תוספות רבי עקיבא איגר/זבחים/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ זבחים א

א

[אות א] במשנה כל הזבחים שנזבחו ש"ל. ותודה לשם שלמים כשר ומרצה. ושלמים לשם תודה אינו מרצה דכתיב זבח תודת שלמיו תודה אקרי שלמים ולא שלמים אקרי תודה (גמ' דף ד' וז'):

[אות ב] הרע"ב ד"ה אלא שלא כו'. לשם נדר ולשם הבעלים. דילפינן מקראי דלמצוה בעי לשם נדר ולשם הבעלים כמבואר בסוגיין:

[אות ג] שם ד"ה חוץ מן הפסח. עד שיהו כל עשיותיו. ולמצוה לא צריך קרא דנפקא מקרא דזאת התורה לעולה כו' דאתקש כולה לשלמים. אע"כ דאתא לעכב. ואף דשינוי בעלים דילפינן מקרא דואמרתם זבח פסח לא שמעינן רק הזביחה מ"מ אמרינן מה שלמים לא חלקת בין שחיטה לשאר עבודות למצוה אף פסח לא תחלוק ביניהם לעיכוב. וכן בחטאת דנפקא שינוי בעלים מוכפר עליו ולא על חבירו דלא שמעינן רק בזריקה מ"מ אמרי' דלא תחלוק. (גמ' דף ז' ע"ב ורש"י דף ח' ע"א):

[אות ד] תוי"ט ד"ה שנזבחו שלא כו'. וה"ה. ודוקא שינוי קודש אבל שינוי בעלים ליכא אלא בזריקה. או שהשחיטה וקבלה והולכה היה ע"מ לזרוק דמו לשם בעלים אחרים. (גמ' ד' י' ע"א) עיי' במ"ל (רפט"ו מהל' פ"מ):

[אות ה] שם ד"ה כשרים. דייק ליה הרמב"ם. בפי' המשניות. ותמוה לי על הרע"ב והרמב"ם הא להדיא מבואר בסוגיין (ד"ד) דשינוי קודש ישנו בציבור כביחיד. אלא דשינוי בעלים לא שייך בקרבן ציבור דכולם בעלים. ולשם נכרים לא מפסל דבעינן חבירו דומיא דידיה וכן פי' הרמב"ם (פ' ט"ו מהל' פ"מ) וצע"ג. ועיין במהרש"א ביצה (ד"כ ב' ד"ה בפירש"י) דנקט נמי בפשיטות דבק"צ אין בו דין שלא לשמו. ובמחכ"ת אינו כן:

[אות ו] בהרע"ב ד"ה אף האשם. וכתיב כחטאת כאשם. בתוס' במסכתין (דנ"ה ע"א ד"ה מה חטאת) תמהו דלר"א גם זבחי שלמי ציבור לפסול שלא לשמה דאתקיש לחטאת דמהאי טעמא אינו נאכל אלא לזכרי כהונה כדלקמן (פ"ה מ"ה) כמ"ש הרע"ב שם. וא"כ ניקוש ג"כ לענין שלא לשמה:

[אות ז] תוס' חדשים בד"ה וק' הא קיי"ל אין היקש למחצה. ובתוס' (ד' י' ע"ב ד"ה הרי הוא אומר) הו"מ למילף דאשם פסול שלא לשמו מגז"ש דעון עון כו' אלא היינו ממעטינן מקרא דאותה. וקשה לי כי היכי דאף דאין גז"ש למחצה מ"מ כיון דהגז"ש אצטריך למותרו נדבה ממעטינן לאשם מאותה. א"כ גם מהיקישא דכחטאת כאשם נימא כן דהא ההיקש צריך לסמיכה אלא אין היקש למחצה ונמעט לאשם מאותה:

ב

[אות ח] במשנה הבכור והמעשר. דל"ת דדוקא קדשי קדשים וקדשים קלים הוא דאיכא גבוה. אבל קלים וקלים לא קמ"ל. ואע"ג דתנינן לה לקמן (פ"י מ"ב) שלמים קודמים לבכור כו' הכא עיקר התם אגב גררא נסבא. גמרא. ויש לעיין אמאי לא קתני נמי הכא דבכור לשם מעשר פסול ומעשר לשם בכור כשר כההיא (דפ"י מ"ג) דבכור קודם למעשר. ואפשר כיון דנקט בכור ומעשר לשם שלמים דקמ"ל דגם בקלים וקלים שייך גבוה ונמוך ממילא ידעי' דה"נ לענין בכור לשם מעשר וסמך על מתני' דלקמן (סברת רבינו דמקושי' הגמרא משמע דגם זה בכלל גבוה ונמוך):

[אות ט] תוי"ט ד"ה כשרים. ועולים קאמר. אבל בהיפוך ליכא למימר דפליגי רק בגבוה מהם ולשם נמוך פסולים היינו שאין מרצים ומכשירים כיון דדרשינן בנמוך מהם מתחללים וחילול היינו דפסול לגמרי ואע"ג דדרשי' בגמרא ואין חולין מחללין קדשים וקדשים מחללין קדשים ולא מפסלי שאר קדשים שלא לשמן מ"מ שייך בהם חילול משום פסח וקדשים עכ"ל תוס'. ותמוה לי הא קדשים מחללים קדשים בודאי היינו פסול ממש דהא לעניין שלא עלו לשם חובה גם בלשם חולין הכי הוא כדאמרי' להדיא (דף מ"ו ע"ב) וכ"כ הרע"ב כאן וצע"ג:

ד

[אות י] בהרע"ב ד"ה אבל. והולכת דם עבודה היא. תמהני הא פריך באמת לה הש"ס בפרקין (ד' ד' ע"א) דמנ"ל למפסל שלא לשמה בהולכה הא ליכא למילף משחיטה וקבלה וזריקה דמה להנך דהויין עבודה שא"א לבטלה. ומשנינן דמדאפיק רחמנא לקבלה בלשון הולכה (דוהקריבו בני אהרן היינו קבלה ומ"מ לישנא דהולכה הוא כדכתיב והקריב את הכל המזבח דמיירי בהולכת אברים לכבש). למימרא דהולכה לא תפקי' מכלל קבלה. עיי"ש:

[אות יא] ד"ה המהלך. ואין הלכה כר"א. אבל מפירש"י בסוף פרקין מבואר דס"ל דר"א ות"ק לא פליגי ור"א פליג רק על ר"ש אבוה ועיין במ"ל (פי"ג מהלכות פ"מ):

[אות יב] בתוס' חדשים ד"ה נראה. והוא ר"א בן שמוע. ומדברי רש"י שהבאתי בדבור הקדום מבואר דהיינו ר"א בר"ש:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.