שו"ת מהר"ח אור זרוע/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
|
עליך החיים והשלום מורי ורבי הר"ר חיים נא ממך שתשיבני על אודות הטליתות שיש בני אדם שלובשים טלית קטנה ומברכים עליה והולכים לבהכ"נ ולובשים הגדולה ומברכים עליה אעפ"י שעדיין הוא מעוטף בקטנה, ומאד נראה לי תמהון מאחר שעדיין עושה המצוה שהוא מעוטף עדיין בציצית למה יחזור ויברך על טלית השניה מאחר שדעתו ללבשה כי אפילו למנהגנו שאנו רגילין לברך פעם שנית כשסח בין שחיטה לשחיטה אחרת היינו דווקא שם הדיבור חשוב הפסק שהרי מיד כששחט אינו עסוק בשחיטה ואינו עושה מצוה זאת עד שיתחיל לשחוט פעם שנית, אבל בכאן כל שעה ושעה עושה המצוה למה יחזור ויברך פעם שניה, ואם נפשך לומר שהדבור חשוב הפסק לגבי טלית שניה אעפ"י שעדיין מקיים המצוה א"כ לגבי אותה שהוא לבוש נמי יהא חשוב הפסק ויברך כל שעה ושעה כשמדבר אלא מאחר שאינו חשוב הפסק לגבי דידה אינו חשוב הפסק לגבי חברתה, כך דעתי נוטה שמצות ציצית דומה לגמרי לאכילה ואני ראיתי את מורי הרב ר' מאיר ז"ל שלא היה הולך בקטנה לבית הכנסת אלא לאחר בית הכנסת כשחזר לבית ברך עליה ולא שאלתיו למה היה עושה כן כי אמרתי בלבי שאם היה מברך על הקטנה והיה הולך לבית הכנסת לא היה צריך לברך על הגדולה אפילו אם היה סח בנתיים ומצוה מן המובחר לברך על הגדולה. והשיבני והבינני מעבר לכתב אם תוכל, ושלום לך ושלום לתורתך ולכל אשר לך כ"ד משה ב"ר יעקב הלוי תלמידך.
היו עריבים עלי דבריך ידידי הר' משה ובקוצר אודיעך אשר עם לבבי כי נראה לי שאם סח בין לבישת הטליתות הוי הפסק כמו בין תפלה לתפלה. ומה שהקשית אם כן לגבי אותו טלית עצמו נמי יהיה הפסק זה יקשה לי גם גבי תפלין כשסח כי היכי דחוזר ומברך על של ראש יחזור ויברך על של יד, בין לפרש"י בין לפר"ת אלא מאי אית לך למימר אין לברך על המצוה אלא בתחלת קיומה וכן אתה מוצא במזוזה ובישיבת סוכה, ומה שהעדת משם מורי רבינו תמיה אני אם סיחה לא הוי הפסק למה חוזר וברך על טלית קטנה בבית ואי הוי הפסק למה לא ברך על הקטנה בבית ויחזור ויברך על הגדולה אפילו בעוד הקטנה עליו דהא כל חדא וחדא מצוה באפי נפשה היא שאם היו עליו ב' טליתות של ד' כנפיים ובאחת יש ציצית ובאחת אין ציצית פשיטא שהיה עובר בעשה על אותה שאין בה ציצית ואין להאריך. ואבא מרי זצ"ל כתב בשם רבינו אבי העזרי ז"ל שאפילו לא סח בין שחיטה לשחיטה שחוזר ומברך כי גופין מחלקין וראייתו מבעשור שבחומש הפקודים דמשמע התם דב' תורת צריכי ב' ברכות וא"כ הוא הדין בב' טליתות. ושמא זה היה טעם של מורי רבינו ז"ל כי לפעמים לא היה צריך להסיח בין הטליתות וגם לא היה רשאי להסיח בלא צורך לחייב עצמו בברכה כיון שיכול ליפטר בברכה אחת כמו שמשמע פרק בא לו. ואז היה מסתפק אם היה צריך לחזור ולברך על הגדולה אפילו בלא הפסק כדברי רבינו אבי העזרי זצ"ל אם לאו, והוי מפיק נפשיה מפלוגתא כי כן היה דרכו. אבל לאחר התפלה היה ממתין עד שהיה צריך להסיח וכשצריך אין חייב לשתוק לכן נראה לי שסיחה ודאי הוי הפסק וכשלא סח בנתיים אם בשעת הברכות נתכוין לברך על ב' הטליתות אין צריך ברכה אחרת ואם לא נתכוין אלא לפטור את שהוא לובש משמע מלשון אבא מארי זצ"ל שצריך לחזור ולברך וצריך לדקדק ושלום כ"ד חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |