מחצית השקל/אורח חיים/פט

מחצית השקל ‏ אורח חיים פט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) עם הנ"ה כו' וכמ"ש הטור סי' רל"ה כו' דמה"ט הקילו לקרות ק"ש של ערבית קודם צ"ה ומתפללים ביום כיון שכבר מקובצים הצבור לתפלת מנחה ואם יצטרכו להתקבץ שנית לערבית יהיה טורח מרובה ע"ש:

שלא להשכים כ"כ. ר"ל לסליחות לא יסכימו כדי שכשיסיימו הסליחות יהיה הנץ החמה:

(ב) (ס"ק ב) משעלה כו' (הרמב"ם) בפי' המשנה פ"ק דברכות משנה א':

ר"ל קודם הנ"ה. ר"ל שלא תטעה מ"ש קודם עלות השמש ר"ל עליית גוף השמש שהוא זמן ארוך אח"ז וע"ל ר"ס נ"ח:

אלא ר"ל קודם תחלת עלייתו דהיינו הנץ החמה:

ונ"ל דפסק כו' ד' מילין. ר"ל וס"ל דשיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק ך'. א"כ שיעור ד' מיל עולה שעה וחומש מצומצם ומ"מ דבריו סותרים למ"ש בפסחים פ"ג דשיעור מיל הוי ב' חומשי שעה א"כ למ"ד ד' מיל עולה שעה וג' חומשי שעה:

ודע דמ"ש לעיל ר"ס נ"ח בשם הב"ח דמע"ה עד הנץ החמה הוא שעה ואע"ג דהוא יותר כמ"ש כאן. באמת כ' הב"ח שם בקירוב שעה. ור"ל שאינו מצומצם אלא מעט יותר וע"ש:

(ג) (ס"ק ג) והאיר כו' משעלה ע"ה. דהיינו מתחלת עליית ע"ה אבל האיר פני המזרח הוא אח"ז שמתפשט הע"ה על כל פני המזרח:

דהא מדין בעליית ע"ה כו' ר"ל דהא מה"ט זמן תפלת השחר עד ד' שעות דתפלות כנגד תמידים תקנום. ותמיד של שחר היה זמנו עד ד' שעות וכיון דסוף זמן התפלה הוא דומיא דתמיד ה"ה התחלת זמן תפלה שוה לתמיד:

כדאית' ביומא רפ"ג הל' קצת ל"ד. והכי אית' התם א"ל הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה (של תמיד של שחר) (והיינו כפירש"י שעלה על החומה או על הגג) אם הגיע הרואה או' ברקאי (דהיינו התחלת ע"ה) מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח וקי"ל כמתיא בן שמואל. ובתר הכי תנן ולמה הוצרכו לכך (פירש"י לעלות לגג ולראות) שפ"א עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו התמיד והוציאו לבית השריפה וס"ל למ"א כמו שמחשש טעות הוצרכו לעלות ולראות ה"ה דמה"ט גופא ס"ל למתי' ב"ש שצ"ל האיר פני כל המזרח ולא סגי בע"ה:

ומ"ש ולמה הוצרכו לכך לעלות לגג. ולא פי' למה הוצרכו להמתין עד שהאיר פני המזרח. חדא שלשון למה הוצרכו לכך לא משמע כן. וגם לפירש"י א"ש טפי דאתי' מתני' דלמה הוצרכו ככ"ע אפי' כת"ק דמתי' ב"ש:

וכ"ה ספ"ב דמגילה כו' ופי' רש"י שם דף ך' ע"א וז"ל. דמע"ה יממא הוא:

אבל לפי שאין כל בקיאים בו צריכים להמתין עד הנץ החמה עכ"ל:

ול"ד למ"ש סי' רל"ג כו' ר"ל דמן הדין מיד בחצות מתחיל זמן מנחה אלא משום דאין אנו בקיאים חיישינן לטעות הוסיפו חצי שעה ואמרו זמן מנחה מתחיל משש שעות ומחצה. וקיי"ל בסי' רל"ג דאי התפלל באותה חצי שעה דהיינו מיד אחר שש שעות לא יצא:

(ה) (ס"ק ה) ואחר כו' דבאמת זמן מנחה כו' ר"ל הא זמן מנחה הוא משש ומחצה. א"כ היה ראוי להתיר לו להתפלל שחרית עד ו' ומחצה אי עבר ולא התפלל קודם ד' כן דעת הב"ח באמת. וכ' דעד חצות שכ' בש"ע הוא לאו דוקא. אבל מ"א ס"ל דהוא דוקא דהא באמת זמן מנחה מתחיל מחצות אלא משום טעות הוסיפו חצי שעה ואמרו שלא להתפלל מנחה עד שש ומחצה עכ"פ מחצות ואילך כבר אינו ראוי לתפלת שחרית וניהו דהב"ח חולק על סברת הרב"י וטעמו שאסור מיד אחר חצות. מ"מ מטעם אחר אסור אחר חצות דזמן מנחה מתחיל מיד אחר חצות. ועיין בט"ז:

(ו) (ס"ק ו) זמן כו' מע"ה דזמן תפלה מתחיל מע"ה אלא דלכתחלה יש להמתין עד הנה"ח וכמ"ש רסי' זה:

(ז) (ס"ק ז) לראות כו' ואגב זה כו' ר"ל דלא תיקשי הא באין משכים לפתחו ופגעו בדרך אפי' נתינת שלום מותר כמ"ש אח"ז. ולכן כתב דהכא איירי בענין ממוצע שאין עיקר כוונתו להשכים לפתחו כ"א אגב גררא משכים לפתחו. לכן נתינת שלום אסור וצפר' דמ"ט שרי:

(ח) (ס"ק ח) אין כו'. דהא פריך בגמ' אהא דאמרי' אסור לאדם ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל:

והא תנן בין הפרקים שואל מפני הכבוד. ומשני הא דאסור מיירי במשכים לפתחו. וקשי' מאי פריך ממתני' דבין הפרקים. שאני התם דכבר אמר מקצת ברכות דהא עומד בין הפרקים אע"כ מה שאסור מצד הדין אסור עד שיתפלל ח"י ברכות ולא הותר כאן אלא מה שהוסיפו הפוסקי' להחמיר:

אבל מה שהקש' דברי ש"ע אהדדי. ר"ל דכאן מתיר הרב"י באמר מקצת ברכו' ובסעי' ג' בעשיית צרכיו אסר הרב"י אלא אם כבר התפלל ח"י ברכות לא מהני מה שאמר מקצת ברכות ובגמ' משמע דדין שניהם שוה דהא בשני הדינים אמר הש"ס קודם שיתפלל:

וכמו דלענין עשיית חפציו הפי' של קודם שיתפלל ר"ל תפל' י"ח ה"ה קודם שיתפלל שנא' לענין שאילת שלום ג"כ ר"ל תפלת י"ח ומאי קושי' הא הוא עצמו כ' דנתינת שלום המוזכ' בש"ס דהיינו במשכים לפתחו באמת ג"כ אסור עד שהתפלל תפל' י"ח:

בש"ע וי"א שאפי' במוצא חבירו כו' כדי שיתן לב כו' הם דברי הראב"ד וכ' וז"ל כדי שיתן לב כו' ומפני שהוא משנה בל' יזכור עכ"ל. לכן נסתפקתי דבימיהם שהי' מנהגם ליתן שלום וא"כ כשאמר צפרא דמרי טב הוי שינוי וע"יז יזכור משא"כ בזמן הזה דדרך כ"א לו' צפרא דמ"ט ולא ליתן שלום א"כ אין בזה שינוי. וא"כ אפשר דלהראב"ד בזמן הזה אין לו' צפר' דמ"ט:

(י) (ס"ק י) או לילך לדרך נ"ל אם אין השייר' כו' עס"ס זה הם דברי הרב"י שכתבו ליישב קושית מהרי"א דכאן כ' דאסור לצאת לדרך קודם שיתפלל דהוא בכלל איסור עשיית חפציו קודם תפלה ובס"ס זה כתב בשעת הדחק שצריך להשכים כו' הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד כו' משמע דזולת טעם זה הי' דינו שיתפלל גם בדרך. וכן באמת דעת מקצת פוסקים וע"ש במ"א ס"ק ט"ו:

ת"ל הא אסור לצאת קודם שיתפלל. וע"ז תי' הרב"י דבס"ס זה מיירי שאין השיירא ממתנת לו לכך היה מותר לצאת קודם תפלה לולי שבדרך א"א להתפלל מעומד. והכ' איירי באפשר לו להתעכב אלא שרוצה למהר לדרכו ע"ש וכתב הפר"ח בשם הכ"מ שכתב פ"ו מהל' תפלה בשם הר"מ שכתב וז"ל ולאו דוקא שחרית אלא אפי' איזה תפלה כיון שהגיע זמנה אין לו לצאת עד שיתפלל אותה עכ"ל:

(יא) (ס"ק יא) אבל מים כו' דל"ש בי' גאוה. ר"ל דאיסורי' ילפינן מדכתיב ואותי השלכת אחר גויך ואמרי' א"ת גויך אלא גיאך אמר הקב"ה אחר שנתגאה זה קבל עליו עול מלכות שמים וכדאית' בברכות דף י' ע"ב והיינו דוקא דבר אכילה ושתיה דשייך בי' גיאות:

וכתב הפר"ח אבל מים צוקר אסור. וכתב עוד וה"ה קאפ"ע מותר לשתות קודם תפלה כדי שיוכל לכוין דעתו בתפלה. והיינו בני אדם הרגילים בקאפ"ע בשחר. אבל קאפ"ע עם צוקר אסור:

(יב) (ס"ק יב) לרפואה כו' כיון שאינן עושה כו' אלא לרפואה ומה"ט כתב הפר"ח וז"ל מסתבר' אע"פ שאינו מעלה ומוריד לשתותו קודם תפלה ויכול לשתותו אחר תפלה שרי דהא לית ביה גאות עכ"ל:

וכ"מ בב"י בשם מהרי"א שכ' וז"ל וכתב רבינו הגדול מהרי"א כו' מותר לאכול ולשתות אוכלין ומשקין לרפואה קודם שיתפלל כו' דשני תיבות אוכלין ומשקין שכתב מהרי"א מיותרים א"ו ר"ל אוכל ומשקה גמור שהם טובים לאכילה ושתיה אלא שהוא אוכלם לרפואה אפ"ה שרי:

(יג) (ס"ק יג) אם רצה כו' ז"ל הב"י כו' בא ליישב לישנ' דאם רצה דמשמע דברצונו תליא מילת' והלא מרא דהאי דינא הוא הרמב"ם והלא הרמב"ם כתב אם אינו יוכל לכוין דעתו לא יתפלל עד שיאכל וישתה עכ"ל. הרי דחייב לאכול כדי שיכוין. ולזה הבי' דברי הרב"י דבזה"ז הואיל ובלא"ה אין אנו מכוונים כל כך נשתנה הדין:

(יד) (ס"ק יד) צריך כו'. דלא תאכלו על הדם ר"ל דדרשינן מהאי קרא בפ"ק דברכות דף יו"ד ע"ב לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם:

וא"כ אסור כו' ע' סי' רל"ב דבמקום שצריך להפסיק כשיגיע זמנו אסור להתחיל מקודם אם יודע שימשוך עד זמן ההוא:

בשם הרח"ו דאפי' קם כו' אבל בתשובת שב יעקב סי' ח' כ' בשם סידור האר"י ז"ל שהרח"ו עצמו כשהי' חלש לבו אכל או שתה איזה דבר לחזק גופו ולא אסר כ"א לאכול למלאות תאותו ע"ש:

(טו) (ס"ק טו) וי"א שא"צ כיון דתפלה דרבנן אפי' התחיל אחר שעלה ע"ה כו' ר"ל כיון די"א אלו ס"ל דאין חילוק בין שחרית לתפלת מנחה ובתפלת מנח' קי"ל סי' רל"ב אפי' התחיל באיסור א"צ לפסוק וא"כ מה לי שהתחיל בחצי שעה הסמוכה לזמן תפלה או כשכבר הגיע זמן תפלה שניהם מקרי התחיל באיסור ואעפ"כ א"צ להפסיק וה"ה הכא כשהתחיל אחר שעלה ע"ה ואע"ג דלקמן סי' רל"ב כ' מ"א דבהתחיל סמוך למנחה קטנה צריך להפסיק וכ"ה בח"מ ס"ס ה'. מ"מ הרא"ש ע"כ מדמה תפלת שחרית כיון דא"ל המשך זמן מרובה לזמן מנחה גדולה דקי"ל דא"צ להפסיק אם התחיל אפי' באיסור דאי ס"ל דדומה לזמן מנחה קטנה א"כ מאי קשי' ליה להרא"ש לדעה קמייתא דס"ל דצריך להפסיק מתפלת המנחה והוצרך לחלק דהכ' חמיר דאסמכוהו אקרא כו' וכמ"ש מ"א ס"ק שלפני זה והן דברי הרא"ש פ"ק דברכות סעיף י' ע"ש:

מיהו משום ק"ש צ"ל. דק"ש דאוריית':

בלא ברכות. כדי שבגמר אכילתו יאמר הברכות ויסמוך גאולה לתפלה:

עסי' ס' ר"ל כשיאמר אח"כ הברכות יקרא פעם שני ק"ש:

צריך להפסיק משום דאין קבע לשתיה כ"ה ואין חשש כ"ה בהפסקה:

(טז) (ס"ק טז) בשעת כו' דפסקו כרשב"א כו' אעתיק דברי הש"ס כדי שיתבארו דברי מ"א בכל ס"ק זה. אית' בברכות דף ל' אבוה דשמואל ולוי כי הוי בעו למיפק לאורח' הוי מקדמי ומצלי מע"ה קודם יציאתם. ובדרך כי הוו מטי זמן ק"ש קרו. ואמרי' כמאן כהאי תנא השכים לצאת לדרך כו' וכשיגיע זמן ק"ש קורא השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קור' רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה. במאי קמפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף (פרש"י שיכול לכוין את לבו לפיכך היו מקדימים להתפלל מעומד בביתם שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך ומר סבר מסמיך גאולה לתפל' עדיף. ואמרי' תו התם מרימר ומ"ז בשבתא דריגל' שהיו דורשים מיד בשחר. ולכן הוי מכנפי עשרה ומצלי. (ר"ל היו קורים ק"ש ומתפללי') והדר נפק' לפרק' לדרוש רב אשי מצלי בהדי צבורא (פרש"י שהגיע זמן ק"ש היה לוחש הרבה יחד למתורגמן ובעוד שמהתורגמן משמיע לרבים הי' קורא שמע וסומך גאול' לתפלה ומתפלל מיושב) וכי הוי אתי לביתו הדר מצלי מעומד (ופרש"י לכוין את לבו) א"ל רבנן ליעבד כמרימר ומ"ז א"ל טריחא לי מלתא וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי. א"ל לא חזינן לרבנן קשישאי מינן דעבדי הכי (ופרש"י וז"ל מתפלל מיושב במקומו ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ צ"ל ולהתפלל בביתו עכ"ל) יש פוסקים כרשב"א אבל אנן קי"ל כהפוסקי' כת"ק וכאבוה דשמואל ולוי. ומשמע מדברי רש"י כו' דגם במיושב יכול לכוין: וכ"מ ברא"ש לחד שינויא כו' דכ' הרא"ש וז"ל ר"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' ר"א לא פליג כו' וה"ט דמהלך בדרך אינו יכול לכוין הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל ר"א היה מתפלל מיושב לכך לא היה רוצה להקדים (ולפ"ז צ"ל מה שהתפלל שוב בביתו מעומד בתורת נדבה התפלל. כמ"ש מ"א סי' צ"ד בשם מ"ע):

ועוד דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא רצה להתפלל עם הציבור מיושב כו' עכ"ל הרא"ש. הרי דלתי' א' של הרא"ש מבואר להדי' כדברי מ"א דהא מה"ט לא הקדים ר"א להתפלל מעומד דניח' לי' לסמוך גאולה לתפלה אפי' מיושב דגם בישיבה יכול לכוין. אבל מ"ש מ"א דכ"מ מדברי רש"י והבין בס' חמד משה דר"ל דגם מרש"י משמע דבמיושב יכול לכוין. ועדיף מה"ט לסמוך גאולה לתפלה במיושב. ולכן כתב הספר חמד משה דלא מצא כן בפרש"י אדרבה משמע איפכ' ברש"י שהרי כ' על ר"א שהתפלל מיושב. ולפי שאין דעתו מיושב' עליו כ"כ צריך לחזור ולהתפלל בביתו עכ"ל. הרי דלא ס"ל תי' ראשון של הרא"ש דהא כ' דהי' צריך לחזור ולהתפלל מעומד משמע דבתפל' מיושב לא יצא כיון שלא נתכוין כ"כ. וכ' עוד דא"ל דראיית מ"א ממ"ש רש"י על בריית' השכים לצאת בקרון או בספינה וז"ל איכ' בעתות' דמיא עכ"ל. (דבקרון כ' הרב"י בסי' צ"ד הטעם משום דהקרון מתנדנד אינו יכול לכוין. אבל בספינה ס"ל לרש"י דל"ש ה"ט וע"ש) ומדאיצטריך רש"י ליתן טעם משום בעתות' דמיא ת"ל שהוא יושב. אע"כ דגם בישיבה יכול לכוין. וכתב בס' הנ"ל דמזה אין ראיה דכוונת רש"י ליישב למה לא יעמוד בספינה ויתפלל לזה הוצרך לומר משום בעתות' דמיא אי אפשר לו לעמוד עכת"ד. ולענ"ד אין כוונת מ"א להביא ראי' מדברי רש"י דבמיושב יכול לכוין. ולכך מסמך גאל"ת עדיף. דלזה א"צ ראיה דמסבר' אמרינן כן דמיושב יכול לכוון כמו בעמיד' וכן יעיד החוש. אלא לפי שכתב מ"א לפני זה ליישב מנהג העולם וז"ל ועוד דרש"י פי' תפלה מעומד עדיף כדי שיוכל לכוין. והאידנא כו' עכ"ל. משמע דלולי פירש"י היינו מפרשים דעדיפות דעמידה אינו משום כוונה אלא שהוא מורה יותר הכנעה ממהלך דהוי דרך עראי וא"כ לא היה חילוק בין זמנם לזמנינו לכן הבי' דרש"י פי' משום כוונה לכן בזמן הזה דבלאו הכי אין מכוונים מסמך גאולה לתפל' עדיף וא"כ לולי דברי רש"י דהטעם משום כוונה אלא היינו אומרים דהטעם משום הכנעה א"כ גם במיושב אינו נראה דרך הכנעה. וממיל' היה עדיף תפלה מעומד ממסמך גל"ת אפי' מיושב אבל לפמ"ש רש"י דטעם העמידה משום כונה א"כ ממילא ה"ה במיושב אפשר לכוין:

וא"כ ממילא מסמך גל"ת מיושב עדיף מתפלה מעומד. ולפ"ז מ"ש מ"א ומשמע מדברי רש"י דאם יכול להתפלל מיושב כו' ר"ל ממ"ש רש"י הטעם לתפל' מעומד משום כוונה. ומה שסיים מ"א דגם במיושב יוכל לכוין הוא מסבר' דנפשי'. ומ"ש רש"י לר"א שיתפלל מיושב. ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ צריך לחזור ולהתפלל בביתו כבר פי' מ"א עצמו לקמן סי' צ"ד ס"ק י"א וז"ל ובלשון רש"י משמע מפני שלא היה יכול לכוין פעם ראשונה שהיה בשעת דרשה לכן הי' מתפלל שנית עכ"ל:

חשיב כמהלך לענין זה. ר"ל אע"ג דלענין ק"ש חשיב יושב כמ"ש מ"א סי' ס"ג ס"ק ד' בשם הב"ח אבל לענין תפלה חשיב כמהלך כדאי' בבריית' דלעיל:

ופשוט דאם יוכל להכיר כו'. דהיינו הרגיל עמו קצת כדלעיל רסי' נ"ח דאז גם זמן ק"ש:

אי' בגמ' כו' ומיהו נ"ל כו' חזר והתפלל מעומד ולדידן אפי' להתפלל שנית אין לעשות במקום שא"צ ומש"ה אין להתפלל תפלת נדבה בזה"ז דהלואי שיתכוין בג' תפלות הקבועות. וכדאי' ס"ס ק"ו וע' לקמן סי' צ"ד ס"ק י"א במ"א מ"ש בזה:

(יז) (ס"ק יז) הכי כו' ולסברא כו' ר"ל דלסבר' זו דמשום תפלה מעומד רשאי להקדים להתפלל מעומד אע"ג דלא יסמוך גאל"ת ה"ה איפכ' לפעמים בשעת הדחק שהו' בדרך ורואה שיעבור זמן ק"ש אם ימתין עד בואו לביתו קורא ק"ש עם ברכותיה מהלך וכשמגיע לביתו יתפלל מעומד ואע"ג שאינו סומך גאולה לתפלה:

מיהו נ"ל כו' דבנדון זה אפשר לתקן תרוייהו שיסמוך גל"ת יתפלל מעומד דהיינו בדרך יקרא ק"ש בלא ברכות כשיב' לביתו יקרא ק"ש עם ברכותיה ויסמוך גאל"ת ויתפלל ואע"ג שיקרא ק"ש דאוריית' בלי ברכות ל"ל בה וכן מבואר לעיל ס"ו ע"ו ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.