מראי מקומות/במדבר/ל
בעריכה
וידבר משהעריכה
הקשר לפרשה הקודמתעריכה
הרשב"ם מבאר שמאחר שהפרשה הקודמת עסקה בקרבנות המובאים כנדרים, לכן עתה מפרשת התורה את דין הנדרים.
האבן עזרא מבאר שפרשה זו ארעה אחרי מלחמת מדין ואחרי תנאי בני גד ובני ראובן, ומאחר שציווה משה לבני גד ובני ראובן לקיים את חלקם בהסכם, הזכיר את דיני הנדרים.
הטעם שלא הוזכר ציווי השםעריכה
פרשה זו מתחילה בציוויו של משה לראשי המטות ואין בה הקדמת דברים כדוגמת וידבר ה' אל משה וכדומה.
הרשב"ם מבאר שפרשה זו היא המשך לפרשת המועדים שהוזכרו בה הקרבנות המובאים כנדרים ולכן אין צריך לייחד עליה דיבור בפני עצמה.
הרמב"ן כתב שתחת הקדמה זו נאמר בסוף הפרשה (פסוק יז) "אלא החוקים אשר ציוה ה'".
ראשי המטותעריכה
רש"י מביא דרשת חז"ל שסדר לימוד זה שלימד משה תחילה לנשיאים ואחר כך לכל בני ישראל, נהג אף בשאר המצוות ככתוב (שמות לד) וישבו עליו אהרן וכל הנשאים בעדה וידבר משה אליהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל. ועשה כן כדי לחלוק כבוד לנשיאים.
המפרשים עמדו לבאר הטעם שפירשה התורה כאן ענין זה שהקדים ללמד תחילה לנשיאים. רש"י מביא דרשת חז"ל שאין לומר שפרשה זו נאמרה רק לנשיאים שהרי יש ללמוד בגזירה שוה מהכתוב כאן זה הדבר ומהכתוב גבי שחוטי חוץ (ויקרא יז) זה הדבר, וכשם ששם נאמרה אף לאהרן ולבניו ולכל ישראל כמבואר שם בפסוקים הוא הדין כאן. ובטעם שדווקא כן פירשה התורה ענין זה, כתב רש"י, שבא ללמדנו דין הפרת נדרים שהוא ביחיד מומחה ואם אין יחיד מומחה יכול להפר על ידי שלשה הדיוטות.
ועיין להלן בדברי האבן עזרא שכאן הנשיאים הם אלו שהורו לבני ישראל על דיני נדרים.
מי היו ראשי המטותעריכה
הרמב"ן מבאר שנשיאים אלו היו הנשיאים שהחליפו את נחשון בן עמינדב וחבריו אחרי מותם, או שאלו הנשיאים שעתידים להנחיל את ארץ ישראל.
לבני ישראלעריכה
האבן עזרא מבאר שאין זה המשך תוארם של הנשיאים שהיו נשיאים לבני ישראל, אלא שמשה ציווה כן לנשיאים שיאמרו לבני ישראל.
זה הדברעריכה
רש"י מביא דרשת חז"ל שלשון "זה" לשון מיעוט הוא, לומר שחכם מתיר ולא מפר ובעל מפר ולא מתיר ואם הפכו אינו מותר ואינו מופר. עוד הביא רש"י דרשת חז"ל שבזה מעולה נבואתו של משה על נבואת שאר הנביאים, שהוא התנבא כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות יא) ואף הם התנבאו בכה אמר ה', ואילו משה אף התנבא בלשון זה הדבר.
ובמשך חכמה ביאר, שלשון זה הדבר מורה שאין דין זה נוהג לדורות, וכמבואר בגמרא בבבא בתרא (קכ) שדין לא תסוב נחלה לא נאמר לדורות. והוא הדין לענין פרשת נדרים אף שהנדרים נוהגים בכל דור, אך הנה במדבר עדיין לא נאסר להם יין עכו"ם ולכן חטאו בחטא זמרי שעל ידי יינם באו לידי בנותיהן ולידי עבודה זרה, אך במדבר עדיין לא היה אפשר לאסור להם יין נכרים שהרי הנסכים באו מיין נכרים כמבואר במדרש שיר השירים. ולכן הוצרך להזהיר לראשי המטות שיראו ללמד העם לידור ולהזיר עצמם מן היין שלא יבואו לידי חטא זה, וזה היה שייך רק באותו הדור, כי לדור אחר כבר גזרו על יינם.