תורה תמימה/שיר השירים/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ שיר השירים ח

א

מי יתנך כאח לי. כאיזה אח, לא כקין להבל ולא כישמעאל ליצחק ולא כאחי יוסף ליוסף שהיו שונאים אותו, אלא באיזה אח – כיונק שדי אמי, הוי אומר כיוסף לבנימין שאהבו בלבו, כמש"נ וירא יוסף אתם את בנימין. (מ"ר).

אמצאך בחוץ אשקך. בחוץ – זה המדבר שהוא חוץ לישוב, אשקך – כשני אחים שנשקו זה לזה ואלו הם, משה ואהרן, שנאמר וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. (שם).

גם לא יבזו לי. [כההיא דאח ואחות שהיה האח במירון והאחות בגוש חלב ] ונפלה דליקה בבית זה שהיה במירון ובאת אחותו מגוש חלב התחילה מגפפתו מחבקתו ומנשקתו ואומרת, לא יבזו לי, שהיה אחי בצרה ונפלט ממנה. (שם).

ב

אנהגך וגו'. אנהגך מהעליונים לתחתונים, אביאך אל בית אמי – זה סיני, ולמה קורין לסיני בית אמי, שמשם נעשו כתנוק בן יומא, תלמדני – מצות ומעשים טובים. (שם).

אשקך מיין הרקח. אלו משניות גדולות, כגון משנתו של ר' חייא רבה ומשנתו של רבי הושעיא ושל בר קפרא ומשנת ר' עקיבא, מעסיס רמוני – אלו ההגדות שטעמן כרמון. (שם).

אשקך מיין הרקח. דבר אחר אשקך מיין הרקח זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח, מעסיס רמוני אלו בגדי כהונה, כמש"נ פעמון זהב ורמון. (שם).

מעסיס רמני. ת"ר, הרואה רמונים בחלום אם ת"ח הוא יצפה לתורה, שנאמר אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני. (ברכות נ"ז א').

ה

עלה מן המדבר. עלויה מן המדבר, סלוקה מן המדבר, מיתתה מן המדבר כמש"נ במדבר הזה יתמו ושם ימותו. (מ"ר).

מתרפקת על דודה. מהו מתרפקת על דודה ' א"ר יוחנן, שהיא מתרת פרקי תורה ופרקי מלכות לעתיד לבא. (שם).

תחת התפוח עוררתיך. דרש רב עוירא, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאל ישראל ממצרים, שהיו משתדלות להזקק לבעליהן, וכיון שהגיע זמן הולדתן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר תחת התפוח עוררתיך. (סוטה י"א ב').

תחת התפוח עוררתיך. א"ר סימון, הדבור שהיה יוצא מהקב"ה בסיני היה סם חיים לישראל וסם מות לאוה"ע, לפיכך הוא אומר תחת התפוח עוררתיך. (מ"ר פ' ב' פ' ג').

תחת התפוח עוררתיך. דרש פלטיין איש רומי ואמר, נתלש הר סיני ונעצר בשמי מרום והיו ישראל נתונים תחתיו, שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר. (מ"ר).

תחת התפוח עוררתיך. דבר אחר תחת התפוח עוררתיך זה סיני, ולמה נמשל לתפוח, מה תפוח זה עושה פירות בחודש סיון כך התורה נתנה בסיון. (מ"ר).

תחת התפוח עוררתיך. דבר אחר תחת התפוח עוררתיך, ולמה לא כאגוז ואילן אחר, אלא כל אילן דרכו להוציא תחלה עליו ואח"כ פירותיו ותפוח זה מוציא פירותיו תחלה ואח"כ מוציא עליו, כך הקדימו ישראל עשיה לשמיעה, שנאמר נעשה ונשמע. (שם).

שמה חבלתך אמך. [שמה – בסיני], וכי שמה חבלה, א"ר ברכיה, משל לאחד שהלך במקום סכנה וניצל, פגע ביה חבריה, אמר ליה, כמה סכנות עברת והוית כדון השתא ילדתך אמך ובריה חדשה נבראת. (שם).

