רלב"ג/בראשית/לג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"גTriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יחעריכה

ויבא יעקב שלם וגו' עד סוף הפרשה

באור הפרשה

ספר שכבר בא יעקב בשלום מעת הפרדו מלבן עד אשר היה בעיר שכם והנה לפני עיר שכם והנה קנה שם חלקת השדה אשר נטה אהלו מיד בני חמור שהיה נשיא הארץ. והיה אבי שכם שענה דינה בת יעקב כמו שספר אחר זה. ולזה תואר אותו בשהוא אבי שכם והנה קנה אותם בדמים מעטים כי לא הלך בגדולות לבקש מקום רחב לנטות שם אהלו אבל הספיק לו ההכרחי. והנה הציב לו שם מזבח ולא בנה מזבח במקום אחר קודם לזה לפי שעד עתה לא נכנס בארץ כנען אשר היא נבחרת ולזה בנה לו שם המזבח כדי שתגיע לו שם הנבואה וכבר קרא לו אל אלהי ישראל בנבואה שם ולזה בנה שם המזבח כדי שתדבק בו ההשפעה האלהית. והנה יצאה דינה בת לאה לראות בבנות הארץ ולפי שעשתה שלא כהוגן השיגה זה המקרה הרע והוא שכבר ראה אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ולקחה אותה וישכב אותה ונקשרה אהבתו בה. וידבר על לבה למשוך לבבה להשמע אליו ואמר שכם אל חמור אביו מרוב חשקו בה שיקח לו הילדה הזאת לאש' והנה יעקב שמע זה הפועל המגונה והחריש עד בוא בניו כי היו עם מקנהו בשדה וכאשר יצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו שיתן דינה בתו לשכם בנו לאשה כבר באו בני יעקב מן השדה ויתעצבו מאד כאשר שמעו זה העניין ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב איש אשר לו ערלה כי הם לא ירצו להתחתן עמו בשום פנים ועוד שזה הפועל לא היה ראוי להעשות אע"פ שיהיו לעם אחד ויאותו להתחתן עמהם כי בני נח נצטוו על העריות כמו שקדם. ואמר להם חמור שיתנו את דינה לשכם לאשה ויתחתנו עמהם בדרך שיהיו לעם אחד וישבו עמהם ויסחרו הארץ ויאחזו בה. ולפי שראה שכם שלא היה בזה המאמר מהפיוס מה שיצטרך השלים המאמר לפייס אותם ואמר להם שירבו עליו מאד מוהר ומתן ויתן כאשר יאמרו לו ויתנו לו את דינה לאשה. ויענו בני יעקב את חמור ואת שכם אביו במרמה להנקם מהנבלה הזאת ויאמרו לא נוכל את אחותינו לאיש אשר לו ערלה כי הערלה חרפה היא לנו. ולזה אם תסכימו להמול לכם כל זכר נאות לכם לתת את אחותנו לשכם. ואם לא תסכימו בזה ולקחנו את בתנו והלכנו. והנה כוונו בזה לאחד משלשה דברים וזה שאולי יקשה להם להמול לקושי זה הפועל במוחלט וכ"ש בגדולים ויהיה זה סבה אל שיהיה להם התנצלות כשלא ייתנו אחותם לשכם כי הוא היה בן נשיא הארץ ולא יוכלו להמנע מעשות חפצו אם לא תהיה שם טענה מספקת ואם היה שיסכימו להמול הנה אולי יוכלו להנקם מהם בעת היותם כואבים. ויהרגו כל זכר ואם לא ישלם להם זה הנה עכ"פ יועיל להם זה שלא תהיה אחותם לאיש אשר לו ערלה וזאת היתה החכמה והמרמה אשר היתה בזה המענה. וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני בנו והשתדלו עם אנשי עיר' שימולו כל זכר ושמעו להם וימולו כל זכר כל יוצאי שער עירם ויתכן שמלו אותם בני יעקב. ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים לקחו שמעון ולוי איש חרבו ובאו על העיר בטח והרגו כל זכר ויתכן שהם אמרו שכבר באו לבקר האנשים הנמולים להשתדל ברפואת מכתם וסבבו שלא ישאר בחדר ההוא אחד מהנשים והטף בדרך שלא יודע הדבר והיו הורגים אותם בחרב אשר לקחו וסוגרים הדלת אחריהם וצוו הטף והנשים שלא יכנסו שם כדי שינוחו ממחץ מכתם עד שכבר הרגו כל זכר בעיר קודם שהרגישו בזה הפועל והרגו את שכם וחמור אביו ולקחו דינה מביתם ויצאו וכשנשלם להם הריגת כל זכר בעיר נתקבצו בני יעקב כלם לשלל שלל ולבוז בז להנקם מהם על אשר טמאו אחותם ולקחו צאנם ובקרם וחמוריהם ואשר בעיר ואשר בשדה לקחו ואת כל חילם וטפם ונשיהם שבו ויבוזו ואת כל המטלטלים אשר בבית והנה כעס יעקב על שמעון ולוי ואמר להם עכרתם אותי לשים שנאה ביני ובין יושבי הארץ והם הכנעני והפריזי שהם אומות גדולות ואני במתי מעט ונאספו עלי והכוני ונשמרתי אני וביתי ויאמרו לו האם ראוי שיעשה שכם אחותנו כזונה שלא יהיה בן נח נהרג עליה והנה לא היה אפשר להרוג שכם אם לא בזה האופן כי אם יהרגוהו לבדו ינקמו נקמתו אביו וכל יושבי עירו וידם גם כן היה במעל הזה כי היה בידם למחות לו לעשות זה הפועל המגונה או מפני שלא השתדלו שיהיה נהרג עלי' כמשפט ולזה הרגו כולם. ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה ביתאל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך כי שם תגיע לך הנבואה גם כן כמו שמגעת לך בזה המקום והנה צוהו שיסור משם ולא יסמוך על הנס כי אולי יזיקהו יושבי הארץ וידרשו דמי אנשי שכם מידם והנה השגיח יעקב ועיין בתיקון ענייני ביתו באופן שתדבק בהם ההשגחה האלהית וראה שהיו בביתו מאלילי עיר שכם וצוה שיסירו אלהי הנכר אשר בתוכם ויטהרו ויחליפו שמלותם כי המקום שהולכים שם הוא קדוש. ולזה ראוי שיהיו נקיים מכל טומאה ועוד שהוא יעשה שם מזבח לאל אשר פדה אותו מכח צרה. ולזה ראוי שיקדשו עצמם באופן שתדבק בם השגחתו והנה נתנו ליעקב כל אלהי הנכר אשר בידם והנזמים אשר באזניהם שהיו מוכנים לעשות מהם אלילים או אולי היו מתכשיטי ע"ז והנה קבר אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם שלא יהנו מע"ז כלל. ויסעו והנה עזרם ה' יתע' שהביא חתת ופחד על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב. ויבא יעקב וכל העם אשר אתו ללוז אשר בארץ כנען היא ביתאל כי כן קרא שמו יעקב כמו שקדם. ויקרא למקום שבנה המזבח אל ביתאל ר"ל שהשם יתע' שם כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו. ותמת דבורה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות כי שם בכו בכי גדול על דבורה. וירא אלהים אל יעקב עוד בביתאל פעם שנית וזאת הנבואה השנית היתה בבואו מפדם ארם כי הראשונה היתה בלכתו שם והנה עדיין היה יעקב בא מפדם ארם כי לא הגיע אל אביו עדיין ויברך אותו השם יתעלה ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא שמו ישראל ויאמר לו האלהים אני אל שדי שהנהגתי מספקת להשפיע המציאות ואני מייעד אותך שעוד יצאו' ממך גוי וקהל גוים ומלכי' ממך יצאו. גוי וקהל גוים יצאו מחלציך והנה אמר זה על בנימן שיצאו ממנו מלכים ועוד אני מיעד אותך שהארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק הנני נותנ' לך ולזרעך אחריך אתן את הארץ כשיהיו באופן שיהיו ראויים לירש אותה והנה לא הגיעה עוד נבואה ליעקב במקום ההוא אשר דבר אתו השם יתעלה ואמנם אמר זה כי יעקב היה מכין עצמו במקום ההוא אל שתגיע לו שם נבואה ולא עלה בידו. ואולי היה לו מונע אם מצד טרדת המחשבות אם מצד אחר ואמנם זכר שכבר נפסק שם הנבואה ליעקב לפי שהוא יזכר כי יעקב נסע מביתאל והנה לא היה מסכים יעקב לצאת מהמקום ההוא הנבחר לולי הפסק נבואתו במקום ההוא. והנה הציב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו השם יתע' מצבת אבן ונסך עליה נסכים ויצק עליה שמן לעבוד שם השם יתעלה ולהכין עצמו שתגיע לו שם הנבואה והנה קרא יעקב שם המקום אשר דבר אתו שם אלהים ביתאל. והנה קיים בכאן יעקב מה שנדר שהאבן אשר שם מצבה יהיה לו בית אלהים כי שם עבד ה' יתע' ואין ספק שכבר קיים גם כן מה שנדר לתת מעשר לכבוד השם מכל אשר יתן לו. והנה נתן זה למי שהיה ראוי בדור ההוא והנה כאשר ראה יעקב הפסק הנבואה ממנו במקום ההוא נסע מביתאל ללכת ליצחק אביו והנה היה קרוב מאפרת כשילדה רחל ותקש בלדתה ותלד בן. ויהי בצאת נפשה כי מתה ותרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין. ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם ואולי לא רצה יעקב להכנס לאפרת לקברה כי ירא מאנשי הארץ על דבר שכם ולא יכול גם כן לשאת אותה למערת המכפלה כי היה רב המרחק וישיגה עפור נפלא קודם הגיעם שם והנה הציב יעקב מצבה גדולה על גברה לכבודה והנה היתה שם המצבה ההיא בעת נתינת התורה וגם בימי שאול בן קיש היתה שם כאמרו בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצח וגם היום היא שם לפי מה שספרו לנו רבים. ויסע ישראל משם ויטו הלו רחוק ממגדל עדר כי לא רצה להכנס לעיר ליראתו מאנשי הארץ על דבר שכם. ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא הלך ראובן ושכב עם פילגש אביו וכבר שמע זה ישראל ובעבור זה נתן הבכורה שלו לאחד מבניו הנשארים ולפי שכבר נשלמו תולדות יעקב מנה אותם וספר שכבר היו בני יעקב שנים עשר ואמר שכבר נולדו לו בפדן ארם כי כלם נולדו שם לבד בנימן. ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק. ויהיו ימי יצחק מאה ושמונים שנה ויגוע יצחק וימת ונאסף הכבוד אל עמיו ר"ל שכבר הגיע לחיים הנצחיים כמו שביארנו בעניין מיתת אברהם. והיה זקן ושבע ימים ויקברו אותו יעקב ועשו בניו והנה מנה תולדות עשו לכבוד יצחק ויעקב ולהודיע גודל מעלת האבות אצל אנשי הארץ ההיא עד שהיו בני עשו נשיאים וגדולים בארץ אשר גרו בה ונתחתן גם כן עשו עם גדולי הארץ עם שבזה תועלת להודיע יחסי בני עשו כי כבר נצטוו ישראל על בני עשו. עדה בת אילון. היא בשמת בת אילון הכתוב באלה תולדות יצחק אבל היו לה שני שמות. אהליבמה בת ענה היא יהודית בת בארי החתי הכתובה בתולדות יצחק אבל היו לה שני שמות וגם לאביה והנה מצאנו שהיה לצבעון בן והיה שמו ענה והוא היה אבי אהליבמה לפי מה שיראה החכם א"ע ואין זה נכון שאלו היה כן היה אומר אהליבמה בת ענה בן צבעון והוא אמר בת ענה בת צבעון. ועוד כי כבר זכר בני שעיר החורי וזכר אחר כן בסדר ההוא הבנים שהוליד כל אחד מהם ולזה תהיה אהליבמה בת עה אחי צבעון. והנכון בעיני שהיא היתה בת ענה אחי צבעון ואמנם גדלה ענה בן צבעון ונקראת בעבור זה בת צבעון כמו שנקראו בני מיכל בת שאול הבנים שגדלה אותם ולזה תמצא שזכר בבני ענה דישון ואהליבמה בת ענה ואלו היתה אהליבמה בתו לא היה צריך לומר בת ענה ואולם אמר בת ענה כי היא באמת בת ענה הנזכר ראשון וזה מבואר מאד. בשמת בת ישמעאל היא מחלת בת ישמעאל אבל היו לה שני שמות. קרח מצאנוהו בבני עשו ומצאנוהו באלופים מתיחס לאלופי בני אליפז במקום אחד ובמקום אחר מיוחם לאלופי בני אהליבמה. ויתכן שקרח היה בן אהליבמה וגדל אותו אליפז ולזה נתיחס עם אלופי בני אליפז ובלי ספק אם היה ממזר לא היה מסופק בן מי היה אצל התורה כי השם יתעלה יודע כל הנסתרות ואמנם רז"ל אמרו זה על צד הדרש לגלגל חיוב ע"י חייב כמנהגם ואולם אמרנו שקרח היה בן אהליבמה לפי שהוא נזכר עם בניה בתורה ובדברי הימים ולא נזכר עם בני אליפז כלל. תמנע מצאנוה פלגש לאליפז והיה גם כן אחות לוטן בן שעיר החורי ולזה הודיע יחוסה להודיע מעלת האבות שזאת היתה בת נשיא הארץ והסכימה להיות פלגש לאליפז בן עשו. ובדברי הימים מצאנוה נזכרת עם בני אליפז ואולי בא אליפז על אם לוטן וילדה לו תמנע ואח"כ היתה פלגשו. לזה לא נתייחסה לשעיר החורי אבל נזכר שהיא אחות לוטן. בת מטרד בת מי זהב נראה שהיא היתה בת איש ששמו מטרד וגדל אותה איש שהיה שמו מי זהב או היה שם אמה מטרד ושם אם מטרד מי זהב או נתייחסה לאביה ולאמה ויהיה מטרד שם אביה ומי זהב שם אמה. והנה המלכים שזכר מלכו כארץ אדום קודם שימלוך מלך לבני ישראל. ולזה הו' מבואר שכל זה היה קודם מתן תורה כי אז היה מלך לבני ישראל והוא משה רבינו ע"ה כי הוא היה מלך כמו שכתוב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם והנה אלה האלופים שזכר בסוף הפרשה שהיו אלופי עשו למשפחותם למקומותם למושבותם בארץ אחוזתם היו כן אחר שמת הדר שהיה המלך השמיני ולזה כתוב בדברי הימים וימת הדר ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע אלוף עלוה וגומ' והם היו מפורסמים בעת נתינת התורה והיו יושבים במקומו' חלוקים וכל אחד מאלו היה נשיא במקומו על המשפחה שהיה ממנה. זה ביאור הספור. ואולם התועלות המגיעות ממנה הם רבים:

התועלת הא' הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם שישתמש בשל אחרים בהיות לאל ידו. ולזה תראה שהשתדל יעקב לקנות חלקת שדה אשר נטה שם אהלו.

התועלת הב' הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיבא לגור במקום מה שיהיה משאו ומתנו עם הנכבדים שבמקום ההוא כדי שתתקרב דעתם לו ויהיה בזה יותר בטוח מהזקי אנשי העיר. ולזה תמצא שקנה יעקב חלקת השדה מיד נשיאי העיר וכן קנה אברהם שדה עפרון לזאת הסבה כי היה מושל בארץ ההיא:

התועל הג' הוא במדות. והוא שראוי לאדם שלא יפזר ממונו יותר מדאי אבל יספיק לו ההכרחי. הלא תראה כי יעקב השלם הספיק לו בנטות אהלו במקום בלתי רחב מאד וכבר יורה על זה שכבר קנהו בדמים מעטים:

התועלת הד' הוא במדות. והו' שאין ראוי לאשה שתצא מביתה. הלא תראה מה שקרה מהגנות לדינה בצאתה לראות בבנות הארץ עד שכמעט היה זה סבה להשמיד בכל בית אביה לולי יי' שהיה להם:

התועלת הה' הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיתנהג במדת הסבל כפי מה שאפשר ולא ימהר להאות כעסו על מה שיעשו האנשים כנגדו אבל ימתין זה אל העת הראוי. הלא תראה שיעקב עם חוזק ההפעלות שהיה ראוי שיהיה מתפעל מזאת מנבלה שעשה שכם החריש יעקב עד בוא בניו כדי שתשלם העצה ביניהם איך יתנהגו בזה ועוד שאם תתחדש מריבה בינו ובין שכם היה יותר טוב שיהיו יחד לקחת עצה איך ינצלו מהם ואם היו בחוץ את מקנהו היה אפשר שיזיקום בקלות הקמים עליהם:

התועלת הו' הוא במדות. והוא שאין ראוי לשלם שיוציא דבר מרמה מפיו אפילו לכוין אל מה שראוי שיכוין אליו אבל ראוי שיהיו פיו ולבו שוים ולזאת הסבה לא רצה יעקב לענות לשכם ולחמור אביו מה שהיתה ההסכמה שיענוהו לפי שזה המענה לא היה לפי האמת כי בלי ספק לא יאותו לתת אחותם לשכם ואף על פי שיסכימו להמול כי לא יספיק להם בהסכימם להמול להיות' עמהם לעם אחד כי הם היו עובדים ע"ז ובלי ספק לא יסכימו להיות לעם אחד עם עובדי ע"ז אבל חשבו שבזה ימלטו מנתינת דינה לו לאשה לפי שכבר יקשה להם להמול ויהיה זה סבה אל שיהיה להם התנצלות כאשר לא יסכימו לתת לו אחותם. והנה לזאת הסבה ענו בני יעקב זה המענה לפני אביהם כי לא היה להם עזות מצח לענות בפניו לולי כי לא הסכים לענות כמו זה המענה בפיו ולזה תמצ' שכאשר הסכימו להמול ויוכרחו לתת לו אחותם. והוא מה שברחו ממנו עם מה שימשך להם בזה מההפסד שיתערבו עם עובדי ע"ז ויהיו עמהם לעם אחד ולא יהיה להם אות יוכר בו זרעם עד שיהיה זה סבה שיתערב זרעם בהם וימשכו לאמונתם הנפסדת כל שכן עם התחתנם זה בזה כמו שהתנו הנה להתמלט נפשם מזה ההפסד התעוררו לעשות זה הפועל הנפלא:

התועלת השביעי הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם שיחמוד שיהיה לו מה שלזולתו מהקניינים כי זאת מדה פחותה מאד מביאה להפסד רב הקבוצים המדיניים ולזה תראה שספר ששכם וחמור כאשר נתנו עיניהם במקנה יעקב ובקניניו וקוו שיהיו להם וקרה להם הפך זה והוא שכבר היה ליעקב כל מקניהם וקנינם:

התועלת השמיני הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם למסור עצמו לסכנות הלא תראה כי יעקב עם מה שהגיע לו מהיעוד מהש' יתע' שישמרהו תמיד פחד פחד נפלא כשעשו בניו זה הפועל חזר ויירא מאנשי הארץ שישמידוהו הוא וביתו:

התועלת התשיעי הוא בדעות. והוא שהש' יתע' כשיעזור לדבקים בו ושומר אותם יעשה זה בסבות היותר נאותות ולזה צוה השם יתע' ליעקב שיסור משם פן תדבקנו הרעה מאנשי הארץ וילך לביתאל ויעשה לו שם מזבח לעבוד בו השם יתע' כדי שישלם לו שם הדבקות בשם יתע' ביותר שלם שאפשר עד שתדבק בו ההשגחה האלהית. ולזאת הסבה בעינה צוה המלאך ללוט שימלט ההרה פן תדבקנו הרעה שם ולא הסכים השם יתע' להצילו לבדו במקום שהיה בו כי הוא יבקש תמיד כמה שיעשהו מאלו הענינים שיהיו באמצעות הסבות אשר בהם יותר מעט מהזרות אל הסדור הטבעי וכבר בארנו זה בששי ממלחמות יי':

התועלת העשירי הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיירא ממקרים רעים שישוב אל השם יתע' בכל עוז ויסיר מביתו כל דבר מוגנה כי בזה יתקרב להשם יתע' וירחמהו ולזה צוה יעקב לנקות ביתו מכל דבר רע בהיותו ירא מאנשי הארץ שישמידוהו הוא וביתו והנה הסכים יעקב שלא להנות מע"ז לסבה בעינה אשר מנעה התורה ההנאה ממנה:

התועלת האחד עשר הוא במדות. והוא שראוי לאדם לגמול חסד עם המתים אשר הגיע לו מהם טוב בחייהם ולזה ספר שכבר קרא יעקב אלון בכות שם האלון אשר נקברה שם דבורה מניקת רבקה כי זה ממה שיורה שכבר בכה שם ולזאת הסבה בעינה הציב יעקב מצבה על קבורת רחל באופן שהציב אותה כדי שישאר זכרה זמן ארוך כי בזה מגמילות חסדים מה שלא יעלם:

התועלת השנים עשר הוא במדות. והוא שראוי לאדם שלא יפליג לכעוס על בנו הגדול על פעולותיו המגונות כי אולי יטרידהו ממנו ויפסידהו אבל ראוי לו אז שיקריבהו אליו יותר להדריכו בדרך ישרה. ולזאת הסבה ספר שכבר שמע ישראל זה הפועל המגונה אשר עשה ראובן ולא זכר שכעס עליו. ואולם ביום צותתו את בניו ענשו על זה הפועל המגונה ועשק ממנו הבכורה ונתנה ליוסף. והנה זכר אחר זה הסבה אשר הוכרחו בעבורה אל שיפרדו יעקב ועשו איש מעל אחיו עם היותם אחים לישב יותר בלבנו אמונת החדוש ותאריך בספור תולדות עשו ובספור המלכים אשר מלכו בארץ אדום לכבוד האבות ולהודיע יחוסיהם להפרידם מבני שעיר כי ישראל צוו על בני עשו כמו שביארנו במה שקדם:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון