שו"ת הרשב"א/ה/קפג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרשב"א ‏ ה קפג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלת: ראובן ושמעון שפטרם המלך בחותמו מכל מסים וארנוניות, ואח"כ עשו הקהל הוצאות מרובות, בצרכי הצבור ושמירתם, כגון חילוק השוחדים ביום אידם של עובדי כוכבים, וכיוצא בזה, ובתיקוני העיר, וכן בענין הסימנין שצוה אדונינו המלך ללכת כל יהודי בסימנים גדולים, ולהחזירם לכותיים כל הרבית שלקחו מהם יותר על מאמרו, ויפסיד כל החוב, כל שיתברר ע"פ שני כותיים. והוציאו הקהל על זה הוצאות רבות, עד שפחתו מן הסימן המחצית, ושלא יצטרך לסימן אם ילבש גלימא. וכן, שלא יפסיד החוב, אלא שיחזירם, כל מה שנטל יותר ממאמרו. ועכשיו תבעו הקהל שיפרעו חלקם, בכל ההרצאות [שמא צ"ל: ההוצאות] האלו, כיון שהם לתועלתם ושמירתם, ולתיקוני העיר. שלא פטרם המלך, אלא מן המסים וארנוניות, ולא מן ההוצאות העשויות לצורכיהם ולשמירתן ולתיקוני העיר. והם אומרים שהם פטורים. והראיה, שלא תבעו מהם מעולם עד היום, ואפילו דיש להם תועלת ושמירה בדבר זה, הם פטורים, דה"ל כמבריח ארי מנכסי חבירו. ואפי' היו חייבין לפרוע בזה, אין להקל עליהם כלום, שכבר פרעו כל ההוצאות, והרי זה כפורע חובו של חברו שלא מדעת. והקהל טוענין: דלא שייך לומר בענייני הקהל, מבריח ארי, ולא פורע חובו של חבירו, שכל הקהל ערבין זה לזה וקבלנין. וקבלן (ופרען) שפרע, לא הפסיד. ועוד, שהרי אי אפשר להמתין עד שיעמדו עמהם בדין. ומעשים בכל יום, כשיש לקהל לעשות הוצאות, שהעשירים פורעים, ואח"כ גובין מן האחרים. יודיענו: הדין עם מי?

תשובה: הדין עם הצבור. שאע"פ שהמלך פטרם ממה שהוא תובע לצבור, לא חייב את הצבור לפדות את ממונם של אלו, מכל מה שיארע להם מחמת מעשיהם, שעוברים על חוקי המלך, לקבל ברבית יותר ממה שגזר. וכן נמי, לא חייבם לסלק מעליהם נזק החותמות. והמלך על הכל גזר, ואפי' במסים ותשחורת אם הטיל עליהם, כיון שבפי' הכניסם, אין על הצבור לפדותם. ותדע לך, דהא רבנן פטירי מכרגא. דכתיב: מנדא בלו והלך, לא שליט למרמא עליהון; כדאיתא בריש בתרא. ואפ"ה, לכריא דפתיא, חייבין עליהם, מפני שהם צריכין לו. וחומת העיר נמי, אפי' מיתמי ורבנן נמי חייבין ליתן, אלא משום דלא צריכי נטירותא. הא כולהו אינשי, אף על גב דפטירי ממס המלך, צריכי נטירותא. והלכך להוצאות יום אידם, ותיקוני העיר, וסימנים, דכולם צריכין להם, חייבים. ומה שבאים לפטור את עצמם, מדין מבריח ארי מנכסי חבירו, ופורע חובו של חברו. אם כן, דבכלל דברים אלו הצבור הם, והרי הם כשאר בני העיר, ואין שאר בני העיר יכולין לומר לפרנסי הקהל, אין אנו חייבין ליתן, מפני שאתם מבריחין ארי מנכסינו, או פרעתם חובותינו שלא מדעתנו, לפי שהפרנסין ממונים הם, וכאפוטרופוסים או שלוחים להם. אבל בעיקר המס, איני מכניס את עצמי בדבר. זו מחלוקת שנויה היא, ועדיין היא מחלוקת, עד שישאלוני הב"ד

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.