שמה חבלתך אמך. [שמה – במדבר], אמר ר' אבא בר כהנא, שמה חבלתך ושמה חבלה, חבלה – בשעה שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמה חבלה – בשעה שאמרו לעגל אלה אלהיך ישראל, ומהו חובלה – נתמשכנו, דתנא ר' שמעון בן יוחאי, זין שנתן להם לישראל בחורב שם המפורש היה חקוק עליו וכשחטאו נוטל מהם. (שם).

ו

שימני כחותם. מהו שימני כחותם, א"ר מאיר, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, מה שחשבת בלבך לעשות לנו עשה. (שם).

שימני כחותם. ר' ברכיה אומר, שימני כחותם זו ק"ש, שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך, כחותם על זרועך – אלו תפלין. (שם).

כחותם על לבך. אמרו ישראל לפני הקב"ה, שימני כחותם על לבך, אמר להם הקב"ה, לא שאלתם כהוגן, לפי שהלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה ואין חותמו נגלה, ואיזה הוא כהוגן, כמש"נ (ישעיהו מ״ט:ט״ז) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד, כשם שאי אפשר לו לאדם לשכוח כפות ידיו כן גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך. (שם).

כחותם על זרועך. א"ר מאיר, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, כיהויכין, דאמר ר' מאיר, נשבע הקב"ה שהוא נותק מלכות בית דוד מידו, כמש"נ (ירמיהו כ״ב:כ״ד) חי אני נאום ה' כי אם יהיה בניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך – משם אתקנך בתשובה. (מ"ר).

עזה כמות אהבה. עזה כמות אהבה – אהבה שהקב"ה אוהב את ישראל, כמש"נ (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה', אהבה שאהב יצחק את עשו, אהבה שאהב יעקב ליוסף, אהבה שאהב יונתן לדוד, אהבה שאוהב האיש לאשתו, אהבה שאהב דורו של שמד להקב"ה, כמש"נ (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום. (שם).

קשה כשאול קנאה. קשה כשאול קנאה של הקב"ה בשעה שמקנאים אותו בע"ז, כמש"נ (פ' האזינו) יקניאוהו בזרים, קשה כשאול קנאה שקנא עשו ליעקב, כמש"נ וישטם עשו את יעקב, קשה כשאול קנאה שקנאו אחי יוסף ליוסף כמש"נ ויקנאו בו אחיו, קשה כשאול קנאה שקנא שאול לדוד, כמש"נ (שמואל א י״ח:ט׳) ויהי שאול עוין את דוד, קשה כשאול קנאה שמקנא הבעל לאשתו כמש"נ ועבר עליו רוח קנאה, קשה כשאול קנאה שעתיד הקב"ה לקנא לציון, כמש"נ (זכריה ח׳:ב׳) קנאתי לציון קנאה גדולה. (שם).

רשפיה רשפי אש. ר' ברכיה אומר, כאש של מעלה, לא האש מכבה למים ולא המים מכבין לאש. (שם).

ז

מים רבים וגו'. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, לפיכך אין עבירה מכבה תורדה. (סוטה כ"א א').

מים רבים וגו'. מים רבים אלו אוה"ע, שנאמר (ישעיהו י״ז:י״ב) הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון, לא יוכלו לכבות את האהבה, את האהבה שהקב"ה אוהב לישראל, שנאמר (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה', ונהרות לא ישטפוה – אלו אוה"ע, כמש"נ (ישעיהו ז׳:כ׳) ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר וגו', ונאמר (שם ח') ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר. (שם).

אם יתן איש וגו'. אם פותחין כל אוה"ע את כל האוצרות שלהם ונותנים בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר בידם לעולם. (מ"ר).

אם יתן איש וגו'. אם פותחין כל אומה"ע כל אוצרות שלהם ונותנין כל ממונם בדמיהם של ר' עקיבא וחביריו אין מתכפר להם לעולם. (שם).

אם יתן איש וגו'. כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו. (שם).

אם יתן איש וגו'. כד דמך ר' אושעיא איש טרייה ראו מטתו פורחת באויר, והיה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הקב"ה לר' אושעיא איש טרייה בוז יבוזו לו [שם]

ח

אחות לנו קטנה. ר' יהודה ב"ר סימון אומר, לעתיד לבא עתידין כל שרי אוה"ע לבא ולקטרג לפני הקב"ה על ישראל ואומרים, רבש"ע, אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים, אומר להם הקב"ה, אחות לנו קטנה, מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין עוינים אותו לפי שהוא קטן, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה בא יוהכ"פ ומכפר עליהם. (שם).

אחות לנו קטנה וגו'. א"ר יוחנן, מאי דכתיב אחות לנו קטנה ושדים אין לה – זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. (פסחים פ"ז א').

אחות לנו קטנה וגו'. רבי ברכיה פתר קרא באברהם אבינו, אחות לנו קטנה – זה אברהם שאיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה, ועד שהוא קטן היה עסוק במצות ובמעשים טובים, ושדים אין לה – עדיין לא בא לכלל מצות ומע"ט, מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה – ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר לירד לכבשן האש, אם חומה היא, אמר הקב"ה, אם מעמיד הוא דברים כחומה נבנה עליה טירת כסף נצילנו ונבנה אותו בעולם, ואם דלת היא – אם דל הוא ומטלטל מעשיו כדלת נצור עליה לוח ארז מה צורה זו אינה מתקיימת עליה אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליה אלא לשעה אחת, אמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע, אני חומה ואעמיד מע"ט כחומה, ושדי כמגדלות – שאני עתיד להעמיד כתות וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר ליה הקב"ה, כשם שירדת לכבשן האש כך אני מוציאך בשלום ממנו, הדא הוא דכתיב אני ה' אשר הוצאתיך כאור כשדים [מ"ר]

אחות לנו קטנה וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בסדום, אחות לנו קטנה זו סדום, כמש"נ (יחזקאל ט״ז:מ״ו) ואחותך הגדולה שמרון, ושדים אין לה, שלא הניקה מצות ומעשים טובים, מה נעשה לאחותנו ביום שגזר דין של מעלה שתשרף באש. (שם).

אחות לנו קטנה וגו'. רבנן פתרי קראי בעולי גולה אחות לנו אלו עולי גולה, קטנה שהיו דלים באוכלסין, ושדים אין לה, אלו חמשה דברים שהיה בית האחרון חסר מן הראשון, והם, אש של מעלה ושמן המשחה, ארון, רוח הקודש ואורים ותומים, מה נעשה לאחותנו – מה נעשה ביום שיגזור כורש די עבר פרת עבר די לא עבר לא יעבור, אם חומה היא – אלו עלו ישראל חומה מבבל לא חרב ביהמ"ק בההיא שעתא פעם שנית, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אע"פ שהיא מטושטשת מקומה ניכר, כך אע"פ שחרב ביהמ"ק לא בטלו ישראל פעמי רגלים ג' פעמים בשנה. (שם).

ט

אם חומה היא וגו'. אמר ליה ריש לקיש לרבה בר בר חנה, אלהא סנינא לבו לבני בבל, דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו. (יומא ט' ב').

אם חומה היא וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בישראל, אם תמה היא וגו', אמר הקב"ה, אם מעמידים מעשיהם כתמה נבנה עליה ונצילם, ואם דלת היא – אם מטלטלין הם דבריהם כדלת נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליהם אלא לשעה אחת, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אני חומה ונעמיד מצות ומעשים טובים כחומה, ושדי כמגדלות – שאנו עתידים להעמיד כתות כתות של צדיקים אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, למה, – לפי שהיו אוה"ע אומרים לישראל א"כ למה הגלה אתכם מארצו והחריב למקדשו, והיו ישראל משיבים, אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רדופים לבית אביה סוף שחזרה לביתה לשלום. (שם).

אם תמה היא וגו'. דבר אחר אם חומה היא וגו', בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר, אמר הקב"ה, אם מעמידין הם מעשיהם כחומה נבנה עליהם העולם ונצילם ואם דלת היא – ואם מטלטלים מעשיהם כדלת נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליהן אלא לשעה אחת, אמרו הם לפני הקב"ה, רבש"ע אנו חומה ואנו מעמידין מצות ומע"ט כחומה, ושדי כמגדלות – עתידין אנו להעמיד בעולמך כתות של צדיקים כיוצא בנו, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר להם הקב"ה, כשם שירדתם לכבשן האש בשלום כך אוציא אתכם משם בשלום. (שם).

אם חומה היא וגו'. נתבאר בדרשות פסוק הקודם.

י

אני חומה וגו'. ר' יוחנן אמר, אני חומה – זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי – חכמים, ורבא אמר, אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. (פסחים פ"ז א').

אני חומה וגו'. א"ר איבו, אמר הקב"ה, עתיד אני להעשות לישראל סניגור בין אוה"ע, ואיזה זה, זה בת קול, הה"ד (ישעיהו א׳:ט׳) לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד. (מ"ר).

כמוצאת שלום. [מהו כמוצאת שלום], א"ר יוחנן, ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה. (פסחים פ"ז א').

יא

כרם היה לשלמה וגו'. כרם אלו ישראל שנאמר (ישעיהו ה׳:ז׳) כי כרם ה' צבאות בית ישראל, היה לשלמה – למלך שהשלום שלו, בבעל המון – בהמון – שהמו אחרי הבעל, [נתן את הכרם לנוטרים] לפיכך העמיד עליהם משמרות והביא עליהם המונות איש יביא בפריו אלף כסף, הביא איש על פריו ומצא בו אלף צדיקים שלמים בתורה ומעשים טובים. (מ"ר).

כרם היה לשלמה וגו'. דבר אחר כרם [זו ארץ ישראל], שנאמר (ירמיהו ב׳:ז׳) ואביא אתכם אל ארץ הכרמל, היה לשלמה – למלך שהשלום שלו, בבעל המון [שכל המלכים המו אחריה], נתן את הכרם לנוטרים – זה נבוכדנצר, איש יביא בפריו אלף כסף – הביא איש על פריו וליקט מהם אלף צדיקים שלמים בתורה ובמעשים טובים, הדא הוא דכתיב (מלכים ב כ״ד:י״ד) החרש והמסגר אלף. (שם).

כרם היה לשלמה וגו'. דבר אחר כרם זו סנהדרין שעשויה שורות שורות ככרם, היה לשלמה – למלך שהשלום שלו, בבעל המון – שהמו אחרי הבעל [נתן את הכרם לנוטרים], לפיכך באו עליהם המונים. (מ"ר).

יב

כרמי שלי לפני. מהו כרמי שלי לפני, בשעה שגלו ישראל לבבל, אפר להם נבוכדנצר, אל תשמעו לתורת אביכם שבשמים, אלא תסגדון לצלמא, אמרו לו ישראל, שוטה שבעולם, כל מסירתנו לידך אינה אלא בשביל שהיינו משתחוים לצלם ואת אמרת סגדון לצלמא, באותה שעה אמר הקב"ה, כרמי שלי לפני. (שם).

האלף לך וגו'. מהו אלף ומאתים, בשעה שגלו ישראל לבבל הטיח אותו רשע דברים לפני הקב"ה ואמר אלף היו ונתמעטו כאן ונעשו מאתים איש, אמר ליה הקב"ה, אוי לו לאותו רשע, אלף היו ונתרבו כאן ונעשו מאתים אלף, [הדא הוא דכתיב איש יביא בפריו אלף כסף]. (שם).

האלף לך שלמה. כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, שיר למי שהשלום שלו, חוץ מזה, האלף לך שלמה – לדידיה, ומאתים לנוטרים את פריו – רבנן. (שבועות ל"ה ב').

האלף לך שלמה. אמר ר' אלכסנדרי, אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שילמדנו לאחרים, מה טעם – האלף לך שלמה. (מ"ר).

האלף לך שלמה וגו'. א"ר הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן, הרב נוטל אלף ותלמיד נוטל שכר מאתים, מה טעם, האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו. (שם).

האלף לך שלמה וגו'. מהו אלף ומאתים, א"ר חייא בריה דרב אדא מיפו, הלומד תורה בצער נוטל אלף בשכרו, שלא בצער נוטל מאתים, ממי את למד, משבטו של ישכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי שהיה לומד תורה בצער נטל שכר אלף שנאמר (דה"י א' י"ב) ומנפתלי שרים אלף, ושבטו של ישכר שהיה לומד תורה שלא בצער נטל שכר מאתים שנאמר (שם) ראשיהם מאתים. (מ"ר).

יג

היושבת בגנים וגו'. כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין ק"ש בכונת הדעת, בקול אחד, בדעה אחת ובטעם אחד הקב"ה אומר להם, היושבת בגנים כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעיני, אבל כשקורין בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם, רוח הקודש צווחת ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי, לצבא של מעלה – הדומים לכבודך, בקול אחד בנעימה אחת על הרי בשמים – בשמי שמים העליונים. (שם).

חברים מקשיבים. מכאן דחברים היינו תלמידי חכמים. (ב"ב ע"ה א').

חברים מקשיבים לקולך. אר"ש בן לקיש, שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולן, שנא' היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני, ואם אין עושין כך, גורמין לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר ברח דודי וגו'. (שבת ס"ג א').

חברים מקשיבים לקולך. אין חברים אלא מלאכי השרת, ולמה נקראו חברים, לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות וחלוקת דברים, ואמר הקב"ה לישראל, בני, בשעה שאתם קירין ק"ש וקורין בתורה הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, ותנו דעתכם שלא תשנאו ולא תקנאו זא"ז ולא תתחרחרו זע"ז ולא תביישו זל"ז, כדי שלא יהיו מלאכי השרת אומרים, רבש"ע, תורה שנתת להם לישראל אינם עוסקין בה, שהרי יש בהם איבה וקנאה ותחרות ושנאה, אלא תהיו מקיימים אותה בשלום. (מ"ר).

יד

ברח דודי. נתבאר בדרשות הקודמות.

ברח דודי. בשעה שאוה"ע אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין בעריות שמזכירים, באותה שעה חושב הקב"ה להחריב עולמו, והתורה נכנסת ומלמדת סנגוריא ואומרת, רבש"ע, עד שאתה מביט באלו שמחרפים ומכעיסים לפניך, הביטה בישראל עמך שמברכים ומשבחים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות, ורוח הקודש צווחת, ברח דודי, ברח מאוה"ע והדבק בהם בישראל. (מ"ר).

ברח דודי וגו'. דבר אחר ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעונות, ודמה לך לצבי – טהרנו כצבי או לעופר האילים – שתקבל את תפלתנו כקרבן גדיים ואילים, על הרי בשמים – יעלה לך לריח טוב בזכות אבותינו שריחן עולה לפניך כבשמים. (שם).

ודמה לך לצבי. מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הוא מביט עליהם בשתי עיניו, כמש"נ (תהילים ל״ד:ט״ז) עיני ה' אל צדיקים, ובשעה שאין עושין רצונו של מקום הוא מביט אליהם בעינו אחת, כמש"נ (שם ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו. (שם).

על הרי בשמים. זה גן עדן שכולו בשמים. (שם).

על הרי בשמים. א"ר סימון, [אל תקרא בשמים אלא בַשָׁמֵיִם], אמר הקב"ה, המתינו לי עד שאשב בדין על הריהם שהם שריהם שנתונים אצלי בשמים. (שם).

על הרי בשמים. גאולתן של ישראל נמשלה לבשמים, מה בשמים כשהן נלקטין כשהן רכין ולחין אין ריחן נודף, וכשנלקטין כשהן יבשין ריחן נודף, כך גאולתן של ישראל טובה היא בעונתה. (שם).

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---