תפארת ישראל - בועז/פאה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ פאה ו

(א) בר"ש [לק' במ"ב] הביא קושית הירוש' והתנן העומר שסמוך לגפה שהוא חומר לעניים. ותנא לה במקולי ב"ש בעדיות. וכ' עלה רבינו הגדול הגאון מהו' עקיבא שליט"א. [באות ס'] וז"ל ואולם ק' אירוש' אמאי לא פריך נמי מעומר של ד' קבין וכו' וצ"ע עכלה"ט. נאום חרגא דיומא. לא שמיה. בוודאי קושית רבינו חזקה היא עד מאוד. ומאן נגר ובר נגר דיפרקיני' לחזק בדק הבית אשר הכה בידו הגדולה לרסיסים ואדיא לגזיזי' וקם והניח בצע"ג. אולם רוח בטני הציקתני להצדיק דברי הירושלמי הקדושים. ואומר דל"מ הי' נ"ל דלהך גי'. להכי לא מייתי הירושלמי הך מתני' דא' של ד' קבין. משום דהך מלתא דב"ש תליא במ"ה דג' שכחה ד' אינם שכחה כירושל' הכא והתם מחמרי ב"ה לעניים וא"כ כיון דדייקינן מהך מתני' דא' של ד' קבין. הא ג' אפילו מפורדין אינן שכחה לב"ה. דלב"ש הו"ל שכחה כמ"ה. להכי לא מחשב לב"ה חומר מכל צד. מדמשתמע מהך מתני' לב"ה נמי קולא לבעה"ב בג' מפורדין. משא"כ מתני' דגפה ודאי הוא חומר לב"ה לבעה"ב מכל צד. ובני הבחור המופלג החרוץ כ"ה ברוך יצחק שליט"א תי'. לפמ"ש רמל"מ פ"ה הי"ז ממ"ע. למה דקיי"ל דעומר שהוא יתר מד"ק אינו שכחה. א"כ אם שכח ג' עומרים. אף דקיי"ל ג' אינן שכחה. עכ"פ אם א' מהג' עומרים יתר מד' קבין. לא מצטרף להדי אינך ב'. והו"ל אינך ב' שכחה. לפ"ז כ"כ בא' בת ד"ק. לב"ש דאינן שכחה אמ"צ. ולב"ה דהו"ל שכחה מצטרף. א"כ לא מצי ירושלמי לאקשויי מינה. מדאינה קולא לב"ש מכל צד. דאיכא נמי חומר לב"ש לעניין צירוף. משא"כ מתני' דגפה. אם היו כמה עמרים אצל גפה. אפי' בלא צירוף אינן שכחה לב"ש. מדמונחי' כולן אצל גפה. ודו"ק:

(ב) וז"ל רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. נהי דבהחזיק תו אינו שכחה. הכא דהניח אצל דבר מסויים. לא סמיך אחזקה. והרי בעתיד לזכור מצד ד"א כעומד אצל גת וכדומה. הו"ל שכחה כרפ"ז. ורק בסמך לקמה מחובר מצלת עליה כמ"ח הכא:

(ג) אמר הקורא הדל אשר בהרים. הנה במשניות חמורות פה מלחמה בשערים. ורבותינו נסיכי השרים. במלחמות תנופה נסקרים. ואיך הזבוב בשטף נהרים. נסתה כף רגל להרים. דהמשניות ג' ד' לא נתפרש לנו מהחורים. כפי מסת עניות דעת החולדה בחורים. דכמה שיטות יש כאן שיטת הר"מ דבמ"ג רק ב' בבות נקט. דבשכח ראשי שורות אז העומר שכנגדו מוכיח. ובעומר שהחזיק בה וכו' מודו. וכ"כ שיטת הראב"ד והר"ב. ותמוה דבבא א' למאן קתני לה. אי מודו בה לכללינה בסיפא. ואי פליגי בה לכללינה במ"ב. ולמה קתני לה סתמא כב"ש. ותו דבירוש' משמע דראשי שורות אין בהן שכחה יליף מקרא. וא"כ ל"ל עומר שכנגדו להוכיח. ותו דלפניהם ואחריהם דרישא אינו דומה ללפניו ולאחריו בסיפא יע"ש ובתוי"ט. ותו קשה לר"ב במ"ד דקא' ואלו הן וכו' ולא מפרש לה עד בסיפא ביחיד שעימר. וכ"כ לר"ש דמפרש דראשי שורות לחוד ועומר שכנגדו לחוד. עכ"פ קשה דמפרש במ"ד יחיד שעימר דמיירי בעומר שכנגדו מוכיח. ובלישנא דמתני' לא משמע הכי. ועוד כמה דקדוקים לפי כ"א מהשיטות. אשר נלאתי להאריך בהם. ואני בעניי אפרש כפי קט שכלי בעזרת היושבי בשמים החונן לאדם דעת:

