מעשה רקח/מאכלות אסורות/יב
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
כיצד היא הנגיעה וכו'. נראה דקאי אמ"ש בריש פי"א דין ד' וז"ל וכל יין שיגע בו הכותי הרי זה אסור וכו' הא למדת שיין ישראל שנגע בו הגוי דינו כסתם יינן שהוא אסור בהנייה ע"כ וכאן מפרש כיצד היא הנגיעה וכו' הוא שיגע ביין עצמו וסיים וישכשך נראה דבעי נגיעה עם שכשוך אך אם שכשך ולא נגע או נגע ולא שכשך משמע דלא נאסר ולא משמע כן ממ"ש אחרי זה אבל אם פשט וכו' דהיינו נגיעה בלא שכשוך כתב שלא נאסר היין וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו אע"פ שלא נגע נאסר היין הרי דכל הקפידה היא בשכשוך דוקא ומדקדוק לשון רבינו שכתב בחלוקה דנגע ולא שכשך דלא נאסר היין ולא כתב הרי זה מותר בשתיה משמע דלא בא להתירו אף בשתיה אלא לומר דלא יאסר בהנאה כשאר סתם יינם ותדע דלקמן דין ו' בבא היין מכחו של גוי שלא בכוונה התירו בשתיה הואיל ולא נגע ביין משמע דנגיעה בלא שכשוך אוסרו בשתיה מיהא ונמצאו דברי רבינו קיימים דבין נגיעה ביין עצמו לחודה בין שכשך בלא נגיעה אוסר אלא דנגיעה לחודה אינו אוסר אלא בשתיה ומותר בהנאה ושכשוך אוסרו אף בהנאה וכבר הקדים רבינו בפרק הקדום דכל מקום שנאמר אסור היינו איסור הנאה ומינה שכשכותב לא נאסר הכוונה שלא נאסר בהנאה אבל בשתיה לא הותר כאמור. והראב"ד ז"ל הבין הדברים כפשטן והשיג על רבינו אך עם האמור יבא הדבור על אופניו וכן היא מסקנת מרן והרב לח"מ ז"ל.
אלא שדברי מרן ז"ל יש לגמגם שמתחילה כתב שדברי רבינו כדברי רש"י ז"ל ורש"י ז"ל כתב ואח"כ יוציאנה ותהא מותרת בהנאה משמע להדיא דבשתיה לעולם הוא אסור מפני הנגיעה משמע שהבין בדברי רבינו דבנגע ולא שכשך אסור בשתיה מיהא ואח"כ כתב דלכאורה נראה מדברי רבינו דלא נאסר היין כלל ואף בשתיה מותר כלפי לייא הוא. ועוד מהיכן הוליד הך לכאורה הרי רבינו הקדים שנגיעת היין היא אוסרת וכיון שכן על כרחך שמ"ש אחרי זה דלא נאסר היין היינו בהנאה לחוד כדי שלא יסתור רבינו דברי עצמו. וי"ל דכוונת מרן ז"ל דממ"ש דלא נאסר היין הן הכי נמי דמצינן לפרושי כדברי רש"י דלא נאסר בהנאה כי אם בשתיה אמנם מלשון אבל שכתב משמע שבא להתירו אף בשתיה ואמטו להכי נסתפק בדבר וצדד בדברי רבינו עד שעלה בהסכמה וכו'. ומ"ש שהתוס' והר"ן חולקים לא מצאתי שיחלוקו בזה אלא בטעם הדבר עיין עליהם גם מ"ש דמשמע ליה דשכשוך אינו נענוע כל דהוא וכו'. הוא מגומגם דמכיון שהשוה דברי רש"י לדברי רבינו הרי מבואר יוצא מתוך דברי רש"י דנענוע כל שהוא הוי שכשוך לאוסרו אף בהנאה שהרי כתב דכל זמן שידו תחובה ביין אם יוציאנה אי אפשר לשמור שלא ישכשך ואע"פ שאנו אוחזים את ידו ע"כ וכן דקדק הר"ן ז"ל עיין עליו גם ראיתי להדרכי משה יו"ד סי' קכ"ד סעיף ט' שכתב דיש להבין בדברי רבינו דאף שכשוך כל דהו אוסר בהנאה עיין עליו.
בעריכה
נטל כלי וכו'. כתב מרן ז"ל בשם רבינו ירוחם שדעת רבינו לאסור אף היין העליון משום ניצוק כמ"ש לקמן דין י"א מדלא כתב בפירוש והיין שנשאר בכלי מותר ע"כ. ולא ידעתי איך החליט ז"ל שזו היא דעת רבינו. חדא דפשטן של דברי התלמוד אין מוכיחין כן דקאמר ההוא דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן ההוא דיתיב בגוואי לא גזרו ביה רבנן ותו דעכ"פ למה לא כתב רבינו דנאסר כל היין ותו יש לתמוה טובא דמרן ז"ל כתב לקמן דין ט' גבי חבית שהניח הגוי אצבעו וכו' דלא אמרינן ניצוק חיבור אלא כשנאסר היין במגע גוי וכו' עיי"ש א"כ איך החליט כאן שגם העליון אסור משום ניצוק ודוחק לומר דמשם רי"ו הוא דקאמר לה ואיהו לא ס"ל וצ"ע ומ"מ אין להקל ותא חזי מאן גברא רבה דסהיד עלה.
