מראי מקומות/אורח חיים/קצג
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
בגוונא שאין צירוף לזימון, אם מצוה ליחלק בברכת המוציאעריכה
הב"י בסעיף א, הביא בזה מחלוקת, והדרכ"מ בסי' קסז אות ח, הוסיף על המחלוקת, ויש להעיר דמדברי סמ"ק במצוה קט אות מ, מבואר דס"ל דכל אחד צריך לברך לעצמו.
בסופר מברך ובור יוצא צריך כוונת שומע ומשמיעעריכה
כן הביא הב"י בסעיף א בד"ה ומ"ש רבינו במה, מכמה ראשונים, ויש להוסיף דכ"כ האשכול בהל' סעודה ד"ה ושנים (כז.).
אם מותר לשמוע הזימון וליחלק בברכהמ"ז וכן אם צריך לשמוע הזימוןעריכה
כתב הטור בסעיף א, שכשבעה"ב מקפיד אם יברכו בקול יתחלקו לחבורות של שלשה וזה טוב להם מאשר שלא ישמעו ברכת המזון ולא יצאו יד"ח, ע"כ, וכתב הב"י דכוונתו שלא יצאו יד"ח ברכת הזימון דהא בברכהמ"ז ודאי רשאי כל אחד לברך לעצמו, והרמ"א והב"ח שם חלקו עליו דאין רשאין ליחלק, ע"כ, ולדברי הב"י יש להקשות דאי בברכת הזימון איירי מה צריך לשמוע, הא אע"ג דלא שמעי את המברך מ"מ כיון דשומעין את חבריהם עונים יכולים לענות עמם, מידי דהוי כאלכסנדריא של מצרים, סוכה נא:, דהא בברכת הזימון אין צריך שומע כעונה דהא צורתה דהמברך מבקש מהשומעים לברך והם מברכים ברוך שאכלנו משלו, ולא שייך לייחס את בקשתו אל העונים, דהא אינם צריכים לבקש מעצמם לברך, ועוד דבאלכסנדריא היו יוצאים אף בברכו דדמי לזימון, וא"כ מה בכך שלא ישמעו, ואע"ג דכתב הטור בסי' ר,ב, דקי"ל כרב ששת דמפסיקים לזימון עד סוף ברכת הזן מ"מ מסתבר שאין צריך לשמוע ממש את ברכת הזן, דהא אחד ששכח ובירך מזמנים עליו השנים, כדכתבו הטוש"ע בסי' קצד,א, אע"ג שכבר יצא יד"ח בברכת הזן, וכן ט' שאכלו דגן ואחד אכל ירק או שתה מצטרף לזימון, אע"ג דאינו יוצא יד"ח בברכת הזן, כדכתבו הטוש"ע בסי' קצז,ג, וא"כ נפיק לן דאין צריך שומע כעונה בזימון וא"כ קשיא לדברי הב"י למה כתבו הטור והרא"ש שאלו שאינם שומעים לא יכולים לצאת יד"ח, וצ"ע.
אם לא בירכו המוציא יחד אלא אחר כך נקבעו יחד באכילתם, אם חייבים בזימוןעריכה
הטור והב"י בסעיף ג, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קט אות לה, כתב דאינם מצטרפים אלא א"כ סיימו אכילתם ביחד, ומשמע קצת מדברי סמ"ק שם דכדי להצטרף לזימון צריך שאחד יברך המוציא לכולם אבל אם כל אחד ואחד בירך לעצמו אע"פ שבירכו באותו זמן אינם מצטרפים.
ג' שבאו מג' חבורות וזימנו חבורותם בלעדיהם, פרח זימון מינייהו ואינם מצטרפיםעריכה
כן הביא הב"י והשו"ע בסעיף ו, מכמה ראשונים, ויש להעיר דכן מבואר בדברי המנהיג בהל' סעודה (השניים) סי' קנד ד"ה ירושלמי אם.