא לכל תופשי התורה והמצות מבלי יבואו עד תכונת כלה:

יג

משיב המתעשר ואומר בז לדבר וכו' לומר המבזבז הכל כאחד בז לדבר שאמרתי שאת הנועצים חכמה ושיחוש פן יורש הנה יחבל לו ואל יבטח לו כי צדקתו תעמוד לו כי הלא וירא מצוה הוא השלם העומד ביראת ה' אין צריך לומר הירא מעונש עבירות שבידו כי אם גם הירא מצוה שעם היותו צדיק ירא פן נשמטה מידו מצוה ולא עשאה האיש הזה שהוא שלם הוא ישולם שאת כיוצא בו ייסר הוא ית' לשלם לו איזו חלאת הרהור או חטאים קלים וע"כ אולי גם שתפזר תתן הכל אפשר לא יתנו לך מן השמים ותהיה בחוסר כל ואולי תבעוט ולמה תבזבז הכל:

יד

על כן תשיב רוח הקדש להכריע ביניהם ואומר תורת חכם וכו' והוא כי רז"ל בגמרא אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש מאי קראה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך והנה אמרו רבותינו ז"ל כי אבינו יעקב עשה כן ללמד לדורות שידרו בעת צרתם כמו שכתבנו במקומו שז"א נדר לאמר שהוא לאמר ולהורות לזרעו וזה יאמר כי באה רוח הקדש ותאמר אני אכריע ואומר כי תורת חכם הוא יעקב יושב אהלים או קראו חכם על ראותו את הנולד לזרעו ויורם דרך הצלה מאז התורה אשר הורה הוא מקור חיים לתת החומש כי הוא מתמיד כמקור שלא יכזב בנותן הכל יחד אולי לא יזכה שיעשיר בעון מה והוא חיים שיוכל תמיד להיות חונן ונותן והתורה שהורה לנו היה לסור ממוקשי מות מעשו ומלבן וזה הנכון ולא לבזבז הכל ולפי זה מה ששבחו רבותינו ז"ל את מונבז יהיה על היותו מלך ולא יחסר לו אחרי כן ללחם שלחנו:

(יא) או יאמר הון הבא מהבל שלא מיגיעו אשר לא כדת ימעט כי בהבל בא ובחשך ילך וקובץ על ידו שהוא מיגיע ידו כי יאכל ירבה: או יאמר ענין מאמר רז"ל על היורש שיקנה ס"ת לשיתקיים ממונו או יעשה צדקה והוא על כי בא פתאום בלי יגיע כפים ושולט בו עין וההקש במציאה וכיוצא בה וזה יאמר הון הבא מהבל פתאום שלא גתהוה יש מיש ע"י משא ומתן רק מהבל מבלי מה כירושה ומציאה ימעט מפני העין אך אם בעליו קובץ על יד מעט מעט מיגיע ידו ירבה:

(יג) בז וכו'. זולת הקודם יאמר כי הנה יש בני אדם יראו דברים רעים יתעתדו להתרגש ובחריצותם ישמרו להם ויסקלו דרכם מאבן נגף וכל מעיק ויש בז לדבר לא ישים על לב ואמר כי לא בדעת יעשה כי הלא יחבל לו כי תבא עליו רעה לא ידע שחרה אמנם אם מה שהוא בז לדבר הוא מחמת היותו ירא מצוה שירא שאם יטפל בעסקי השמר מהדבר יתבטל ממצוה ונבון לבו בטוח כי שומר מצוה לא ידע דבר רע אין צריך לומר שלא יחבל לו כי אם גם הוא ישולם מן השמים שכר טוב על בטחונו וזה הוא אם היא אחת מכל מצות התורה:

(יד) אך אם המצוה היא תורה שהוא חכם ועוסק בתורה והוא בז לכל המעיקים וצרות המתרגשות כי ירא מהתבטל ממנה אם יטפל בעסק הנצל מהאפשר לבא כי יבטח בתורה שהיא תצילנו אז אין צריך לומר אם הוא מעיק אחד כאומר בז לדבר כי אם גם מעיקים רבים ואצ"ל דברים שהיו גורמים לו חבלה כי אם אפי' יהיו דברים הגורמים מות הנה התורה מלבד תת לו חיים תסיר מעליו כל מוקשי מות כלאחר יד ע"י עסק התורה וזהו תורת חכם וכו' כי הלא תדמה למקור חיים והוא כי כאשר מקור מים נגרים ומתפשטים בצנורם ועל פי דרכם כל צרור או מכשול המעכל ידחפוהו ויסירוהו בשטף מרוצתם כן תורת חכם היא לו מלמעלה מקור נמשך עדיו לתת לו חיים ולהשפיע לו חכמה וחיי נטשו וכל מוקש המעכב מהגיע החיים אליו יסירוהו ויסקלוהו מני הדרך כדי שיגיע אליו ביושר בל יתבטל ויהיה לו מות תחת חיים וזהו תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות:

טו

הנה למצוא חן בגבר עמיתו או שר וגדול להתנצל מדבר רע או לקבל מבוקש ממציא המצאות בשכל טוב ויהיו דבריו לחן אך אם המצאות שכל טוב הוא בדרך בוגדים ממציא שקר וממתיקו בפיו למצוא וזן במהתלות לבגוד המצאות שכל טוב לא יועילו לו ואין צריך לומר שלא יתן חן כי אם גם יתן איתן וחוזק למאן בלב השומע ותחזור מלת איתן אל אומרו יתן שיתן איתן בלבו לבלתי עשות חפצו כי ברית כרותה לשקרי בוגד שלא יערבו לשומעם רק יפוג לבו כי לא יאמין לו:

טז

ואם אשר שקר כיזב לבגוד הוא ערום לא תכפל חרפתו כי אם יראה שהחלו להרגיש כי לא כן בדיו יהי כמחריש ומושך ידו טרם יתגלה שקרו בעצם אך אם כסיל הוא זאת יעשה להחזיק אולת כזביו אשר לא נאמנו עוד יוסיף לעשות סמוכות כוזבות לסמוך שקרו באופן שלתקן אחד יאמר ב' וג' נמצא כפורש ומרחיב אולתו אשר החל בו וזהו וכסיל יפרוש אולת באופן שלא יבצר ברוב דברים שיתבדה ויאחז במצודת כזביו כתוא מכמר והנה זה יקרה בדברים שבין איש ובין רעהו שאם הוא ערום יעשה בדעת וגם שלא יהיה לחן ולא יאמן לא יאחז בדבריו אך אם הוא כסיל יפול כי יפרוש אולת ויאחז:

יז

אך אם השקר אינו רק מהשליח אשר ישולח וימציא שקרי רשע בשליחותו אין צריך לפרוש אולת ליפול כי מלאך רשע ברע א' בלבד אשר ירע וישנה יפול כי משלחו יכזיבנו אך אשר הוא ציר שני אמונים למשלחו ולמי שנשתלח ייטיב לשניהם כי יחזיק במעוז שלומם שאם המשלח יתן בפיו דבר קושי הגורם ריב בין שניהם הציר אמונים ישקיף בשכלו אם דברי המשלח צריכים רפואה לתווך שלום עם מי שנשתלח אליו ירפאם מדעתו וישנם לטוב וזהו וציר אמונים מרפא:

(טו) או ידברו הכתובים על דרך התפלה לפניו יתברך והוא כי הנה עד עזרא וסיעתו לא היתה תפלה מסודרת רק כל אחד היה מסדר כפי שכלו עד בא עזרא וראה כי צח הלשון היה מסדר תפלה נאה והעלג לקוצר לשונו יעדר לשונו ומבוקשו ע"כ סידר י"ח ברכות באופן שתפלת צח הלשון והעלג א' כמאמר הרמב"ם ז"ל.

והנה בימי שלמה אשר לא היתה תפלה מסודרת לכל הנה לא יבצר הקושי הנזכר ואיך יתוקן על כן אמר שכל טוב לבקש תפלה בסדר נאות יתן חן לפני קונו כמאמרם ז"ל גדולים צדיקים שיודעים לרצות את בוראם אך בזאת שלא יהיה לו דרך בוגדים שידברו בשכל טוב וסדור נאות ופתלתול ועקש לבו כי אז אדרבה שכל מליו בלב עקש יתן איתן וחוזק למאן הוא יתברך לשמוע תפלתו כענין נתנה עלי בקולה וכו':

(טו) ושמא תאמר הנה תקנת את היודע לסדר ולכוין כי הנה כל ערום יעשה בדעת סדר ולשון נאה להעתיר ולרצות אך הכסיל מסכל מענה לשון גם שיהיה לבו לשמים הלא יפרוש אולת ודברים בלתי מתוקנים לפניו יתברך:

(יז) ושמא תאמר ומה לנו מזה הלא הכל תלוי אם יש עליו מלאך מליץ להליץ עליו למעלה איננו שהוא כי הלא מלאך רשע וכו' כי מלאך של איש רשע אשר הוא סניגור לו לפני קונו יפול ולא יוכל להתאפק להליץ עליו ברע אשר יוציא דבר בלתי מתוקן הכסיל שיפרוש אולת נמצא בעל לשון צחות מעתיר אליו יתברך וישמעהו ואשר לא חננו ה' דעת כמוהו כי כסיל ובער או עלג הוא הלא רעתו רבה כי במה יתרצה אל אדוניו שבשמים על כן אמר וציר אמונים הוא מרפא אל מחלת האיש ההוא כי שליח צבור אשר הוא ציר אמונים הוא מוציא ידי חובה לבלתי יודעים להעתיר כפסק ההלכה על ש"ץ שמוציא את שאינו יודע ויסמוך עליו ואל יוציא דבר בלתי מתוקן ממנו ואליו יתברך:

יח

יאמר כענין מז"ל עניות לא הניחה מדה טובה לישראל אלא שכולל גם סבה אחרת והוא כי שנים הם פורעי מוסר ומדות צנועות וטובה א' אשר ירד לשערים כי יאמר מה בצע לשמור יחס מוסר כבודות ואני רש ונקלה ב' אשר יקלה בכבודו לא יעצר כח להתאפק לבלתי הפריז על מדותיו אשר לא כדת המוסר נמצא כי הריש והקלון פורע מוסר אך המחזיק במוסר הדלות והקלון ומקבלם לכפרת עון ושומר תוכחת גם באלה שלא יכובד באמת בעיני אלהים ואדם:

יט

תאוה וכו'. אל תבטח בעצמך ליכנס לבדך לרעות בקהל כסילים שנכנס בהם רוח שטות לחטוא באמרך כי נפשם טהורה וישובו המה אליך כי ירא אני פן יתהפך שתרפה אתה בעבודת שמים בתוכם עד גדר שתצטרך אחרי כן מי שירעה אותך להביאך למוסר כי הלא כלם יכירו כי טובות העה"ז הוא ענין עובר ואינו הווה תמיד כטוב העה"ב ועם יודעם כן יתעבו לפרוש מהרע שהחלו בו ואיך ישובו למענך וז"א תאוה גהיה וכו' כלומר הווה ונמשכת בלי הפסק מעת החלה שהיא טובת העה"ב הנה אין ספק כי תערב לנפש כל חי כי כצדיק כרשע נפשם ממקום קדוש ומן הקדשים תתאוה לאכול ותערב לה כי לחמה המה ואעפ"י כן ותועבת כסילים היא סור מרע אשר החזיקו בו הדי להשיג התאוה נהיה:

כ

ולכן אחר שתועבת כסילים הוא סור מרע טוב לגבר יהיה זנב לחכמים ויחכם עוד מהיות ראש ומנהיג לכסילי עמי הארץ שהוא גדר כסילים מקביל אל חכמים כד"א בן חכם וכו' ובן כסיל כו' כי הולך אל חכמים יחכם שהוא לכת אליהם עם שאינו מהם רק מתלוה אחריהם אך רועה ומנהיג כסילים משוללי חכמה למה שתועבתם סור מרע הנה הרועה אשר ירעם יבא אל גדר שיצטרך להיות נרעה מהזולת וזהו ורועה כסילים ירוע:

(יח) או יאמר ריש וכו' ענין לימוד ר"י בן קיסמא שמאס להיות ראש לעמי הארץ והניח ממון לדור עם חכמים וזה מאמר שלמה בחכמתו והקדים ואמר בני אם לא הגעת לדלות רב לא אירא שהדלות תפרישך מלקבל אשר איעצך אם עודך מתפרנס דרך כבוד אך אם גדל כאב דלותך מאד שאתה מתפרנס בקלון הנה ודאי שהריש וקלון פורע מוסר כי על כיוצא בזה נאמר עניות לא הניחה מדה טובה לישראל אך שמע בקולי איעצך ודע כי ושומר תוכחת יכובד תחת קלונו כי סוף הכבוד לבא כלומר וקבל נא תוכחתי ולא יעצרך ריש וקלון ממדה טובה זו:

(יט) והוא כי הנה תאוה נהיה היא תאוה ההוה תמיד בנוהג שבעולם הוא הממון גם שעיקרה אל החומר הלא גם תערב לנפש שעל ידי ממון יפזר יתן לאביונים ותערב לנפש ולנשמה ולזכרה תאות נפשך והנה תראה ארוכה לריש וקלון אשר לך בראות מצוה עומדת לעומתך שבה יתוקן דלותך והוא כי הלא תועבת כסילים הוא סור מרע מעצמם שהם משוללי חכמה כלומר ולכן ישיאך יצרך ללכת אליהם לראש לקנות התאוה נהיה ותהוי ארכה לדלותך ולקלונך כי תעשיר ותכובד ותסירם מרע שהם שתי תועלות כא':

(כ) אך שמע נא תוכחתי ומוסרי ואל יהי הריש וקלון אשר לך פורע מוסרי זה והוא כי הולך את חכמים יחכם ולכן אל תלך אלא למקום תורה כי אם תחפוץ להיות רועה וראש לכסילים לתקן ריש וקלון ולהסירם מרע דע כי תבא אל גדר שתצטרך ירעוך וילמדוך גם אתה כי ורועה כסילים ירוע:

(יח) או יאמר במה שהנחנו על פסוק מוסר ה' וכו' כי סתם מוסר יהיה יסורין על עון וסתם תוכחת יסורין של אהבה אשר בלי עון ירוצון ויכוננו ומה גם בהיות ב' התארים סמוכים בכתוב והענין כי יש רש ומתפרנס בכבוד ויש יתפרנס בקלון אמר אם תראה ריש וקלון אל תתמה על החפץ איך הוכפלו בצרות הגדושות יחד הגדולות מן המיתה כי הנה הוא מהיות פורע מוסר שאינו מקבל מוסר ה' בסבר פנים יפות רק אדרבה פורע ומבטל מוסר ורוצה לדחוק השעה ומוסיפים לו שיהיה הריש בדרך קלון אמנם אם יאחז צדיק הקצה האחר הוא דרך ר"א בר' שמעון האומר בואו אחי בואו רעי אל היסורין והיה מיחל מתי יבוא אליו אשר היו יסורין בלי עון הנה אצ"ל שישולל מהקלון כי אם גם שיכובד כאשר קרה לו כי בקשה אשתו שימשך לו קלון עם דלותו והלכה לבית אביה למען יקל בעיני זולתו והוא יתברך קלונה בכבוד המיר לו ויפרנסהו בכבוד כמאמר הגמרא שהיתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה וזהו ושומר תוכחת ששומר ומיחל התוכחת מתי תבא עליו כר' אלעזר הנה יכובד בריש אשר לו כי אין מעצור לה' ויהיה ושומר כמה ד"א ואביו שמר את הדבר:

(יט) ושמא תאמר ומי יעצר כח לעשות כדבר הזה לשמור ולצפות היסורין כי הלא מר לו מר דע אפוא כי תאוה נהיה ונכנעת כתאות יסורין גם שימר לגוף תערב לנפש ותועבת כסילים מסכלי האמת המתעבין יסורין הם יחשבו שמתעבים הרע והצרה ואדרבה יתעבו סור מהרע ויחפצו בהתמדת הרע עליהם לבל יסור מהם וזהו ותועבת כסילים סור מרע כי על ידי כן יתמידו למו:

כא

הנה ידענו כי עונות האדם אשר בהעשותם יבראו משחיתים הן הגה הדנים ומדכאים אותו פה ובגיהנם כמה ד"א ותמוגנו ביד עונינו ולעומת זה כשרון הצדיק הוא שכרו כי כל מצוה נעשית מלאך קדוש ומה גם מעסק התורה שתורה אור העה"ב המעטרנו כאשר יש לדקדק מלשון צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ולא אמר ועטרות כי הם עטרות שלהם מעשה ידיהם בקיום המצות וזה יאמר פה חטאים וכו' לומר את החטאים תרדף הרעה עצמה אשר חטאו ואת הצדיקים ישלם שכרם הטוב עצמו שעשו:

כב

ולא זה בלבד כי אם שגם טוב ינחיל גם את בני בנים מזכות מצותיו ולא די שיאכל וינחיל מפירות מצותיו כי אם גם טוב החטאים יאכל כי הנה ידוע כי אין איש מישראל שאין לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"כ לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם נמצא שצפון לצדיק חיל חוטא שהוא חלקו שבג"ע וזה אמר וצפון וכו':

(כא) או יאמר מה שידענו על מעביר ראשון ראשון שחטא ראשון אינו נחשב וכן שני עד שלשה משא"כ בזכות כי מצוה א' לא בלבד נמנית כ"א שגם אין קץ לשכרה דתנן העושה מצוה אחת וכו'. וזה יאמר מרובה מדה טובה כי חטאים רבים תרדף הרעה לפקוד עליהם:

(כב) אך בטובה ישלם אפילו טוב אחד וכו' טוב אחד ינחיל וכו':

כג

בא להורות עונש אשר בידו למחות ולא יעשה והוא כי יקרה שראובן יחטא ושמעון לוקה מעין טוביה חטא וזיגוד מנגיד והוא שאם יהיה חמס בעיר והגדול ורב מחבירו עושק וחומס את הקטן ממנו כדגי הים שהגדול בולע את הקטן אין הקב"ה תופש מיד רק את אשר בידו למחות ולא יעשה משפט וזהו רב כלומר רב וגדול מחבריו ביכולת.

אוכל שלו כלחם ביתו הוא ניר הראשים החלושי צבא לעמוד נגדו כי מחתת דלים רישם ויש נספה על זה בלא משפט כלומר בשביל העדר המשפט אשר בידו לעשות משפט ולא יעשה:

כד

גם אשמת הרעה על אביו של אוכל ניר הראשים שלא עצבו אביו עודנו נער למונעו מלהיות זולל וסובא ולכן אחר בך יאכל ניר ראשים למלא בטנו וזהו חושך שבטו בעשותו הרעה בנעוריו בית אביו והוא בן הכות על מעשה הרעה שונא בנו הוא באמת ואשר הוא אוהבו לא יאחר עד עשותו הרעה ויהיה ראוי להכאה בשבט רק שחרו מוסר דברים:

כה

הלא הוא לומר לו צדיק אוכל כו' לומר ראה בני דרך ישרה שתבור כי הנה הצדיק אוכל מאכל גופני לשובע נפשו ולא לשובע הגוף כי אם מה שיספיק לקיים נפשו בגופו נמצא כהתימו לאכול מה שמספיק לו הוא שבע מתאותו כי נשלמה ולא כו הרשעים כי אם כל כך יתאוו תאות שובע הגוף כי אחרי אכלם עד מלאת כרסם לא באו לחצי תאותם כי עודם דואגים באמרם מי יתן והיה לנו עוד בטן להחזיק כהנה וכהנה נמצא שחסר להם הבטן למלא בו יד תאותם וא"כ מה לך לדרך רשעים הזוללים אשר גם על לב יצרך הרע תוכל לדבר ולומר מה בצע בתאוה שסופה דאגה ולא תוכל להשלימה וטוב טוב לאכול לשובע הנפש ותבא עד תכונתה:

(כג) או יאמר בשום לב אל אות אל"ף במלת ראשים שמורה על ראשי עם ויאמר הנה רב האוכל המושפע בארץ הניר וההכנה לרבויו הוא הראשים שבדור שבזכות הנהגתם בצדק ומשפט מתרבה ויש אוכל נספה אחרי היותו על העדר המשפט כד"א ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ או ע"ד זה למען יהיה רב אוכל בארץ צריך יעשו ניר הראשים להכין צדק ומשפט אך להספה האוכל אחרי היותו אין צריך רק העדר משפט:

(כד) על כן ימשך מזה שחושך שבטו וכו' בל יהיה סורר ומורה לשונא בנו יתיחס וזה ממה נפשך אם הראשים יעשו משפט ברשעים בל יספה האוכל הנה בכלל מקבלי העונש יהיה הבן הלז כי בהשפטו יצא רשע על העדר מוסר אביו ויעשו בו הראשים משפט הן למות הן לשרשי הן לענוש נכסין ולאסורין ואם לא יעשו משפט יהיה האוכל נספה לכן ואוהבו שחרו מוסר:

(כה) לאמר לו צדיק וכו' לומר אם יחסר אוכל בארץ אין ההפסד רק לרשעים כי הצדיק גם בימי השבע אינו אוכל למלא בטנו רק לשובע נפשו לקיימה בגופו ולכן לא ירגיש חוסר לחם כי הן מעט יספיק לו לפי מנהגו לשובע נפשו אך בטן רשעים הוא לבדו תחסר כי לא יהי למלא בטנו בחוסר לחם כלומר לכן אל תהי רשע מכל א' מהצדדין כי גם בעה"ז יצר לך:

(כג) או יאמר רב אוכל ומזון יהיה אל כללות עם הארץ ע"י הכנת וניר הראשים ויש מהראשים הנז' נספה בלא משפט בלי היות לו משפט מות רק בעד הדור נמצא כי הראשים יחיו את העם והגמול שמשלמים להם הוא כי יש נספה מהם על רעתם ויסבו מיתתו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.