געריכה
גוי שהיה אוחז וכו'. הרמ"ך ז"ל בכת"י וז"ל ועיין מה שאכתוב בע"ה בדין ט' ובדברי מרן ז"ל.
דעריכה
העביר כלי חרש וכו'. התוס' ז"ל כתבו דהיינו דוקא כשנושא הכלי על ראשו או על כתפו שיש לחוש שמא נגע אבל אם נושאו במוט או בחבל וכיוצא שרי ונראה שדקדקו כן מלישנא דדרי דקאמר תלמודא אמנם רבינו שלא כתב לשון משא אלא העברה נראה דלא מחלק בהכי ודו"ק.
העריכה
גוי שנגע וכו'. נראה פשוט דלאו דוקא נגיעה בעלמא אלא אף אם שכשך כיון שהוא שלא בכוונה שרי דהא כבר הוכחנו לעיל דין א' שנגיעה בלא שכשוך אוסר היין עכ"פ בשתיה מיהא א"כ הכא דהוי שלא בכוונה נחתינן דרגא בהכרח.
ועריכה
כיצד כגון שהגביה וכו'. בדין זה נחתינן תרתי הדרגות דאף ששכשך ע"י ההגבהה דאי אפשר בלאו הכי אפ"ה כיון דאיכא תרתי שלא נגע ממש וגם מדמה שהוא שמן שרי להדיא ולמ"ש רבינו דין ב' עיין להדרכי משה יו"ד סי' קכ"ד סעיף ט'.
זעריכה
נכנס הגוי וכו'. להשגת הראב"ד ז"ל עיין להרב לח"מ והט"ז יו"ד סי' קכ"ד ואין להאריך.
חעריכה
חבית וכו'. בחבית של חרס דוקא קאמר ומשו"ה כתב שלא יתפרדו החרשים אבל אם היא של עץ כעין שלנו אף שנסדקה לארכה מותרת וכן כתבו ז"ל ומ"ש רבינו דלרחבה שרי אף בשתיה שהרי אין היין על כחו נראה דהיינו מ"ש רש"י דמעשה לבנה בעלמא הוא דקעביד שהוא מכביד על החבית וכו' והיינו על כחו שכתב רבינו שהרי אין היין על כחו כלומר אין היין תלוי על כחו ומעתה אין לדמות דין זה לההיא שכתב רבינו בדין ט' דחילוק גדול יש ביניהם ועיין להרא"ם ח"א סי' נ"ד שלא הבין כן ומכח זה נתקשה בדברי רבינו.
טעריכה
או שהיה מטפח ע"פ החבית הרותחת וכו'. הרב ב"י ז"ל כתב שליקט החרצנים והפסולת מן החבית ונראה דהיא היא לענין דינא ומ"ש או שנטל חבית וזרקה בחמתו כן הוא לשון המשנה ומדנקטו חבית ולא אמרו שזרק חפץ נראה ע"פ מ"ש הר"ן ז"ל דמפני שהחבית היא כבדה ומשו"ה התירו בחמתו דטרוד הוא בכעסו ולא יהיב דעתיה לנסך אבל שלא בחמתו יש לחוש בחבית שמא יגע ביין ע"י שהוא מגלגלה אבל בחפץ אחר שזריקתו קלה באויר הן הכי נמי דאינו אוסר כלל וכפ"ז דברי רבינו נכונים ע"פ הש"ס וכן נראה מהירושלמי דקתני אין זריקה אוסרת ביין נסך עיי"ש ויש להכריח דבר זה מדקתני ליה בהדי הנך חלוקות דבכולהו איכא נגיעה ממש ביין א"כ הך דזריקת חבית ע"כ היינו נמי דנגע בחבית ביין ודו"ק. ועיין למרן והרב לח"מ והרב ב"ח יו"ד סי' קכ"ד והכנה"ג סי' קכ"ה בהגהת הטור אות י"ג.
יעריכה
החבית שהיה וכו'. מרן הקדוש תמה על הר"ן ז"ל שכתב בדעת רבינו שמ"ש אסור היינו בשתיה ממ"ש בפי"א דכל מקום שכתב אסור היינו אסור בהנאה וכו' ע"כ. ויפה תמה עליו אך כדי שלא נאמר שנעלמו מעיני הר"ן ז"ל דברי רבינו שבפי"א י"ל (כאן חסר וחבל על דאבדין).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |