מאמר יהונתן/נרצה/פירוש על חד גדיא
|
< הקודם · הבא > |
מאמר יהונתן
נרצה פירוש על חד גדיא
חד גדיא חד גדיא:
מלת גדיא הוא כינוי ותואר על האומה הישראלית אשר בחר ה' בהם מכל העמים עם קדוש לה' חבל נחלתו. כי כל האומות יקראו בשם גדי. נגזר ומושאל מגזירת ג"ד שם עצם של המזל. היותם מעותדים לקבל ערכיהם. כפי הנהגת (נ"א השגת) הגלגל ותנועתו הגרמיים. מפאת המקריים (נ"א הנותנים) בתכונתם ובמזגיהם וכל העולם ההוו' וההפסד. אמנם הוא בכח שפעם מן הגלגל. וכמאמר חכז"ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע כו'. ואולם יהי' כח כוכב אחד מיוחד במין אחד כענין בכוחות הגשם. כי המציאות אחד מחבירו. כי המציאות כולו איש אחד. והראיה כי לירח כח מוסיף ומיוחד ביסוד המים. כנראה מתוספת הימים והנהרים בתוספת הירח וחסרונם בחסרונו והחלק תקיש אל הכל. ובהיות כי זה התחתון עם הגלגל מיוחד לעמי הארץ. כמאמר הפסוק בפרשת האזינו בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם. יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. והוא ע' נפש מרומז לע' שרי האומות מנהיגי הטבע והמזל. לכך יקראו האומות בכלל גד"י. כאשר מלת גד"י במספר קטן ח' כנודע בחכמת ספרייא. וזה מורה על גלגל ח' שצ"מ חנכ"ל. וגלגל הח' הנקרא גלגל כ"ימ'. אשר בו הקבע הבורא כוכבי לכת (נ"א שבת) ונחים המציירים בצורותיהם ובקביעותיהם צורות י"ב מזלות כסיל ומעדנות כימה. להורות נתן במלת גדי כל הנהגת ומקרי היסודות בפעולותיהם. והדבר יתבאר כשנבין מה שאמרו חכז"ל במסכת מגילה. וישב שלמה על כסא ה' שמלך על עליונים ופירש"י שדים. ותמוה בעצמות' לתאר ולכנות כסא ה' בשם שדים. והרצון כי אין הכוונה על שדים הנקראים בפי המון מזיקים שכוני ארץ. רק הכוונה על ע' שרים המסבבים את כסא ה'. כמ"ש ירושלים הרים סביב לה כו'. והם משפיעים כ"א למטה לאומתו שרים התחתונים ע' אומות. והם נקראים בערכם שדי"ם. מלשון שוד וחומה כי הם השומרים של הגלגלים. וז' כוכבי נבוכה המנהיגים על כל גלגל וגלגל עשרה שדים. כי לכל המדריגות צריך עשרה. כמאמרם ונקדשתי כו' וכמ"ש הרמב"ם במדע עשר ספירות עשר כיתות עשר מאמרות עשר דברות עשר קדושות עשר גלגלים. כי כל הבחינות עשר כי העלולים מעללו כולם מיוצר אחד. רק ההבדל אחד יחיד באחדותו. ועשר בריבוי. (ובזה תבין קצת ההפרש בין גדי"א באלף ובין גד"י ביו"ד) וא"כ לזיי"ן הגלגלים צריך המספר ע' שרים אשר הוא ע' שדים. כי אחיזתם ושפעתם מיוצר אחד ולכך גם הם בבחינת עשר שהוא אחד. וזהו כי כסא שלמה היה למעלה מן שש מעלות כנודע. שהוא מרווח כנגד זיי"ן כוכבי לכת נבוכה. לכך נאמר עליו וישב על כסא ה' שמלך בעליונים ופירש"י שפיר שדים. והיינו ע' שרים הנ"ל המנהיגים הטבע והגלגלים. ולזה נקראים האומות בשם גד"י ביו"ד. לרמז בהם התמנותם על כל גלגל וגלגל. אשר האומות נכנעים ונתונים תחתיו. אבל ישראל בחירי ה' יקראו בשם גדיא בתוספת האל"ף. להורות על התדבקם ביוצר א' בלי אמצעות המזל והטבע. כי מאותות השמים אל תחתו:
ונבאר התואר והכינוי גדיא על ישראל. כי להם היחוד והאחדות הגמורה. ואין להם ערך לגרמיים השמימיים כי ה' הוא מלכם. וזהו מרומז באות א' המורה על היחוד. ובאל"ף נתמעט הריבוי רק כולם אחדות בחינת ישראל גוי אחד בארץ:
ועתה המעיין פקח עיניך וראה דברים אמתיים מבריקים כהלל בן שחר. כי לא על חנם הוסיף בעל הגדה אות האל"ף מול ישראל עם קדוש. כי כאשר תדקדק בצורת אות א' תראה כי לכל צד שתהפכנה לא תפסיד תמונתה הן למעלה הן למטה. והוא מורה על נצחיות האומה הישראלית בלי שום שינוי ותמורה אשר לא ימירו ויתמוטטו מצבם הקדוש. כמאמר הנביא ירמיהו נתן שמש לאור יום חוקת ירח וכוכבים לאור הלילה. רוגע הים ויהמו גליו כו'. הורה בזה הנביא בהיות כי ישראל מקבלים שפלות והפסד בכל דור ודור בעו"ה. יש להעלות על לב ח"ו כי זה סימן להפסד הכלל. כמאמר הטבעיים דבר שהוא עלול להפסד ולקבל חסרון וגרעון לא יתמיד ויקויים לנצח כי יקיש חלק על הכל. ולכך נתן השם סימן בשמש. כי כבר עבר העידו חכמי התוכנים כי כוחות אור השמש אינם כ"כ כמו מימי הקדם. ונתמעטים במיעוט רב בכדור ארציי. כי אי' אופו הזהב בבטן הארץ ואי' אבנים גדולות ויקרות. וגזר האדם הפילסוף יולידי האדם והשמש (נ"א וגדר הפילסוף האדם יוליד האדם) ואי' הם הענקים וגיבורי כח כמו מקדם. והכל הוא לנו לאות ולראיה ממעוט כוחותיו. ומ"מ לא יקיש האדם חלק אל הכל לומר כי תקבל הפסד. והדבר כן בירח וכוכבים כי אף המה הולכים וחסירים וחוזרים ונמלאים. והדבר מוחלט בפי התוכנים. כי הכוכבי דשביט הוא דבר הנולד בכוכבים עליונים. ויקרה הפסד באיזה כוכבים עליונים אשר לא יהילו אורם עוד. ויש לנו ראיה מוכרחת כי הכוכבים יקבלו הפסד. אך לסיבת הנ"ל לא יקשו אל כולן לומר שיקבלו הפסד בכלל ויקרה כן לכל הכוכבים. וגם נתן סימן מפאת הים שמקבלים הפסד. וזהו רוגע הים כי ידוע בים ענגלעטראר וים מצרים שכל ששה שעות נתמעט. ובים מצרים הפליגו לדבר עד שמצאו הפוקרים ימ"ש פתחון פה כי קריעת ים סוף היה בהתחכמות משה (בזמן עבטטט אונד פפלוטא). ועיין בס"י שחיבר החכם ר' יוסף בן גוריון. אעפי"כ לא יצוייר שיופסד הים בכללי. וכך הדבר בישראל שלא יקבלו הפסד בכלל. וע"ז רמז ה-א' שהוא ג"כ בלי שינוי ותמורה:
ובאמת מלת גדי"א במספר קטן ט'. והוא מספר הנצחיים כנודע. כי כל עוד שתכפלנו לא יכליף ולא ימיר דתו לעולמים כנודע במ"ק. גם נרמז באות הא' השם המיוחד והנורא. הוי"ה העולה כ"ו. כי צורות הה' כזה א הוא יו"ד וי"ו יו"ד. ובאות א' נכלל כל העשר ספירות הקדושות אורות צחות ומצוחצחות. כי היו"ד הראשונה מורה על ספירת החכמה. חכמת אלקים והוא הבריכה העליונה מקור נאמן אשר לא יכזבו מימיו. והוא נותנת שפע ורצון לכל הנמצאים עליונים ותחתונים. בסוד פותח את ידיך. אל תקרא ידיך אלא יודי"ך. וב' יודי"ן והוא"ו שבאל"ף הם סוד מעשר ראשון (ומעשר שני) והוי"ו שנים שהמעשר נוהג בהם. והתג היינו קוצה דיו"ד אשר בראשונה. הוא ספירת הכתר ניתן בראש המלך. ולכן התג הוא קטן ודק לרוב העלמו והסתרו. ועוקץ היו"ד הדק המחבר בין היו"ד והוי"ו הוא רומז לבינה. וראה כי באות יו"ד נרמזו ג' רוחניות עליונות ואות וי"ו מורה לקו אמצעי עץ החיים אשר הוא בתוך הגן הכולל שש קצוות כנודע. והיו"ד התחתונה של הא' רמז למלכות והוא עשירית לאצילות. ולזה יש באות הא' שלש עולומות. עולם השכל עולם הבנין עולם הנקיבה. סוד הכרובים שנאמר בהם ופניהם איש אל אחיו. וכמער איש ולויתו כו' והבן זה:
והנה אין בכל האותיות שם מלא כמו באות אל"ף שיש בה א"ל בראשה שם החסד. ולהורות כי למעלה במקום שהוא רומזת כולו חסדים גמורים ורחמים פשוטים לא דין ולא פחד וקטרוג. וכ"כ המקובלים כי למעלה מן הבינה אין בו שום דין. וז"ש הכתוב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא הטוב בלבד. וע"ז מרומז שם הא"ל במלת האל"ף. וזה השם מורה בעצם אל אומתינו הקדושה. וזהו התוספת במלת גדי"א א' על תואר הישראלי. המסתעף באות אל"ף:
דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא:
כי זה המדה של חסד שם א"ל ירש אברהם אבא. באומרם ויקרא שם אברהם בשם ה' אל עליון. ודע כי בסנהדרי גדולה למעלה הנקראים אלהי"ם. יש ש"י מחנות של מדת הדין. וכל מחנה ומחנה גומר הדבר שהוא ממונה עליו בין טוב ובין רע. ומושכין להם כל מיני עושר וטובה שמונעים עפ"י הדין מן הרשעים. וכל אוצרותיהם מליאים כל טוב ונקראים כולן י"ש. ומזומנים וגנוזים אלו האוצרות לצדיקים לעתיד לבא. וע"ז נאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. ובעת אשר הש"י מחנות יוצאים מב"ד הגדול לשוטט בעולם לגמור הדין בחוטאים. מהם שוללים מהם פוצעים מהם בוזזים מהם עוקרים מהם מנגעים מהם מביאים כמה מיני ומיני חולאים והכל באמת ואמונה. ולא מוסיפים ולא גורעים על מה שנגזר בב"ד הגדול הנקרא אלהים אמת. עיין בסוף ספר שערי אורה.
ודע כי למעלה מאלו המחנות יושב מדת הרחמים הגמורה. אין בה תערובת דין כלל. וכולה רחמים וחסד וחנינה וחמלה מבלי דין כלל. והמדה הזאת הוא מדתו של אברהם ונקראת א"ל. והוא המעשר של המחנות הנקראים י"ש. והנה אברהם השתדל והתאמץ כל ימיו אחר מדה זאת. וזה סוד ברוך אברם לא"ל עליון. ולכך אמר מלכי צדק מלך שלם לאברהם. כאשר ראה כי במדה הזאת נלחם אברהם בחמשת מלכים. וברוך א"ל עליון אשר מגן צריך בידי: (צרייך) בגימ' ש"ך ש"י מחנות עם המעשר. ורמז לו כי צריך לנתינות המעשר מכל אשר לו. והודות לה' על שנלחם בעדו במדת א"ל. שהוא המעשר ש"י מחנות. ולכך כתיב ויתן לו מעשר מכל. וזהו סוד ויטע אשל כו'. ויקרא שם בשם ה' א"ל עולם:
ועתה תבין במה זכה אברהם אבא למדה הזאת מדת החסד. והוא כי קודם חטא אדה"ר הי' במעלתו למעלה מן הטבע והמזל. כמאמר הפסוק ואני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם והיינו קודם החטא. אכן בסיבת החטא כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. כי כבר זכרנו כי הטבע מנוהו עפ"י ע' שרים. וקודם החטא הי' ישראל למעלה מהם ואין שר ומזל לישראל. ואף דכתיב בדניאל מיכאל שרכם היינו לבינונים הנקראים יעקב. אבל לצדיקים הנקראים ישראל אין להם שר ומזל. וקודם החטא אדם הראשון הי' כתנות אור בא' כמ"ד בתורותו של ר"י. והיינו בבחי' א' אחדות הגמורה בלי פירוד כלל. אך בחטאים נתהוו עו"ר בע' שרים. כי אז נברא לבוש לחיצונים ולקליפות. כי זולת זה הי' הכל בבחינת פנימיות. ואז נפלו לעומקא דתהם רבא אחרית ים. רפ"ח ניצוצין הרמוזים בפסוק ורוח אלקם מרחפת על פני המים. וזהו הסוד שאמרו חכז"ל שאיבריו נושרת ממנו כיוונו לניצוצות הנ"ל. ודע כי האברים הנ"ל נלקחו מן כל העולמות דהיינו מכל האקלימים. ולכך נקראו חלתן של עולם. ובעת החטא נתפרד החבילה וחזרו הניצוצות הקדושות למקורם. וזהו הסוד טלטולי ישראל וגירושי אומתינו מדחי לדחי ומפינה לפינה. כי אין אנחנו זוכים לגאולה שלימה אם לא כי מקודם יחזרו כל הניצוצות למקום קדושתם. להוציא יקר מזולל ולהתאסף כל חלק הניצוצות הנ"ל. וכאשר יגמרו במקום ההוא אז יתגמרו. כי מה לנו לעשות עוד פה בארץ ציה וצלמות והבן מאד:
וזהו הסוד גלות מצרים היותם שמה רובי ניצוצות. ולכך ציוה יוסף לשום ארונו בנהר נילוס לשאוב החלקים הניצוצות הנ"ל מן המים הזכים ובהירים יותר לקבל הקדושה. וזה טעם של משה שלא עסק בביזה. אפס הלך לשפת הנהר להוציא ארונו של יוסף באמצעות הניצוצות. וכסדר נשירתן כך הוא סדר התיקון. כי במצרים היה תיקון הראש ולכך אמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה והבין זה הסוד הנפלא:
ועתה בגלותינו האחרון הוא תיקון העקב. וזהו הסוד אשר חרפו עקבות משיחך ואמרו חכז"ל בעקובא דמשיחא חוצפא יסגא. דכאשר ישלמו אלו העקבי"ם יבא המלך המשיח. וזה סוד הפסוק ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים. וראה בני מה הסתעף מעוצם המרי דאדה"ר ומה הגיע אלינו בהתחלפות א' לע'. והתמיד הדבר בלי תיקון עד כי ממזרח האיר צדק בחיר ה' אברהם אוהבו. כי קודם ביאת אברהם היה הכל תחת ממשלת ע' שרים והנהגתם וכאשר ראוי[1] אצטגניני נמרוד כי בלידתו יהיה למעלה מן הטבע. גזר אומר להשליך אותו לכבשן האש. וכאשר שהיה למעלה מן הטבע לא שלט בו האש הטבעיים. ובברית בין הבתרים הראה לו הקב"ה כי זרעו יהיה נתונים תחת המזל כמ"ש ויהי השמש לבא זכר השמש היותו גדול לככבי הנבוכה. והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. ואז ייעד לו השם עוז מבטחו ואמר לו ידוע תדע כו' דן אנוכי דייקא ולא ע"י שר ומלאך. וזאת הי' יעוד שלם והבטחה אמתיות מאתו ית"ש. ובמראה השנית הבטיחו על לדת יצחק בנו. במה שהיה בין במאה שנה ושרה בת תשעים דבר נגדיים לטבע. בזה הראה לו השם ית"ש כי כל הנהגות לו ולזרעו אחריו הכל יהיה למעלה מן המזל והטבע. וזכה לזה מפאת הטלטול מכנען לגרר ולמצרים. בהוצאות הקדושה בחפירות הבארות כנודע הסוד ליודעי החן. וזהו אמרו דזבין אבא בתרי זוז"י והיינו ע"י שני טלטולים אשר הזיז אברהם אבינו את א"ע להוציא הקדושה כנ"ל. זכו בניו להיות נקראים גדי"א באלף. המורה כי המה למעלה מהמזל והטבע. וזהו חד גדיא חד גדיא:
וגם בזה תשכי במאמר חכז"ל ששאל עשו מה טיבו של עדשים. אמר ליה יעקב שמת אותו זקן אמר ליה אף באותו זקן פגע מדת הדין אם כן לית דין ולית דיין. והכוונה כי כל הטבע מנהיגת עפ"י מהלך הגלגל. ולזה גזרו הרופאים וביחוד (גאלינו"ס ואביקראטו"ס) כי המיתה דבר טבעיי הוא ומחמת הטבע אדם מוכרח למות. כאשר אפסו יתמו כוחות חום הטבעיים וליחות השרשי. ויתקשו הוורידים קטנים אשר אין בהם מוצית דם הזך שהוא משכן רוח החיוני עד יהיה כאבן דומם מבלי תנועה אז יפסוק רוח החיוני אולם לולי החטא היה האדם למעלה מן הטבע ולכן אמרו על המיתה גלגל חוזר בעולם. ואינו דומה לגלגל היורד ועולה משא"כ המיתה יורד בירידה ואינו עולה אך המובן על גלגלי הטבעיים. וזהו הטעם שמברכין בעדשי"ם שהוא ע' שדי"ם אתווין דדין כאתווין דדין להורות ע"י הנהג' הגלגל האדם מוכרח למות ובכל ימי קיימו של אברהם אבינו הי' ההנהגה למעלה מן הטבע ומן המזל כאמרם הוציאו למעלה מן כיפת הרקיע (וא"ל) צא ממזל שלך. וזהו המרגליות טובה התלוי' בצווארו של אברהם אבינו לרפאות את החולה. והיינו ע"י תפלתו בסוד ויגזור אומר ויקום. ואם אם א' הי' בתכלית החולי מעותד ועלול למות. מ"מ אם התפלל הסיר את המות המר הזה. וביום מיתתו תלאו הקב"ה בגלגל החמה הרצון מסר הנהגה לגלגלי הטבע שומרי החומות ע"י שרים הנ"ל. וזכר השמש היות בכל הארץ יצא קוום. או בהיותו הממוצע בין שצ"מ חנכ"ל. והנה עשו דידע כי הכל למעלה מן הטבע דלא ידע ממיתת זקינו. שאל מה טיבו של עדשי"ם ע' שדי"ם הלא אין נתונים תחתיהם. והשיבו יעקב שמת אותו זקן ואוכלין עדשים לרמוז הנ"ל. ואמר א"כ לית דין ולית דיין כי מקרה אחד לעובד ולאינו עובד. ואין זה מקומו כאן בחיבורינו:
ולזה הטעם אכל אדם הראשון קודם החטא דשאי"ם באל"ף ולא עדשי"ם בע'. כי לא היה ע' שדים מנהיגי הנהגות הטבע. אבל בחטא נעשה מן דשאי"ם עדשי"ם ומן אד"ם דמ"ע. ונתחלק לב' חלקים חלק טוב וחלק רע. כמ"ש הנחש והייתם כאלהים. יודעי טוב ורע: והדבר תלוי עד יעקב ועשו. יעקב לקח חלק טוב ועשו לקח חלק רע. וזה שכתוב ביעקב ויעקב איש חל"ק הוא רע"ו אותיות עו"ר מלבוש החיצונים כתנות עו"ר בע' היפך מה שהיה מקדם כתנות או"ר בא' ובמות אדם בסיבת החטא נחלק התקיימותו ונפרד החיבור של השני חלקים. חלק טוב למעלה למשים וחלק רע למטה באדמה. וזהו טעם הקריעה שאנו קורעים המלבוש הטוב מן הרע וז"ש לקרעי' שניים: ואף שהחלק הטוב הוא הא' הנ"ל נפרד והולך למעלה. מ"מ נתחלק ומדבק החצי מן החלק טוב לחלק הרע. בסוד השארת הנפש וקראוהו הזהר הבלי דרגמא. כי בלתי זאת אין לחלק רע שום תקוה ותוחלת היותו כולו רע. אך החלק הטוב שהוא הא' נתחלק כזה והוא שני פעמים י"ו והוא ל"ב. וזה קרעו לבבכם ואל בגדיכם ולכך צריך לקרוע עד שיתגלה כל לבו. וכמו כן זולת החטא הי' כ"א משיג השגה שלימה סודות נעלמים. בסוד פרי בלי קליפה. אך בחטא נעשה ע' פנים לתורה ויתמיד עד עלמא דתקונא. אשר אז מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ובזה תבין מעלת האות א'. הנוספת במלת גדי"א ותשכיל בכל דברינו זה. ותדע המאמר חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא:
ואתא שונרא ואכלה לגדיא. דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא"
קליפת השונרא ירצה בו קליפת המצריים: כמו שאמרו חכז"ל חתול אינו מכיר את קונו. ופרעה מלך מצרים אמר למשה מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' המריד בקונו. וזהו הגלות הראשון שנכנעו ישראל לאמו"ץ מנו"א שר מצרים אשר תופס בידו הימנית שעיר עזים דמכירת יוסף. וביד שמאל אילו של יצחק שהעלה אברהם איל במקום בנו ומקטרג על ישראל השפיל את מדריגת גדיא האמור למעלה: ובזמן הגלינו היה תחת סוג המזל: עד כי גאל ה' אותם לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח: וזהו דאכלה לגדיא מלשון השחתה כי במצרים נתחייבו ישראל לירד רדו שנים כמנין נקודים כדי להוציא משם רפ"ח נצוצין הנ"ל של שבירות כלים שנשברו בעולם הנקודים. וז"ש רד"ו שמה ושברו לנו. והנה בתורה נקדי"ם חסר כתיב בגימ' ר"ד וז"ש לך ר"ד והובא בזוהר רמז לד' גליות. בב"ל מד"י יו"ן אדו"ם שהם בגימ' נקדי"ם ע"ה. ולכך נתחייבו ישראל לסבול ד' גליות לתקן השם ב"ן ד' פעמים. ב"ן דע"ב ב"ן דס"ג ב"ן דמ"ה (ודב"ן) [וד' פעמים ב"ן] גימטריא נקודי"ם ע"ה. וזהו כנגד ארבעה בנים דברה תורה דהיינו ד' גליות. וגלות האחרון הוא גלות אדום הרשעה נקרא גלות שאינו יודע לשאול אימת יבא הגואל משיחנו במהרה בימינו. ולא הותר לנו לשאול למה נתארך הגלות המר הזה זמן ארוך כי הוא סתום וחתום עד קץ עידן ופלג עידן. וגלות הראשון הוא גלות מצרים ונקרא גלות החכם וז"ש הבה נתחכמה לו כו'. היות שפטו חכמי צוען להשפיל את ישראל ולהכניסו בתכלית הטומאה וכנודע. וה' הפיר עצת ערומים ונואלו שרי צוען ולזה יתארו הקליפה המצרים בתואר חתול שהוא מחומר [מכוער] ומזוהם בלי הבנה כלל כמו שאר חיות. וכמו כן יתארו הקליפה דמצרים בשם קליפת חמו"ר. כמאמרם משמר ראשונה חמור נוער כנודע. וזהו ג"כ לסיבה הנ"ל. היפוך חכמתם אשר גזרו בלהטותיהם וכשפיהם:
או יאמר כי אמרו חכז"ל האוכל ממה שעכבר אוכל משתכח [תלמודו]. חתול האוכלת עכברים לא כל שכן. וזהו דכתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. ובפרעה נאמר ג"כ אשר לא ידע את יוסף משק ביתו אשר הי' זן ומפרנס גווייתם ולקחו מדת החתול המשכח. וזהו ואתא שונרא ואכלה לגדיא כי במצרים ירדו לשפלות גדול כמ"ש ואת ערום ועריה והגיעו לשערי מות מ"ט שערי טומאה והגלות הזה אכל והשחית את טוב הארץ מבחר העם חלק טוב אדמתם. והיה לעם בזוים ושפלים ויקוצו מצרים מפניהם עד שגאלם ה' לחירות ביד חזקה.
ואתא כלבא ונשך לשונרא. דאכלה לגדיא. דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא:
קליפת כלבא הוא קליפת עמלק ועל שם צרות אחרונות משכחת את הראשונות. ועמלק נקרא כלב רע כי הכלב מכיר את קונו ואם ידעת סוד הפסוק ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד יתוודע ג"כ כי עמלק הכיר את קונו והמריד ביוצרו. וזהו מאמר חכז"ל משמורה שני' כלבים צועקים. כי תיכף אחר יציאת מצרים ויבא עמלק וילחם בישראל וכו'. והוא הסיבה והתחלה לכל גלות ישראל. ואלמלא לא בא עמלק לרפידים כו' ולפ"ז היה מלחמת עמלק יותר רע לישראל מגלות מצרים וזהו ונשך לשונרא. ואלמלא לא היה יהושיע דהחלישו ואת עמו לפי חרב לא נשא' משונאי ישראל ח"ו כלום כנ"ל. כי משה דנולד מהול לא יכול לו כי הוא בא בחטא המילה. וזהו ויזנב בך כל הנחשלי"ם נח"ש מיל"ה קטרוג על מילה ס"ם וכת דיליה. וכה"ג בדוד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה ולא אדום כי יואב שב ויך את אדום בגיא מלך שנים עשר אלך. כי דוד ג"כ היה נולד מהול כמ"ש מכת"ם לדוד כנודע. וז"ש במגילת אסתר ליהודים היתה אורה כו' ששון זו מילה המגינה על ישראל בנקמת עמלק והכלב רע שהוא בטומאה כנגדו כלב טוב בקדושה והוא כל"ב בן יפונה בגימ' ב"ן. ולזה היה שני אנשים מרגלים חרש פנחס וכל"ב להכניע קליפות הכלב רע הגוברת בארץ הכנעני שהוא עמלק. וזהו קליפת בל"ק ובלע"ם שהוא בב"ל עמל"ק. כי בלעם עשה נחשים נגד יעקב ובלק נגד ישראל. ונשיב רוחא מאילנא סטרא דיוסף ובטיל קוסמי"ן. וז"ש בלעם כי לא נחש ביעקב וקסם בישראל וגם קליפת עמלק נרמז במעשה בראשית בפסוק וחושך על פני תהום חש"ך נוטריקון חמור שור כלב ותהו"ם אותיות המו"ת. ולכך עולם הקליפות נקרא עלמא דמיתה. ותולדות הקליפות נתהו' מחם בן נח בד' בנים שלו מצרים פוט וכוש וכנען. ובאמת משה הכניע לקליפת פו"ט שהוא בגימ' מאדי"ם ולא זכה לבא לארץ כנען להכניע קליפת עמלק כי לא[2] היה נימול כנ"ל. אבל יהושיע שמל את ישראל שנית בחרבות צורים הכניע לקליפת עמלק שהוא כנען. וזהו הסוד ומשם יפרד והיה לארבע ראשים. הרצון ד' קליפות הנ"ל. וה' השוכן רומה יקרב למשיחנו ואז יקויים בל"ע המות לנצח. דא הוא קליפת המלך בל"ע מן המלכים לאדום. וזהו קליפת בלע"ם בן בעו"ר דא ודא חד הוא. וכעת נתחלק השם הוי"ה ונשאר י"ה וב' אותיות ו"ה נשאר וניתנ' למלת והנח"ש היה ערוך כנ"ל. ולעתיד ימחה זכר עמלק והשם יהיה שלם ויתפשטו חיילות הנחש ס"ם וגדודים ומלך ד' על כל הארץ:
ואתא חוטרא והכה לכלבא. דנשך לשונרא דאכלה לגדיא. דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא:
זש"ה ואת המטה הזה תקח ביד"ך אשר תעשה בו את האותות. כי ע"י מטה של משה נחלש כח של עמלק כדכתיב והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל וכו'. היות המטה של משה היה מסנפירין ענף אחד מעץ הדעת טוב ורע ולכך היה לפעמים מטה ולפעמים נחש כלהט חרב המתהפכת וזהו קרן עו"ר פניו. כי משה תיקן את הבחינה הרע מחטא אדה"ר כתנו"ת עו"ר הוא סוד עץ הדעת טוב ור"ע אותיות עו"ר. ותיכף בלידתו התחיל לצמוח קרן גאולה וישועה וכנודע כוחו של עמלק הי' מן הנחש הקדמוני ירכו של עשו הרשע נחש ירכין נחקק עליו ולזה נשגב כוחו של עמלק בסיבת חטא אדה"ר כי בהיותם במצרים תחת קליפת חמור וחתול אין קליפת כלב יכול לשלוט בהם בסוד אין מלכות רשעה נוגעת בחברתה כו' אבל מיד בעת צאתם ויבא עמלק להזכיר את האיבה של הנחש הקדמוני אך משה דהיה מסטרא דטוב וקדושה נלחם נגדו במטה שהוא ענף אחד מעץ הדעת עד כי החלישו לפי חרב כי משה היה מסטרא דהבל (")מש"ה נוטריקון "משה "שת "הבל חלק טוב של אדה"ר וקין היה מסטרא דרע ולזה הושם בו אות (לכל) [לבל] הכות אותו כל מוצאו ואמרינן במדרש כי הושם בו אותו וי"ו במצחו צורת חוטרא ויתרו חותן משה היה תיקון קין ולזה כתיב כי שבעתים "יוקם" קין "יתרו "קרח "מצרי גלגולי קין ולכך ניתוסף ליתרו אות וי"ו על יתר להורות על אות חוטרא מטה משה והיינו דכתיב במצרים וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו להורות נתן על הריגת הבל אשר הרגו קין וכמאמר חכז"ל הרגו להבל על תאומה יתירה ולכך נתן יתרו ציפורה בתו למשה לתקן את אשר עווה. וז"ש "אני "חותנך "יתרו בא כו' ["]ואשתך כו' ר"ת אחיו הראשון וגם בפסוק שבעתים יוקם קין מוסב על יתרו שהיה לו ז' שמות ומשה היה לו ג"כ ז' שמות ואז ניתקן פגם קין מפאת שבעתים ואין להאריך בזה כי יצאנו מגדרינו המכוון עיין בספר הגלגולים של האר"י ז"ל ותמצא דברים רבים ספונים וחשובים בפגם קין ותיקונם וה' יאיר עינינו בנפלאות תורתינו הקדושה אמן:
ואתא נורא ושרף לחוטרא. דהכה לכלבא. דנשך לשונרא. דאכלה לגדיא. דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא:
עד כי בשריפות מחמדינו משכן ואוהל ה' גברה הס"א למאדת[3]. ושפחה כי תירש גבירתה וגברה יד הקליפות כי בעשייתן המשכן מימי משה נחלק ונכנע הס"ם ולילית למאד כי מחנות הלילית המה ת"פ ולזה היה במשכן מ"ח קרשים של עשר אמות כמנין ת"פ וכן במעשה בראשית ת"פ אותיות וגם בירושלים ת"פ בתי כנסיות. וגם מרים (הנבואה) [הנביאה] לקחה התוף בידה. וגם אברהם אבינו לקח פ"ת לחם להכניע אותן הקליפות אבל בזמן הוגבר האויב אז נתבטלו כוחות הקדושה ונמסרו אל ס"א החיצונים וגבר יד עמלק שנית. ודי לעול' להשתמש בשני אותיות ואין השם שלם ואין הכסא שלם. עד זרעו של עמלק מקור אכזב לכל הקליפות יכרתו: ובחרבן בית אלהינו נתעורר חטא ע"ץ הדעת ע"ה בגימטריא תי"פ. וזש"ה והמה כאדם עברו ברית כו'. כי הנחש הטיל זוהמא ופגם בצורות הקדושות. ולא נזדככו עד הקמת המשכן והקמת המקדש. ובחורבן חזר הפגם למקומו וחזר זוהמת הקליפות אל הקדושה. וזהו הסוד וה' הסגיר ביד אויב חומת ארמנותיה. וע"ז צווח המקונן נתנני שוממה כל היום דו"ה אותיות הו"ד. כמ"ש בדניאל והוד"י נהפך עלי למשחית. הו"ד אותיות דו"ה שנהפך למשחית לדוה. אבל בבנין הבית סגר פום אריוותא ולא ניתן כח כלל לקליפות. וז"ש והבית בהבנותו כו' כל כלי ברז"ל לא נשמע בסוד והנה ערשו ערש ברזל. כי עוג ראש לקליפות ד' נשים טמאות אגרת מחלת נעמה לילית. וכנגדם ד' נשים בקדושת רחל זלפה לאה בלהה ר"ת ברז"ל. כי שלמה זכה בעת הבנין לנצוצי של משה וזהו שלמה אותיות למש"ה. וכמו שעגלת צב שעשה משה נתקיים ת"פ שנה כדאיתא בילקוט פרשת ואתחנן כך בנין שלמה נתקיים ת"פ שנה והובא בזוהר יסודי ציון וירושלים אתגנזא. וע"ז כתיב אמרו לאלהים מה נורא מעשיך. באמת לא שלטו האומות על ביהמ"ק כמ"ש שלמה והבית הזה יהי' עליון ר"ל גבה היכלא למעלה. ולהשביע עיניהם של רשעים למטה מלכי האומות הביאו המלאכים שש עגלות צב כו' אביזרייהו ואגינדייהו ת"פ שנה לאחר עשייתן כדאיתא בילקוט הנ"ל. שעד ת"פ שנה ליציאת מצרים הי' עגלות צב קיימין. וא"כ בנין שלמה עמד ת"י שנים וע' שנים למלאות בבלי הרי ת"פ. ולולי כן דהי' הקרשים דמשה ובנין שלמה קיימים במספר תפ"ג גברה יד הקליפות והחיצונים מאד מאד:
היוצא מדברינו כי משה ושלמה ניצוץ אחד בסוד בתיה בת פרעה וז"פ הפסוק ששי"ם המה מלכו"ת ר"ת משה. וניצוץ הנ"ל הגיע ג"כ לירמיה שראה סיהרא בשלימותא. והחילוק כי למשה ששים גבורין דכורין סוד ברכת כהנים. ולשלמה ס' גבורי נוקבין כמ"ש ששים המה מלכות ובשריפת בית מאוויינו ובית מחמדינו נחלש כח הקדושה שתיקנו שניהם משה ושלמה. וזהו הפירוש ואתא נורא דנבוכדנצר ושרף לחוטרא דמשה איש אלקים.
ואתא מיא וכבה לנורא. דשרף לחוטרא. דהכה לכלבא. דנשך לשונרא. דאכלה לגדיא. דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא:
סובב על גזירות המן ואחשורוש. ועל סמך ויעבור מרדכי. ודרשו חכז"ל שעבר ערקומא דמיא בחג הפסח להכריז צום ולהלביש שק וגזירות המלך אחשורוש לעשות כל' ונחרצה להשמיד ולהרוג כו'. והיה קשה לישראל כשריפת בית אלקינו וזהו ואתא מיא וכבא לנורא. ע"ד צרות אחרונות כו' :
או יאמר המגיד בכוונתו ואתא מיא וכבא לנורא ע"ד מאמר חכז"ל בפסחים למה נקרא שמה שנער שכל מימי עולם נכנסים וננערים לתוכה ולכך נקרא בבל ע"ש המים. והיותר נראת ברור בדברים האלו כינוי התורה הקדושה בשם המים ע"ש הוי כל צמא לכו למים כי בזמן היותם בארץ היו כרוכים אחר הע"ז ועושים כוונים למאלכת השמים. ורחוק בעיניהם להאמין בסיבה הראשונה. וכ"ש שיהי' נביא בבני אדם ובסוף רובי חכמי המחקר מאמתים בכזביהם כי העולם קדמון נברא בלי מנהיג. וכחדא יחשב אם ישוטט ספינה בים הגדול מלאה חסידים ופרושים הצועקים אל ה' בכל לבם. ופתאום ירעש הים ויהמו גליו בסופה וסערה עד שיטבעו כולם כאחד. או יטיל הבהמה צואה על קבוץ נמלים קטנים. או יפלו מכח זה הסופה והסערה כל אילן וכהנה מהמינות אף שאין בכחם להכריע מכוכב אחד אם הוא אש או אור או גשם החמשי וכל זה נסתעף מביטול התורה וזהו ויאמר ה' על עזבכם את תורתי. אבל בבבל קמו אנשי כנסת הגדולה ועזרא בראשם אשר נתן לבם לכתוב התורה מדוייק היטיב כמו בימי משה ותיקנו תקנות למען יחזיקו בני ישראל את בדק הבית. ותיקנו עשרה בטלנים יעסקו בתורה ובכל פלך ופלך יהי' מלמדי תינוקת. ואף כי יעברו עלינו צרות רבות לא נוכל. ואם נבוא באש ובמים מטילטול מדחי לדחי ומפינה לפינה לא תשתכח מאתנו תורת ה' דקדוקי סופרים וגזירות וסייגים ומשמרת למשמרת שתקנו אנשי כנסת הגדולה. ולכך נקרא התלמוד בבלי. כי אלמלא תקנו אנשי כנסת הגדולה תקנותיהם ועשו סייגים לתורה ח"ו נשתכחה תורה מישראל. כי כבר שכחו דיבור הד' בדברות וחללו השבת וחבקו בת אל נכר. ולא חגוהו חג הסוכות. ואם התמיד הטעות והמינות עוד ימים לא כביר. חדשו דת אמונה שקר בשכלם המטופש והמזוהם. ובאמת זה המגין על ישראל בעת צרותיהם. וכאשר ראה ה' שכבר חזקו הידים רפות וברכיים כושלות בתורה. העיר ה' את לב כורש מלך פרס לבנות בית המקדש ע"י נחמיה בן חכליה וזהו ואתא מיא זה התורה וכבא לנורא דנבכדנצר. כי האש של אותו רשע בוער בלבם של ישראל ע' שנה לפקודת בבל. עד כי הכרית לבבל נין ונכד:
ואתא תורא ושתא למיא. דכבה לנורא. דשרף לחוטרא. דהכה לכלבא. דנשך לשונרא. דאכלה לגדיא דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא:
הרצון בזה על גלות יון הנמשל לשור. ע"ד שאמרו חז"ל שביקש שיכתבו על קרן שור שאין להם חלק באלקי ישראל והטעם כי זה היה (עדיין) [מעון] מכירת יוסף בכור שור כו'. ועיין ברקנטי שחטא יוסף נתעורר בימי אנטיוכוס ובימי היוונים הצירו לישראל מאד ביותר מימי המ[ן] דאלו התם חיי שעה ואלו הכא חיי נצחיי להעבירם על חוקי רצונך וזהו הסוד יג"ר סהדותא הנאמר בלשון ארמי בתורה כי לזמן רי"ג לבנין בית שני הקריב (אנטיונוס) [אנטיוכוס] ימח שמו חזי"ר על מזבח בגימ' קליפ"ה וגוברת הקליפה מאד כי בזה ניתן כח לס"מ וזה הי' חטא יוסף כי ראו השבטים שיצא ממנו ירבעם סוד מרכב טמאה. כי ירבע"ם בגימ' כל"ב ר"ע וגם בגימ' מרכב"ה טמא"ה ואמרו במדרש הנה בעל החלומות הלזה בא. עתיד להשיאנו לבעלים בואו ונשסה בו את הכלבי"ם וזהו הסוד ויראו אותו מרחו"ק הרצון לעתיד שיעמוד ירבעם ולכן אנטיוכנ"י בגימטרי' יוס"ף הי' ראש לכל מלכי יון מל"ך יו"ן ג"כ גימ' יוס"ף ולכך אמרו כתבו על קרן השור וכו'. וזה נסתעף מן חטא ירבעם המעמיד שני עגלים שור בדן ובבית אל ונתן כח בחטאו לקליפה הרביעית במרכבה טמאה הנק' נוגה. ולכן ר"ת של קר"ן ק"ליפה ר"ביעי נ"וגה וכאשר גברו יד חשמונאי ובניו הכניעו קליפה זאת. וגם לעתיד כי יבוטל כח הס"א וקליפת נוגה יבא אליה"ו שגימ' ב"ן כמנין כל"ב לתקן הכלב רע ומירבעם יעמוד אביה בנו שהוא משיח בן יוסף תקן אותו הפגם בית אביו. וכמו הן הנביא יונה בן אמיתי שהוא בן אליה"ו שהוא בסוף כל"ב ג"כ משיח בן יוסף וז"ש בא יבא ברינה נושא אלומותיו יב"א נוטריקון י"ונה ב"ן א["]מיתי ולהיפוך א"ביהו ב"ן י"רבעם (מכפרי אלומים אולמים שירשו אלימותיו) כדאיתא במדרש והנה קמה אלומתי עתידים אתם לעשות אלומים אולמים לפני עגלים של ירבעם. וכן משיח בן דוד יתקן קליפת כלב רע. ולכך עמד דוד בחצות הלילה משמורה שניי' כלבים צועקים לתקן את הקליפה והוא השור מד' אבות נזיקין כמאמרם. השור והבור והמבעה וההבער. שור הוא עשיית עגל במדבר ועגלת ירבעם ביזרעאל. בור מכירת יוסף מבעה זו שן אכילת עץ הדעת וההבער זו שליחת מרגלים. בכיי' של חנם וקבע השם בכיי' לדורות בהצית אש בחומת ירושלים. כנזכר בסוד בגדי אהרן:
וזהו ואתא תורא ושתא למיא כי בגלות יון נחלש כח הקדושה למאד. ויבשו מעיינות בארות מים חיים מקורים נאמנים. עד כי ממרום שלח משיח ה' בית חשמונאי גברו. ועשו חיל ופינו את היכל הקודש וטהרו בית מקדשו. ותקנו הודו לתקן קליפת נוגה כנזכר בס"י להלל לשמך הגדול:
ואתא השוחט ושחט לתורא. דשתא למיא. דכבה לנורא. דשרף לחוטרא. דהכה לכלבא. דנשך לשונרא. דאכלה לגדיא. דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא:
הכוונה על הורדוס עבד קלניא מבית חשמונאי ושחט כל החכמים ולא נשתייר רק תינוקת אחת מבית חשמונאי ומן החכמים שהרג לא נשתייר כי אם בבא בן בוטא כדאיתא בב"ב דף ג'. והי' העולם חרב ממש ושמם ומעשיהו הי' רעה בעיני ה'. יותר מגלות יוונים כי כבה נרו של עולם. ולכך נקרא שוחט כי בגוי לא יפול שם שוחט היות שחיטה פסולה בגוי ואיך יקראהו שוחט אבל זה מוסב על הורדות ששחיטה כשירה בו ויפול בו מלת שוחט. ובעצת בבא בן בוטא בנה ביהמ"ק אור עולם. והי' בנינו מפואר יותר כמו שכתוב גדול יהי' כבוד הבית האחרון כו' בבנין ובשנים. ולדברי יוסיפון לרומיים בכבוד. ששלחו מלכי רומי מנחות ודורונת לשם ה' מה שלא נעשה בבנינים הקודם. אשר מזה נסתעף החורבן ששלחו קרבן להקריבו ולא קבלוהו ואכלו קורצא בי מלכא. וזהו ואתא השוחט זה הורדוס ושחט לתורא. ע"ד צרות אחרונות משכחת הראשונות כנ"ל. כי היוונים גזרו בפעול על לימוד התורה אבל הורדוס עשה בכח. בהרוג את חסידי ה' נטורי קרתא יושבים בגנים גינת בית המלך:
ואתא מלאך המות ושחט לשוחט. דשחט לתורא. דשתא למיא. דכבה לנורא. דשרף לחוטרא. דהכה לכלבא. דנשך לשונרא. דאכלה לגדיא. דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא:
דא הוא איש אכזר אדם בליעל טיטוס הרשע חזיר מיער ניצוץ עשו הרשע וכמאמרם ז"ל הוא מלאך המות הוא השטן ובדניאל את אמר על חיווא רביעא אלי עיינין בעיינין אנשא ואיתא במדרש אר"י זו מלכות הרשעה שמכנסת עין הרע בממון של ישראל כי הוא רע עין והיינו דאמר המקונן ידו פרש צר על כל מחמדיה ולכן שרו של עשו מלא עינים והרוצה להמית חזיר מיער לכהין לעיניו: כי חיותא של חזיר תלוי בעיניו. וחזי"ר בגימ' קליפ"ה כי הוא הקליפה הקשה וזה והסוד כי עי"ן של חזיר מיע"ר תלויה וימנע מרשע"ים אורם ג"כ תלויה שמרנו על אות ע' של עשו הרשע וזה מאמר חכז"ל לית עתיר מזחיר ולית עניא ככלבא. שני קליפות של עשו הרשע קליפות עמלך ואדום. ולכך בבית שני ינקו רומו"ס ורומלו"ס מכלבתא כדאיתא במדרש. ובבית שני שמשל אדום. היה בא בדמות הכלב על גבי המזבח. וכל זה נסתעף מיעקב שהיה מחזיק באוזן כלב כששלח מלאכים כמ"ש המדרש פרשת וישלח. וגם קרא לעשו אדון באמרו לאדני לעשו. ונלקו בניו בבית שני בגלות עשו שירד דמות כלב ע"ג המזבח. והובא בזוהר שנקרא שמו בלאדן ואמרינן בגמרא בחלק דף צ"ד מאי בלאדן כלבא והוא אינו אדון והיינו ב"ל אדו"ן כי לית עניא מכלבא. וז"ש בגמרא דשבת אבא מת וכלבים של בית אבא רעיבים עיין במ"ע ובציונים. ונקרא טיטוס שחיק שמי' מלאך המו"ת אותיות תהו"ם. הראש לכל הקליפות שוכני אחרית ים תהום רבא ובחורבן בית שני נמסר לקליפות קדושות התורה כי החזיר פושט טלפיו ומראה סימני טהרה. וז"ש בדניאל ויסבור להשניא זימנין ודתו לקדושי עליון יובל ומילין לצד עילאה ימלל ובאמת שולטנא יתיהיב להון כי עיינין להון ופום ימלל רברבין ונקרא אדם בליעל. וזהו דאמרינן בתענית כשהחזירים מתים מתריעין על הדבר: ר"ל כי חזיר במיעיו דומה לאדם אדם בליעל ולעומת זה נקרא חזיר מיער שהוא קליפה הקשה יבא לעת קץ עני ורוב על החמור ועי"ר אתונות אותיות יע"ר. ולקביל כי הוא עשיר יהא משיח משכונת עני סובל מרעין דישראל. וזהו הקליפה כעובדא דר' חנינא בן דוסא ורצתה להזיקו אגרת בת מחלת וכו' וגזר עליהם להרחיק מן הישוב והניח לה לילי רביעית ולילי שבתות. ורב אחא בר יעקב ביטל ג"כ מזיק א' במסכת קידושין דף כ"ט דהוי דמיא לתנינא בזיי"ן רשין כי קליפות עשו הם ז' כוחות הטומאה שקבל מז' השתחוואות שהשתחו[ה] יעקב לאותו רשע עד גשתו עד אחיו וזהו זיי"ן שמות ליצה"ר בגמרא סוכה. כי הוא השטן הוא מלאך המות הוא היצר הרע. והסוד של קליפות עשו המה ת' איש ת' בתי דינין דחציפין ולזה אמר יעקב י"ש לי כ"ל בימט' ת' ובבית לבן אמר יעקב ה' מה רבו צרי על סמ"ך ריבוא כלבים שהי' בבית אותו הרשע כדאיתא בפסוק ויעקב תקע אהלו במד"ר כנגד סמ"ך ריבוא מזיקים באו אל מקדש ה' בשעת החורבן. בסוף קש"ר רשעים וקש"ר נוטריקון של ב' קליפות כלב וחזיר. וזהו כ"ח עתים של לבנה שנמשלו בהם ישראל כמ"ש במד"ר פרשת שמות שמן אברהם עד שלמה הי' י"ד עתים לטובה ומן שלמה עד ירמי' י"ד עתים לרעה. וירמי' היה גלגול שלמה כמ"ש אני הגבר וזה יהפוך ידו כל היום היותו ראה המטרוניתא בנוול' ובזמנה נגד עיקרן של ישראל. משמים השליך ה' תפארת התורה וגדולת לומדיה:
