תוספות רבי עקיבא איגר/בבא בתרא/ב

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ בבא בתרא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות ח] במשנה את הזרעים. אף דליכא מחרישה כגון במפולת יד. גמרא. וקשה לי לשיטת ר"ח ור"ת (אשר הבאתי לקמן אות י') דלמסקנא ס"ל לרבא ג"כ דאפי' דר"י היכא דל"ש כל מרא ומרא מותר לסמוך כ"ז שאין הניזוק כאן והשני צריך ליתן כל הרחקה. א"כ מאי פרכינן תיפוק ליה משום מחרישה הא נ"מ בפשוטו דכשחרש לא היה עדיין כותל של זה דעשה בהיתר (דהא בחרישה ל"ש כל מרא ומרא וכדמוכח במ"ש תוס' הנ"ל דהא דאמרי' אלא אמר רבינא על המזיק היינו דכל הנך שינויי ליתא דבאמת מותר לסמוך כשאין שם כותל (מלבד בור) הרי דשינויא דמשנינן על מתני' הו"ה דליכא כותל אדחי דבאמת מותר כ"ז דליכא כותל) ואח"כ עשה זה הכותל אסור הוא לזרוע דהזריעה ג"כ מקלקל הכותל וצ"ע. והנה בסוגיא פרכי' עוד ותיפוק ליה משום מיא. ק' לי הא בהך בבא דמרחיקים הזרעים לא קתני או סד בסיד וכתב הפרישה דלא מהני סד בסיד כיון דמרפי ומקלקלת הקרקע תחת הכותל וא"כ מאי פרכי' הא משום מיא מהני סד בסיד דהא ברישא דבור ונברכת הכובסים דמשום מתונא הוא הרי דלגבי מתונא שייך תקנת סיד ומספקי' בסוגיא דדלמא או סד בסיד מהני. להכי אשמעי' קלקול זרעים ומחרישה דבעינן דוקא הרחקת ג"ט ולא מהני תקנתא דסד בסיד. ועיין (ומזה ראיה כהפוסקים דנפשוט האיבעי דוסד בסיד תנן. ופריך ותיפוק משום מיא. וא"כ צריך ג"כ לסוד בסיד):

[אות ט] תוי"ט ד"ה מכותל חבירו. ונפקא מינה למו"מ גמרא. בתוס' כתבו דזהו צריך רק לאביי דס"ל דהראשון שבא לסמוך יכול לסמוך ומתני' מיירי שבאו שניהם לחפור בב"א ויקשה דלתני אא"כ הרחיק מבורו ששה טפחים. והיינו דאם חבירו קדם ועשה בור סמוך למיצר שלו ירחיק זה ששה טפחים. וממילא ידעינן דבבאו לחפור כא' יתן כל א' חצי ההרחקה ג"ט (ולהסוברים דלאביי השני לא הפסיד ואם הראשון סמך למיצר שלו אעפ"כ א"צ השני להרחיק רק השיעור המוטל עליו חצי ההרחקה ג"ט. מ"מ לתני אא"כ הרחיק מבורו ג"ט דהיה במשמע שיש לחבירו בור בצד המיצר וידעינן דשיעור הרחקה הוא ג"ט) ולזה צריכים לשנויי דקמ"ל דכותל בור ג"ט ונ"מ למו"מ אבל לפי"מ דקי"ל כרבא וכמ"ש הרע"ב דהראשון אסור לסמוך וצריך להרחיק ממיצר שלו ג"ט. א"כ מש"ה נקט כותל לאורויי הך גופא דהראשון הוצרך להניח כותל ג"ט מן המיצר שלו:

[אות י] בא"ד לא חיישי' שמא יבנה. מ"ש בזה בפשיטות דבכל הניזקין דמתני' בגפת וכדומה מותר לסמוך כשאין שם כותל לחבירו כן הוא דעת ר"ח ור"ת שהובאו בתוס' (ד' י"ח ע"ב ד"ה וסבר) דכל שאינו מזיק מיד בעשייתו מותר לסמוך דלא מקרי מזיק. ודעת הר"י מיג"ש והרמב"ן ג"כ דמותר לסמוך ומטעם דיכול לומר כשתבנה הכותל ארחיק המזיק אותך ושאני בור דכל מרא ומרא כו' ומ"מ אם אח"כ בנה זה כותלו צריך המזיק להרחיק דמקרי גירא דילי' כיון שההיזק מוכן מיד ומזיק במקום שהניחו. ולדעת רש"י והרי"ף לפי גרסתם בסוגיא כל היכא שצריך לסלק ההיזק יכול למחות בו מיד דיאמר לא אתעכב עמך בדין ויהיה טורח לך לסלק ובינתיים תזיק אותי והא דקתני בכל הני סמוך לכותל לאו דוקא דאפי' ליכא כותל אסור לסמוך אלא דקמ"ל דהנך קשים לכותל. ומה דהוכיח התי"ט מההיא דלקמן (משנה ד') עי' מה שאכתוב שם:

ג

[אות יא] בתוס' חדשים לאוצר מותר גמרא. ואף למ"ש לעיל שיטת הפוסקים דלא מהני סמך מקודם הכא שרי דדירה שאני (חנות ורפת דירתו של אדם הן ואין לנו לאסור כ"ז שאינו מזיק דירתו עליה רש"י) גמרא (לעיל ד' י"ח ע"א):

[אות יב] במשנה ולא מקול הרחים. וכ' תוס' דפטיש ורחיים אין שם נכנסים ויוצאים דמי שיש לו חטים לטחון נותן לבעל הרחיים וכן פטיש ע"כ. אזלי בזה לפי תירוצם הב' בד"ה וגרדי. אבל תמיה לי דמי הכריחם לזה ולחלק בין גרדי לטוחן הא פשטא דמתני' אבל עושה כלים יוצא ומוכר בשוק משמע דאינו עושה כלל לאחרים אלא דעושה בשלו ויוצא ומוכר בשוק וליכא נכנסים ויוצאים כלל. אבל בעושה לאחרים י"ל דמקרי נכנסים ויוצאים כמו בגרדי. ואי מכח קושייתם שם מההיא דבר מבואה דאוקי ריחייא דע"כ מיירי בעושה לאחרים מדדנין בי' פסקא לחיותא. הא אין מרויחים בזה דעדיין קשה מההיא דעושה חנות אצל חנות דאיכא קלא דנכנסים ויוצאים ומוכרחים לתירוצם הראשון דבחצר אחרת מותר. וממילא ניחא ג"כ ההיא דאוקי ריחייא. א"כ מנ"ל ליכנס בסברא דחוקה לחלק בין נכנסים לנכנסים אם אין שום דבר הכרח לכך והוא נגד פשטות לישנא דמתני'. וצ"ע:

ד

[אות יג] במשנה לא יסמוך. כ' תוס' וא"ת לרבא דאמר בריש פרקין דאסור לסמוך קמא היכי סמיך ואפי' לפיר"ת דלמסקנא שרי רבא לכולהו לסמוך לבד מבור מ"מ אמאי לא פריך מהכא דהוא רישא אלא ממשרה וירק דהוא סיפא. וי"ל דלא אסר רבא לסמוך אלא מלתא דמגופיה אתי ההיזק אבל הכא הכותל אינו מזיק כלום אלא שגורם למעט הדוושא עכ"ל. ותמוה לי על קושייתם דאפי' לפיר"ת אמאי לא פריך מהכא. הא מהכא ליכא ראיה לחזור מכל שינויי' דלעיל ולהוכיח דגם לרבנן דר"י ס"ל לרבא דמותר לסמוך היכא דל"ש כל מרא ומרא. והא דכמו דמשנינן על אילן קדם לבור דמיירי בלוקח ה"נ י"ל הכא דמיירי בלוקח חצי המקום אצל כותל חבירו. וצע"ג. גם תמוה במה דעשו הקושיא דוקא לרבא. וכן לר"ת ניחא ג"כ למסקנא. הא מבואר בסוגיא דחרדל דלאביי. וכן לר"ת לרבא דמסקנא ר' יוסי דמתיר בחרדל היינו דפריך לדבריכם התינח משרה וירק אבל חרדל יהיה מותר לסמוך אף דבעל דבורים קדם וסמך בהיתר מ"מ יהא מותר לבעל החרדל ג"כ לעמוד אצלו בלי הרחקה דיאמר לו כיון דאתה ג"כ מזיק אותי בדבורים שלך איני צריך להרחיק ועלה אמרי' ורבנן דבורים לא מזקי לחרדל מבואר דאילו היה סברא דדבורי' מזקי לחרדל הוה ס"ל להתיר בחרדל מטעם הנ"ל כיון דגם אתה מזיקני. א"כ הכא נמי מה בכך דהראשון העמיד כותלו בהיתר כיון דעדיין לא היה לזה כותל מ"מ לשתרי להשני ג"כ לסמוך דיאמר כמו שכותלי מזיק אותך בדוושא כן כותל שלך מזיק כותל שלי בדוושא וזה אינו מתורץ גם בתירוצם הנ"ל דהכא דאינו מזיק ממש רק דמונע הדוושא מותר לסמוך דמ"מ גם השני יסמוך דיאמר מה שאני מזיקך במניעת דוושא כן אתה מזיקני. וצע"ג:

[אות יד] תוי"ט ד"ה ומכנגדן. דמסתמא מיירי בעיר חדשה דומיא דרישא. לא זכיתי להבין מהיכא נשמע דרישא בעיר חדשה הא אדרבא רב אמר עלה דמתני' ל"ש אלא בכותל גינה והיינו בישנה כמפורש בסוגיא ולא פליגי ור' אושעיא לא פליג עלה באוקימתא אלא דקאמר הדין שגם בכותל שייך דוושא בחדשה. ואדרבא היה מרווח יותר דאמאי מוקי רב באמת בגינה (ובישנה) ואמאי לא מוקי בכותל בית (ובחדשה) דומיא דחלונות דמיירי בכותל בית. והיינו דהיה קשה לו קושית הש"ס דבסיפא תיפוק ליה משום דוושא אע"כ דמתני' בישנה אלא דרישא בגינה ובסיפא דמיירי בבית ליכא דוושא. עכ"פ איך פסיקא דרישא בחדשה עד דיקשה על הסיפא דתיפוק משום דוושא וצ"ע (אפשר. דלהתוס' משמע מהגמרא דר' אושעיא אף דלא פליג בעיקר הדין. אך משנתינו מוקי גם בכותל בית ובחדשה וראיה לזה שפרכינן תנן החלונות כו' אחר שהביא דרב ור' אושעיא. ויהיה פרכת הגמרא בשלמא לרב ניחא כמ"ש רבינו. אבל לר' אושעיא אימא סיפא. וד"ל):

יא

[אות טו] במשנה אילן קדם. לשיטת הפוסקים שכתבתי בריש פרקין (אות ט') דלא מהני סמך מקודם צ"ל דהכא מיירי בלוקח כשינויא דהש"ס (לעיל דף י"ח ופירש"י) והיינו שהיה האילן בתוך שדהו ומכר אח"כ חצי שדהו לאחר ובא הלוקח וחפר בה בור א"צ לקוץ האילן. וכ' תוס' שם דהו"ה אם הבור קדם בכה"ג (באופן שהיה קודם המכירה) א"צ לקוץ והא דקתני אם האילן קדם היינו שקדם נטיעת האילן לערעורו של בור דאינו בא אלא ע"י מכירת בור:

[אות טז] בהרע"ב ד"ה ונותן דמים. שאינו מזיק עד זמן גדול. וכ"כ רש"י. וע' תוס' (ד' י"ח ע"ב ד"ה ואי) כתבו דהטעם דאילן שעשוי לעמוד שנים רבות חששו להפ"מ לבעל האילן (אף שסמך באיסור):

יב

[אות יז] במשנה ארבע אמות. להפוסקים שכתבתי במתני' הקודם דלרבא אסור לסמוך אף קודם שיש שם דבר הניזוק. א"כ לצטרך הכא להרחיק כ"ה אמות לרבנן דר"י. מוקמינן בסוגיא ריש פרקין דמיירי בצונמא. וסיפא דמתני' היו שרשים היינו דאי ליכא צונמא. והקשו בתוס' שם דא"כ למאי קוצץ השרשים יכריחו ליה לקוץ האילן עיי"ש. וקשה לי הא תוס' כ' בסוגיא (ד' כ"ו א' ד"ה אנא לא קייצנא) וא"ת והתנן במתני' קוצץ ונותן דמים וי"ל דמיירי באילן סרק. וא"כ בפשוטו י"ל דהך דהכא היו שרשים יוצאים מיירי באילן מאכל טעון קבא דאסור לקוץ. ואי דקושית תוס' מדא"ל רבר"ח לר"י מר אי ניחא לך זיל קוץ ואיך שייך דיאמר אי ניחא לך לעבור עבירה. וע"כ ה"ק אנא לא קייצנא דאנא ס"ל דאף במקום דמזיק לחבירו אסור לקוץ. אי ניחא לך היינו דסבירא לך דבמזיק לחבירו הדין דקוצץ זיל קוץ לזה יקשה דאיך אמר ר"י דבמזיק דקוצץ האילן איך יתורץ הך דהכא היה שרשים יוצאים הא צריך לקוץ האילן. הא י"ל דר"י יסבור כאביי דמותר לסמוך בסמך בהיתר קודם שהיה לזה בור. ורבא דסבר דאין לסמוך יסבור כרבר"ח דגם במזיק אסור לקוץ אילן מאכל וצ"ע וע' ברא"ש שם (סי' כ"ב) ולענ"ד מדבריו דבאמת לכ"ע במזיק לחבירו הדין דקוצץ. ומש"ה ניחא מתני' דקוצץ ונותן דמים אלא דרבר"ח לא מסתבר ליה דינא דר"י דמשום ציפורי מקרי מזיק ולזה אמר אנא סבירא לי דלא מקרי מזיק וא"כ אסור לי לקוץ. אי ניחא לך היינו דאת דס"ל דמקרי מזיק זיל קוץ. אבל תוספות מדהקשו ממתני' דקוצץ כו' מוכח דס"ל דלרבר"ח אף במזיק אסור לקוץ וההיא מתני' ז' מרחיקים אילן מן העיר דקתני ובחרוב ושקמה הרי דמיירי באילן מאכל ואעפ"כ קתני עלה קוצץ צ"ל דמשום נוי א"י קוצצים. וא"כ קשה כנ"ל. ובדברי הרא"ש אלו לא זכיתי להבין במ"ש א"נ לא מסתבר ליה סברא דר"י והיה לו שום טעם לחלק בין ההיא דהכא לבין ההיא דלעיל (דף כ"ג) אפיקו קורקור. מבואר דבאמת בפשוטו שוים הם וכמ"ש שם הרא"ש מקודם וכן אר"י אפיקו קורקור אלא דמוכרחים לומר דרבר"ח היה ס"ל איזה טעם לחלק ביניהם. והיכן מוכרח כן וכי קורקור הוא מתני' או ברייתא הא מרא דשמעתתא שם הוא רב יוסף והלא הוא סבר באמת ג"כ הכא דמקרי מזיק. ורבר"ח דלא מסתבר ליה סברא דר"י באמת ס"ל גם בקורקור לא הוי מזיק. אח"כ ראיתי בפלפולא חריפתא מהתוי"ט על הרא"ש. כתב על דברי הרא"ש ובין ההיא דלעיל דאפיקו ליה קורקור. דהתם אביי פריך עלה ומסיק עלה בשנויא כר"י א"כ הלכתא היא עכ"ל. משמע דרצה ליישב קושייתינו. אבל לא ידעתי מה תיקן דהא באמת ג"כ הלכה כר"י כמ"ש הרא"ש להדיא. וא"כ עדיין י"ל דרבר"ח לא היה ס"ל ההיא דקורקור:

[אות יח] תוי"ט ד"ה אחד. הו"ה נמי בשדה לבן דינו כגפנים. וא"כ מה שכתב הרע"ב תחלה דשדה חבירו בין שדה לבן. היינו דגוף דינא דמתני' הוא ג"כ בשדה לבן. ומ"ש הרע"ב אח"כ והנ"מ בא"י היינו כיון דמתני' כולל ג"כ שדה אילן זהו דוקא בא"י. ומ"מ זהו רק למה דנקט הר"ב דמאילן לגפנים מהני ד"א. אבל להרמב"ם (ולפענ"ד שכן דעת רש"י) דלא מהני ד"א ע"כ מתני' לא מיירי כלל משדה לבן דבזה לא מהני ד"א:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.