(ד) וכ' עלה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל והקשו תוס' (ב"ק דפ"ו ב') דהול"ל בלשון רבוי. ונ"ל דכ' בלשון מעוט לרבות הפחות מכולם. וברבוי אחר רבוי כ' בלשון רבוי למעט טובא. והא דכ' רש"י פרש' צו זאת תורת העולה. הרי ג' מיעוטין. נ"ל דבטפי מב' מיעוטים כולן למעט. כרש"י (הוריות ד"ג א'). והא דתשע כהנים (סנהדרין ד' ט"ו) דהו"ל מעוט אחמ"ע. התם במרוחקין ובחד לישנא. וכבני בסב"א. עכלה"ט. קרא עניא אבבא. מיץ חלב יוציא חמאה. דבהא יתישב נמי הא דאמרינן (יומא דף ס' ע"א) ג' מיעוטים בדם למעוטי ממעילה וטומאה ופגול דהתם ליתנהו בחד לישנא. אע"ג דרק ב' מהן מקורבין. אמנם חלונות השגתי שקופים אטומים. דמשמע מדברי קדשו דע"ר זצוק"ל. דבתרי מיעוטי לא בעינן מרוחקים. דאפילו במקורבים הו"ל מיעוט אחמ"ע דלרבות. א"כ צא ופרנס (פסחים דפ"ג ב'). הוא ולא מכשיריו. לבדו ולא מילה שלא בזמנו. וכ"כ (ביצה דכ"ח) הוא ולא מכשיריו. לכם ולא לעובדי כוכבים. וכ"כ (יומא דפ"א א') דרש שמה בעצם היום הזה למעוטי כל חד וחד לד"א. ואמאי ולהוי מיעוט אחמ"ע לרבות. וכ"כ (יומא דס"ג ב') דמקשי לה' לרבות מברייתא דרריש לה' להוציא. וקשה מה אצטריך הש"ס לדחוקי בתרוצה הול"ל לה' לרבות. מיהו התם כיון דעל פתח לרבות ולה' לרבות הו"ל כרבוי אחר רבוי דלהוציא. או הול"ל איפכא דלה' להוציא. מיהו כיון דאשה להוציא ולה' להוציא הו"ל כמיעוט אחמ"ע דלרבות. וכ"כ ק' לפ"ז מכמה סוגיות בש"ס. וע"כ צריכים אנו לדברי תוי"ט כאן ובמבוא התלמוד. דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן במעוטי יתירי ונ"ל ראיה (מבכורות ד' ו') כל היכא דאיכא וכו' ולא מוקמינן בלאוי יתירי. ועיין מ"ש עוד בעץ אבות על ח"מ כי שם הארכתי בסי' קכ"ב. ועיין תוס' (יומא ד"ס) ד"ה תרי. ועיין תוי"ט פ"א דערלה מ"ב ד"ה ר"י. שכ' דמיעוט אחמ"ע לרבות. דמיעוט הראשון מיעט הכל. והשני מיעט המיעוט הראשון. וע"כ שריבה. וכ"כ רבוי אחר רבוי שהוא למעט. דהרבוי הראשון ריבה הכל. ובא רבוי השני ומיעט הרבוי ההוא שלא יהא הרבוי השני כללי. ובספרי הנ"ל נתקשיתי עליו. ע"ש:

(ה) וכ"כ רכ"מ פ"ה ממ"ע. ולא ידענא היאך יתישב לפ"ז הירושלמי שכ' בפירוש אפי' דקין אין להם שכחה. וגם הירושלמי בעצמו תמוה דמה אפי'. אדרבה בדקין וודאי אין שכחה. דהרי לא התכוון לעמרם כלל. וכי ס"ד שמי שהיה בדעתו לעמר חצי שדה. שיהיה חצי שדה הנשאר שכחה. ודברי הר"ש ורתוי"ט תמוהין מאד. ע"ש: אמנם לפמ"ש לעיל סימן מ"ט. דבידע מעיקרא שאפשר שישכח ע"י הד"א לא מחשב שכח' מחמת ד"א. א"כ בלא ידע מעיקרא שאפשר לו לשכח ע"י הד"א. הו"ל כשכחה מחמת ד"א. דדמי לחפוהו בקש. א"כ הכא בסיפא שלא סמך על הראייה כ"א על המשמוש שהתכוון ליטל הגס הגס. בוודאי לא הו"ל למיסק אדעתיה שיטעה במשמושו בין גדולים לקטנים. ואם אעפ"כ טעה במשמושו. כשכחה מחמת ד"א דמי. דהיינו ע"י המשמוש בחושך. ולא הוה שכחה. וזהו פי' הירושלמי "לא סוף דבר גסין" (ר"ל לא שהיה כאן גסין ודקין והוא היה מתכוון ליטול רק הגסין. דבכה"ג ודאי לא טעה במשמושו כלל. ולא מחשב שכחה מחמת ד"א כלל. רק שכחה ממש היא מה ששכח בגסין) אלא אף דקין (ר"ל דמיירי שהתכוון ליטול גם גסין שבדקין. דבכה"ג שפיר הי' אפשר לומר. דמסתבר דאפי' במשוש היטב אפשר שיטעה איזהו גס שבדקין. אפ"ה אין שכחה בגסין. וקאמר הירושלמי הטעם) "דכי מאחר שדרכו לבחון גסין אפי' דקין" (ר"ל דאפי' לבחון בין גסין שבדקין. נמי לאו אורחא שיטעה. ואדרבה דרכו לבחון היטב) להכי אין שכחה (דלא ידע מעיקרא שאפשר שישכח ע"י המשמוש והו"ל כחפוהו בקש. כנלפע"ד פי' המשנה חמורה זאת. ובא"י פוקח עורים:

(ו) כ"כ הר"ב. וכתב רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל אף דבדבר שבממון תנאו קיים. התם בידע וקמחיל (כב"ב דקכ"ו ב'). [הנה קול עלה נדף ה"ה בלא ידע ומסתמא מחל. (כב"מ ד"ל) מתנה בפני ב"ד שיטול כל מה שמפסיד ע"י שיחזיר אבידתו]. וכ' רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות סט] וז"ל ק"ל אר"ב מה צריך לטעמא דמתנה ע"מ שכתב בתורה. לו יהא דבעלמא תנאו קיים כו'. דאיך שייך אם לא יקיים התנאי לא יהא הקצירה קצירה. וה' יאיר עיני. עכלה"ט. ואם כה יאמר מאורן של ישראל מה יצפצף העטלף שלא ראה אור כמוני אישות בריה שאין לה עינים. וכבר רציתי לומר דמתניתין קמ"ל דסד"א דלא להוי שכחה מדגלי דעתו מקודם. והדעת מכרעת כן. מדנקטה מתני' דוקא שכחה. אולם א"א לומר כן. דגם בירושלמי נקט כר"ב. אמנם על רבינו הנ"ל גדלה עלי מדורת התימה למה תמה על הר"ב ולא התמיה על ש"ס בבלי כ"פ (מכות דף ד') ע"מ שלא תשמיטני שביעית. ע"מ שאין לך עלי אונאה. וכ"כ (ב"מ ד' ל') מתנה בפני ב"ד. ושם (דף צ"ד) מתנה ש"ח להיות כשואל. וכ"כ (ב"ב דף קכ"ו) פלוני בני בכורי לא יטול פי שנים. דחשיב ליה התם מתנה עמשכב"ת. והרי ע"כ כבר הלוהו וכבר מכר וכבר הציל וכבר שמר. והרי הוא בנו ודאי. ומה דהוה איך יהפכו ללא הוה. ואת"ל בכולהו איכא קצת זכות לשכנגדו. וגם במתנה עם ש"ח איכא קצת זכות דליפק עליה קלא דאינש מהימנא הוא (כגיטין דנ"ב) מאן לימא לן דהכא נמי לאו הכי. כגון דקיימו עניים הכא ורוצים לזכות בפיאה ולקט. אבל הבעה"ב לא היה רוצה לקצור. כ"א כשיתרצו העניים ע"מ שעכ"פ מה שישכח יהיה שלו. או שנתן להעניים מעות בתנאי זה (ולהכי נקט נמי שפיר "שכחה". דהו"ל ספק. שאינו רגיל לשכוח) דאע"ג דיכול להתנות ע"ד שלא בא לעולם (כח"מ ר"ט) הכא מתנה עמשכב"ת הוא. או נ"ל דאי לאו מתנה עמשכב"ת. הו"א אע"ג דוודאי נתחייב בשכחה מדכבר קצר. וכ"כ כשהוא בנו. ודאי יש לו פי שנים. עכ"פ מדלא רצה האב להודות שהוא בנו רק בתנאי זה. וכ"כ לא רצה לקצור. רק על תנאי. סד"א מדמתנה קריה רחמנא (כב"ב קכ"ד) והו"ל כמחל בכור בפירוש בחצי חלקו ע"מ שיודה הלה בחצי חלק האחר. קמ"ל דעכ"פ מתנה עמשכב"ת הוא. השיבני רבינו הגאון הנ"ל. וז"ל בשמיטה אכ"ל דה"ק אם תרצה להשמיטני יהיו המעות פקדון. ובאונאה י"ל דה"ק כשירצה לוקח שיחזיר לו האונאה והמקח קיים לא יהיה מקח למפרע ויתבטל המקח. [ואתהפך כתולעה הנדרסת. דתמיהני על דברי קדשו הרי באונאה ע"כ מיירי נמי כשהמתאנה רוצה שיתבטל המקח שנתאנה יותר משתות. והמאנה סומך על תנאו ורוצה בקיום המקח. דהכי מיירי ברייתא (ב"מ דנ"א ב) דקאמר בד"א בסתם אבל במפרש חפץ זה שאני מוכר במנה יודע אני ששוה ר'. ש"מ דלענין ביטול מקח נמי מיירי. וצ"ע] ובמציל שמתנה לפני ב"ד. י"ל כו'. אולם קושית ידידי הרב נ"י מבני בכורי. באמת עמדתי בזה ומצאתי קצת ישוב. רק שאין כאן מקום להאריך. עכלה"ט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.