מחצית השקל/אורח חיים/רעד

מחצית השקל ‏ אורח חיים רעד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) התחתונה כו' דא"מ על המצות ואע"ג דע"פ הקבלה יש לבצוע על התחתונה. מ"מ הא כ' מ"א לעיל סי' כ"ה ס"ק ך' כ"מ שבעלי הקבלה והזוהר חולקים עם הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים עכ"ל:

ורש"ל נהג כו' עיין בס"ק שאח"ז:

ול"נ להכריע דבתחלה כו' דבזה יצא ידי שניהם. והט"ז כ' שיניח התחתונה קרובה אצלו יותר מן העליונה ובזה אם יבצע התחתונה אין בזה משום מעבירים ע"ה אדרב' התחתונה קרובה אליו:

המדקדקים נוהגים לרשום כו' הטעם נלע"ד דבחול צריך שיחתוך קודם שיתחיל לברך אלא שלא יפרידנו לגמרי כשיעור המפורש לעיל סי' קס"ז עד שיסיים הברכה. אבל עכ"פ העיקר צריך לחתוך קודם הברכה כדי שלא תהיה החתיכה הפסק בין ברכת המוציא לאכילה אלא דבשבת א"א לחתוך קודם שיתחיל לברך כדי שיהיה שלם לגמרי בשעת ברכה:

מ"מ המדקדקים נוהגים לרשום כו' דכל מה דאפשר למעט בהפסקה בין ברכה לאכילת המוציא עדיף. וע"י הרשימה א"צ להפסיק לאחר הברכה באיזה מקום ועד כמה יבצע כי כבר רשם קודם הברכה וחותך במקום הרשימה דלא כמנהג ההמונים שמסבבין בסכין סביב הלחם אבל אין רושמים ואינו ניכר שום רושם דמאי הועילו בזה ואין טעם לזה:

משמעות לשון המ"א לקמן סי' ר"פ דגם פת הבאה בכסנין יוצאים ידי לחם משנה שכ' ליישב קושי' הב"ז דמי שאוכל חולין עט"ק איך עשו ביום השבת. דע"כ היו טבולי יום ומטמאים הלחם שאוכלים ותי' מ"א לחד תירץ שהיו אוכלים פת שלא הוכשר וע"כ נילש במי פירות דאל"כ הלא הוכשר במי לישה וכ"כ מ"א סי' תר"ב וא"כ ה"ל פת הבאה בכסנין ואיך יצאו ידי לחם משנה אע"כ שיוצאים בו. וכ' בספר ת"ש הטעם דהא קייי"ל לעיל סי' קס"ז דאם קבע עליו (וכתב מ"א שם דאפי' לא קבע על פת הבאה בכסנין גרידא אלא בצירוף מה שמלפת עמו) צריך לברך המוציא ובהמ"ז א"כ כיון רמברך עליו המוציא ולוקחו לצורך סעודתו ה"ה קבע עליו ומקרי פת:

וכ' עור בספר ת"ש דמ"ש הט"ז לעיל סי' קס"ז דאין ליקח פת הבב"כ ללחם משנה מיירי שי"ל לחם א' שלם הנילש במים ולחם השני הוא פת הבב"כ ומצרפו עם לחם ראשון כדי שיהיה לו לחם משנה ובסעודתו ודאי יאכל מן הלחם שנילש במים וכה"ג הא לא קבע סעודתו על פת הבב"כ אז אין עליו תורת פת דהא מברך עליו במ"מ לכן כתב הט"ז דאין ליקח פת הבב"כ:

