מעשה רקח/ביכורים/ח
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
המפריש וכו' וגזל ביד כהן. אין לומר דמאחר שהישראל נתנה לו מדעתו איך שייך בה תורת גזל. וראיתי להר"ש ז"ל שפירש מפני שהבעלים לא נתכוונו אלא לפטור עיסתן ע"י חלה זו וכיון שאינו כן הו"ל גזל ע"כ ונראה דמדרבנן הוא זה כדי להודיע דעיסה זו לא נפטרה מן החלה והכי מוכח בקידושין דף מ"ו.
ובעיקר הדין תנן בפ"ב והקמח אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים דברי ר' יהושע אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר אמר להם אף הוא תיקן לעצמו וקלקל לאחרים ופירשו בירושלמי שתיקן לעצמו שאכלה וקלקל לאחרים שסבורים שהיא מותרת ומן הדין היא אסורה ורבינו לא הזכיר הא דאסורה לזרים ומרן ז"ל כתב דרבינו פוסק כרבנן דפליגי אר' יהושע ע"כ ולענ"ד נראה מנליה דרבנן פליגי הלא מאחר שר"י השיב להם ושתקו יש ללמוד שחזרו והודו לדבריו והנה ראיתי בב"י סי' שכ"ז שעל מ"ש הטור כדברי מרן וכתב עליו שאינו מדוקדק שאין הדבר כן שהרי בפירוש המשנה פסק כר' יהושע ומה שלא הזכיר איסור הזרים מפני שהוא מפרש דקאי אחלה גופה כדין כל שאר חלה ע"כ והוא דבר תמוה איך חלק על הטור ושכח מה שכתב הוא עצמו כאן והרב ב"ח ז"ל שם קיים דברי מרן כאן מסברא דנפשיה ולענ"ד נראה דדבריו שבב"י נראין מהטעם האמור:
בעריכה
אימתי מפרישין וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דאיך התיר לעשות כן לכתחילה ואם חייב לעשות כן איך יאכל ממנה עראי וכו' ע"כ. ומרן ז"ל כתב דאין דעת רבינו להתיר לעשות כן לכתחילה אלא היינו לומר שאם רצה למהר שמא תטמא עיסה שפיר דמי ע"כ. ופשטן של דברי רבינו נראין כדברי הראב"ד ז"ל ממ"ש לקמן הניח העיסה וכו' אין בכך כלום משמע דעד השתא לכתחילה קאמר ומשום שמא תטמא עיסה וכמ"ש בירושלמי. ולההיא דאכילת עראי וכו' ממ"ש רבינו הל' ד' יתבאר שאין כאן השגה עיין עליו:
ואם אמר ה"ז חלה וכו'. בירושלמי הוסיף ועל הקריץ שניתן תחתיה וכתב מרן ז"ל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ע"כ וביאר שם מהר"א ליב ז"ל דהיינו החתיכות דקות שעדיין לא נתחברו לגוש וכו' ומכיון שכתב רבינו ולכשתעשה כולה עיסה אחת וכו' הרי נכלל הכל ולכך לא חש לבארו וכן פסק מרן ז"ל בשו"ע סי' שכ"ז:
דעריכה
מאימתי וכו'. לשון טמטום ביארו בתוס' יו"ט ז"ל בשם הרא"ש ז"ל לפי שאין עיסת השעורים נדבקת יפה לפיכך נקראת לישתה טמטום ע"כ ושם כתב דלשון ועוזבו שהזכיר מרן ז"ל בשם הערוך טעות סופר וצ"ל ומערבו והוא דוחק לשבש הערוך והר"ש ז"ל שהזכירו:
ועריכה
או המפקיר וכו'. דין ההפקר נתבאר בדברי רבינו פ"ב דתרומות הל' י"א. ומ"ש בספרי רבינו
או זכה בה בנוסח אחר כתב יד כתוב וזכה בה ועיין בדברי רבינו פ"ב דהלכות נדרים הל' י"ז:
חעריכה
וכן נכרי וכו'. פשטן של דברי רבינו דאם הגוי נתן לישראל לעשות לו עיסה עד שלא גלגלה חייבת וזה אינו דכיון דעיקר העיסה של גוי כי גלגלה ישראל מאי הוי ולשון המשנה ג"כ נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה נתנה לו מתנה עד שלא גלגלה חייב משגלגלה פטור ע"כ. הרי דבשל גוי הדבר מוחלט דלעולם פטורה אפילו קודם גלגול וכ"כ המפרשים וכן פסק הרב ב"י יו"ד סימן ש"ל ואפשר דטעות סופר הוא בדברי רבינו וצ"ל נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה נתנה לו במתנה (כן כתוב בנוסח אחר כתב יד) עד שלא גלגלה וכו':
טעריכה
וזה שאכל וכו'. בנוסח אחר כתב יד וזר שאכל וכן העתיק מרן ז"ל:
יבעריכה
ומניחה בכלי גללין וכו'. גיטין דף ס"ב אמרו מניחה בכפישה או באנחותא ופי' רש"י כלים של בלאי חמתות ואין רגילין ליתן בהם עיסה וטומאה אין מקבלין ע"כ ומוכח בגמרא דהיינו טעמא משום היכרא וקשה על רבינו שהעתיק כלי גללין וכו' דאלו נאמרו גבי תרומה שם ופסקו רבינו פי"ב דהל' תרומה הל' ט' ומשמע להדיא דהכירא דעיסה היא כפישה ואנחותא והיכרא דתרומה היא כלי גללין ורבינו השוה אותם אולי ס"ל דלאו דוקא קאמרי ודו"ק:
ידעריכה
כשם שלא נחשדו וכו'. עיין מ"ש לעיל פ"ז הל' י"ג ופי"א דהלכות מעשר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |