פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/ב

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שחיטת עובד כוכבים נבילה דע דלדידן דעיקר מזבחת ואכלת מה שאתה זובח וכמ"ש רמ"א בהג"ה ס"ה דמי שאין חושש לזבוח כו' והוא כפר"י וודאי שחיטת עובד כוכבים נבילה מן התורה דאימעט מזבחת ואף גר תושב בכלל ומתני' נמי סתמא תנן נבילה. עיין ט"ז וכוונתו יראה לפרש באופן שלא תקשה עליו מ"ש דהא הרשב"א מביא פר"י כו' ואני לא מצאתי לא בחדושיו ולא בתה"א ולא בקצר שמביא פר"י כלל ובתבו"ש אות כ"א כתב בפשיטות דהרשב"א לא ס"ל הך דרשה דזבחת. הן אמת שיש סתירה למ"ש הוא ז"ל באות א' דהרשב"א בתשובה סימן תקכ"ט הביא דרשה דזבחת וע"ש ומ"מ יש כמה קושיות בדברי הט"ז ונראה דה"ק דרוצה להוכיח דנוסחא בר"מ ז"ל גר תושב דרבנן היא עקרית כמ"ש הכ"מ דלא כש"ך אות א' והוא מדהביא הרא"ש דברי הר"מ ז"ל דדריש מוקרא לך ואכלת מזבחו ודחה זה באומרו דאין אלו דברים של טעם דלמא דווקא מה שזבח בתוך בית עובד כוכבים אסור הא מה שזבח בתוך בית ישראל שרי [ומ"ש המי"ט דא"כ זבחו שנית למה לי אין קושיא דאי לאו ואכלת מזבחו ה"א דווקא מה שזבח לאלקים הוא דאסר דקרא הכי משתמע וזבחו לאלקים להכי כתיב זבחו שנית ולעולם בתוך בית ישראל שרי]. והרא"ש פסקן הוא ולא מפרש ולאיזה צורך הביא כלל מדברי הר"מ ור"י וכ"ת דנ"מ טובא במי שאינו חושש לזבוח דלהר"מ שרי ולר"י אסור כמ"ש הרא"ש בעצמו בדף קל"ו עיין שם בל"ח דמי שאינו חושש לזבוח אסור מ"ה ואלו להר"מ מותר. ומיהו להכעיס אף להר"מ ז"ל אסור דהוה אפיקורוס כמ"ש המחבר ס"ה ועיין בר"מ פ"ג מהלכות ע"ז ופ"ז מהלכות רוצח ופ"א מהל' גזילה ואבידה ובע"ז פלוגתא דר"א ורבינא ועיין שם ומ"ה כתב דנ"מ במי שאינו חושש לזבוח ע"ז הקשה דהא אף לר"י אין הכרח לומר דמי שאין חושש לזבוח דשחיטתן פסולה דאימא וזבחת בר זביחה מי שהוא מצווה על זביחה לאפוקי עובד כוכבים הא ישראל מומר אף להכעיס כשר שהרי הרשב"א בתשובה סובר כר"י ואפ"ה הכשיר להכעיס בעע"ג אף שהרא"ש סובר דמי שהוא מאמין בזביחה הוה להרא"ש לפרש זה מיד כיון דאין זה בכח המאמר דא"ל בר זביחה שמצווה על השחיטה ולמה המתין הרא"ש עד לקמן לומר מי שאינו חושש לזבוח כיון שזה עיקר הנ"מ לכן העלה דכאן בא הרא"ש לומר דגר תושב להר"מ דרבנן ולר"י הוה דאורייתא ולקמן כתב עוד חידוש דלר"י אף ישראל מומר שאין חושש לזבוח הוה פסול דאורייתא כנ"ל. ושחיטת עובד כוכבים מותר בהנאה ושחיטת מין יבואר לקמן סי' ג' אימתי אסור בהנאה:

ב

לתיאבון מלשון תאוה ממוצא אחד. ודע דיש לחקור בענין מומר לתיאבון כמה חקירות. א' למ"ש המרדכי פ"ק דחולין הביאו בהגהות אשר"י ג"כ דע"א נאמן היכא דאתחזק כל שהיה בידו כבר כפירוש ר"ת בהניזקין ולהרא"ם בריק ופוחז אין נאמן אבל במוחזק בכשרות נאמן אף נגד חזקה. וקשיא לי להר"א ממי"ץ דכל שאין עתה בידו לא מהימן אלא מוחזק בכשרות מה יענה למימרא דרבא מומר כו' וכי מוחזק בכשרות מיקרי מי שאוכל נבילות ומה בכך דלא שביק היתירא ס"ס אין ע"א נאמן נגד חזקה. ב' דהרשב"א כתב מומר שחיטתו כשירה וכ"ת שמא לא שחט הרוב דבודק הוא וכל שלא שחט הרוב חוזר וגומר קודם שיעור שהיה א"כ לדידן שיעור שהיה מועט הוא איך נאמן דליכא למימר רוב שוחטין רוב דהא קי"ל הבודק צריך שיבדוק בסימנים מן התורה וכמ"ש המרדכי דלאו רוב שוחטין רוב ולא כתוס' חולין ב' א' ד"ה ואסורה כו' וכ"ת דשהיה מועטת מדרבנן ולא חיישינן כולי האי מ"מ בעוף פסקינן שיעור שהיה במשהו מן התורה כמו שיבואר בסי' כ"ד האם יאמר דמומר בעוף אין נאמן. שוב ראיתי בשמ"ח סעיף ה' כתב בעוף שוחט מסתמא הקנה תחלה וממ"נ כו' ולפ"ז היכא דאיתרמי הוושט תחלה אה"נ דאסור כפי דעה דשהית עוף מועט הוא ולא מצאנו שיאמר אחד מהפוסקים כן והנה בתה"א ה' ב' כתב שבודק הוא קודם שיעור שהיה ובחדושיו בשם הרמב"ן דכל שוחט אין מסלק ידו עד שישחוט הרוב או בודק כו' ולפ"ז ה"ק דמסתמא לדידן שיעור שהיה מועט הוא וודאי אין קלקולי שחיטה יוצא מבן דעת ואין מסלק ידו עד שרואה רוב שחוטין ואין זה כלום דלפעמים מלא הצואר דם וא"א לראות אם לא בבדיקה. ג' יש לחקור כיון דרוב מצוין מומחין הם ע"ס שישאלנו אח"כ הא אם יודעין שא"א לשאל אח"כ אסור לכתחלה דאין סומכין על הרוב כה"ג ונהי דיעבד סומכין אבל לכתחלה לעשות לא ול"ת דווקא כי איתא לפנינו צריך שאלה הא א"א בשאלה נותנין לכתחלה זה אינו וכן כתב השמ"ח בסי' א' ס"ד ופ"ת שם וכן משמע מרא"ש במה שהקשה על הגאונים וע"ש וכן משמע בש"ך סימן א' גבי שומע ואין מדבר ועיין בסי' ב' בשמ"ח ס"ו וכדבעינן למימר לקמן וכ"ת מפני מה אין בודקין אחר ח"י טריפות כיון דטורח הוא משא"כ שאלה קל הוא וא"כ בא"א לבדוק שאין שם בקי אמאי לא יתנו לכתחלה לסמוך על הרוב וצריך לומר דיתן לאחר לשחוט או דבהמה בחייה בחזקת איסור מצטרף ואין לעשות כן לכתחלה א"כ מומר אמאי נותנין לכתחלה הא אין ברית כרותה שלא ייעף ולא ייגע ומיעוט שוהין ודורסין ואיך סומכין לכתחלה על הרוב דהוא וודאי לא יגיד עיין משמרת הבית ח' א' וכ"ת דהוה מיעוטא דמיעוטא דרוב מצויין נמי הוה מיעוטא דמיעוטא כמ"ש הרא"ש ז"ל וע"ש ואיך נותנין לו לכתחלה:

עוד אבאר לך דמומר רגיל להתעלף אין לשחוט דאמירתו לא מהני כלום ואף להש"ך בסי' א' דבלא אמירה נאמן דיגיד כאן לא מהני זה ועיין ט"ז ותוכן כוונתו דבאיתא הסכין לפנינו צריך בדיקה לכ"ע כי פליגי שנותנין לו הסכין ויודעין שאח"כ תהיה בלתי אפשרי לבדוק בזה מחולקין ופסק הוא ז"ל להקל והשמ"ח ס"ו פסק דווקא בשעת הדחק וצורך גדול וכבר כתבנו מזה:

ג

דמומר לא אמרינן רוב מצוין דחציף הוא לאכול נבילות ואינו חוזר על לימודו עכ"ל ט"ז ואפי' נטל קבלה ועכשיו אין יודע דמודה הש"ך דאוסרים הכלים למפרע:

ד

ובלא בדיקה. עט"ז הביא לשון הטור ופירש דטעמא יהיב למלתיה לאפוקי משמעות הב"י דענין בפ"ע הוא ומיהו גם הב"י יודה דהטור דיעבד קאמר דאין ליתן לכתחלה ע"ס שיבדקנו אח"כ עיין מ"ש אות ג' ובש"ך אבאר עוד:

ה

הט"ז הראה מקום לסימן קי"ט סי"ו ושם כתב אפילו פ"א מעבירין אותו ועיין פ"ח כאן ובסי' קי"ט ופ"ת שם ובש"ך אבאר מזה בעזה"י:

ו

הקשה הט"ז על מ"ש בח"מ דעבירה שאין בה מלקות לא מפסל מן התורה הא עבר על שבועה מיפסל מ"ה ובנה"ך תי' דלא"ד חשוד טפי ועוד איסורא מממונא לא ילפינן יע"ש ובש"ך אות י"ב אבאר. וראיתי להבכור שור שתי' לפי מ"ש התוס' שבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי דעבירה שאין בה מלקות לאו מושבע א"ש ואני תמה מאד על רב מובהק כמוהו שיאמר זה דהתו' בחצי שיעור כתבו כן לא באיסור עשה וכ"ש לאו הניתק ולאו הניתן לתשלום דפשיטא דמושבע הוא יע"ש היטב. ומ"ש מגבינות העובדי כוכבים קי"ט התם אפשר דהוה מן התורה דכל מילי דרבנן יש לאו דלא תסור עיין בשרשי הר"מ ז"ל:

ז

עט"ז האריך וכונתו להשיג על הש"ע בתרתי אחד מה שלא הזכיר פלוני מומחה ב' סכין למה לי אמירה כלל כיון שנמצא הסכין יפה אמרינן כאן נמצא כו' ועיין תב"ש אות ט"ז תי' בסי' פ"ו איכא סימנים הא מרתת לחוד בדאורייתא לא מהניא וההיא דסימן קי"ט בדרבנן הוא יע"ש. וסכין צ"ל בזה שחטתי וידוע שהיה בעת השחיטה שניהם לפניו דחיישינן שמא לא טרח לראות איזה כשר משא"כ כשאומר בזה שחטתי יודע הוא לא שביק היתרא:

ח

מומר להכעיס. עט"ז ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים בכאן דמה ענין פרש"י דסובר פירוש וזבחת מי שמצווה או פירוש הרא"ש מי שמאמין והם איירי במומר להכעיס לשחיטה וסוברים כן להכעיס לא הוה מומר לכל התורה והש"ע סובר להכעיס בשאר עבירות נמי הוה מומר לכל התורה והוא מהר"מ פ"ד מה"ש וכרי"ו הביאו הב"י ומ"ה לא כתב רמ"א וי"א דאפשר המחבר יודה והוא איירי לשאר עברות:

ט

משאר. עט"ז. והנה רבא אהיתרא מהדר אף דמומר כ"פ ל"ת כהיתרא דמיא ומיהו אף פ"א צריך בדיקת סכין ולשאר עבירות דווקא הרבה פעמים ולמדה הר"מ ז"ל מברייתא ה"ש ואפי' ערל ומומר כמ"ש הכ"מ בפ"ד מה"ש והתם במתמיד כך דבכל יום עובר בעשה ועל קושית הפרישה תי' הט"ז דאיכא ס"ס אף דבמקום חזקה לא מהני ס"ס חומרא היא שהחמיר הר"מ ז"ל ודי בחד ספק לא בס"ס ולפ"ז במומר לתאבון למ"ד אם בשר בידו לא מהני ס"ס וכפסק הש"ע ס"ד והיינו פלוני מומחה דווקא ולא מהני ס"ס במקום חזקה ועוד מטרח לא טרח ולשאר עבירות יש להקל:

י

מחמת. כתב הט"ז הא מתו כשהן קטנים ולא ראו שנבלע דמן מזיד הוא ויש לראות דהמחבר ס"ו משמע דפוסק דלא כהר"מ דמביא בסתם דעה זו וא"כ לאיזה נ"מ אי הוה כשאר כל אדם והנך רואה דעתו כהר"מ ז"ל וכן פסקו האחרונים ועיין תב"ש ולענין מומר לשאר עבירות אם אומרין רוב מצוין מומחין הנה המחבר לא הזכיר רק להר"מ צריך בדיקת סכין ויש להחמיר באיסור תורה ואפי' כתב קבלה לא מהני במומר לא"ד כמ"ש השמ"ח ס"ג דאין חוזר על לימודו וה"ה לשאר עבירות אין להקל לכתחלה אם לא לצורך גדול. ולדידן אף בצורך גדול אסור כמו שאבאר בשפתי דעת יע"ש:

יא

כותי האידנא לאחר שגזרו ט"ז. ומ"מ מדרבנן אסורה לא מן התורה:

יב

אא"כ. עט"ז דבר זביחה ומאמין בשחיטה דהוחזקו בהן ומ"מ לא מהני חותך כזית דהלכה כת"ק דרשב"ג דלא כתיבא עובר לפעמים כמ"ש הרשב"א מ"מ מאמין מיקרי כמו מומר לתיאבון ומ"ש הב"י דעע"ג בעינן מומחה שמא לא יראה יפה והקשה הט"ז דידע דלא גמיר מהני אחרים אף לכתחלה להרשב"א כמבואר סימן א' עיין בארוך ובקצר א"כ ליכא למימר משום לכתחלה נקט אלא תירוץ הב' עיקר דיוצא ונכנס צריך מומחה ומש"ה השמיט בש"ע מומחה ומ"מ קשה למה השמיט יוצא ונכנס. ומיהו הקראים בזה"ז ודאי שחיטתן אסורה:

יג

מסור כמומר. כ' הט"ז היינו כמומר לתיאבון ולפ"ז משמע אף פ"א דאלו הרבה פעמים הלכה כר"מ ז"ל דמצריך בדיקת סכין אף לשאר עבירות. והש"ך בנה"ך חולק עליו ואוסר אף ישראל עע"ג. והתב"ש או' מ"ז ובשמ"ח סכ"ו פסק כב"ה דפ"א שחיטתו כשירה דיעבד ובהרבה פעמים פסול דיעבד אף בעע"ג ומ"ש דרמ"א לא הכריע אף דכתב דיעה א' בסתם וברמ"א נמי נוהג דין של מהרמ"ע עיין בהנהגות הוראות או"ה רמ"ב מ"מ בסי' קי"ט ס"י גילה דעתם דאין הכרע שכתוב ויש פוסלין יע"ש:

יד

עט"ז דסובר דשוחט לעבודת כוכבים לא מיתסר אלא בשוחט משהו בוושט או רוב הקנה ובנה"ך השיג עליו מגמרא דחולין מ"א חצי קנה פגום הא לא"ה מכי שחט פורתא נאסר יע"ש וכן הלכה ועיין מ"ש בסי' ד':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.