מעשה רקח/תפילין/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשה רקח ‏ תפילין ד

ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

א

היכן מניחין וכו'. מנחות דף ל"ו תנא דבי מנשה בין עיניך זו קדקד היכא אמרי דבי רב ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס ופי' רש"י ז"ל רופס רך כשהוא קטן בן שנה ע"כ והתוספות כתבו שם מקום שמוחו של תינוק רופס הוא הדין הסמוך למצח כדמוכח לקמן מקום הראוי לטמא בנגע אחד ואמרינן בעירובין מקום יש בראש שראוי להניח בו שני תפילין ע"כ. משמע מדבריהם ז"ל דמקום שמוחו של תינוק רופס לאו היינו כל גובה הראש אלא מחצי גובה הראש ולמעלה אבל מחציו ולמטה עד התחלת עיקרי השער לא ילפינן לה אלא מאידך דלקמן והכי איתא התם גובה הראש מנלן דתנו רבנן בין עיניך זו גובה שבראש וכו' מה להלן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה אף כאן וכו' רבי יהודה אומר אינו צריך אמרה תורה הנח תפילין ביד הנח תפילין בראש מה להלן במקום הראוי לטמא בנגע אחד אף כאן במקום הראוי לטמא בנגע אחד לאפוקי בין עיניך דאיכא בשר ושער ע"כ וא"כ כדין הכריחו התוס' ז"ל דבין למאן דיליף לה מקרחה בין למאן דיליף ממקום הראוי לטמא בנגע אחד לעולם מקום הנחת תפילין בכל מקום שיש בו שער קאמר בכל שיפוע הראש כלפי הפנים וכ"כ להדיא הרא"ש ז"ל ונסתייע גם כן מדברי הירושלמי עיי"ש. מעתה קשה על רבינו תרתי חדא דכתב מניחים על הקדקד שהוא סוף השער וכו' דמשמע דאין לנו מקום ראוי לתפילין כי אם בסוף השער והרי בעירובין אמרינן מקום יש בראש להניח בו שני תפילין בלי חולק אם כן בהכרח גם למעלה מסוף השער הוא מקום הראוי לתפילין ותו קשה טובא שיחלוקו התוספות והרא"ש ז"ל עם רבינו במציאות דלדידהו מקום שמוחו של תינוק רופס הוי מחצי גובה הראש ולמעלה ולרבינו הוי למטה בסוף השער.
וראיתי להרב ב"י או"ח סימן כ"ו שאחר שהביא דברי הרא"ש וספר התרומה והמרדכי ז"ל כנ"ל כתב וז"ל אבל הרמב"ם כתב מניחים אותם וכו' ונראה שהוא סובר שבמקום עיקרי השער רופס מוחו של תינוק והא דאמרינן מקום יש בראש להניח שני תפילין אפשר דלא זה על זה קאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים אי נמי זה על זה ומקום הנחת שני תפילין מוח התינוק רופס וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוייה חולק בהדי הרא"ש וס' התרומה לענין דינא ע"כ. הנה שגם הרב ב"י הוצרך לידחק בדברי רבינו והתירוץ הראשון הוא דחוק מאד וכמעט אין לו העמדה כלל דהא בין עיניך כתיב ובעינן שיהא במקום המכוון כנגד בין העינים באמצע הפנים ותמיהא מלתא נמי טובא דגם רבינו כתב כן להדיא בדין זה וצריך לכוין אותם באמצע וכו' אמנם התירוץ שני נראה שהוא אמת ומוכרח מצד עצמו שהרי ידוע שהקדקד הוא בגובה שבראש כדכתיב מכף רגלו עד קדקדו וכו' אלא שהוא נמשך עד למטה בראש והוא מקום המוח ואם כן כשכתב רבינו והוא המקום וכו' קאי לעל הקדקד שהזכיר תחילה דהתחלתו מגובה הראש וכן נראה שהבין הרב בעל קרית ספר ז"ל שהרי העתיק לשון רבינו וכתב דכתיב הכא בין עיניך וכתיב התם בין עיניכם מה להלן בגובה של קדקד מקום שעושה קרחה בשער אף כאן וכו' וזהו מתחילת השער הסמוך למצח נגד גובה הראש שהוא עד מקום שמוחו של תינוק רופס ע"כ ואם באנו לדקדק דברי הרב נראה עוד שהבין שגם רבינו מודה להרא"ש והתוספות גם למציאות מקום שמוחו של תינוק רופס שהרי כתב שהוא עד מקום וכו' והיינו ע"פ הנ"ל דתיבת והוא המקום שכתב רבינו לא קאי לסוף השער שהזכיר אלא לעל הקדקד שכתב תחילה ואין זה פלא לפרש דברי רבינו כן דהדבר מבואר דכיון דהדבר תלוי במציאות לא חש ז"ל שנטעה בדבריו גם הסמ"ג ז"ל כתב וז"ל ותפילין של הראש מקום שמוחו של תינוק רופס ויש שם מקום להניח שני תפילין ע"כ שאם נפרשיהו כפשוטו הוא כתירוץ שני של הרב ב"י על דברי רבינו ממש דהא על כרחין בסוף השער שכנגד הפנים הוא מקום הנחת תפילין לכו"ע.
אכן כדי שגם הוא לא יחלוק על המפרשים ז"ל במציאות מצינן לפרשו דהכי קאמר ויש שם מקום דהיינו סמוך קצת למקום שמוחו של תנוק רופס וקאי לתפילין של ראש שהזכיר דאל"כ תהיה זאת סברא שלישית אלא נראה שגם הוא לא חש בדבריו דאין לחוש לשנטעה ודבר נכון הוא זה שלא יחלוקו במציאות דהמוחש לא יוכחש הגם שבאמת דברי הסמ"ג נראה שהם לקוחים מההיא דעירובין דף צ"ה דאמימרא דרב שמואל בר רב יצחק דקאמר מקום יש בראש להניח בו שני תפילין מייתי הא דתנא דבי מנשה בין עיניך זו קדקד היכא אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס אכן מדחזינן להתוספות ז"ל שהביאו ראיה לדבריהם מהך דעירובין כנ"ל ש"מ דס"ל דאין כאן מחלוקת לא לענין דינא ולא במציאות דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והוא הדרך הנכון כל היכא דאפשר. ומכל האמור נלמד דלכולי עלמא יש להניח התפילין במקום שיער דוקא וכל הקציצה דוקא בעינן שתהיה כולה על גבי השער ודלא כאותם הנוהגים להניחם חציים בסוף השער וחציים על המצח וכבר צווח על זה הרב מגן דוד או"ח סי' כ"ז וז"ל ורבים נכשלים באיסור זה ועוברין על איסור דאורייתא שכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש בו קרחה וכו' ע"כ. והרב כנסת הגדולה כתב שם בשם השלטי הגבורים שלא די שלא קיים המצוה אלא שמברך ברכה לבטלה ע"כ ומכל שכן וק"ו אם יניחם על המצח ממש כמו שיש נוהגים דהרי תנן במתניתין להדיא נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זה דרך האפיקורוסים והשומע ישמע והחדל יחדל ותבא עליו ברכת טוב לעושה מצות אבינו שבשמים כאשר ציונו על ידי משה עבדו על פי האמת והצדק.

ויהיה הקשר וכו'. גם זה שם אמר רב יהודה קשר של תפילין צריך שיהיה למעלה כדי שיהיו ישראל למעלה ולא למטה ופירש רש"י למעלה בגובה הראש ולא למטה בצואר.

ב

והוא הבשר התופח. כבר נתבאר מהגמ' וכן הסכימו המפרשים ז"ל ועיקרא דמלתא ילפינן לה מדכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות ולכך כתבו ז"ל שיש לכסות התפילין של יד גם בשעת הנחתן. ודע דרבינו השמיט ההיא דגידם ואין לו זרוע משום דסבירא ליה דפטירי ועיין להרב כנסת הגדולה והשיירי או"ח סימן כ"ז.

ג

העושה תפילתו עגולה וכו'. פרק הקורא עומד דף כ"ד העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה ופי' רש"י סכנה שלא תיכנס בראשו ואין בה מצוה דמרובעות בעינן ובגמ' לימא תנינא להא דת"ר תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני ואמר רבא בתפירן ובאלכסונן אמר רב פפא מתניתין דעבידא כי אמגוזא ופי' רש"י אמגוזא עגולות כאגוז אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי ולא תסייעא לברייתא ממתניתין ע"כ וצ"ל דרב פפא לא בא אלא לדחות דאין סיוע לברייתא ממתניתין אבל לפי האמת גם רב פפא מודה דבעינן מרובעות דהא הלכה למשה מסיני היא ואין בה חולק ומה גם דלית לן לאפושי פלוגתא והכי מוכח להדיא בפ' הקומץ דף ל"ה ועיי"ש בפי' רש"י ד"ה כאמגוזא וכו' ולפ"ז קשה על רבינו שכתב עגולה כאגוז דמשמע דפי' דברי רב פפא דהכי ס"ל לפי האמת דדוקא עגולה כאגוז פסול אבל אם היא עגולה כביצה או כעדשה אין הכי נמי דכשר דא"כ קשה טובא חדא דרב פפא גופיה פירש הך ברייתא בפרק הקומץ דמרובעות דקאמר היינו בתפרן ובאלכסונן משמע דס"ל כהך ברייתא ותו דרבינו גופיה בריש פ"ג כתב מרובעות תפירה ואלכסון ברבוע הלכה למשה מסיני עיי"ש. ותו קשה דמרן ז"ל כתב דרבינו לא חשש לכתוב סכנה כיון דלענין דינא לא נפקא לן מידי דמאחר דאין בה מצוה כלל כי לא הוי בה סכנה לא לעביד הכי ע"כ וכיון דרבינו כתב עגולה כאגוז משמע דאיכא קפידא בכי הא דוקא ומוכרח דהיינו משום סכנה שהרי בשאר עגולין משמע דכשר ואמאי ומ"ש והיכי כתב מרן ז"ל דמאחר דאין בו מצוה כלל כי לא הוי בה סכנה לא ליעבד הכי הרי עיקר הטעם הוא משום סכנה תדע ששאר עגולין שרו. ובנוסחאות אחרות מצאתי מלת סכנה להדיא ולפ"ז הוה אפשר לומר דרבינו מפרש דתפילין מרובעות אף שהוא הלכה למשה מסיני אם עשאה עגולה לא עיכב בדיעבד אלא דבאגוז כיון שהיא חדה ויש בה סכנה תיקנו ז"ל דאין בה מצוה כלל ומ"מ צריך לי עיון.

איטר וכו'. מנחות דף ל"ו וכאביי שם.

בימינו שהוא שמאל שלו. כן צריך להיות וכן הוא לשון הברייתא בהקומץ דף ל"ז ופירושו מבואר דכיון דימינו הויא שמאל לדידיה הואיל ורוב כחו בשמאל כמ"ש רש"י ז"ל מעתה הרי ימינו הויא שמאל דידיה ויד כהה בעינן.

ד

תפלה של ראש וכו'. משנה בריש התכלת ומסקנא דגמרא דבין יש לו בין אין לו קאמר ולכך סתם רבינו.

וכיצד מברכין וכו'. שם דף ל"ו ופי' רש"י להניח דבשל יד מתחיל להניח. מצות תפילין דעכשיו גומר המצוה ע"כ ורבינו שהקדים תפילה של ראש לתפלה של יד וכן בראש הפרק אינו אלא מצד הקדושה דשל ראש היא יותר קדושה דרובו של שם בה אמנם לסדר הנחתם כבר ביארו בדינים דלקמיה וק"ל.

ה

אבל אם הניח וכו'. גם זה שם וכפירוש רש"י וכן פסק הרב ב"י סימן כ"ה וכן אנו נוהגים.

וקושר וכו'. שם כדברי רבינו.

חולץ של ראש וכו'. פשוט מדקיימא לן והיו לטוטפות בין עיניך ודרשינן בזמן שבין עיניך יהיו שתים ואם חולץ של יד קודם הרי אינן שתים.

ו

מי שבירך להניח תפילין וכו'. ואם סח הרי זו עבירה וכו'. קצת קשה דאמאי הוצרך לומר הרי זו עבירה כיון שכבר הזכיר שאסור לספר ואם רבינו היה פוסק כרבי יוסי הגלילי הוה ניחא דאשמועינן דחוזר עליה מעורכי המלחמה אבל כיון שרבינו פסק בהלכות מלכים כרבי עקיבא דהירא ורך הלבב כמשמעו לא מצינן למימר הכי וי"ל דבא לאפוקי מפי' רש"י שם דף מ"ד שפירש דעבירה היא אם לא בירך שוב על של ראש ובמנחות דף ל"ו כתבו התוספות כפירושו וכתבו עוד דמשמע מדבריו דאם סח ובירך שרי וליכא איסורא אלא אדרבא ושכר ברכה יעו"ש ולזה כיון רבינו לשלול דעת זו דעבירה היא מכל מקום אף אם יחזור לברך דגרם ברכה שלא היתה צריכה וכן היא מסקנת הפוסקים וכמ"ש הרב ב"י סימן כ"ה. ומ"ש הרב כסף משנה וכתב הרא"ש דמפסיק לענות קדיש וקדושה ע"כ. קשה דהרא"ש ז"ל כתב להיפך ועיין בהרב ב"י או"ח סימן כ"ה ואפשר דט"ס הוא וצ"ל דאין מפסיק וכו'. ועיי"ש בהרב ב"י שהביא דברי האגור שכתב משם הרשב"א דשרי להפסיק לגמרי וקשה דדברי הרשב"א שהביא שם מורה להיפך דאין להפסיק אלא שאם הפסיק צריך לברך על של ראש ואדרבה כתב שטוב וישר הוא להפסיק בשתיקה ויכוין אל הקדושה ותעלה לו כאילו ענה ותו דכאן לא גילה דעתו אם צריך לברך שוב והאגור ז"ל נראה מדבריו דחידושו של הרשב"א היינו לענין הברכה בהפסיק בשתיקה. ואחרי המחילה הראויה כל מה שייחס להרשב"א ז"ל הוא להפך עיי"ש.

ז

תפילין וכו'. סוכה דף מ"ו תניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד ומסיק דהלכה כרבי מכח עובדא דרבא וכו' תו איתא התם רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי בהו מברכי ע"כ ופי' רש"י דקי"ל חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ וכו' ע"כ. ומשמע מדבריו דברכת להניח תפילין קאמר דהיו מברכין כל זמן שהיו ממשמשין בהם. אמנם התוס' כתבו שם דמסתברא דברכת לשמור חקיו הוא דהיו מברכים כמו שמברכים כשמסלקין התפילין וכו' ע"כ והר"ן ז"ל הביאו הרב ב"י סי' כ"ה חלק עליהם וכתב שהיו מברכים לשמור את התפילין כלומר מהיסח הדעת או כיוצא בזה וכו' ע"כ ועוד נחלקו הפוסקים ז"ל אי הא דממשמשי בהו היינו בסתמא ומשום היסח הדעת או כשנשמטו ממקומן דוקא והרב ב"י שם כתב דרבינו מפרש לה הכי ולא הוצרך לכותבו דכיון דנשמטו ממקומן וממשמש בהם להחזירן הנחה גמורה היא ובכלל כל זמן שמניחן מברך עליהם הוא וכו' ואם נפשך לומר דמפרש כפשט דברי רש"י והתוספות דהיינו משום היסח הדעת צ"ל דס"ל דהברכה היתה לשמור חקיו כדברי התוספות וכיון דלא קי"ל הכי (עיין מ"ש לקמן הל' י') להכי לא הזכירו והרב מג"א בשם של"ה ז"ל כתב דהאידנא לא מברכין כשנשמטו ממקומן כלל משום דבשעת תפילה מסתמא אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן על מנת להחזירן ע"כ ועיין בדברי רבינו פ"ג דציצית ופ"ט דברכות הל' ה' וחילוקי דין זה עיין להמפרשים באו"ח סימן ח'.

וכל המצות וכו'. פסחים דף ז' מימרא דשמואל. ומ"ש רבינו

לפיכך וכו' עיין ביאורו למרן ז"ל ובסוף לשונו שכתב דאיהו מברך קודם הנחה ט"ס הוא וצ"ל ואינו מברך וכ"כ בב"י סימן כ"ה וסיים שם וכן ראוי לנהוג ועיין מה שכתבתי בפ"ג דמילה בס"ד.

ח

כשחולץ וכו'. יומא דף ל"ג אמר רבא שמע מינה מדריש לקיש עבורי דרעא אטוטפתא אסור היכי עביד מדרעא לטוטפתא ופי' רש"י להניח תפילין בראש קודם שיניח תפילין של יד אסור וכו' והתוספות הקשו עליו ופירש ר"ת בשם רב האי גאון ז"ל דאיירי כשחולץ תפילין ומניחן בתיק שלא יעבור אותם של יד ויתנה בתיק תחלה ואחר כך של ראש למעלה וכו' ורבי אליהו ז"ל מפרש דלענין משמוש איירי דחייב אדם למשמש בתפיליו כל שעה וכו' וקאמר דבשל יד ימשמש תחלה ע"כ ורבינו מפרש לה כדברי הגאון שהביא ר"ת ז"ל.

ונמצא שמניחה. פי' שאינו לובשה הגהות מהרמ"ע מפאנו ז"ל כתב יד ופשוט וכן מתבאר מדברי הרב בית יוסף ז"ל.

ט

כלי שהכינו וכו'. ברכות דף ל"ג וסנהדרין דף מ"ח וכרבא דס"ל הזמנא לאו מלתא היא.

ואסור לתלות וכו'. שם דף כ"ד אמר רבי חנינא אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו מיתיבי התולה תפיליו יתלו לו חייו וכו' לא קשיא הא ברצועה הא בקציצה ואי בעית אימא לא שנא רצועה לא שנא קציצה אסור וכי תלה רבי בכיסתא תלה ופי' רש"י תולה תפיליו ביתד וכו' הא ברצועה והקציצה למטה גנאי הוא להם אבל תולה אותם בקציצה ותהא הקציצה מונחת על היתד ע"כ ומבואר דעת רבינו כשנויא בתרא ולחומרא. ויש חסידים שנזהרין כשמניחין תפלה של ראש לאחוז בקציצה בידם עד שעת הנחה ממש אף דמן הדין הוא מותר גמור כיון דאינו אלא דרך אקראי ולצורך ההנחה וכ"כ גם כן הרב מגן דוד סימן מ'.

י

זמן הנחת תפילין וכו'. עירובין דף צ"ו וכתב מרן וז"ל ונחלקו הפוסקים בחולו של מועד שיש מהם אומרים דבכלל יו"ט הוא ואין מניחים בהם תפילין ויש אומרים שמניחים וכן נראה מדברי רבינו שכתב בפ"ז משביתת יו"ט כותב אדם תפילין לעצמו וכו' ע"כ. שמעתי מקשים בלשון זה דשם בפ"ז כתב מרן גופיה להיפך על מ"ש רבינו אבל כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וכו' ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו כתב שם וז"ל נראה שטעמו מפני שהוא סובר דאין מניחים תפילין בחול המועד דבכלל יום טוב הוא ואם כן אין להתיר בכתיבת תפילין יותר מבמלאכה אחרת ע"כ.
ולענ"ד נראה דיש ליישב דכוונת מרן במ"ש כאן וכן נראה מדברי רבינו אלעיל קאי שכתב דיש אומרים דבכלל יו"ט הוא ויש להכריח כן ממ"ש שוב ומנהג העולם היה להניחם וכו'. ואם כוונת מרן דרבינו ס"ל דמניחים לא הו"ל לומר ומנהג העולם וכו' דמשמע שהוא נגד מה שסיים אלא הו"ל לומר וכן היה מנהג העולם כלומר כדברי רבינו ודעימיה שסיים אלא ודאי מוכח דכוונתו ליש אומרים שהביא לעיל ומפני שהביא סברת רבינו דס"ל דאין מניחים הוצרך לומר מחדש דמנהג העולם היה להניחם זה נראה לענ"ד בכוונת דברי מרן ז"ל. אמנם ראיתי בשלטי הגבורים שכתב דרבינו דס"ל דאסור מלאכה בחולו של מועד הוי דרבנן אפשר דס"ל דמניחן בחולו של מועד ושכן מצא באיזה ספרי הרמב"ם ישנים שכתוב בהם בהלכות תפילין ובחולו של מועד מניחן בלא ברכה עכ"ל. ומ"מ מצינו להרב ב"י או"ח סימן ל"א שהסכים לגמרי שלא להניחם כלל והביא כמה פוסקים ז"ל דס"ל דאין מניחים ואח"ז אחרון אחרון חביב הביא דברי התנא האלהי הרשב"י זלה"ה וכתב ע"ז ומאחר שבלימודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי הרשב"י המפליג כ"כ באיסור הנחתם ע"כ פקח עיניך וראה מישרים. ועיין בס' חושב מחשבות פסק אחד שחבר על ענין זה באורך.
ועל מ"ש רבינו דזמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה מקרא דימים ימימה קשיא לי טובא אמאי לא פסק לברך לשמור חקיו כדאמרינן בפרק בא סימן ובפרק כיצד מברכין דבני מערבא מברכי בתר דמסלקי תפלייהו לשמור חקיו. ומרן ז"ל כתב לעיל סד"ה תפילין כל זמן וכו' וז"ל ומאחר דקי"ל דבשעת סילוק תפילין אין מברכים לשמור חקיו וכו' ע"כ וקשה דתינח אי הוה ס"ל לרבינו דהלכה כמאן דאמר לילה זמן תפילין אמטו להכי לא מברכינן כיון דלא נגמרה המצוה לעולם וכמו שנראה מדברי התוספות פרק הקומץ ד"ה ושמרת וכו' אמנם רבינו שפסק כרבנן דס"ל דלילה לאו זמן תפילין א"כ אמאי לא פסק גם כן דמברכים לשמור חקיו ותו קשה לדידיה דרבנן ס"ל דלילה לאו זמן תפילין אם כן מאי קאמר בגמרא ומודים חכמים לרבי יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה שוב אינו חוזר ומניחן הוה ליה לומר ומודים חכמים לתנא קמא דבשלמא לפי' התוספות שכתבו ד"ה רבי יעקב אומר וכו' דר"י ורבנן ס"ל דלילה זמן תפילין ות"ק ס"ל דלאו זמן תפילין וכלפי ר"י דמחמיר טפי מרבנן קאמרי רבנן ומודים לר"י להחמיר שלא להניחם עוד אמנם לרבינו דכולהו ס"ל דלילה לאו זמן תפילין ופליג בלחלצן א"כ הול"ל ומודים חכמים לת"ק וקושיא זו שייכא גם כן לפי' רש"י שם ולזה ראיתי בלשון הרא"ש שהובא סביבות הרי"ף שגורס ומודים חכמים ורבי יעקב וכו' דמשמע דמודים לת"ק וא"כ חכמים דס"ל נמי דלילה לאו זמן תפילין ופליגי בלחלצן מודים לת"ק בהא דאין להניחם מחדש אמנם בהרא"ש אשר נדפס עם מעדני מלך ובהרי"ף גופיה הוא כגירסתינו וצ"ל שט"ס הוא שם ויש ליישב ודו"ק.
ולאידך קושיא קמייתא ראיתי להרב ב"י או"ח סימן כ"ט שכתב דבני בבל פליגי ההך דבני מערבא וס"ל דאין מברכים לשמור חקיו כלל וכוותייהו קי"ל לגבי בני מערבא עיי"ש.
ואכתי קשיא לי תו אמאי השמיט רבינו דין השכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמן ממשמש בהם ומברך עליהם ופסקוה הרי"ף והרא"ש. והרב ב"י ז"ל שם כתב דאפשר דס"ל לרבינו דאתיא כמאן דאמר לילה זמן תפילין והא דקתני עד שיגיע זמנם היינו זמנן מדרבנן שגזרו שלא להניחם בלילה וכיון שהוא פוסק כמאן דאמר לאו זמן תפילין היא בטלה לה מהלכה לפי דעתו ע"כ. ואחרי המחילה הראויה מכבוד רבנותו ז"ל קשה מאד הדבר לומר כן דסתמא דגמרא התם משמע דאתיא הך ברייתא אליבא דכו"ע ואף למאן דס"ל דלילה לאו זמן תפילין הוא וכמ"ש בשלטי הגבורים ז"ל ותו דא"כ אמאי איצטריך לטעמא דשמא יאבדו ותו דעלה קאי ועד מתי מניחן וכו' דמשמע דברישא כו"ע מודו.
לכך נראה לענ"ד דרבינו לא הוצרך להזכירו דממילא משמע דכיון שכתב דאף דלילה לאו זמן תפילין מי שמניחן ביום וחשכה עליו חמה אפילו הם עליו כל הלילה מותר ומשמע אף דליכא שום אונס מינה נמי וכמעט כ"ש הוא דמשום אונס דשמא יאבדו והוראת שעה דחוקה לצאת דפשיטא דשרי להניחן כיון שאינו מניחן לשם מצוה אלא לשומרם ותדע עוד שרבינו השמיט גם כן דין רבנן דבי רב אשי דכל אימת שנשמטו ממקומן ורוצה להחזירן צריך לברך וכתבוהו הרי"ף והרא"ש ואפילו הכי כתב מרן גופיה לעיל דסמך אמ"ש תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהם יעו"ש הכי נמי י"ל דלרוב פשיטותו לא הוצרך להביאו דאונסא דאורחא שאני.

ומאימתי וכו'. ברכות דף ט' וכאחרים ועיין למרן ז"ל.

יא

מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וכו'. כתב מרן ז"ל דבפרק הקומץ דף ל"ו איתא אמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך ולא סליק תפילי וכו' ע"כ ובגירסאות שלפנינו אינו כן אלא וחשך והניח תפילין ואפשר דהאי והניח ר"ל שהיו מונחים עליו והניחן כמו שהם עליו כשחשך אמנם הרב ב"י ז"ל לא בחר בזה וכתב דרבינו היה גורס ולא סליק יעו"ש.

וכל המניח וכו'. שם ופסק כרבי יוחנן.

יב

היה בא בדרך וכו'. ספ"ק דיו"ט דף ט"ו אמר אביי תפילין הואיל ואתא לידן נימא בהו מלתא היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו מתיב רב הונא בריה דרב איקא היה בא בדרך ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לבית הסמוך לחומה וכן בבית המדרש לא קשיא הא דמנטרן הא דלא מנטרן וכו' ופי' רש"י היה בא בדרך בערב שבת. והתוספות ז"ל הקשו עליו דאם כן אמאי נקט גבי בא בדרך ושקעה ולגבי יושב בבית המדרש וקדש היום ופירשו ז"ל דההיא דבא בדרך בחול איירי משום דלילה לאו זמן תפילין ומה שאינו מביאם בידו דלמא משתלפי ליה מידיה וכו' ע"כ. ורבינו שכתב בשניהם וקדש עליו היום משמע דמפרש כפירוש רש"י ז"ל דשניהם בערב שבת איירי אלא דמדכתב בהיה בא בדרך ושקעה עליו חמה וקדש עליו היום וגבי יושב בבית המדרש לא כתב אלא וקדש עליו היום ואילו במימרא דאביי בהיה בא בדרך ליכא אלא ושקעה עליו חמה. מזה מוכח דדעת רבינו כפירוש התוספות דמימרא דאביי בהיה בא בדרך בחול איירי והיינו ושקעה עליו חמה שכתב ז"ל דמשמעותו בחול ומשום דבאידך ברייתא דמותיב ליה רב הונא קתני היה בא בדרך וקדש עליו היום דמשמע דמקשי משהגיע זמן שאין מניחין תפילין לכך רבינו הזכיר שניהם דשקולין הם בדינם חדא בחול סמוך ללילה ואידך בע"ש וקדש עליו היום וכשכתב רבינו וקדש עליו היום ר"ל או קדש עליו היום ואין זה פלא כי כן דרכו ז"ל לכתוב בקיצור נמרץ והמעיין יבין מאיליו דהא בגמרא איתנהו שניהם כנ"ל ותדע עוד דמי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש מימרא דאביי דאיירי בע"ש כי אם מכח ברייתא דמותיב עליה דקתני וקדש עליו היום אלא דרבינו מפרשה כפשטה כיון דחד טעמא אית להו כנ"ל ואפשר לי עוד דגם התוספות ז"ל שחלקו על רש"י במימרא דאביי מודו ואזלי דה"ה בע"ש דהא בברייתא קתני להדיא הכי ולא חלקו על רש"י אלא אמימרא דאביי משום דתני בחדא ושקעה עליו חמה ובאידך וקדש עליו היום.
וראיתי להמפרשים ז"ל שעמדו בדבר זה דמרן הקדוש הבין דרבינו ס"ל כפי' רש"י ולא איירי בחול כלל עד שמכח זה הוכרח לתרץ בעד רבינו לקושיית התוספות עיין עליו אכן במה שהקשה על רבינו לפי דרכו דרבינו איירי בשבת דוקא וא"כ הוה ליה לסמוך דינים אלו למ"ש בהל' י' וכן שבתות ויו"ט וכו' ע"כ. אחרי המחילה אין כאן קושיא גם לפי דרכו דדברי רבינו מסודרין ועומדים דשם הביא תחלה דין זמן הנחת תפילין שהוא דוקא ביום וכתב דלילה ושבתות ויו"ט אינו זמנן ושוב הודיענו מאימת מתחיל זמנן ביום ושוב כתב עד אימת נמשך זמנן ביום ושוב כתב דיני הלילה ואחר כך שב לדין שבת ויו"ט שהזכיר.
עוד הביא מרן ז"ל גירסת הרב מנוח דלא גריס בדברי רבינו וקדש עליו היום בחלוקא דהיה בא בדרך ובאמת שכן מצאתי הגירסא בהרמב"ם קדמון כתיבת יד (ובדברי מרן ז"ל שם נפל ט"ס במ"ש בסוף דבריו סמך לו היה בא בדרך וקדש עליו היום וצ"ל היה יושב בבית המדרש) והטור ז"ל באו"ח סימן רס"ו העתיק לישנא דאביי וכן בסי' ל' ושם כתב הרב בית יוסף עליו שדעתו כדעת רבינו דבחול איירי ונדחק שם הרבה לפרש דגם דין היה יושב בבית המדרש בחול איירי בין לדעת הטור בין לדעת רבינו ודקתני וקדש עליו היום ר"ל משעה שקדש בע"ש הוי לילה לענין הנחת תפילין ע"כ ושוב כתב דרך אחר דגם רבינו בחול דוקא איירי בהא דהיה בא בדרך וכו' עיי"ש ועיין להרב ב"ח ז"ל ולעניות דעתי הקלושה נראה כמו שכתבתי ואין כאן שום קושיא ולא שום דוחק והוא כפתור ופרח. ועיין עוד לרש"ל שם ובדברי רבינו סוף פי"ט דשבת.

ואם לא חלץ וכו'. מנחות דף ל"ו אמאי דאמרינן דלילה לאו זמן תפילין אמר רבי אלעזר אם לשמרן מותר תו איתא התם אמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך והניח תפילין ואמינא ליה לשמרן קבעי להו מר ואמר לי אין וחזיתיה לדעתיה דלאו לשמרן קבעי קסבר הלכה ואין מורין כן ע"כ ומפירוש רש"י משמע דשרי אפילו להניחם לכתחילה אמנם רבינו לא סבירא ליה הכי דלא שרי אלא כשלא חלצן מששקעה חמה דאז שרי להשהותם עליו ועיין למרן ז"ל והטור או"ח סימן ל' והרב ב"י שם הליץ בעד רבינו לפי עובדא דרבינא עיי"ש.

יג

כל הפטור וכו'. משנה בברכות דף י"ז ועיין בדברי רבינו פ"ד מהלכות קרית שמע.

קטן וכו'. סוכה דף מ"ב ברייתא כדברי רבינו ופי' רש"י שיודע לשמרן כדי שלא יכנס בהם לבית הכסא והרב ב"י או"ח סי' ל"ו כתב שלא ישן ולא יפיח בהם ע"כ ואיכא בינייהו טובא דלפי' רש"י קטן גמור בקל יכול ליזהר שלא ליכנס בהם לבית הכסא אמנם משינה והפחה שתחילתן באונס ויש טורח במניעתן אינו יכול ליזהר כ"כ ואפ"ה חייב בתפילין משום דאביו מזהירו גם על זה ולדעת הרב ב"י בעינן שיהא קצת גדול בערך שיכול להטריח עצמו לעכב השינה וההפחה אף אם תבא לו ודברי רבינו שקולין וקרוב לשמוע דס"ל כפי' הרב ב"י שהרי בהל' ט"ו כתב תפילין צריכים גוף נקי שלא תצא ממנו רוח מלמטה לפיכך אסור לישן בהם וכו' וכבר נחלקו הפוסקים ז"ל אימת מקרי קטן לענין זה דהרב בעל העיטור ז"ל כתב דהאי קטן הוי בן י"ג שנים ויום אחד והביא ראיה לדבריו עיי"ש. והרב ב"י ז"ל או"ח סימן ל"ז חלק עליו דפשט הברייתא דקטן ממש קאמר וכן נראה דעת כל הפוסקים ע"כ גם הרב ב"ח ז"ל תמה על רמ"א בהגהה שפסק כסברת בעל העיטור עיי"ש ומסתברא כדבריהם ז"ל דהרי בהך ברייתא תני לולב וציצית וכי היכי דבהנהו פשיטא דקטן ממש קאמר דהא בקל יודע לנענע הלולב ולהתעטף בציצית ה"נ גבי תפילין ונראה גם כן שזה הכריחו לרש"י ז"ל לפרש שיודע לשמרן כדי שלא יכנס לבית הכסא כנ"ל. ועיין להרב כנסת הגדולה שם שהביא מהר"ש הלוי סי' א' שחלק על בעל העיטור ז"ל והרבה להקשות עליו וכתב ז"ל דאין לנו אלא דברי הרב ב"י דקטן ממש בן תשע או עשר שנים קאמר ע"כ והרב מג"א שם כתב דעכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן ע"כ ונראה דהכל לפי דעת הקטן ותבונתו כל חד לפום חורפיה דהא בגמר' תלו טעמא ביודע לשמור תפיליו. ובסי' ל"ח הביא השיירי כנה"ג ז"ל משם דרשות מהרי"ל ז"ל דברים מגומגמים וקשים לשמוע בענין זה וכבר עמד הרב גופיה עליהם עיי"ש.

חולי מעים וכו'. חולין דף ק"י כדברי רבינו ופירש רש"י מפני שצריך לחלצן תדיר.

מצטער וכו'. וכ"כ הרב בית יוסף סימן ל"ח בשם ארחות חיים משם הרב מנוח והטעם משום היסח הדעת עיי"ש ועיין למרן ז"ל.

כהנים וכו'. זבחים דף י"ט ופירש רש"י ז"ל הטעם דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ושם מבואר דאם רצו הכהנים להניח של ראש בשעת עבודה שפיר דמי אבל של יד לא דהוי חציצה ופסקה רבינו פרק י' דכלי המקדש.

יד

חייב אדם וכו'. מנחות דף ל"ו אמר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה קל וחומר מציץ וכו' והתוספות ז"ל פ"ק דיומא דף ח' כתבו דלאו ק"ו גמור הוא דהתם מגולה והכא מכוסה אלא מדרבנן קאמר הואיל ויש בהם כמה אזכרות.

טו

תפילין צריכין וכו'. שבת דף ק"ל רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה וכו' כגון תפילין עדיין היא מרופה בידם דאמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים מאי היא שלא יפיח בהם רבא אמר שלא ישן בהם ופירש רש"י דאמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי שלא יפיח אלמא לא זהירי בהו ע"כ מוכח מזה דרבי שמעון בן אלעזר נקיט לה כרבי ינאי ומטעמא דהפחה ומסתבר טפי דהשינה הויא לאונסו ואין שייך לומר רפוייה היא בידם מה שאין כן ההפחה דאף דעיקרה באונס היציאה מן הגוף הויא לרצון כיון דבידו למונעה ע"פ הרוב מלצאת וזה הוא שלא היו נזהרים בה ולכך קראה רשב"א שהיא רפויה בידם וזו נראית דעת רבינו ועיין להרשב"א שם שחלק על פי' רש"י ועיין למרן ז"ל ובבית יוסף סימן ל"ח כתב דאם בריא לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם יוכל לעמוד לפחות בשעת קריאת שמע יניחם סמוך לק"ש.

לפיכך וכו'. בסוכה דף כ"ו מבואר כדברי רבינו ועיין למרן ז"ל ובבית יוסף או"ח סי' מ"ד.

ולא היתה עמו אשה. הכי איתא התם ת"ר הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח וכו' רבי יוסי אומר הילדים לעולם חולצין ואינן מניחין מפני שרגילין בטומאה לימא קסבר רבי יוסי בעל קרי אסור להניח תפילין אמר אביי בילדים ונשותיהם עמהם עסקינן שמא יבואו לידי הרגל דבר ע"כ ומזה הקשו התוספות והרשב"א ז"ל על מ"ש רש"י בשבת דף מ"ט אמאי דאמר רבא שלא ישן בהם שמא יפיח או יראה קרי וכו' והקשו שם דמזאת הסוגיא משמע דלא חיישינן אלא שמא ישמש אבל משום קרי לא חיישינן ע"כ. ונראה דיש להליץ בעד רש"י ז"ל דהא דאמר אביי בילדים ונשותיהם עמהם דרך דחיה הוא דקאמר הכי כלומר דאין ללמוד מכאן אם רבי יוסי סבר דבעל קרי אסור להניח תפילין או לא דאי מהא לא איריא דמצינן לתרוצי מלתא דבנשותיהם קאמר ומשום הרגל דבר וכו' ודעת רבינו כהתוס' והרשב"א ז"ל כמבואר. וממה שסתם רבינו ולא פרט ילדים דוקא משמע דס"ל דלאו דוקא ילדים וארחא דמלתא קתני וכ"כ מרן ז"ל ועיין עליו.
וישן הקשה הרב רבינו יונה ז"ל איך שינת עראי מותר והא אסור להסיח דעתו מהם וי"ל דלא מקרי היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש ושחוק אבל כשהוא מתנמנם אין כאן היסח הדעת כי הוא שוכח הבלי העולם ע"כ וכ"כ הרב בית יוסף ומגן דוד שם והרב ב"ח ז"ל כתב ומ"מ מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו מהם כלל מגן אברהם ז"ל ועיין למרן ז"ל.

טז

היו תפליו וכו'. היינו ברייתא דקתני התם ישן אדם בתפילין בין שינת קבע בין שינת עראי ומוקים לה בנקיט להו בידיה ודלא כפירוש רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין למרן ז"ל.

ואינו אוכל וכו'. ברכות דף כ"ג אמר רבי יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ תפליו ואחר כך נכנס ופליגא דרבי חייא דאמר רבי חייא מניחן על שלחנו וכן הדור לו ועד אימת אמר רב נחמן בר יצחק עד זמן ברכה ופי' רש"י חולץ תפיליו שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו וכן הדור לו שיהיו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה ע"כ ופסקו הרי"ף והרא"ש כרבי חייא והרב ב"י או"ח סימן מ' כתב דאיתא בירושלמי בהדיא דדוקא לסעודת קבע אבל אכילת עראי שריא.

עד שיטול ידיו. פירש הרמ"ע מפאנו בהגהה כתיבת יד דהיינו מים אחרונים ע"כ והוא פשוט.

יז

היה לבוש וכו'. ברכות דף כ"ג ברייתא ומימרא דרבא ואמר רב מיאשה בריה דרבי יהושע בן לוי הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח ופי' רש"י ואוחזן בימינו שלא בבגדו שלא יפלו. שלא תהא רצועה שיש בה קדושה שהרי בהם הוא קושרן ובקשר נראה בעשייתו כמין דלי"ת ויו"ד והשי"ן שבקציצה הרי שדי ע"כ ומתוך דבריו משמע דבימינו דקאמר לאו דוקא דה"ה שמאל ולאפוקי בבגדו שמא יפלו ורבינו העתיק לשון הברייתא. תו איתא התם ת"ר הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת לא שנו אלא בית הכסא קבוע אבל בית הכסא עראי חולץ ונפנה לאלתר וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן מפני שעשאו בית הכסא קבוע. וכתב מרן ז"ל דרבינו והרי"ף והרא"ש השמיטוה וצריך טעם למה וכ"כ בבית יוסף סי' מ"ג וראיתי להרב ב"ח שם שכתב דהם ז"ל סבורים דבההוא דרבי מיאשה אידחיא לה הך דרב ששת וכו' ע"כ והוא דוחק דדברי רבי מיאשה לא קאי אלא למאי דאיפליגו בברייתא איך יניחם קודם שיכנס לבית הכסא וכו' ומה עניינו לההיא דלעיל. ומתחילה היה עולה בדעתי לומר דס"ל ז"ל דבפעם אחת לבד שנפנה בו א"א שיקרא קבע דאין זה אלא עראי דהא קי"ל דבתלתא הויא חזקא אלא שראיתי לרש"י ז"ל שם ע"ב שכתב דבית הכסא עראי היינו שאינו אלא להשתנה וכו' וכן פסק הרב ב"י ונראה שהוא מוכרח גם כן מהסוגיא שם א"כ כיון שנפנה בו אפילו פעם אחת הרי אינו עראי עוד ומ"מ יש ליישב ודו"ק.

יח

במה דברים אמורים. מסקנא דמלתא שם דף כ"ג בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי בית הכסא עראי דאיכא ניצוצות אסור ופי' רש"י דבית הכסא עראי היינו להשתין בתוכו לבד ומשמעות הגמרא דהיינו דוקא כשהם בידו משום שמא ישפשף בידו אבל כשהם בראשו שפיר דמי בבית הכסא עראי וכ"כ התוספות שם וכ"כ הפוסקים ז"ל והיא השגת הראב"ד גם כן אמנם רבינו לא בחר בהיתר זה מדאיבעיא לן התם מהו שיכנס אדם בבית הכסא קבוע להשתין וכו' אתו שיילוה לרבא אמר אסור חיישינן שמא יפיח בהם ומדיהיב טעמא שמא יפיח שמע מינה דהכי קאמר ליה דאין חילוק בין קבוע לעראי דלעולם איכא למיחש שמא יפיח כי כן דרכם של בני אדם וכ"כ השלטי הגיבורים ז"ל שם והיא דעת מרן ז"ל ועיין להרב ב"ח ז"ל גם רבינו לקמן הל' כ"ג כתב דלא ילבש תפלין עד שיכסה ערותו וכו' ואם כן איך נתיר להשתין להדיא בתפילין בראשו וערותו לחוץ הא ודאי בזיון גמור הוא. שוב ראיתי להרשב"א ז"ל שהזכיר גירסא אחרת בהך בעיא דגריס בית הכסא עראי להדיא ולא גריס בית הכסא קבוע כגירסתנו ולפי זה אין שום תפיסה על רבינו כלל ובין בבית הכסא עראי ובין בבית הכסא קבוע אסור להשתין בתפילין בראשו. וקצת יש לתמוה על הראב"ד ז"ל שהוא עצמו מחק הגירסא שלפנינו בגמרא וקיים הגירסא של בית הכסא עראי כמ"ש שם בהרשב"א ז"ל וכאן השיג על רבינו ויש ליישב ודו"ק.

ונותנן לחבירו. אין זה בגמרא להדיא אלא משום דחיישינן שמא יקנח הניצוצות בידיו לכך לא הותר לו לגוללן בבגדו כדלעיל אלא נותנן לחבירו וק"ל.

ואין מי רגלים כלים וכו'. שם דף מ' כלשון רבינו ופי' רש"י אין מי רגלים כלין מן הגוף אלא בישיבה לפי שכשהקילוח קרוב לפיסוק הוא דואג שלא יפלו ניצוצות על רגליו ומפסיק ע"כ ועיין מה שכתבתי פ"ג דקריאת שמע.

יט

היה לבוש וכו'. שם ומ"ש רבינו אפילו בבית הכסא קבוע כלומר שהתיר לעיל לגוללן בבגדו ולאוחזן בימינו הכא אסור ומ"ש אם היה בו טפח וכו' פירש רש"י הטעם דכיון שהוא כליין קרוב להיות בטל אצלן הלכך בעינן דבר הניכר שיהא חוצץ בפניהם.

וכן אם הוצרך וכו'. נראה פירושו ע"פ מ"ש לעיל הל' י"א דמי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר וכו' ובהל' י"ב כתב ואם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר ע"כ. אמנם מרן ז"ל לא הבין כן ועיין עליו שהליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל עיין בב"י או"ח סימן מ"ג.

כ

שכח ונכנס וכו'. מימרא דרב הונא שם דף כ"ה עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון וכן פסק הרב ב"י סימן מ"ד.

כא

שכח ושמש וכו'. סוכה דף כ"ה ברייתא כלשון רבינו ומדיהיב טעמא דידים עסקניות משמע להדיא דברואה קרי גרידא אינו מוזהר על זה אלא לא יאחוז בבית אבל ברצועות שרי וכן פסק הרב ב"י או"ח סי' מ'.

כב

הנכנס וכו'. שבת דף י' ברייתא כלשון רבינו ופי' רש"י מרחצאות שלהם ג' חדרים וכו' ע"כ ובפ"ג דקרית שמע לא הזכיר רבינו כי אם שני מקומות והדבר מבואר מדין חצר המרחץ שכתב שם ועיין למרן ז"ל שם.

כג

לא יהלך אדם וכו'. ברכות דף ח"י והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא ואם עשה כן עובר משום לועג לרש חרף עושיהו התם תוך ד' אמות הוא דאסור וכו' דאמר מר מת תופס ד' אמות לקרית שמע וכו'. ודקדק הרב ב"י סי' מ"ה דדוקא בראשו קתני מפני שהם מגולין אבל דזרוע שהם מכוסין שפיר דמי דאין כאן משום לועג לרש והרב ב"ח שם הוסיף דגם בראשו אם מכסה אותם שפיר דמי עיי"ש ורבינו סתם דבריו כפשט הברייתא ועיין עוד להרב ב"י והרב ב"ח יו"ד סימן שד"מ.

הנושא משאוי וכו'. מציעא דף ק"ה ומסקנא דמלתא דאפילו מטפחת שלהם אסור להניח על הראש שיש בו תפילין ופי' רש"י אפילו מטפחת שלהם שכורכין בה תפילין בלילה והתוספות בשם רבינו חננאל גרסי מטפחת של לחם וכן נראה דלא אשכחן שנותנים תפילין במטפחות כי אם בכיס או בתיק ע"כ ורבינו פסק כרבי שילא דסבר דפליג אהנך דלעיל ומשום הכי השמיט ההיא דהמוציא זבל דאיתא התם דכיון דאסר אפילו מטפחת מכל שכן זבל וזה דלא כהרי"ף והרא"ש והטור שהעתיק דבריהם ז"ל ועיין ביאור הענין להרב ב"י והרב ב"ח ז"ל שם.

אבל צונף וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן משום דסבר דהא דאסרו אפי' מטפחת היינו משום דהוי דרך זלזול וכו' אם כן מה שהוא דרך מלבוש אין כאן שום איסור והרי ראיה גדולה מכהן גדול דקיימא לן שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין הרי דהמצנפת היה מונח על גבי התפילין של ראש.

כד

בית שיש בו וכו'. ברכות דף כ"ה ברייתא בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי אמר רבא לא שנו אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני כחד מאנא דמי ופירש רש"י אפילו עשרה מאני וכולן כליין כחד מאנא דמו ע"כ ומשמע דאף דכלי אחד מהם הוא כליין כיון שהשני אינו כליין שפיר דמי וכתב הרב ב"י או"ח סימן מ' דלא שאני לן בין עליון כליין ותחתון אינו כליין או איפכא שפיר דמי כיון דחד אינו כליין ושם הביא דברי הרבינו יונה בזה עיי"ש ועיין להרב ב"ח ומגן דוד שם ועיין בדברי רבינו פרק י' הל' ז' ומ"ש שם בע"ה. והטלית אינו חשוב כליין כנסת הגדולה בשם שלטי הגיבורים והכיס שמניחין בו הכיס של תפילין והטלית חשוב כליין הרב מג"א ז"ל שם.

עד שיוציאם וכו'. ומדברי הגמרא יש ללמוד דגם בתפילין אם יש לו בית אחר לא יניחם באותו חדר כלל ועיין לרבינו פ"י.

ואם הניחן וכו'. שם דף כ"ג בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפילין תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא קמבעיא לי שנוהג בהם מנהג בזיון כי קא מבעיא לי תחת מראשותיו מאי א"ל הכי אמר שמואל מותר אפילו אשתו עמו מיתיבי לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו וכו' אבל מניחן תחת מראשותיו ואם היתה אשתו עמו אסור וכו' והלכתא כוותיה דשמואל משום דכל לנטורינהו טפי עדיף והיכא מנח להו אמר רבי ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו. תו מייתי עובדא דרבא הכי באשתו עמו עיי"ש ומכל הך סוגיא לא מוכח דלהניחן תחת מראשותיו שלא כנגד ראשו בעי כלי תוך כלי כמ"ש רבינו וכבר כתב מרן ז"ל דדבר פשוט הוא דאטו הנחה בין כר לכסת נימא דעדיף מהנחת כלי בתוך כלי ע"כ ודבר נכון הוא וכן היא הסכמת הפוסקים ז"ל.
עוד כתב משם הרבינו יונה ז"ל דכנגד ראשו אסור בכל ענין אפילו כלי בתוך כלי ואפילו אין אשתו עמו ושלא כנגד ראשו ואין אשתו עמו בכלי אחד סגי והרמב"ם לא חילק וכו' ע"כ ונראה דלרבינו נמי אם אין אשתו עמו לא בעי כלי בתוך כלי ומשום דבאשתו עמו קעסיק רבינו משו"ה נקט כלי בתוך כלי והשכל גם כן מחייבו וכן מצאתי בב"י סי' מ' וכתב עוד שם דבאשתו עמו דבעינן כלי בתוך כלי נראה דכשרוצה לשמש דוקא הוא וכשאינו רוצה לשמש מקרי אין אשתו עמו וכו' והרב מגן דוד ז"ל שם חלק על זה הרבה והכי מסתבר עיי"ש ורבינו השמיט מ"ש בברייתא דתחת מרגלותיו אסור בכל ענין והביאו הרב ב"י בשלחנו הטהור שם ולרבינו צ"ל דאף דמתני בברייתא כיון דרב יוסף קאמר תחת מרגלותיו לא קמבעיא לי שנוהג בהם מנהג בזיון משום הכי לא חש להזכירו דמלתא דפשיטא היא וכיון שלא התיר אלא תחת מראשותיו שלא כנגד ראשו וכו' ממילא דתחת מרגלותיו אסור בכל ענין ועיין להרב ב"ח ז"ל שהאריך בענין זה.

כה

קדושת תפילין וכו'. ראויים הדברים למי שאמרן ומ"ש הוא עניו וכו' על פי הדין קאמר דאסור להסיח דעתו מהם קל וחומר מציץ וכו'.

או בלא ציצית. ובזמנינו שבח לאל יתברך רובם ככולם הם בציצית כל היום אך יזהרו שיהיה בהם כשיעור הידוע כי יש עושים קטנים ונמצאו מברכים ברכה לבטלה גם יבדקו אותם תמיד ובפרט קודם הברכה כי בקל הם נפסלין ואשרי להירא וחרד אל דבר ה' ובמצותיו חפץ מאד.

כו

אמרו חכמים וכו'. ברכות דף י"ד כלשון רבינו ופירש רש"י כאילו מעיד עדות שקר בעצמו לישנא מעליא ע"כ ופירושו מבואר כביכול כלפי מעלה על דרך כי חזק הוא ממנו וק"ל. וביום תשעה באב שמעתי שיש יחידי סגולה שמניחין התפילין בביתם קודם בואם לבית הכנסת וקורין בהם קרית שמע לבד לחוש למאמר זה שלא יהא נראה כמעיד עדות שקר וכו' וכן קבלתי אני הצעיר מהרב הגדול אברהם יצחקי ז"ל ובאמת מה שאין מניחין אותם אינו אלא משום מנהג כמ"ש הרב ב"י או"ח סימן תקנ"ה וכו' אמנם מן הדין גם תשעה באב הוא חייב בתפילין דלא אימעוט אלא שבתות וימים טובים ולילה וכמ"ש כל הפוסקים ז"ל וכ"כ הרב ב"י או"ח סימן ל"ח ופסקו בשלחנו הטהור שם להדיא עיי"ש.

וכל שאינו מניח וכו'. מנחות דף מ"ד וכפי' רש"י שם ומ"ש ה' עליהם יחיו פירושו מבואר ה' עליהם יחיו אותם שנושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו וכ"כ מרן ז"ל.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---