ריטב"א/עירובין/ב/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרק ראשון מבוי
מבוי שהיא גבוה מעשרי' אמה כו'. פירש"י ז"ל שהניחו את הקור' למעל' מעשרי' אמה ועל כרחין יש לפרש דבמבוי שהכשירו בקורה מיירי: ולפיכך ימעט דלמאן דאמר דקורה משום הכירא וליכא היכירא: ולמאן דאמר קורה משום פתח לא מצינו פתח גבוה משיעור זה דמבוי שהכשירו בלחי אין צריך למעט דבין למאן דאמר לחי משום היכירא בין למאן דאמר משום מחיצה תו לית לן למיחש לגובה. והא דקתני ימעט פירש"י ז"ל ישפיל ונראין דברים דלאו דווק' נקטה דהא ודאי ה"ה דסגי ליה שיגבי' את הקרקע וכדמוכח בתלמודא בהדיא כדאמרינן כמה ממעטו. ולישנא דימעט נמי הכי משמע שימעט את החלל בין שישפיל את הקורה בין שיגביה קרקע המבוי. ובירושלמי מפורש כן: ורבינו ז"ל נקט חדא מינייהו ובתלמודא אמרינן בהדיא שאם היתה קורה למטה מעשר' אינו כלום עד שיגביהנה או שיהא חוקק במבוי להשלימו לעשרה. וא"ת ומאי שנא דגבי סוכה קתני ושאינו גבוה עשרה טפחים פסולה והכא לא תני לה כדקתני דינא דגובהה. ויש לומר דגובה איצטריך למיתני הכא משום דלא הוה יליף מהתם כדאיתא בתלמודא דלא דמי להדדי אבל לגבי שיעורא דלמטה שוים הם בטעם הלכך לא צריך למיהדר ולמתנייה הכא:
והרחב מעשרים אמה ימעט. פירוש הא ודאי אתיא אפי' למאן דאמר לחי משום היכירא דהא לא אשכח לי' תנא תקנת' אלא בצ"פ ואלו הוה סגי בלחי כל שהוא כל שכן בצ"פ דאינון קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. אלא ודאי כדאמרן. וטעמא דמילתא משום דכל שהוא רחב מעשר אינו נידון אלא משום פרצה ואין לחי ולא קורה מתירין את הפרצה: ובברייתא קתני דפליג רבי יהודא שאינו צריך למעט עד עשרי' אמה או עד שלש עשרה אמה ושליש כדאית' בתלמודא ולא אדכרה תנא דמתניתין להאי פלוגתא משום דסמיך אמאי דתני לה תנאי דידי' בברייתא. וק"ל היכי קאי תנא מבוי שהיא גבוה ימעט דהא הוה ליה לאקדומי מאי דקתני לקמן כיצד הכשר מבוי. וי"ל דמשום דפתח בהאי דהאי פלוגתא דר' יהודא ורבנן במס' סוכה פתח ביה נמי הכא: גמרא:
מ"ש גבי סוכה דתני פסולה ומ"ש גבי מבוי דתני תקנתא. פי' דאתרווייהו פריך כחדא דליתני בתרוייהו פסולה או ליתני בתרוייהו תקנתא והכי משמע פשטיה דהאי לישנא. ופי תימא היכי שייך פסולה בכיוצא בזה שאינו דבר שכתובה. י"ל דהכי קאמר פסולה ואסור מלהשתמש בו וכדאמרינן בפרק השוחט פוסלין ומכשירין אוסרין ומתירין חדא היא: ואשכח בתלמודא דקאמר מקצת קורה למעלה מעשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים במבוי פסול. ובכמה מקומות הזכירו בה לשון כשרות וכיון דכן הכי נמי שייך למימר ביה לשון פסלות:
סוכה דאורייתא תני פסולה. פירש"י ז"ל סוכ' שכבר נודעו דינים שייך למיתני ביה פסול מבוי דרבנן שעדיין לא שמענו דיני' ועכשיו בא התנא להשמיעם תני תקנתא. והקשו בתוספת דאכתי תיקשי לן דמכל מקום ליתני כאן וכאן תקנתא דהא ודאי גם זה שהיה בכלל שאלתו וכדפי' וכדמוכח ממאי דאמרינן ואי בעית אימא דאורייתא נמי תני תקנת' לכך פי' ר"י ז"ל סוכ' דאוריית' והוא דבר חמור קתני פסולה כי שמא אלו תני תקנתא הוה טעות דבדיעבד כשרה. ואתי לידי אסורא דאורייתא. אבל מבוי כיון שהוא מדרבנן לא חש להכי ותני תקנתא דכל היכא דאפשר לי' לישנא דתקנתא עדיף למיתני ליה. ואם תאמר והא אמרינן התם נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי ואמאי לא נקט תקנתא. יש לומר דהתם כיון שהדליקה שלא במקומה לא סגי ליה בתקנתא שישפילנה כי צריך הוא לכבתה ולחזור ולהדליקה כדפרש"י בדוכתה.
איבעית אימא דאורייתא נמי תקנתא. פירוש דהא ודאי עדיף ליה כדאמרן ולא הוה חייס דטעי לאכשורי בדיעבד: מיהו סוכה דנפישא מילתא: פירש דהתם איירי במילי טובא דבעי תקנתא ואין התקנה שוה בהם דהא איירי בגובהה דבעי למימר ישפיל וכשאינה גבוה דבעו למיחש יגביה ובשחמת' מרובה מצילתה דבעי למיתנ' ירבה בסכך הילכך אי אתי למתני תקנתא צריך לאורוכא טובא אבל הכא לא נפישא מילתא דהא לא קתני אלא גובהה ופותיא בלחוד ותרווייהו אית להו חדא תקנתא במיעוט ומ"ה פסק ותני תקנתא:
אמר רב יהודא אמר רב חכמי' לא למדוה אלא מפתחו של היכל כו'. פי' דקסבר רב דטעמא דקורה במבוי כדי לעשותו פתח ומ"ה נקט כל חד מינייהו ההוא שיעורא דאשכחן בפתח דעלמא ושניהם מקרא א' דרשו דכתיב ושחטו פתח אהל מועד. פי' גבי משכן כתב והכתוב מדבר בין על אהל מועד שבמשכן בין על הבית שיהא במקומו בבית עולמי' כי גם באהל מועד שבמשכן היה השולחן והמנור' ומזבח הזהב. ודכ"ע היכל שבבית עולמים במקום אהל מועד זה וגבי אולם הוא דפליגי אם הוא גם בכלל ההיכל רבנן סברי קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד פי' לענין מנורה ושלחן ומזבח שהיה לנו להעמיד בהיכל וכן לענין שאסור להיות שום אדם בהיכל בשעה שמניחים הקטורת במזבח הזהב וכן לענין כהן שנכנס להיכל שלא לצורך עבודה שהוא סופג את הארבעים ולכמה דברים אחרים כדאיתא בפ"ק דזבחים. הלכך כי כתיב ושחטו פתח אהל מועד על היכל בלחוד הוא דכתיב וא"ת ובר מהאי קרא נמי איכא כמה קראי דכתיב בהדיא פתח היכל ולמה להו לרבנן למילף מהאי ויש לומר שלא באו חכמים ללמוד מכאן דווקא אלא ללמדנו שלא נכלל כאן אלא היכל לחוד ולאפוקי מסברתו של ר' יהודא ומשום דרבנן איירי במתני' מעיקרא וחזו לאקדומינהו נמי אקדי' ונקט טעמא דידהו ר' יהוד' סבר קדושת אולם והיכל חדא קדושה היא. פירוש לכל הדברים שהם בענין ההיכל וכיון דכן אף לפתח אולם קרא הכתוב פתח אהל מועד. ולפי' יליף מפתחו של אולם דנפיש טפי דבהאי דינא דמבוי שיעורא דאשכחן דנפיש טפי אי' לן למשקל ולא נתפיש בכאן את המועט דכיון דמבוי דרבנן הוא כל מאי דאפשר לאכשורי טפי בעי לאכשורי:
היינו טעמא דר' יהודא דכתיב אל פתח אולם הבית כו' לקמן הוא מפורש והא כי כתב כאן במשכן כתב פי' כי עיקרו של מקרא זה לא נאמר אלא על אהל מועד שבמשכן שהיה במדבר ושם לא היה אולם ולא פתח ההיכל ששנינו כי היה גבוה ל' כי פתח אהל מועד לא היה גבוה אלא עשר אמות כשיעור גובה הקרשים: ואם משם אנו באין ללמוד למבוי אין לנו להכשיר אלא מבוי שהוא גבוה עשר אמות בלבד וקושיין משום רבי יהודא ואלו רבנן הא איכא כמה דוכתי דכתב בהדיא פתח ההיכל כדכתיב לעיל ואע"ג דדברי קבלה הם מה בכך הא לעיל הוה בעי רבי יהודא למילף מדכתיב פתח אולם הבית:
מאדוני אבי זקני הגאון מהו"רר שעפטל זצ"ל תוספ' ד"ה דכתיב אל פתח אולם הבית וכו' וקאמרי רבנן וכו': נ"ל דהוצרכ' לזה שלא יטעה הטועה שרבנן פליגי על צירוף פסוק לעשות פסוק א' וכענין זה מצינו גם גבי ונתן הכסף וקם לו לכן כתבו דה"פ אי כתב פתח אול' פי' אי הוי ב' פסוקי' דהיינו אי כתב פתח אולם ופתח בית הוי מצרפינין כדקאמרת וזהו שכתבו שלא היה כתב בשום מקום אולם בית רק פתח בית וק"ל ואפי"ה הוי מצרפינין יחדיו ולא אמרתי הבית פתוח לאולם מכח שכתב בפ' פתח סמוך לאולם אבל עכשיו כשכתב אולם בית ופתח בית וע"י זה לא נוכל לומר לאולם.
אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש דאיקרי משכן. פ' וכיון דכן כי הדדי נינהו. ומאי דכתיב ושחטו פתח אוהל מועד במשכן הרי הוא כאלו נכתב מקדש על פתח ההיכל שהי' בו וכיון דאולם לר' יהודא מכלל ההיכל שהוא שפיר יליף מהאי קרא:
מאבי זקיני הגאון הנ"ל אשכחן משכן דאקרי מקדש וכו' דעיקר דרשא אינה אלא על מקדש וכו' כתב רש"ל א"כ מניין ללמוד אבק שעל רגליו. וקצת מפרשים פירשו עליו: ולי נראה דאין מקום לתמיהתו מאחר שע"כ גם ומקדשי תיראו לאו כפשוטה הוא יכול ממקדש אתה ירא וכו' ת"ל שבתות ממי שצוה על השבת וכו': והנה מובן פסוק של מקדשי תיראו ממי שהזהי' על המקדש הוא הק"בה וכשקאי על הק"בה אין סברא לחלק בין מקדש למשכן מכח השראת שכינה היה במקדש וק"ל:
דאי לא תימא הכי הא דאמר שמואל כו'. ואם תאמר מה היה צריך לדברי שמואל בכאן דהא בסמוך מביא ראי' דמשכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן. ויש לומר מפני שמצינו מקומות דלא ילפי מהדדי דהא בפ"ב דשבועות בעינן רבוייא דקרא למקדש וכן בפ"ק דחולין וכן במס' סוטה בפ' המביא מרבינן בית העולמי' מייתורא דכתיב אשר יהיה בקרקע המשכן הלכך איצטריך לומר כאן דהא דרב דהכא לדשמואל דמיא דמיירי בהאי קרא גופיה מטעמא דילפינן מהדדי מקדש ממשכן. למימרא דכל דבר שאינו תלוי בקדושת הבית כגון הא דהכא וההיא דשמואל שפיר ילפי מהדדי. והא דטרחינן לאתויי הכא אלא משכן דאיקרי מקדש מנא לן לא הוה צריך לן דמסתיין כיון דמקדש איקרי משכן אלא כיון דקושטא הוא בעינן לברורה:
שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנ' ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול. פי' לאו דדרשי' פתח כמו פתוח דא"כ יהא זה הפך מימר' דרב דיליף לעיל מפתח ממש אלא כך ר"ל שאינו נקרא פתח בדווקא אלא בזמן שהוא פתוח. והקשו בתוספ' ולמה לי לפוסלה מהאי קרא תיפוק לי שאם שחטן קודם פתיח' דלתות ההיכל הרי שחטן קודם שחיטת תמיד שלא היה תמיד נשחט אלא לאחר פתיחת דלתות כדתנן במס' תמיד בהדיא לא היה שוחט את התמיד אלא עד שהיה שומע קול שער גדול שנפתח וקיימ' לן שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר שנ' העול' עולה ראשונה: וי"ל דההיא למצוה לכתחילה אבל בדיעבד אין הקרבן נפסל מן התורה והא דתניא בתוספת דפסח שני כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או לאחר תמיד של בין הערבים פסולין י"ל דהתם כשהקטירו הקריב קודם לתמיד של שחר דהכי מוכח בריש תמיד נשחט דכולי קרא דוערך עליה העולה בהקטרה הוא דכתיב. והא דמשמע בפסח שני בסוף אלו דברים גבי שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם ממנו דאפילו משום ששחט הפסח לאחר שחיטת בין הערבים נפסל דנפקא לן נמי מדכתיב העולה עליה השלם כל הקרבנות כולן: ההוא מדרבנן הוא דנפסל. אי נמי דהתם אם הקריבו כשר אלא דהתם עדיין לא הקריבו וכיון דאסור לכתחילה להקריבו קודם תמיד של בין הערבים אף בראשו של מזבח אין מעלין אותו ונפסל בלינה א"נ כמ"ד דלינה פוסלת אפילו בראשו של מזבח דפלוגת' היא בפ' המזבח מקדש ועי"ל דאיצטריך האי קרא לשמואל כגון שהקריבו התמיד תחילה בדלתות סגורות דהא לא אשכחן דמיפסיל בהכי דלא תנן אלא לא היה שוחט את התמיד כו'[1]. אי נמי שפתח דלתו' ושחט את התמיד ואח"כ סגר הדלתות והקריב שלמים אלו כל זה שטת התוספת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |