פתחי תשובה/חושן משפט/עא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אבל אם הביא עדים. עבה"ט וע' עוד בש"ך סק"ב שכתב וז"ל וגם מ"ש הסמ"ע וא"צ משום דהשטר מסייע למלוה כו' שנראה מדבריו דשנים אומרים על שטר שהוא פרוע ושנים אומרים אינו פרוע מוקמינן לשטרא בחזקתיה ומגבינן ביה לא נהירא לפע"ד כו' עכ"ל וע' בת' רע"ק איגר סי' קל"ז דהחכם השואל רצה לפשוט מזה ספיקו של בעל שושנת העמקים (כלל י"א ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' כ"ט בד"ה וע"פ סברא זו) בתרי ותרי במקום רוב (דאף דלא מועיל חזקה בתרי ותרי מ"מ רובא דעדיף מחזקה י"ל דמועיל) והרי כאן מבואר דתרי ותרי בפרעון שטר לא מועיל חזקת שטרך בידי מאי בעי דעדיף מרוב דהא מוציאין בה ממון מכ"ש דלא מהני רוב. והוא ז"ל השיב דאינו מהדומה דאף דחזקת שטרך בידי עדיף מרוב מ"מ גם עדות עדיף מרוב וחזקה זו הוא כמו הוכחה ואנן סהדי והוי כמו עוד כת עדות ושוב אמרינן תרי כמאה משא"כ במקום רוב י"ל דתו"ת הוי ספק והדין בספק למיזל בתר ריב ובפרט למה דהוכחנו בסי' הקודם (הובא לעיל סי' ל"ד סכ"ח בצ"ל בד"ה ואין מוציאין) דבממון אוקמינן אדין תורה בודאי יקשה אמאי לא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ונתקיים חזקה דשטרך בידי מאי בעי אלא ע"כ כנ"ל כיון דמדין אנן סהדי אתיא עלה הוי כמו כת עדים וא"כ שוב ליכא ראיה לענין רוב עכ"ד ע"ש ועמש"ל סי' ע"ח ס"א ס"ק א':
(ב) ללוה מגו. עבה"ט עד דיש חילוק אם המגו הוא בנאמנות עצמו כו' ובגליון סמ"ע דהגר"ע איגר צ"ל נ"ב ואם יש עד א' שהאמינו אם נאמן במגו דהא אפשר למיפטר נפשיה בטענה אחרת ע' בס' כתובה סי' צ"ח סעיף א' בהגה אות ה' עכ"ל:
(ג) בשעת הלואה. ע' בת' בית אפרים חח"מ סי' ט' שכ' ויש להסתפק בנאמנות בפקדון מה דינו לפי הטעם שכתב הנ"י והמרדכי הביאום הש"ך דבשעת משיכת המעות גמר ומשעבד נפשיה ודמי לקנין וכ"כ הר"ן בחידושיו פז"ב י"ל דדוקא בהלוא' שהשעבוד מתחיל מיד במשיכת המעות ואז משתעבד ג"ב על הנאמנות וא"צ קנין משא"כ בפקדון דבשעת משיכה אין כאן שעבוד כלל רק משעת אונסין ואפי' למ"ד משעת משיכה כתב הריטב"א דהיינו לו' דכשנאנס' משתעבד למפרע משעת משיכה כו' ואם כן לענין טענת החזרתי אין כאן מקום השעבוד למפרע כלל וא"כ כיון דשעבוד נכסים אין כאן רק שזה קיבל עליו לשמור זמה שנותן לזה נאמנות שלא יהיה נאמן לו' שהחזירו אינו רק דברים בעלמ' ולא משתעבד בלא קנין אונס לפי הטעם שכ' בבע"ת שער כ"ו דבשעת הלואה לא צריך קנין לנאמנות משום בההוא הנאה דקא מהימן ליה כו' א"כ גם בפקדון שייך טעם זה כמו גבי מתנה ש"ח כו' מש"ב:
(ד) אבל לאחר הלואה. עבה"ט עד ואין כן דעת הט"ז אלא דבכל גווני כו' ור"ל אפי' בנאמנות סתם אינו משתעבד אחר הלואה בלא קנין והוא פשוט ובספר עט"צ ומאמר קדישין וגם בספר מסגרת השלחן לא העתיקו יפה:
(ה) נאמנות מהני. עבה"ט שכתב וכתב הרשב"א כו' עד אבל לא שיהא נאמן לומר לא נפרעתי כו' ובגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב ואילו האמינו גם על הפרעון הי' לו לכתוב נאמנות סתם עכ"ל הרשב"א. ומזה למד בתשובת לחם רב סי' י"ד דנאמנות הכל בכלל אמנה ורבית דפרעון ואם כתב דנאמנות כ"ז שיהיה השטר קיים בדלא קרוע קרע ב"ד או הוכתב פרעון על גבו בזה גלה דעתו שהנאמנות רק על הפרעון לחוד ע"ש:
(ו) למיחש למידי. עבה"ט עד ודוקא שכתוב בו שהוא על שטר כו' ועי' בזה בש"ך לקמן ס"ט ס"ק כ"ד שחולק וס"ל דאפי' בכת"י סתם לא יוכל לטעון סטראי וכן הסכים הט"ז והתומים ונה"מ עש"ה אך בתשובת בית אפרים חח"מ ס"ס ח' כתב דבשו"ת הרי"ף שנדפס בליוורנו סי' רע"ח מתבאר שדברי הסמ"ע בזה מכווני' להלכה ודלא כש"ך ע"ש ועמ"ש לעיל סימן נ"ח ס"ב ס"ק ג':
(ז) וחמורה וגלגול. עש"ך ס"ק י"ד ועמ"ש בזה לקמן סי' צ"ג ס"ז ס"ק ט':
(ח) שפרעו מהני. עש"ך ס"ק ט"ז עד ונראה החילוק בין שני דינים אלו כו' ועיין בתשובת עבוה"ג ס"ס ע' מ"ש בזה:
(ט) שלא להחרים ח"ס. כתב הסמ"ע כיון דאינו מחרים ומקלל לנוכח כו' וכתב הש"ך דהיינו דוקא בשטרו בפיר' מקב"ח אבל אם פטרו משבועה יכול לכופו לקבל חרם בב"ד כו' ע"ש וע' בתשו' חמדת שלמה ס"ס ט' שכתב דאם כתב כל דין תורת נאמנות ולא פי' דוקא לשבועה הוי כאילו פטרו בפי' גם מקב"ח ואינו יכול להטיל עליו רק חרם סתם זולת ע"פ מנהג שכ' התומים (בסימן פ"ב ס"ט הבאתיו שם ס"ק ז'. דבכל מקום שנזכר חרם סתם נוהגים שמקבל בפי' החרם) וגם זה אינו ברור דהכא י"ל דהוה כמו פטרו בפירוש והיכא דפטרו בפירוש הקב"ח ודאי א"י להטיל עליו רק חרם סתם ועדיין צ"ע קצת עכ"ל ע"ש ומסיום לשונו משמע שמסתפק קצת אפי' בפטרו בפי' מקב"ח אולם בנה"מ כתב בפשיטות דבפטרו בפי' מקב"ח אין לו רשות לכופו לקב"ח אפילו לפי המנהג שכתב התומים רק שיכול בעצמו להטיל חרם סתם ע"ש:
(י) מהיתומים קטנים. עמ"ש לקמן סי' ק"י ס"א:
(יא) בעדים בטל הנאמנות. בגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב עיין בשו"ת עה"ג סימן י"ט דל"ד בעדים אלא ה"ה אם הוא בענין דלפי דאנן מחזיקים הוא משקר אף דליכא עדים ממש הוחזק כפרן דבטל הנאמנות עכ"ל ועמ"ש לקמן סי' צ"א ס"ג ד':
(יב) הם כאן. עבה"ט שכתב ל' הטור אם אין העדים כאן אין הלוה נאמן כו' ועיין בתשובת מים חיים חח"מ סימן ד' מ"ש בזה:
(יג) אא"כ פירש שפוטרו כו'. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב בת' מהרח"ש סי' ג' כתב בשם ת' מהרשד"ם ומהרש"ך שכל שכתוב נאמנות וכו' נכלל במלת וכו' גם נאמנות עליו ועל יורשיו לו וליורשיו כמו שרגיל לפרש בשטר והסופר קיצר וכלל במלת וכו' עכ"ל:
(יד) ואם מת הלוה תוך הזמן כו'. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב מקורו בהבע"ת ולטעמיה אזיל דס"ל דטענינן ליתמי מלתא דלא שכיח אבל להפוסקים לקמן סי' ק"ח ס"ד דלא טענינן להו נאנסו ה"נ לא טענינן להו פרוע תוך זמנו ג"ת וכנה"ג ועש"ך סי' ס"ט ס"ק כ"ו עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |