שער המלך/פסולי המוקדשין/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ פסולי המוקדשין ד

א

ולד

חטאת ותמורת חטאת שמתו בעליה הרי אלו ימותו כו'. הנה ראה זה חדש מצאתי לרש"י ז"ל פ"ב דנזיר דכ"א ע"ב אהא דפרכינן התם ממתניתין דהאשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח"כ הפר לה בעלה אם שלה היתה בהמה חטאת תמות ואי ס"ד בעל מיעקר עקר תיפק לחולין ומשנינן לעול' בעל מעקר עקר וה"ט כיון דלא צריכה כפרה הו"ל כחטאת שמתו בעלי' דלמיתה אזלה ופרש"י וז"ל וה"ט דתמות דכיון שהפרישה לשם חטאת מעיקרא והשתא ל"צ הו"ל כחטאת מעיקרא והשתא לפ' הו"ל כחטאת שמתו בעלי' דגמירי דלמיתה אזלה לפי שאין כפרה למתים ואית דמפרש כיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן היין והשתא לא צריכ' דהפר לה בעלה מעיקרו הו"ל כחטאת שמתו בעליה כו' דאפילו ר"א הקפר מודה דלא קרבה אפילו על הצער משום דהו"ל כחטאת שמתו בעליה ובחטאת בהמה גמירי דתמות אבל בחטאת העוף לא גמירי דתמות עכ"ד: הנה מבואר דס"ל דהא דקי"ל חמש חטאות דהלכתא גמירי לה אינו אלא בבהמה אבל לא בעוף וכ"כ עוד בסמוך ד"ה מביאה חטאת העוף וז"ל דאפילו אמרינן דהוי חטאת העוף שמתו בעליה כיון דבעל מיעקר עקר לא אשכחן בה דתזיל למיתה יע"ש ודין זה הוא חידוש גדול בעיני ומסתמיות דברי רבינו מבואר דל"ש לן בין בהמה לעוף ובר מן דין אנכי הרואה שדברי רש"י הללו סותרים למ"ש בפ"ק די"ב ע"א אההיא דתנן קן סתומה שפרח גוזל א' מהן לבין חטאות המתות וז"ל כגון שהיו שם מחמש חטאות המתות כגון חטאת שכפרו בעליה כו' הרי מבואר דס"ל דבעוף נמי הלכתא גמירי לן דחטאות מתות והנראה דמעולם לא הוצרך רש"י ז"ל לומר דבחטאת בהמה גמירי דתמות אבל בחטאות העוף לא גמירי דתמות אלא לפי אית דמפ' דס"ל דהא דמשנינן לעולם בעל מיעקר כו' והו"ל כחטאת שמתו בעליה היינו לומר דמתני' ר"א הקפר היא דכיון דצריכה כפרה על שציערה מן היין חל עליה שם חטאת אלא דמשום צערה גרידא אינה ראויה ליקרב כיון דאינה צריכה כפרה גמורה והילכך הו"ל כחטא' שמתו בעליה אמנם לרבנן דר"א דס"ל דאינה צריכה כפרה על שצערה מן היין ה"נ דיוצאה לחולין דכיון דבעל מיעקר עקר אין כאן שם חטאת כלל כי היכי דנימא הו"ל כחטאת שמתו בעליה והשתא היינו דק"ל ז"ל דכיון דאפילו לר"א הקפר כיון דאינה ראויה ליקרב משום צערה גרידא קרינן ביה דהו"ל כחטאת שמתו בעליה א"כ היכי משני התם בסמוך אהא דפרכינן אלא מאי מיעקר עקר חטאות העוף נמי לא תיתי ה"נ דה"מ ר"א הקפר היא כו' אפילו לר"א הקפר כיון דאינה ראויה ליקרב הו"ל חטאת שמתו בעליה ולהכי הוצרכו לומר דכי גמירי הלכתא בבהמה אבל לא בעוף וזה מבואר ואולם לפרש"י ז"ל דס"ל דהא דמשנינן התם לעולם מיעקר עקר אתיא כרבנן דר"א ואפי' הכי חשיבי חטאת שמתו בעליה כיון דהפרישה לשם חטאת מעיקרא איכא למימר דהלכתא כי גמירי לן בעוף נמי אתיא והא דאמרינן התם דלר"א הקפר חטאת העוף מייתי היינו משום דכיון דצריכה כפרה על שציערה מן היין ראויה כפרה זו שתכפר על הצער ולא חשיב חטאת שמתו בעליה כלל אלא דאפי"ה חטאת בהמה מייתי כיון שאינה באה על הס' וכמבואר באורך בדברי התוס' שם ד' יו"ד ע"א יע"ש ואם כן איכא למימר דמ"ש רש"י בדף י"ב דחטאות המתות איתנהו נמי בעוף היינו משום דאזיל לפי פירושו ז"ל זה הנראה אמת בדעת רש"י ז"ל: ואולם ליכא לאקשויי לדעת אית דמפרשי שכתב רש"י ז"ל דאם כן מתני' דקתני או שפרחה אחד מהן לבין המתות היכי משכחת לה דאיכא למימר דאינהו מפרשי לה כמו שפירש הרע"ב פ"ב דקינין מ"א וז"ל לבין המתות לבין קינין שמשפטן שימותו כולם כגון חטאת שנתערבה בעולה דתנן בהו דימותו כולם ע"כ ולדעתי נראה שדעת הרע"ב ז"ל דאית דמפרשי שכתב רש"י ומכח זה הוצרך לפ' דבין המתות היינו חטאת שנתערבה בעול' ולא כמו שפירש"י ז"ל חמש חטאות המתות וכמו שפי' הוא ז"ל ג"כ מתניתין דכל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות יע"ש אלא משום דס"ל דבחטאות בהמה דוקא הוא דגמירי דתמות אבל לא בעוף כנ"ל ובתוספתא פ"א דתמורה מבואר כדעת אית דמפרשי שכתב רש"י דתמן תנינן א"ד שבין בהמה לעופות שהבהמה דוחה את השבת כו' ויש בהן חטאת מתה וחטאת נקבה ואשם ודאי כו' מה שא"כ בעופות ע"ש ואולם תמה אני ממתני' דקינין ומייתי לה תלמודא פרק קמא דקידושין דף ג' האשה שהביאה חטאת יביאו יורשים עולתה הביאה עולתה לא יביאו יורשים חטאתה ופירש"י שם האשה יולדת וחטאת יולדת אינה באה אלא מן העוף כנודע ואפי' הכי דתני מתני' דלא יביאו יורשים חטאתה משום דהו"ל חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלה כמ"ש התוס' שם הרי בהדיא דאפילו בעוף איתנהו לחטאות המתות ומהיותר תימא למה שראיתי בפי' הרא"ש ז"ל על מסכת קינין שנדפסו מחדש בשיטת קידושין לא' מן הראשונים שהקשה אמתניתין הלזו מדאמרינן בת"כ מניין שאם הביאה עולתה ומת' שיביאו יורשים חטאת ת"ל א' לעולה כו' והיא קו' הרשב"א ז"ל שם בפ"ק דקידושין והתוס' בפ"ק דמנחות ד"ד ד"ה לא יביאו ותי' וז"ל והר"י מאורלינ"ש היה רוצה לתרץ דהתנא מיירי בעוף וגמירי דאין חטאת העוף מתה כמו דאין חטאת צבור מתה ופי' רש"י משום דחמש חטאות מתות ליתנהו כולהו בציבור דאין הציבור ממרין והכי גמירי כולהו דלא נהיגי אלא במקום דשייכי כולהו ועוף נמי לא שייך ביה תמורה והיה ק' לו מדאמרינן סתם ספיקא ר"י ור"י סבר דיש תמורה בעוף ור"ל דאכתי לא שייכי כולהו ביה ולד חטאת ושעבר' שנתה עכ"ד: והדבר תמוה דמתני' דקינין דקיימינן עלה צווח' ככרוכיא דאפילו בעוף איתניהו בחטאת המתות דחטאת יולדת אינה באה אלא מן העוף ובזבה נמי לא מצינן לה לאוקמא דזבה נמי מן העוף היתה באה כנודע עיין ברבינו ז"ל פ"א מה' מת"כ ואולם אכתי מקום יש בראש לומר דלדידהו ז"ל מתני' דהאשה שהביאה חטאתה לא מתוקמא ביולדת כפרש"י ז"ל אלא במצורע עשירה דקרבנות בהמה הן כנודע ולהכי קתני שלא יביאו יורשים חטאתה ואמנם הא ודאי דחיק' מילתא דמתני' בקינין מתנייא וכבר הרשב"א ז"ל פ"ק דקידושין הוקשה אצלו אמאי נקט לה מתני' באשה ולא תני באיש כגון מצורע שהביא חטאתו ומת ותי' משום דכולהו מתני' בקיני אשה איתנייא במס' קינין יע"ש והשתא אי מתניתין מיירי בקרבנות בהמה ק"ט אמאי תני לה גבי קינין באשה ולא תני לה באיש מצורע ובר מן דין מסוגיא דזבחים ד"ה ע"ב דפרכינן התם אמר להן רב אדא בר אהבה יולדת אם היא ילדה בניה מי ילדו ופירש רש"י עולת יולדת דאייתי ראיה מינה יביאו יורשים עולתה אמאי ליתו ולירצו כו' הרי מבואר דס"ל לתלמודא דמתני' דהאשה שהביאה חטאתה ביולדת מתניא ובפ"ק דמנחות ד"ד אמרינן דמתכשרין ליתנהו לאחר מיתה ומייתינן עלה הך מתני' ואי ביולדת אמרינן דיביאו יורשים חטאתה וכי מצינו דמתכשרים איתניהו לאחר מיתה דקרבן יולדת מתכשרים נינהו כמ"ש שם מכל זה מבואר דמתני' כפשטא מתפרשא ביולדת: ותו ק"ט מהא דתנן פרק כל הגט דכ"ח השולח חטאתו ממ"ה מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים ופירש רש"י ולא חיישינן שמא מת ולמיתה אזלה ובגמ' פרכינן עלה והא בעיא סמיכה ומוקי לה רב פפא בחטאת העוף עסקינן הרי מבואר דבחטאת העוף נמי נאמרה הלכה דלמיתה אזלה דאי כפי' אית דמפרשי והר"י מאורליינ"ש מאי האי דקתני מתני' מקריבים אותו בחזקת שהוא קיים הא לו יהי כי מת הוא אפי' הכי שפיר איתנהו בקריבה אלא מוכח דאי הוה חיישינן שמא מת לא מצי לאקרובי וצ"ע: גם מ"ש הר"י מאורליינ"ש ז"ל דגמירי דאין חטאת העוף מתה כמו שאין חטאת ציבור מתה ופירש רש"י משום דחמש חטאות ליתנהו כולהו בציבור לא ידעתי היכן מצא כן בפירש"י ז"ל ובתמורה פרק ב' אמרינן התם דטעמא דאין חטאת צבור מתה מפני שאין הציבור מתים ומוכחינן לה משעירי הרגלים ובפי' כתב רש"י ז"ל שם וז"ל ושמתו בעליה אין הציבור מתים וע"ש הן אמת שזה שכתב הר"י מאורליינ"ש ז"ל דהכי גמרינן להו דלא נהיגי אלא במקום דשייכי כלהו הן הן הדברים הנאמרים שם בתמורה גבי חטאת שכפרו בעליה דפליגי בה במתני' ר"י ור"ש דר"י ס"ל דחטאת שכיפרו בעליה באחרת תמות ור"ש ס"ל דאינה מתה משום דמה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת שמתו בעליה דברים אמורים ביחיד ולא בציבור אף שכפרו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור ופרכינן עלה וכי דנין אפשר משאי אפשר ומוקמינן ר"ש בחד מקום גמירי להו והכי איתא בפ"ק דהוריות ד"ו ובפ' הוציאו לו ד"נ גבי פר של יה"כ דפליגי בה ר"י ור"ש דר"י ס"ל דתמות ור"ש ס"ל ירעה עד שיסתאב פרש"י דה"ט דר"ש משום דחמש חטאות בחד מקום אגמרינן רחמנא למשה מה תמורת חטאת כו' ליתניהו בצבור אף כולן אינן מתות בצבור אפי' המצוי' בהן יע"ש אשר מבואר שזה שאמרו בחד מקום גמירי להו אינו אלא אליבא דר"ש דס"ל דחטאת צבור שכפרו בעליה אינה מתה אמנם לר"י דס"ל דתמות ע"כ דס"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר ולאו בחד מקום גמירי להו וכיון שכן יגדל התימא על הר"י מאורליינ"ש ז"ל דכיון דסתם ספרא ר"י ור"י ס"ל דלאו בחד מקום גמירי להו אם כן לר"י חטאת העוף למיתה אזלא דאע"ג דלא שייכי בהו ולד חטאת ושעברה שנתה מ"מ הנך המצויות בהן למיתה אזלי דומיא דחטאת שכפרו בעליה כי על כל אלה דבריו נפלאו ממני. ואלם ע"פ האמור מקום אתנו ליישב סברת אית דמפרשי שכתב רש"י דבחטאת העוף לא גמירי דתמות ומותבינן עלה ממתני' דהאשה שהביאה חטאתה ומההיא דפרק כ"ה דא"ל דטעמייהו לפום מאי דקי"ל כר"ש דחטאת צבור שכפרו בעליה אינה מתה כמו שפסק רבי' ומטעמא דה' חטאות בחד מקום גמירי להו וא"כ מהאי טעמא נמי א"ל שפיר דאין חטאת העוף מתה כיון דולד חטאת ושעברה שנתה לא שייכי בהו כמ"ש הר"י מאורליינ"ש אמנם לר"י דס"ל דלאו בחד מקום גמירי להו ה"נ דחטאת העוף שכפרו בעליה תמות אע"ג דלא שייכי בהו כולהו דאין דנין אפשר משאי אפשר ואם כן א"ל דמתני' דהאשה שהביאה חטאתה מתני' אליבא דר"י וכן מתני' דפרק כ"ה דמוקי לה רב פפא בחטאת העוף זה הנראה ליישב כפי חומר הנושא: ובהכי נ"ל תוספתא דתמורה דלא פליגי אמתני' משום דמתני' ר"י היא ותוספתא דתמורה מתניא אליביה דר"ש דס"ל דבחד מקום גמירי להו דהכי נמי תניא ליה גבי יש בקרבנות דיחיד דקרבן יחיד יש בהם חטאת מתה משא"כ בקרבנות צבור וההיא כר"ש אתיא דלר"י חטאת צבור שכפרו בעליה מתה ודוק ואמנם לתי' הר"י מאורליינ"ש שכ"כ לר"י ג"כ הן דברים תמוהים וקשי' עליה מתני' דהאשה שהביאה חטאתה וההיא דפרק כ"ה וצ"ע: הן אמת דהיא גופא צריכים אנו למודעי לדעת רבינו אשר מבואר מדבריו דחטאת העוף מתה מדלא חילק גם בדין י"ד גבי ההיא דהשולח חטאתו ממ"ה הביא אוקמתא דר"פ דאם איתא חטאת העוף מקריבים אותו בחזק' שהוא