עוד הביא בשם תשובת שער אפרים ותשו' ה"ה ח"צ סי' ס"ב דעוגה שנשרפה לא אמרי' כל העומד לחתוך כחתוך דמי אלא מיקרי לחם שלם לענין לח"מ עוד כ' בשם מנחת יעקב בס"ס תורת השלמים דאם חסר מן הלחם א' ממ"ח שהוא שיעור חלת נחתום מ"מ נקרא שלם ואייתי ראיה מלקמן סי' שס"ו סעיף ו' דאע"ג דאין מערבים כ"א בלחם שלם מ"מ אם חסר א' ממ"ח מיקרי שלם ומערבים בו א"כ ה"ה ללחם משנה. ובא"ז סוף הש"ע חלק עליו דאין דומין זה לזה דוקא לענין עירוב דהטעם דבעי' שלם משום איבה שהאח' יאמר אני נתתי לחם שלם וזה נותן לחם חסר ולכן כשאינו חסר רק שיעור חלה ליכא איבה דיאמר שגם זה נתן לחם שלם ומה שחסר הוא שנטל ממנו חלתו אבל בשבת בעי' שלם משום חשיבות שפיר מיקרי חסר ובס' ת"ש החזיק ע"י ס' א"ז והסכים עמו דא"י לחם משנה אולם ראיתי בתשו' ה"ה ח"צ סי' ס"ב וז"ל ולענין דינא בלחם חסר לענין לח"מ. נראה לי דיש לדמותו להא דעירובי חצרות דתנן בה ככר שלם ולדעת הרא"ש עד כדי חלת נחתום כו' לא מהני חסרון אבל ביותר מא' ממ"ח ודאי מיקרי חסרון:

ולדעת ר"י בתו' אפי' בחסרון נמי לא מהני שלם ואם כן ה"ה לענין לחם משנה. ואף דהתם טעמא משום איבה. מכל מקום ר"י דדייק ליה מלישנא דמתני' דקתני ככר שלם וכל שחסר מעט לא מיקרי שלם ה"ה לענין לחם משנה עד כאן לשונו:

א"כ נחזי אנן לדעת הרא"ש דקי"ל כוותי' דס"ל דמותר לערב אם חסר א' ממ"ח ניהו דבזה י"ל דלא שייך איבה. מכל מקום תיקשי הא במתני' קתני ככר שלם וכדיוק' דר"י הנ"ל אע"כ צ"ל דהרא"ש סבירא ליה דזה מיקרי לחם שלם ואם כן ה"ה ללחם משנה וכדעת בעל מנחת יעקב הנ"ל:

עוד הביא בס' ת"ש מש"ל סימן קס"ח סעיף ב' דאם י"ל שני חצאים לחם יחברם יחד על ידי עץ בענין שיהיה נראה כאלו הוא לחם א' וגם בשבת יכול לעשות כן אך יזהר שלא יהיה העץ מוקצה ויוכל ליטלו ללחם משנה. עוד כתב בספר ת"ש וז"ל ומבואר בסימן קס"ח סעיף ג' דאם שני לחמי' נאפי' יחד ונחתכה מא' מהן טוב להפריש הפרוסה מן השלמה שלא יהיה נראית כפרוסה אף על גב שעכשיו הוא נראית יותר גדול' עכ"ל משמע מדבריו דכה"ג מותר ליטלו ללחם משנה דזה מיקרי שלם ואני נסתפק ושואל. דאפשר דבחול עדיף טפי להפריש הפרוס' דעל י"ז נראת כשלמ' אבל שיהיה באמת דין שלם לצורך לחם משנה לא שמענו ואפי' תאמר דהא איכא פלוגת' בגמ' אם י"ל פרוס' גדולה וככר קטן ושלם הי מינייהו עדיף ופסקינן לעיל כמ"ד שלם עדיף אפילו הוא קטן רק שיהיו ממין אחד. וא"א כשפורס הפרוסה מן השלמה כנ"ל עדיין מקרי פרוסה אלא שנראית כשלמה מה"ט דנראת כשלמ' כיון דעכ"פ אינה שלמה:

לא ה"ל לדחות מעלת גדול'. דאם מניח בה הפרוס' יהיה נראית יותר גדולה דלא מצינו בגמ' דמעלה שלם עדיף ממעלת גדולה כשהוא פרוסה אלא כשהקטן באמת שלם ממש. מ"מ אני מסתפ':

דדין זה שבסעיף קס"ח מקורו מת"ה בפסקי' סי' ק"ו. ומשמע לענ"ד דמיירי ששני הלחמים נדבקו דרך מקרה בתנור וכ"מ מלשון ש"ע שם. אבל כמו שעושים עכשיו שבשעת לישה עוש' כל לחם לבדה ואח"ז מדביקי' יחד בכוונה ונאפי' כן יחד כה"ג אפשר אם פורסים זה מזה אין א' מהם נקרא לחם שלם:

(ב) (ס"ק ב ) מצוה כו' וב"ח כ' כו' דבגמ' אמרי' דר"ז בצע אכול' שרותא. ופרש"י אע"ג דבחול אין לבצוע פרוסה יותר מכביצה מ"מ בשבת משום חיבוב מצוה היה בוצע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעוד' ולא מחזי כרעבתנות' דמה"ט בחול אין לבצוע:

יותר מכביצה דהכל יודעים דעוש' כן משום חיבוב מצוה כן פסק בש"ע אבל הרשב"א פי' שפרס וחתך שני לחמי' וחלק א' למסובים והסכים הב"ח עם הרשב"א. וזהו טעם רש"ל שהביא מ"א בס"ק שלפני זה. ועמ"ש שם סי' רע"א כצ"ל והוא בסעיף ג' שם:

כ' הרא"ש כו' אמאי דאמר אביי כי הוינן בי מר (היינו רבה) ושמעו ממנו קירוש אמר ליה רבה טעימו מירי פה דלמא אדאזלית' לבי אושפיז' מיעקר שרגא (יכבה הנר ולא יאכלו בלי נר ולא יקדשו) ובקידוש דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במ"ס לכן יטעמו מעט ויצאו בקידוש דהכא דאז ה"ל קידוש במ"ס ועז"כ הרא"ש על מה שלא היו אוכלים כו'. ועיין סי' רצ"א דשם כ"כ רמ"א דאם לא אכל בליל' ישלימנו ביום. וכ"מ סי' רע"א ס"ו כו' דהרי"ף כ' אם גמר סעודתו וקידש עליו היום יברך בהמ"ז ואח"כ יקרש. והקש' הרא"ש דל"ל לברך בהמ"ז דע"כ אחר הקירוש צריך שוב לאכול כדי שיהיה קידוש במ"ס ואם כן מה לי לברך בהמ"ז יפרוס מפה ויקדש ויגמור סעודתו ודוחק דסבירא ליה להרי"ף דסעוד' שאכל בחול יוצא ידי קידוש במקום סעודה ע"ש. והר"ן כ' באמת שזהו דעת הרי"ף דסעוד' שאכל בחול עולה במקום סעורה שצריכ' לקירוש ע"ש מ"מ תיקשי הא צריך בליל' להשלים ג' סעודות וזה ודאי אין סברא דאותו סעוד' שאכל בחול יעלה לג' סעודות של שבת ניהו רעי"ז מיקרי שקידש במ"ס דהא דבעי' קידוש במ"ס הוא מהכתוב וקראת לשבת עונג. ודרשי' במקום עונג (דהיינו סעודה) תהי' קריאה (דהיינו קידוש) והא לא כתיב במקום עונג שבת כ"א עונג סתם א"כ י"ל דגם סעודת חול משוי ליה לקידוש במ"ס והיינו במקום עונג תהי קריאה אבל אין סברא כלל שבסעודת חול יצטרף להשלים ג' סעודת של שבת וע"כ צ"ל דסעודת ליל' ישלים ביום:

ומ"מ צריך לשתות כו' כיון דעכ"פ צריך לקדש בלילה ואין קידוש אלא במ"ס ולכן כתב דצריך לשתות יין דיוצא בה לגאונים ידי קידוש במ"ס כמ"ש סי' רע"ג סעיף י' ושיעור היין שישתה ע"ש במ"א ס"ק י"ב:

לעולם יסדר כו' אע"ג דהש"ס אינו מדבר מחיוב אכיל' כ"א לו' דאע"ג דא"צ אלא לכזית לא יאכלנו דרך עראי כ"א דרך קבע וסידור ועז"א לעולם יסדר כו' דהיינו פרוסת מפה ונרות דולקות וכל עניני סעוד' וכמ"ש ט"ז סי' שי"ן מ"מ דיוקא דמ"א א"ש כיון דחיוב סעודת ע"ש וסעודת מוצאי שבת בלשון א' נאמרו. וגם דינם שוה לענין קביעות וסידור סעודה מסתמא גם בזה שוין דאין החיוב כ"כ האכילה בערב שבת כמו במוצאי שבת. ואע"ג דע"כ אין שוין דהא בערב שבת אם לא אכל בלילה צריך להשלימה ביום וסעודת מוצאי שבת אם לא עשאה מוצאי שבת א"צ תשלומין ז"א דעכ"פ שלש סעודת חייב לאכול בשבת כדילפי' בשבת דקי"ח מדכתיב בפ' המן ג"פ היום בסעודות שבת מ"מ בקרא אינו מבואר זמן ג' הסעודות ואפשר לאכול שלשתן ביום דהא רבי חדקא דס"ל ד' סעודת חייב לאכול סבירא ליה דהני ג' היום היינו מלבד סעודה ליל שבת וג"פ היום דכתיבי ר"ל ביום ואפי' לרבנן דס"ל ג"פ היום ר"ל עם סעודת ליל שבת היינו דסגי בסעודת ליל שבת ושנים ביום אבל מ"מ אם לא אכל בלילה להשלימה ביום שפיר דמי והחכמים קבעו סעודה א' מג' סעודות יהיה בלילה דהכי עדיף טפי שיאכל כל סעודה לתיאבון או טעם אחר וניהו דממ"ש לעולם יסדר כו' משמע דהאכילה בלילה אינה חיוב גמור מ"מ כדי לקיים דרשה דג' היום צריך להשלימה ביום משא"כ במ"ש דליכא קרא דצריך לאכילה א"צ השלמה. ואין סעודת ערב שבת ומ"ש שוין כ"א בתקנות חכמים שיאכלם בלילה:

ומ"מ יש להחמיר כו' כמ"ש סי' רמ"ט. והקשה בס' ת"ש שאני בסי' רמ"ט דרוצה לאכול בלילה לכן אסור לסעוד מבע"י כדי שיאכל בלילה לתיאבון ומ"מ אפשר דאם אין רוצה לאכול בלילה ולהשלימה ביום רשאי אפילו לכתחלה עכת"ד. ונלע"ד לק"מ דהא מבואר בסי' רמ"ט דאפי' סעודת מצוה אם אינה קבוע אסור לאכול בע"ש כדי שיאכל בלילה. וא"א דלכתחלה מותר שלא לאכול בלילה ולהשלימה ביום א"כ למה תדח' סעודת מצוה שבע"ש. שלא אפשר שלא יאכל בלילה לכתחלה וישלימה ביום והא דלא הקפיד רבה על אכילת הלילה דהא עכ"פ צריך לאכול בלילה לכתחלה. י"ל כיון דהאכילה איננה כ"א לכתחל' וקידוש חמור מיניה נקט ההקפדה על קידוש מילתא דחמיר טפי. ועוד דהא לא היה ודאי שיכבו הנרות באושפיזא דהא אמר דלמא מיעקרא לכו שרגא הרי נקט לשון ספק א"כ דוקא על קידוש דחמיר חש רבה לספק מה שאין כן האכילה דאין חיובא בלילה כ"א לכתחלה לא חש מספיקא. ובלבד שיקדש היום כמ"ש סי' רע"ג סעיף ה'. ר"ל שישתה יין כשיעור כדי שיצא ידי קידוש במקום סעודה וכמ"ש לעיל בסעיף קטן זה אמנם אם שכח לקדש בלילה יקדש ביום רק לא יאמר ויכלו וכמ"ש לעיל סי' רע"א סעיף א'. וע"ל סי רצ"א במ"א ס"ק ב':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.