וזהו ואתא מלאך המות ושחט לשוחט וזהו הכ"ח עתים שאמר קהלת כנזכר בתיקונים לכל זמן ועת לכל חפץ תמניא ועשרין זמנין אידכר קהלת דא בתרא דא עת ללדת ועת למות ואינון י"ד י"ד יד ימינא רחמי ללדת לטעת לרפאות יד שמאלא דיני למות לעקר להרג. ויד ימינא פשיטא לקבל שבים ועלה איתמר ובני ישראל יוצאים בי"ד רמה ימינך ה' פשוטה וכו' יד שמאלא יד ה' היתה בם להומם ולאבדם כו' ואיתא ג"כ עשרין ותמניא יומא סיהרא די"ד יומין אינון שלימין וי"ד יומין חסירין וזהו הסוד של הכ"ח מלאכים הממונים על הנקודות. ולעומתם כ"ח מדריגות של נחשים וקוסמים הרומזי' בפסוק וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסא את עין הארץ והוא יושב ממולי בפסוק כ"ח תיבות יש וקצרתי בזה למאד ואל אלקים ירחיב גבולי לבאר הדבר היטיב:
ואתא הקדוש ברוך הא ושחט למלאך המות. דשחט לשוחט. דשחט לתורא. דשתא למיא. דכבה לנורא. דשרף לחוטרא. דהכה לכלבא. דנשך לשונרא. דאכלה לגדיא. דזבין אבא בתרי זוזי. חד גדיא חד גדיא:
ע"ד בעת ההיא יפוקד ה' בחרבו הקשה על נחש בריח ונחש עקלתון זהו קליפת עשו. שחקק ביריכו נחש יריכין כנ"ל והס"א נקרא עלמא דתקונא. והובא בכתבי האריז"ל בדרוש מי יגור באהליך. וז"ל בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף המ"ם בלבד של למרבה המשר' ויצאו ממצר ים אבל לעתיד לבא בגאולה אחרונה יפתח ה' אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתיחות. דל"ת דו"ד ראשון ואחרון שהוא משיח ראשון ואחרון: וז"ש הפסוק אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתות"י יום יום ויכניע קליפות ישמעאל הנקרא חמור כמ"ש שבו לכם פה עם החמור וכמ"ש עני ורוכב על החמור. ואח"כ יכניע קליפות עשיו ועמלק כלב וחזיר בסוד אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בני' של רחל. וז"ש שכל את ידי"ו ימין דאברהם חסד נוטל נוקמין מישמעאל ומן ממונא דיליה ומשמאל דיצחק פחד נוטל נוקמין מעשיו ומן ממונא דיליה בתרין משיחין חד מימינא משיח בן דוד וחד משמאלא משיח בן יוסף בסוד דוד ויהונתן לאה ורחל וז"ש יעקב לא יסור שבט מיהודא זה משיח בן דוד ומחוקק מבין רגליו זה משיח בן יוסף עד כי יבא שיל"ה זה מש"ה חושבנא דדא כחושבנא דדא. ולו יקהת עמים ירצה בו שמונה נסיכי אדם ושבעה הרועים ושמשון בן מנוח יקבל שכרו כי יתגלגל בזמן משיח ויהיה שר צבא ה' על חיילותיו ושמו שרי"ה והי' ירשה שעיר אויביו ועליו נאמר ויפול רוכבו אחור ואז יתקע בשופר גדול ויחיו המתים ומבצבצים ועולים כדכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו בהר הקודש בירושלים ויתנו עוז למלכם וירם קרן משיחם. וזכו אלו הב' שבטים יהודא ואפרים לעמוד מבניהם משיחי ישראל היותם משבטיהם המרגלים נאמנים ולא כזבו בשליחותם ומשיח בן דוד ימלוך מקצה ארץ מלכה שבא וסבא אשכור יקריבו ובני נכר יהי' רועים את צאנם ואיכריהם וכורמיהם וע"ז אמר שמואל בגמרא אין בין ימות המשיח לעולם הבא אלא שיעבוד מלכיות ירצה בזה כי בני אדם יאכלו וישתו וישגלו ויולידו ויחיו וימותו אחר כי חיו ימים רבים. ולאחר זאת יקרה מלחמות גוג ומגוג. כי שים פניו אל אדמת הקדש מבצרי יהודא וילכדו העיר והנשים ישגלנה ויהרוג את זקן וטף ולא יחמול. ויהי' הרעש הגדול הנאמר בפסוק כי אז ירעשו דגי הים ועוף השמים וכל חומה לארץ תפול ותהי' עת צרה ליעקב. ויתמיד הצרה הזאת עד כי ילבש ה' את בגדי נקם. ויהי' חרב איש ברעהו ויפול על חילו בוז ואבני אלגביש. ויבואו בני ישראל וטהרו את הארץ הזאת וישללו את שולליהם ויבוזזו את בוזזיהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אין שטן ואין מפגיע פגע רע וערבה להם מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמניות ויהיו כל ישראל נביאי ה' שנאמר אשפוך רוחי על כל בשר. ויראו בעיניהם הוד כבוד ותפארת מלכות נעימות שמחות ורננות. וה' יקרב קץ גואל משיחנו. לבנות חרבות ירושלים בכדכד וספיר ואבני חפץ ואז באור השכינה נלכה באור פני מלך חיים. כמאמר הנביא ונהרו אליו כל הגוים ויאמרו לכו ונלכה כו' בית אלוקי יעקב. פנו דרך ישרו מסילה לאלוקינו. כי ה' שוכן בציון ובירושלים. אמן ואמן נצח סלה ועד סליק: