שער המלך/שופר/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ שופר ב

ו

י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת כו' ולמה אין תוקעין גזירה שמא כו'. הנה הר"ן בר"פי"ט של ר"ה שחל להיות בשבת הק' וז"ל וא"ת ומ"ש הני דגזרינן בשבת ומ"ש מילה דשריא בשבת ולא גזרינן שמא יעביר תנוק או איזמל ד"א בר"ה כו' וראיתי להרב כנ"הג סי' תקפ"ח שתמה עליו וז"ל ודבריו תמוהים דכבר אמרו בפ' לולב וערבה דלולב גזרו משום דלא ידעינן בקבועה דירחא וטעם זה יספיק ג"כ לתת הפרש בין לולב למילה ובשופר ג"כ כבר כתב הוא ז"ל דהוי דומיא דלולב לענין דלא ידעינן בקבועה דירחא וכן ראיתי בס' תמים דעים סי' כ"ט נתן טעם זה כו' יע"ש ועיין בתוס' פ"ק דמגילה ד"ד ע"א ד"ה ויעבירנו שהקשו כקו' הר"ן ותי' באופן אחר יע"ש. וראיתי למורינו הרב המופלא בס' מקראי קדש שכתב לזה וז"ל וליתא דבזמן המקדש מאי איכא למימר גם הזאה אינה דוחה שבת כדאיתא באלו דברים עכ"ד ואין דבריו מובנים במ"ש דבזמן המקדש מאי א"ל שהרי כבר כתב הר"ן ז"ל פ"ק דמגילה דאפילו בזמן המקדש לא הי' דוחה שבת במדינה לפי שרוב השנים לא היו יודעים בשחרית שהוא זמן תקיעת שופר קיבועו של חדש זה ואם נתיר להם לתקוע כשבאו עדים בשחרית לשנה הבאה ג"כ יתקעו אע"פ שעדיין לא באו עדים עכ"ד וכ"כ הרמב"ן ז"ל במלחמותיו פ' לולב וערבה יע"ש גם מ"ש דהזאה אינה דוחה שבת אע"ג דהיא מצוה ודאית לא ידעתי איך נתיישבה קו' הרב כנ"הג בזה שהרי קו' זו תקשי לתלמודא למאי דבעי למימר דבלולב גזרו משום דלא ידעינן בקיבועה דירחא מ"ש מהזאה דאע"ג דהיא מצוה ודאית אינה דוחה שבת ושוב ראיתי להריטב"א ז"ל בחי' למס' סוכה שתירץ לקושית הר"ן ז"ל כתי' הר"ב כנה"ג והוקשה לו מהזאה וכתב וז"ל והזאה אע"פ שזמן הפסח ברור והיא מצוה מן התורה אפ"ה כיון שבעודו עכשיו טמא אינו מחוייב בפסח עד שיזה לפיכך גזרו בהזאתו משום דרבה שאין אנו עכשיו עוקרין ממנו פסחו אלא גורמין שלא להתחייב בו א"ד יע"ש. וליישב דעת הר"ן ז"ל נראה דס"ל להר"ן דאע"ג דגבי לולב ה"ט משום דלא ידעי' בקיבועה דירחא הא לא"ה הוה דחי שבת ולא גזרינן משום שמא יעבירנו היינו משום דהוי מצוה דכל ישראל דאלימא אבל במצוה דיחיד אפילו במצוה ודאית לא דחי שבת וה"ט דהזאה דלא דחי שבת אע"ג דהוי מצוה ודאית משום דהוי מצוה דיחיד ולא מן הטעם שכתב הריטב"א ומש"ה ק"ל שפיר ממילה דהוי מצוה דיחיד כנ"ל ועיין בספר לשון למודים למו"ה הי"ו ה' ר"ה סימן רי"ג כנ"ל ודוק:
ובמה שתי' הר"ן דהני שאני לפי שהכל טרודים בהם ולא מדכר חד לחבריה מה שאין כן במילה ק"ל טובא מהא דגרסי' פ"ק דיומא ולטעמיך הזאה כל ז' מי איכא והא קי"ל דהזאה שבות ואינה דוחה את השבת והשתא הא לפי דעתו קשה דא"כ היכי קאמר הכא תלמודא הזאה כל ז' מי איכא הא כיון דטעמא דהזאה משום גזירה שמא יעבירנה ד"א בר"ה כדאמרינן באלו דברים והזאה מ"ט לא דחי' שבת מכדי טלטול בעלמא הוא תדחי שבת משום פסח אמר רבה גזירה שמא יעבירנו כו' הכא ליכא למגזר משום דמדכרו ליה דומיא דמילה ולעולם דהזאה כל ז' איכא ויש ליישב דס"ל להר"ן ז"ל דהא דאמרינן התם הזאה שבות ואינה דוחה לאו היינו משום טעמא דשמא יעבירנו ד"א דאי משום הא ליכא למיגזר דמדכרו ליה אלא משום טלטול הוא דגזרו ואע"ג דחזי למצוה שייך ביה איסור מוקצה כמ"ש התוס' בר"פ לולב וערבה ד"ה טלטול והיינו דאמרי' בא"ד מכדי טלטול בעלמא תדחי שבת משום פסח משמע דאיכא ביה סרך איסור משום טלטול מוקצה אלא דמכל מקום פריך התם שפיר דמשום איסור טלטול בעלמא ליכא למיגזר שיבטל ממצות עשה דקרבן פסח כיון דאין בו סייג לתורה ועיין ברש"י פרק לולב וערבה ואהא הוצרכו לומר דהיינו משום גזירה שמא יעבירנו דאיכא ביה סייג לתורה אמנם הכא גבי כ"ג כיון דהא דמזין עליו כל ז' אינו אלא מעלה בעלמא כדאמרינן לעיל דפ"ד ואפילו לר"י דיליף ממלואים אינו אלא אסמכת' בעלמא כמ"ש התוס' יע"ש אם כן פריך בגמ' שפיר דהזאה כל ז' מי איכא והא הזאת שבות משום טלטול מוקצה וכיון דאינו אלא מדרבנן מוטב שלא להזות עליו ולעקור מצות חכמים בשב וא"ת הלהזות עליו דמתעקר' מלתא דחכמים בקום עשה כנ"ל ליישב דעת הר"ן ודוק. אכן שמעתי מקשים משם הרב כמוהר"א חאקו ז"ל לדברי הר"ן הללו מהא דפרכינן בפ"ב די"ט דף י"ח ע"א דכ"ע מיהת כלים בשבת לא מטבלינן אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד"א בר"ה ולפי דברי הר"ן ז"ל קשה דכיון דאין הכל טרודין ליכא למיגזר ולכן נראה לי דאף הר"ן ז"ל אזיל ומודה דאע"ג דאין הכל טרודין מ"מ איכא למיחש שמא יעבירנו ולא יהבי אדעתייהו ולא מדכרו ליה וא"נ שמא באותה שעה אינו מוצא בני אדם בשוק שידכרו אותו אלא מיהו חששה רחוקה היא ומש"ה גבי מילה לא חיישי רבנן להך חששה רחוקה כדי לבטל מ"ע מן התורה אלא דוקא גבי הזאה ודכותיה דכיון דאין הכל טרודין איכא למיחש בהו טפי דס' קרוב לודאי הוא ולא מדכרו ליה ומש"ה העמידו דבריהם במקום כרת משא"כ גבי טבילת כלים כיון דליכא בהו סרך מצוה דאורייתא כלל חששו רבנן להך חששא כנ"ל:
ועוד נראה לי לתרץ יותר נכון דע"כ לא כתב הר"ן ז"ל כן אלא דוקא גבי מילה וכל הני דמצותן ביום ולא בלילה והלכך כיון שאין כל העם טרודין בו ליכא למיחש דאי מעביר ליה מדכרי ליה דמסתמא ודאי כי גזרינן שמא יעבירנו איזמל או תינוק בשעת מצותו דהיינו ביום דאיכא למיחש שמא יעבירנו וביום שכיחי רבים ומדכרי לו משא"כ גבי טבילת כלים שטבילתן ביום ובלילה איכא למיחש שמא יעבירנו בלילה כדי להשתמש בו בלילה ולא שכיחי רבים דלידכרו ליה כנ"ל:
והרא"ם ז"ל הקשה דגם ביו"ט איכא איסורא בתקיעה משום שמא יתקן כלי שיר והיה להם לחכמים לבטל ד"ת בשב וא"ת וע"ש מה שתי' והפר"ח ז"ל סימן תקפ"ה סק"ה תירץ דעיקר קו' אינה שהרי לא מצינו שב"ד יעקרו מצוה אחת לגמרי מן התורה ושיאמרו שלא יתקעו שופר לעולם וכ"ת מטעמ' דשמא יתקן נגזור בר"ה שחל להיות בשבת דלא הוי עקירה לגמרי דהא מקיימי מצות שופר בשאר השנים הא לק"מ דא"כ מחזי כחוכא ואיטלולא דבי"ט לא גזרו ובשבת גזרו עם כי הטעם דשייך בשבת שייך בי"ט עכ"ל יע"ש. והנה מה שתירץ לקושית הרא"ם ז"ל הנה נכון הדבר ומצאתי ראיה לדבר ממ"ש התוספות פרק ב' דיבמות דף כ' ע"ב ד"ה א"ה וז"ל כל הני פרכי לא פריך שיעקרו חכמים לגמרי מצות יבום אלא הכי פי' כו' יע"ש. מיהו מה שתי' הוא ז"ל דכשחל בשבת לא גזרו משום שמא יתקן משום דא"כ מחזי כחוכא ואיטלולא דבי"ט לא גזרו ובשבת גזרו ק"ל עלה דא"כ לב"ש דס"ל בפ"ק די"ט דאין מוציאין את הלולב מרה"י לר"ה בי"ט משום דס"ל דלא אמרי' מתוך וכן לר"ע דס"ל הכי בפ"ק דפסחים אם כן היכי גזרו בשבת משום גזירה שמא יעבירנו הא בי"ט נמי איפא הך גזירה דשמא יעבירנו ולו' דלמאן דס"ל דלא אמרינן מתוך ה"נ דלא גזרו ש"י משום דמחזי כחוכה ובי"ט נמי לא גזרו משום דמעקרא מצוה לגמרי זה ודאי דוחק גדול דסתמא דמתני' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה משחרב בית המקדש כו' משמע דהלכה פסיקא היא ואם איתא לא היה משתמיט בגמרא לומר מתני' דלא כב"ש ור"ע דלית להו מתוך אלא נראה דאפי' לב"ש אפ"ה דוקא בשבת גזרו אבל לא בי"ט וכדאמרינן בפ' חרש דקי"ב שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזרו ובפ"ב דיום טוב דף כ"א אמרינן שאני שבות דשבת משבות די"ט ועיין בהרב מ"ל ז"ל ה' יו"ט פ"א הלכה י"ז ובהכי ניחא נמי קו' הרא"ם ז"ל וכמובן ומעתה הדרא קושי' לדוכתא דאמאי לא גזרו בשבת משום גזירה שמא יתקן כלי שיר ולכן היותר נראה מ"ש הרב ט"ז סימן הנז' סק"ה דכיון דקול השופר לא ניתן לשיר אלא לתקיעה של מצוה לא גזרו ועיין בתוס' בפ' החליל ד"ה ורבנן שכתבו דבשופר לא שייך למיגזר כ"כ משום שמא יתקן כלי שיר דלא בעי תיקון ע"ש ודוק:
ודע שכפי מה שכתב הפר"ח ז"ל אשכחנא פתרי למאי דק"ל אמאי דאמרינן התם בר"פי"ט שחל ד"ל שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכה אלא שביובל תוקעין בין בב"ד שקדשו את החדש בין בב"ד שלא קדשו את החדש ובר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין אלא בב"ד שקדשו את החודש כו' וקשה דמ"ש דבר"ה שחל להיות בשבת גזרו שמא יעבירנו ביובל ביום הכפורים שחל להיות בשבת לא גזרו אכן כפי דברי הרב הנז' ניחא דביובל לא גזרו כשחל י"ה להיות בשבת משום דמחזי כחוכא ואיטלולא דביה"כ לא גזרו ובשבת גזרו ובשאר יה"כ נמי לא מצי למיגזר משום דמעקרה מצוה לגמרי אלא דאכתי קשה לרפרם דס"ל בפרק שני שעירי יוה"כ ובכריתות דאין עירוב והוצאה ליוה"כ אם כן תקשי ליה ברייתא זו דאמאי לא גזרו ביה"כ שחל להיות בשבת משום שמא יעבירנו ומה גם לפי הנראה מדברי רש"י ז"ל פ' ג' דשבועות ד"ד הא דרפרם הלכתא היא וכן ממ"ש בפרק אלו נאמרין יע"ש והיה נראה לישב עפ"י מה שכתב הט"ז ז"ל לישב קו' הר"ן שכתב דשאני מילה דלא גזרו משום דהתורה רבתה בפי' וביום הח' אפילו בשבת ואין לחכמים לעקור ד"ת בפיר' יע"ש ואם כן איכא למימר דמה"ט נמי לא גזרו ביובל משום דבת"כ פ' בהר אמרינן ביוה"כ אפי' בשבת אלא שדברי הט"ז קשים אצלי דבפר' ר"א דמילה אמרינן דר"א דריש יום תרועה יהיה לכם ואפילו בשבת וא"כ לפי דעתו ז"ל צ"ל דמתניתין דר"פי"ט אתיא דלא כר"א דלר"א כיון דהתורה רבתה בפי' אין כח ביד חכמים לגזור וזה ודאי דוחק דמתני' דר"פי"ט משמע דהלכה פסוקה היא ובר מן דין נר' דהא דדרשינן בת"כ ביה"ך ואפי' בשבת אסמכתא בעלמא היא וכי אצטריך קרא למישרי טלטול וכדפרכינן התם וכ"כ הרא"ם ז"ל בסדר בהר יע"ש וצריך עיון כעת ויש ליישב בדוחק:
טעם המלך

א) הנה מה שהקשה הרב ז"ל לבית שמאי דסבירא להו ל"א מתוך א"כ קשיא בי"ט נמי לגזור שמא יעבירנו ואם לא חששו בי"ט אמאי חששו בשבת כמו שכתב הרב פרי חדש וע"כ דלשבות די"ט לא חששו ושאני שבות שבת מי"ט דשבת חמירא דאיסור כרת יש כאן וע"ז קשיא למאן דאמר יבמות [קי"ט א'] דאמר מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וכמו שהעיר מזה המ"ל שהביא הרב. ועוד היותר נבוך בענין הזה כי ודאי לא יהי' כלל שום איסור כרת ורק איסור בעלמא דמה בכך אם יעבירנו הא קיי"ל כר' יוסי בסוכה [מ"א ב'] דאמר אם טעה והעביר לא מחייב כלום דהא טעה בדבר מצוה הוא ואם עביד מצוה ודאי הוי טעה בדבר מצוה לכולי עלמא. ובלא"ה קשיא איך גזרו לשמא יעבירנו דממה נפשך אם לא יהי' בהיל לדבר מצוה מהיכא תיתי ישכח ויעביר ארבע אמות או יוציאנו (קעה) ואם יהיה בהיל לדבר מצוה אינו עובר כלל ואף אם נדחק ולומר דאפ"ה גזרו לכתחלה שלא יבא לידי טעות מ"מ לדברי הרב קשיא דהא לא שייך לומר דאיסור כרת הוא דהא אינו מחייב כלום ואינו צריך להביא קרבן כמבואר בכ"מ ועי' רמב"ם [פ"ב מהל' שגגות] ובאמת דעתי לא נח כלל בזה דרבנן יגזרו לחשש שמא יעבירנו דאף אם מעביר אינו חייב דטעה בדבר מצוה הוא. ואולם אמרתי לומר לדעת הר"ן והרמב"ן ריש פרק לולב וערבה והביא המג"א סי' תקפ"ח דטעמא דגזרינן גבי שופר ולולב שמא יעבירנו העיקר שלא בקיאין בקביעא דירחא ל"ק כלל דשפיר גזרו דהא קיי"ל טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב וא"כ חיישינן דלמא לאו י"ט היום ויעביר ארבע אמות ויחייב חטאת ולא שייך למימר הא טעה בדבר מצוה הוא כיון דאין היום י"ט לא עשה מצוה ועיין בש"ס סוכה [מ"ב א'] ובש"ס פסחים [ע"ב א'] [וברמב"ם פרק ב' מהל' שגגות] ובלח"מ שם ולהכי בי"ט לא גזרו דמה בכך אם יעביר ארבע אמות ברשות הרבים הא טעה בדבר מצוה הוא ול"ק כלל לב"ש דלא ס"ל מתוך א"כ יגזור נמי בי"ט דזה ליתא לכך לא גזרו בי"ט דממה נפשך (קעו) אי י"ט הוא אף אם יעבור טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ואי חול הוא ולא עשה מצוה הרי חול הוא ולא עבר מידי. ולפי הצעתינו יש לפרק טענת המגן אברהם [סי' תקפ"ח ס"ק ה'] דקשיא לי' אי אמרינן כדעת הר"ן דלהכי גזרו שמא יעבירנו משום דלא בקיאין בקביעא דירחא א"כ הדרא קושיא לדוכתא נימא הטעם משום תיקון כ"ש ואפ"ה לא גזרו גבי י"ט דממה נפשך אי לאו י"ט ליכא למגזר עייש"ה. וי"ל דהר"ן דמצריך לומר טעמא דגזרינן שמא יעבירנו דוקא משום דלא בקיאין בקביעא דירחא היינו דאם בקיאין בקביעות וידעינן שהוא י"ט לא גזרינן כיון דהוא י"ט ודאי לא שייך הגזירה דמה בכך אם יעביר הלא יהיה טעה בדבר מצוה כאשר בארנו לכך אמר סברתי' דחיישינן דלמא לאו י"ט ויעביר ד' אמות שלא ברשות לכך גזרו בי"ט שחל להיות בשבת כאשר בארנו. כל זה לענין הוצאה והעברה ד' אמות ברשות. אבל גבי י"ט שחל להיות בחול ממה נפשך לא גזרינן אי איכא י"ט הרי עביד מצוה ופטור ואי לאו י"ט א"כ אינו עובר כלל אבל לענין תיקון כלי שיר הדרא הסברא דאם חיישינן לזה חיישינן נמי בי"ט וליכא למימר ממה נפשך אי י"ט הוא הא לא חיישינן כיון דטעה בדבר מצוה זה ליתא דאנן בעניותינו פ"ב מהלכות שגגות הארכנו לומר הא דטעה בדבר מצוה פטור דוקא אם טעה בדבר מצוה דאורייתא והיינו כיון שבהול לקיים מצות עשה שצוה התורה הוי כמו אונס אבל אי טעה בדבר מצוה דרבנן ועבר אאיסור דאורייתא לא הוי טעה בדבר מצוה וא"כ הכא בתקיעות שמעורבין בהן דאורייתא ורבנן דהא תקיעות שופר יש מהן דאורייתא ויש מהן מדרבנן כמש"ל שנים מדאורייתא וא' מדברי סופרים או אחד מדאורייתא ושנים מהן מדברי סופרים. א"כ יש לחוש דלמא יתקן כלי שיר בתקיעות דרבנן ויעבור על איסור דאורייתא דתיקנן ולא יהא טעה בדבר מצוה כיון דיצא כבר בתקיעות דאורייתא ואין עליו אלא תקיעות דרבנן. וא"כ קשיא מאי שנא י"ט משבת ולכך לא גזרו כלל משום תיקון כלי שיר כתירוץ המגן אברהם ופרי חדש. ולא יהי' הדבר זר שמשום תקיעות דרבנן נגעו בו הרי גם הרב רז"ה במאור ריש פ' לולב וערבה אמר למילתי' דמש"ה גזרו בשופר אפילו בזמן שבי"המק קיים לפי שיש בו תקיעות דרבנן ואם הוא אמר הדבר לאמת הלא אנן יכולין למימר דלכך אמר רבה טעמא אחרינא ועיין בזה, דוק:
ודאתאן עלה נמי מיושב קושי' הרב כנסת הגדולה שהביא הרב פה בתחלת דבריו על הר"ן שהקשה למה לא גזרו גבי מילה שמא יעבירנו והקשה הוא ז"ל הא לדעתי' טעמא דגזרינן שמא יעבירנו דוקא משום דלא ידעינן בקביעות וחיישינן דלמא לאו י"ט הוא משא"כ גבי מילה הא ודאי יום השמיני הוא ואומר אני דלדברינו ניחא דיעו"י בסוכה [מ"ב א'] בתוס' ד"ה מהו דתימא דכתבו הא דאמרי' טעה בדבר מצוה פטור היינו דוקא גבי מצוה שמחויב על האדם עצמו ואין אחר יכול לעשותו. כגון לולב שהלא מחויב כל אחד מישראל לצאת אבל מצוה שאחר יכול לעשותו לא שייך טעה בדבר מצוה וא"כ לפ"ז גבי מילה שאין החיוב אלא על האב ורוב פעמים אין אבי הבן מוהל אלא אחר מל אותו וגזרינן שמא יעבירנו ואם עובר חייב ול"ש למימר טעה בדבר מצוה הוא והיכא דל"ש למימר טעה בדבר מצוה מודה הר"ן דגזרינן אף במצוה ודאי כמו שביארנו ולפי סברא זאת לא צריך למימר לכך לא גזרי' משום שמא יתקן כלי שיר דא"כ גבי י"ט נמי והיינו שחיישינן דלמא יתקן גבי שאר תקיעות והתם הוא דרבנן כאשר בארנו די"ל לעולם אף במצוה דרבנן הוי טעה בדבר מצוה פטור אבל לכך חיישינן לשמא יתקן כלי שיר כיון דאין המצוה עליו לתקוע אלא בשמיעה לבד יוצא א"כ דלמא יתקן כלי שיר ועובר ולא הוי טעה בדבר מצוה דאין המצוה כלל עליו דיתקע לו אחר אבל גבי שמא יעבירנו שהולך אצל בקי ללמוד היינו שלא שמע תקיעות וא"כ צריך לשמוע או לתקוע אינו עובר אם הוציא וטעה בדבר מצוה. ודוקא גבי שבת גזרינן דלמא לאו י"ט הוא אבל גבי י"ט לא גזרינן ממה נפשך אי י"ט הוא הא צריך ללכת אצל חכם לשמוע שופר או ללמוד לתקוע ואף שאין התקיעה עליו מ"מ השמיעה מחויב עליו ואם לא שמע צריך לתקוע. ובאמת גם רבינו הרמב"ם ז"ל פה גבי שופר נותן הטעם שמא ילך אצל הבקי ויתקע לו היינו שהולך לשמוע ולכך לא גזרינן גבי י"ט דהתם טרוד במצוה הוא דוק:
ובדברי הר"ן מיושב נמי קושי' שניה של הרב פה מדוע לא גזרו גבי י"הכ שחל להיות בשבת שמא יעבירנו ארבע אמות וגבי י"הכ נמי ליכא למגזר כלל כיון דקיי"ל כרפרם ולסברת הר"ן ניחא כיון דגבי י"הכ לא חשו חכמים לספיקא דיומא וסמכינן על בקיאותנו בקביעות בכל הדברים שדוחה שבת ואין עושין ב' ימים מספק איך יחוש לשמא יעבירנו והא לא גזרינן כלל שמא יעבירנו אלא מספק דלמא לאו י"ט היום. ואולם באמת תמה אני על הרב ז"ל שהוקשה לו קושיא זאת (קעז) דהא היינו טעמא ביובל דאמרינן שם בגמ' דף ל' דאין תוקעין אלא בזמן ב"ד משום דגזרו שמא יעבירנו וכן כתב הרמב"ן בספר המלחמות ריש פרק לולב וערבה בהדיא וא"כ מאי קשיא לי' (קעח) ואדרבה איפכא קשיא איך גזרו שמא יעבירנו הא אין עירוב והוצאה לי"הכ ועל כרחך דלא כרפרם ועי' בתשובת שאגת ארי' סי' ע'. ומיום דעתי את הר"ן והרמב"ן בענין הזה דכתבו דטעמא דגזרינן שמא יעבירנו אף גבי שופר משום דלא בקיאין בקביעות ודלמא לאו י"ט הוא, אנכי נבוך באר"ש מאי יענו אריות הללו להאי דאמרינן חולין [פ"ד ב'] תקיעות שופר תוכיח שודאי אינו דוחה שבת וספיקה דוחה י"ט וצ"ע לדבריהם הא טעמא דאין תקיעות שופר דוחה שבת היינו נמי משום ספק דלמא לאו י"ט הוא ומאי קאמר הש"ס שאין ודאי דוחה שבת הא אין כאן ודאי ויש ליישב בדוחק לפי סברת המהרש"א שם בתוס' ד"ה תקיעות שופר דכ' המהרש"א דתוס' היו סברי דמלבד טעמא דשמא יעבירנו איכא טעם אחר בשבת עייש"ה ודברי מהרש"א צריכין עיון מכל צד ועי' בתוס' בסוגיין דר"ה ד"ה רדיית הפת ובתוס' מגילה [ד' ב'] ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ובפרט שלפי זה הר"ן והרי"ף לא צריכא לדחוק כלל וכלל ועי' וצ"ע:
ובאמת מהאי סוגיין נמי פירכא להרב המחבר פה שר"ל ולחלק דבי"ט דקיל איסורו בלאו ל"ג כלל ורק בשבת גזרו דאיסורו חמיר וא"כ מאי קאמר הש"ס בסוגיין דחולין אין ספיקו דוחה י"ט והיינו ספק איש ספק אשה הא ל"ג כלל בי"ט ואפי' לב"ש דאיסורו ודאי ל"ג לדעת הרב פה ויש לדחות קצת דמאי דל"ג לב"ש אפי' אית לי' איסור הוצאה בי"ט היינו טעמא כיון דאיסורו קל ל"ג במקום מצוה אבל גבי ספק איש ספק אשה דיש לחוש שאין כאן כלל מצוה הוי להו לגזור אף בי"ט ושפיר הוא היוכיח שלענין ודאי גבי שבת גזרו אפילו במקום מצוה וספיקו דוחה י"ט אפי' שהספק הוא דלמא אינו מצוה כלל וק"ל. ומה שיש עוד להאריך בזה הענין ולדקדק בדברי הר"מ שכ' דחיישינן להוצאה מרשות לרשות והגמ' קאמר רק שחיישינן להעברות ארבע אמות כתבתי במקום אחר ואין כאן מקומו ועיין עוד לקמן הל' לולב מה שכתבנו בההוא דטעה בדבר מצוה:
מעשה חושב

(קעא) הנה הר"ן כו' ודבריו תמוהים כו'. אני תמה על תמיהתו דהא צריך הר"ן ליישב דלא תקשי לרשב"ג דס"ל דכל שלא שהה למ"ד יום באדם חיישינן דלמא נפל הוא. (וקיי"ל כוותי' לכתחלה אלא דבדיעבד סמכינן ארבנן דאזלי בתר רובא) וא"כ אמאי מלין בשבת ולא חיישינן לשמא יעבירנו ד"א ברה"ר דניהו דמילה עצמה מותרת בשבת דממנ"פ אי לאו נפל הוא הא שפיר מלין ואי נמי נפל הוא הא הו"ל מחתך בשר בעלמא כדאמרינן בשבת היינו דמה"ט אינו עובר אאיסור דנטילת נשמה ואחובל בשבת אבל מ"מ כיון דספק נפל הוא ניחוש לשמא יעבירנו כו' כיון דאיכא ספיקא אי מקיים מצות מילה כלל והו"ל כשופר ולולב דספק הוא אם היום זמנן ומקיים מצותן או לא:
(קעב) כיון שבעודו עכשיו טמא אינו מחויב בפסח עד שיזה כו'. סברא זו קשה להולמה שהרי עשה דהשלמה נדחה מפני העשה דפסח במחוסר כפורים בערב הפסח כדאיתא בפסחים דף נ"ט ע"א דאמרינן התם אתי עשה דפסח דאית בי' כרת ודחי עשה דהשלמה דלית בי' כרת אלמא דעדיף עשה דפסח ואע"פ שעודו מחוסר כפורים מ"מ קא חשיב לי' לעשה דפסח טפי מעשה דהשלמה וכן אמרינן בעלמא העמידו דבריהם במקום כרת בהזאה דהיינו טמא שחל ז' שלו בערב הפסח אלמא דאע"ג דאכתי טמא הוא מ"מ קרי לי' הש"ס מקום כרת בכמה דוכתי ודוק:
(קעג) ואם איתא לא היה משתמיט בגמ' לומר מתניתין דלא כב"ש ור"ע דלית להו מתוך. תמהני דטפי הו"ל להקשות בהכרח דהא מרא דהאי שמעתתא דאין תוקעין בשבת מגזירה דשמא יעבירנו כו' הוא רבה והרי רבה לית לי' מתוך כדאיתא במסכת ביצה דף י"ב (ועיין מ"ש לעיל על הגליון) ואפילו אי נימא דרבה חזר בו לגבי רב יוסף וכמ"ש גיסי הגאון בעל חתם סופר ז"ל ודלא כמש"ל בעל טעם המלך מ"מ עכ"פ הרי קודם שחזר בו הי' ס"ל לרבה דלכ"ע לא אמרינן מתוך וא"כ הא יקשה לי' מתני' דר"ה שחל להיות בשבת דתנן דאין תוקעין:
(קעד) וקשה כו' וביובל ביו"ה כשחל להיות בשבת לא גזרו. לכאורה דבריו תמוהים דהא אמרינן בר"ה דף ל' ע"א דביובל אין תוקעין אלא בזמן ב"ד אמנם לא משמע לי' להגאון המחבר ז"ל דהוא מגזירה דרבה כיון דל"צ שיתקע בפני ב"ד:
(קעה) בטעה"מ: ואם יהיה בהיל לדבר מצוה אינו עובר כלל כו' מ"מ לדברי הרב קשיא. לק"מ דחיישינן שילך לחכם ללמוד הנענועים אחר שכבר יצא ידי חובתו בנטילת הלולב:
(קעו) שם: אי י"ט הוא אף אם יעבור טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כו'. במחכ"ת טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דהא ב"ש ע"כ ס"ל דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה חייב שהרי ר"א דשמותי הוא ס"ל כן כדאיתא בשבת דף קל"ז ופשיטא דר' אליעזר אינו חולק עם ב"ש. אולם למ"ש לעיל בדף זה על הגליון בד"ה תמהני כו' (באות קעג) דרבה לית לי' מתוך. לפ"ז הדברים נתונים להאמר אליבי' דרבה דאיהו ודאי כר' יהושע ס"ל (דהלכה כוותי' לגבי ר' אליעזר) דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור:
(קעז) שם: דהא ה"ט ביובל כו' דגזרו שמא יעבירנו כו'. עיין מ"ש לעיל בד"ה לכאורה (באות קע"ד):
(קעח) ואדרבה איפכא קשיא איך גזרו שמא יעבירנו כו'. זה תמוה מאד דהא התם קאמרינן דתקיעה דר"ה ויובל דוחה שבת דהיינו כשחל יוה"כ להיות בשבת וכן אידך ברייתא נמי מיירי כשחל יוה"כ בשבת וכן הרמב"ן ז"ל שהביא ע"כ נמי בשחל יוה"כ בשבת מיירי דהא קא יהיב טעמא למה אין תוקעין ביובל אלא בזמן ב"ד שאימת אזהרתן עליהן כו' ובמדינה שלא שמעו מפי ב"ד מקודש מספיקא לא דחי ר"ה ויוה"כ כו' ע"כ וע"כ דבשחל להיות בשבת מיירי דאל"כ לידחי בממנ"פ וא"כ מאי קושייתו לרפרם ודוק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.