אור שמח/מכירה/כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אור שמח ‏ מכירה כט

ח

פחות משתות מחילה כו':
בההמ"ג ומ"ש ביתמי לאו בני מחילה נינהו מ"מ חכמים שתקנו כו', וגדולה מזו אמרו מתנתן מתנה אפי' מתנה מרובה וכו'. אף ע"ג דשם מדעת ומחמת דאי לאו הנאה דהוה ליה לא הוי יהיב, נראה דלא תימא דהא כשיש אפוטרופוס אין מקחו מקח משום דהאפוטרופוס מצי לזבוני ואין צורך לתקן שיהא המקח קיים משום כדי חייו, והא אפוטרופוס כשנתאנה אפילו כל שהוא חוזר כמש"פ רבינו לעיל פרק י"ג ולמה יתקנו בקטן שאין לו אפוטרופוס טפי מקטן דאית ליה אפוטרופוס, ע"ז הביא ראיה מהא דמתנתן מתנה אף ע"ג דבדאית ליה אפוטרופוס אין מתנתו מתנה, ואינו יכול האפוטרופוס ליתן כלום וכמש"כ לקמן פרק ל' הלכה ו' יעו"ש, ובכ"ז היכי דלית ליה אפוטרופוס שוינהו רבנן כשאר אינשי שיהא מתנתו מתנה במטלטלין ה"נ תקנו שיהא משאו ומתנו ככל אינשי דיהא פחות משתות מחילה ודוק:

י

אבל הקטנה שנתרב[ת]ה חצירה מידה כו' או בשכירות מקום:
ביאור דברי רבינו, אף דשכירות קרקע אין מעשה קטן כלום דדמי ללוקח קרקע וכמו שאמרו באונאה דשכירות דמי למכר ולקנינים, ובמקרקעי מעשה פעוטות אינו כלום, בכ"ז מועיל שכירות מקום המטלטלין לקנות המטלטלין, משום דכתב רבינו לקמן בהלכה הסמוכה שקטן שקנה קרקע תעמוד בידו, ומבואר לקמן משום דעל אופן זה דהמוכר לא יהא ביכולתו לחזור והלוקח יכול לחזור ובשעה שכבר נהנה מפירותיה הוי זכות גמור ללוקח, וקטן אף דכמו שלא בפניו דמי זכין לאדם שלא בפניו, אם כן כיון דעיקרו דשכירות מקום המטלטלין הוא לקנות את המטלטלין, ויש דברים כמו שטרות דאינן נקנות במשיכה רק באגב והוא נהנה תיכף מהשכירות ששכר מקום שבזה קנה המטלטלין, והמטלטלין שקנה המה מונחים ברשותו, זה הוי זכות גמור ומועיל לקנות מדין חצר את המטלטלין, אולם דוקא בקטנה שמן התורה יש לה חצר לכן מועיל בה שכירות מקום גם קנין, אבל בקטן שלא מצאנו מן התורה קנין חצר תו לא מועיל אם יקנו מטלטלין רק משיכה שזה מעשה בגוף הדבר הקנוי בעצמו לא ע"י קנין וכו', ולפ"ז בקטנה ששכרה מקום המטלטלין לקנות המטלטלין כפי מה שפרשנו דקניה להמקום בשכירותה משום דבאופן זה הוי זכות גמור אף דיהבה מעות בעד שכירות המקום כיון שבידה לחזור וביד המשכיר אין רשות לחזור, צ"ב אם יכולה לחזור משכירות המקום ותו נתבטל קנין המטלטלין, ומסתברא כיון דכבר קנתה בהמקום את המטלטלין וכבר נהנית ממנה תו אינה יכולה לחזור כיון דכל עיקר שכירות המקום היה לקנות המטלטלין ואכמ"ל ופשוט:

יא

יראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו כו' וזכין לאדם שלא בפניו:
דברי רבינו תמוהים לכאורה, דהא דוקא במתנה אבל לא במקח דיהיב דמי אין זה זכות, וצריך לומר דכיון דהקנין אינו חל רק בזה האופן שביד הקטן לחזור כל זמן שירצה עד שיגדיל ולא ימחה ואין ביד המוכר את הקרקע לחזור, בזה האופן גם במקח הוי זכות גמור כמו במתנה דבדעת אחרת מקנה מן התורה זוכה לעצמו, וכי אמרו אין מקחן מקח מה"ת דוקא שלוקח באופן שיהא המקח קיים ולא יהיה ביד שניהן לחזור כלל אבל בזה האופן הוי זכות גמור וכמו שפסק לקמן פרק ל' בזכה בהן ללוקח שלא מדעתו דביד לוקח לחזור, ובזה האופן שהלוקח לבדו מצי לחזור הוי זכות גמור דמועיל שלא מדעתו יעו"ש, ואם רצה לוקח אין המוכר יכול לחזור בו, אמנם ז"א דשם מיירי בלא נתן הלוקח דמים רק המוכר זיכה בהן ללוקח שלא מדעתו על ידי אחר על ידי משיכה או קנין או חזקה באופן זה הוי זכות גמור, אבל כאן שהוא מעכב דמי המקח עבורו זה אין זכות אף כה"ג, וכן מפורש בעירובין (דף פא) כשזיכה לו ע"י אחר כו' בשאר ימות השנה דחוב הוא לו אין חבין לאדם שלא בפניו, הרי דאף אם ירצה הלוקח אין קנוי לו למפרע, ואמאי הא לדעת רבינו אם יזכה לאיש במכר כה"ג שלא מדעתו אם רצה לוקח אין המוכר יכול לחזור בו, וע"כ טעמא משום דתמן הא נתן לו הלוקח להמוכר כבר מעות וכיון שנאמר שיעכב מעותיו עבור זה, זה אין זכות וחוב הוא לו ואף אם נתרצה אח"ז אינו מועיל ועיין פרק ד' מהלכות זכיה הלכה ב' בהרב המגיד בשם רמב"ן, אבל כאן רבינו מיירי בלא מעות שלא נתן האחר להמוכר מעות של לוקח בזה הוי זכות בזה האופן שאם יתרצה יהא המקח קיים למפרע ויתחייב הלוקח ליתן דמים, א"כ הכא בקטן שנתן דמי המקח לא הוי זכיה אף בזה האופן שמצי לחזור ואיך מועיל שלא יהא המוכר יכול לחזור בו וצ"ע:
ונ"ל דלעולם ברוצה לקנות קרקע ובשעה שכבר נהנה מפירותיה שעל זה קנה אותה אז הוי זכות גמור באופן שיהא יכול לחזור בו רק שהמוכר לא יהא יכול לחזור בו ואיהו אם רוצה תו אין המוכר יכול לחזור בו, משא"כ בהך דמשחיטין את הטבח דאיהו נתן מעות להטבח דינר עבור בשר ורצונו לאכול בשר א"כ מה שמזכה ע"י אחר שאומר זכי לפלוני ומושך עבור הבעה"ב אין זה זכות שיהא לו בה קנין מחיים דאם ימות יפסיד ממונו דאיהו בעי בשר לאכילה וכשישחוט יזכה לו, בזה מה שזוכה לו בעוד לא הגיע הנאתו זה הוי חוב ואין חבין לאדם שלא בפניו, אבל בארבעה פרקים הלא זה זכות לו שיהא לו קנין בהשור מחיים וזה כדי שיכופו לטבח לשחוט אפילו אין לו רק דינר כו', אבל כאן מיירי שאוכל הקטן ונהנה ממנה ועל דעתא דא יהיב דמים מסתברא דבכה"ג זכי הקטן. ונראה לנו טפי דרבינו לטעמו אזיל דסבר דאכילת פירות הוי חזקה וכי אכיל הקטן הרי עביד חזקה ושפיר זכי בזה שבשעת ההנאה זוכה, או נראה דבכסף שנתן להלוקח קונה בעת ההנאה וזה נכון. וכן הא דכתב רבינו לקמן הלכה י"ז ואני אומר שאפילו קטן כו' ונשתמש הלוקח כו' ולא מיחה. נראה לי דלרבינו קנה הלוקח בכסף שנתן דאף דבשעת הקנין לא היה ראוי לקנין הוי מלוה, וסובר רבינו דבמקח הקונה במלוה קנה ולא דמי לקדושין דאם הגדיל אחר כך אין חל הקדושין משום דתמן הוי הכסף מלוה ומקדש במלוה אינה מקודשת וכמו שפסק רבינו לעיל פרק ז' הלכה ד' יעו"ש. ושוב ראיתי להמחנה אפרים הלכות זכיה סימן ו' והקצות ונתיבות סימן קצ"ה וסימן רל"ה ודברינו נכונים ודוק:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.