קיים אשר מבואר דחטאת העוף מתה והדבר קשה דכיון דהוא פסק דחטאת צבור שכפרו בעליה אינה מתה כר"ש ומטעמא דבחד מקום גמירי להו אם כן מהאי טעמא נמי אין חטאת העוף מתה כיון דלא שייכי בהו ולד חטאת ותמורת חטאת דבחד מקום גמירי להו וצ"ל דס"ל לרבינו דכי גמירי להו בחד מקום ה"ד המכפרין דהיינו בעלים ולא המתכפרים כנ"ל: תו איכא למידק לתי' הר"י מאורליינ"ש שכתב דההיא דספרא דיביאו יורשים חטאתה מיירי בעוף ומשום דבחד מקום גמירי להו דומיא דחטאת צבור שהרי אכתי תיקשי דנהי דלא אזלא למיתה מ"מ אינה קריבה מהאי טעמא שהרי לר"ש חטאת צבור שכיפרו בעליה אינה מתה מטעמא דבחד מקום גמירי להו ואפילו הכי מודה דאינה קריבה כדקתני ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיו לנדבה וכבר ראיתי להתוס' פרק הוציאו לו דפ' הנז' שהק' מעין זה גבי ההיא דאמרינן התם חטאת צבור היא ואינה מתה ותי' דההי' רעייא מדרבנן היא ולא גמיר אלא כעין ההיא דלקמן דנתכפרו לגמרי בעליה כאחד כיון דכיוצא בו בחטאת יחיד מתה אבל הכא דלא מתו כל בעליה לגמרי ולא דמי למתו בעליה דחטאת יחיד לא גזרו ע"ש: והרואה יראה דתי' זה אינו מעלה ארוכה לתי' הר"י מאורליינ"ש הכא דשפיר איכא למיגזר בחטאת העוף גופה שמתו בעליה אטו חטאת בהמה שמתו בעליה וצ"ל דס"ל דבין קרבן יחיד לקרבן צבור טעו אינשי אבל בין עוף לבהמה לא טעו ועי"ל דכיון דההיא רעיה מדרבנן כי גזרו היכא דאיתיה בתקנתא דירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה משא"כ בחטאת העוף דליתי' בתקנת' דרעייה שהרי אין לעוף פדיון אוקמוה אדין תורה ולא גזרו כנ"ל: אחרי כותבי כ"ז מצאתי כתוב בגליון תוס' למס' מנחות ד"ה שתירצו לקו' התוס' שם משם תו' חיצוניות וז"ל והר' יחיאל בר יוסף יישב לגרסא דלא אמרינן חמש חטאות מתות אלא בבהמה אבל בעוף לא ובת"כ בעוף איירי וא"ת והלא הכא בעוף איירינן וקאמר דלא יביאו יורשים חטאתה וי"ל דה"ד הכא משום דחטאתה מכשיר גבי יולדת והכשירה עיקר דכפרה לא שייך שהרי לא חטאה וקשה להר' שמואל מאייברא שהרי אמרינן גבי טמא מקדש הפריש מעות לעולתו כו' וקאמר כיון דהאי פרידא למיתה אזלא ומאי קאמר הלא בעוף לא הוי בכלל חטאות המתות וצ"ע תוס' חיצוניות עכ"ל ונראה שכונתו להק' מהא דגרסי' פרק טרף בקלפי דמ"א ע"ב אמר ר"פ כגון שלקח פרידא א' אי עולה זבן כו' ואי חטאת זבן אין מוסיף כו' והאי חטאת אזלא למיתה יע"ש ולפי דבריו י"ל ג"כ ההיא דפכ"ה דאיכא למימר דבחטאת העוף זב או מצורע עני איירי דחטאת מכשיר הוא כמ"ש רבינו פ"א מה' מחוסרי כפרה דין י"א ודוק:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.