מזרחי/שמות/לב

מזרחי שמות לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בתוך שש שעות. דפירש בושש דרשו בו אל תקרי בושש אלא באו שש שבי"ו בתמוז בא השטן וערבב את העולם ואמר להם משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום אמר להם כבר באו שש שעות ולא בא אבל לא שבי"ז בתמוז בא השטן וערבב את העולם כדי להטעותם שבאו שש אף על פי שעדיין לא באו דאם כן מאי וישכימו בבקר ויעלו עולות דמשמע שלא בא עד יום המחרת:

כסבורין שאותו יום שעלה מן המניין הוא. נראה שרש"י סובר שיום העלייה אינו מן המניין וכן פירש בפרק רבי עקיבא וקשה לריב"ם דבהדיא משמע ביומא בפ"ק דיום עליה מן המנין ועוד אם אינו כן לא ישלמו מ' יום אחרונים עד אחר י"ה ואין הדבר כן שהרי בי"ה נתרצה להן לישראל ונבקע יום סליחה לדורות וצ"ע:

כי זה משה כמין דמות משה הראה לה' השטן שנושאין באויר הרקיע. דמלת זה בכל מקום מורה על הרמוז:

אשר העלנו והיה מורה לנו הדרך אשר נעלה בה. לא אשר הוציאנו ממצרים כמשמעו דא"כ מאי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש שפירושו שילכו לפניהם להורות להם הדרך כמו משה והלא פעולתו של משה לא היתה רק ההוצאה ממצרים לא ההליכה לפניהם ועוד אל מוציאם מצרים כתיב לא משה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואין לשונו מכוון ונראה מדבריו בעבור שאמר אלוהות הרבה אוו להם שמהכתוב נראה שלא בקשו אלוהות רק מנהיג במקום משה. לא ידעתי מאין הוציא שרש"י ז"ל סבר שבקשו אלוה ולא מנהיג אם בעבור שאמר אלהות הרבה ולא אמר מנהיגים רבים הנה הכתוב עצמו אמר ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים ולא אמר קום עשה לנו מנהיג ואם פירש אלהים מנהיג יהיה גם פירש אלוהות מנהיגים ועוד איך יתכן לחשוב על רש"י ז"ל שהוא סובר שבקשו אלוהות ממש והלא כל עצמו שפירש אשר העלנו שהיה מורה לנו הדרך והוציאו ממשמעותו אינו אלא מפני שצריך שיהיו פעולות האחר אשר בקשו להם כפעולתו של משה ומכיון שממאמר אשר ילכו לפנינו נראה שבקשו שיהיה הולך לפניהם בהכרח שנאמר שגם משה הזה הולך לפניהם ופירוש אשר העלנו שהלך לפנינו ואם כן מאחר שרש"י מחזר להשוות פעולות אותו האחר לפעולותיו של משה שהוא תמורתו בהכרח לפרש שיהיה גם האחר מנהיג כמו משה לא אלוה ממש כדכתב הרמב"ן ז"ל ועוד שלשון רש"י באלוהות הרב' אוו להם לשון רז"ל הוא כדתניא בסנהדרין פ"ד מיתות אם כן מה ת"ל אשר העלוך שאוו לאלהות הרבה:

ג

ויתפרקו לשון פריקה ממש כשנטלום מאזניהם נמצאו הם מפורקים מנזמיהם. דאל"כ ויפרקו מיבעי ליה:

ז

וידבר לשון קושי שנא' וידבר אתם קשות. מפני שהדבור כאשר תבא אחריו אמירה מורה על הדבור הכללי שאינו מור' על שום מאמ' פרטי כלל כמו וידבר השם אל משה לאמר שפירושו לאמר לו כך וכך. וכן דבר אל בנ"י ואמרת אליהם שפירש ותאמר להם כך וכך ולכן גבי אמו' ואמרת שאין הא' מורה על הכללות והאחר על הפרטות דרשו בו להזהיר גדולים על הקטנים וכאשר יבא הדבור מבלתי שיבא אחריו לשון אמירה המורה על הפרטות הנה הדבור ההוא מורה על הקושי כמו וידבר אתם קשות ופה לא החכיר אחריו לשון אמירה הוכרח לפרשו לשון קושי:

יא

למה יי' יחרה אפך בעמך כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור. דאל"כ מאי למה יחרה אפך בשלמא למה יאמרו שפיר אלא הכא הרי כבר חטאו חטאה גדולה וראוי שיחרה אפו בהם אבל בפרשת יתרו גבי אנכי יי' אלהיך פירש אלהיך לשון יחיד לתת פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל וזהו שאמר למה יי' יחרה אפך בעמך לא להם צוית אלא לי לבדי וזה וזה יכשר:

יב

והנחם התעשת להם מחשבה אחרת להטיב להם על הרעה אשר חשבת עליהם. פירש תתפעל להם בשתשתנה ממחשבתך הרעה למחשבה טובה שכל לשון ניחום שבמקרא ובן אדם ויתנחם על עבדיו יתנחם וינחם יי' על הרעה נחמתי כי המלכתי כלן לשון מחשבה אחרת הן כך פרש"י בפסוק וינחם יי' כי עשה את האדם ובפסוק פן ינחם העם פירש יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב:

יג

זכור לאברהם אם עברו על י' הדברות אברהם אביהם נתנסה בעשר נסיונות ועדיין לא קבל שכרו תנהו לו ויצאו עש' בעשר. בשמות רבה דאל"כ מאי זכור לאברהם אם הוא היה צדיק הרי קבל שכר ושוב אינו מחוייב לבניו בעבורו כלום:

לאברהם ליצחק ולישראל ואם אינן נצולין בזכותן מה אתה אומר לי כו'. בש"ר דאל"כ למה הזכיר שלשתן באברהם סגי שהוא הראשון מכל האבות ושנתנסה בעשר נסיונות כנגד י' הדברות:

טו

משני עבריהם האותיות נקראות ומעשה נסים הוא. בפרק הבונה אמר רב חסדא כתב שבלוחות נקראת מבפנים ונקראת מבחוץ אינו רוצה לומר שהיו נקראות מבחוץ כמו מבפנים אלא שמבפנים היו נקראות ביושר ומבחוץ בהפוך וכן פרש"י בפר' הבונה ונקראות מבחוץ האותיות הפוכות והתיבה הפוכה ולא אשמעינן אלא שהיה החקק נוקב את כל הלוח ולפיכך היו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס וזהו מה שכיון רש"י באמרו פה ומעשה נסים הוא לא שהיו נקראין כמו ביושרן אף על פי שהן הפוכות בדרך נס דאין לפרש משני עבריהם שהיו כתובין משני עבריהם דאם כן מאי האי דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים אלא עכ"ל שפיר' משני עבריהם שהיתה חקיקתן עוברת משני עבריהם ומ"ם וסמ"ך שבלוחות היה להן ליפול אם לא שבנס היו עומדין:

יט

וישלך מידיו וגו' אמר ומה פסח שהוא אחד מן המצו' אמרה תורה כל בן נכר לא' יאכל בו התורה כולה כאן וישראל מומרים ואתננה להם. בפרק רבי עקיבא ופרש"י בן נכר מומר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אבל התוספות גמגמו בזה ואמרו שאין זה ק"ו גמור דאם מומר אסור בפסח שהוא קרבן מ"מ לא ה"ל למנוע מלתת להם התורה ולהחזירם בתשובה:

תחת ההר לרגלי ההר. כמו בתתתית ההר לא תחתיו ממש:

כ

כמשפט עיר הנדח' שהן מרובין שמיתתן בסייף. כדכתיב הכה תכה את יושבי העיר ההוא לפי חרב לא כמשפט היתי' שמיתתו בסקילה כדכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו:

כא

עד שלא תביא עליהם חט' זה. פירש בעוד שלא הבאת עליהם החטא הזה מה יסוריין קבלת עד שמחמת הייסורין ההן הבאת אותו עליהם. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואיננו נכון בעיני שאין החט' הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור. ואני שמעתי ולא אבין כי גם רש"י ז"ל לא אמר אלא שהיה לו לסבול יסורין לא שיהרג:

כב

כי ברע הוא בדרך רע הם הולכים תמיד ובנסיונות לפני המקום. הוצרך לומר שהמתואר של רע הוא הדרך והוא חסר כמו ומאכלו בריאה ועשיר יענה עזות ולא שישוב אל העם הנזכר מפני תוספת הבי"ת ומפני שהמתואר הוא הדרך והדרך נופל בו לשון הליכה הוצרך לומר הם הולכים ומפני שבלי תוספת מלת תמיד מורה שאמר בעבור הדרך הזה שכונתם בו לרעה וזה אי אפשר שאם כן היה לו למשה לעשות גדרים וסייגים מתחלה טרם שיעשו הרעה לפיכך הוצרך להוסיף מלת תמיד להורות על הלכתם בדרך רע בכל עניניהם תמיד לא על זה הרמוז:

כד

ואומר להם דבר אחד למי זהב לבד והם מהרו והתפרקו ויתנו לי. דאל"כ מה תשובה היא זו הוא אמר למי שיש לי זהב ילך ויביאהו והם עשו מה שאמר להם והלכו והתפרקו הזהב שבידם ויתנוהו לו אם כן כל החטא היה שלו:

ואשליכהו באש ולא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא. פירש מעצמו מבלתי שיצור אותו בחרט דאל"כ מאי ויצא העגל הזה הנה מאחר שמשליך הזהב באש והתיך אותו בחרט שצר בו צורת העגל בהכרח הוא שיצא העגל הזה אבל ממה שהעיד עליו הכתוב שבמקום שאמר למשה ואומר להם למי זהב לבד הוא אמר פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי ובמקום שאמר למשה ואשליכהו באש ויצא העגל הזה מעצמו הוא לקח את הזהב ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה נר' שמפני יראתו ממשה הוציא שקר מפיו:

כו

מי ליי' אלי יבא אלי. פי' מי שהוא ליי' שהוא ירא ממנו יבא אלי וחסר מלת יבא כי בזולת התוספת הזה יהיה המובן ממנו מי שהוא ליי' הוא אלי כלומר קרוב אלי ואם כן מאי ויאספו אליו כל בני לוי:

כז

את אחיו מאמו והוא ישראל. לא אחיו מאביו שהרי כתוב ויאספו אליו כל בני לוי מכאן שכל השבט כשר היה:

כט

בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום. כי מלוי ידים בכל מקום מורה על החנוך כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק לו תאותו היום והלאה כמו שפרש"י בפרשת תצוה בפסוק ומלאת את ידם וסבת חנוכם לכהונה עם הפועל הזה הוא מפני שמעת שחטאו בעגל נפסלו הבכורות מן הכהונה וההורגים את החוטאים ראוי להכנס במקומם להיות כהנים למקום וזה כמ"ד וגם הכהנים הנגשו' אל יי' וכן וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות הם נדב ואביהוא ולא הבכורו' ואע"פ שבאותה שעה כשרים היו שעדיין לא חטאו בעגל עד סוף המ' יום לעמיד' משה בהר מ"מ מפני שהקב"ה יודע העתידות וידע שהם עתידים לאחר מ' יום לחטוא בעגל ותפסל עבודתן לא רצה שיהיו העולות והשלמים על הר סיני ע"י הבכורות שלא יאמרו העולם ראו שהבכורות שהעלו העולות בהר סיני הם שהעלו עולות לעגל והוא גנאי גדול ולא כמ"ד שהכהנים הנגשים אל יי' ונערי בני ישראל שהעלו העולות הם הבכורות כדתנן כד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבוד' בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ונפסלו הבכורות וכדתניא בת"כ בפרשת צו בפסוק את חזה התנופה ואת שוק התרומה וכן כתב רש"י בהדיא בפ' במדבר לפי שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו והלוי' שלא עבדו עבודת כוכבים נבחרו תחתיהן וא"ת אי הכי בקרא דוגם הכהנים הנגשי' ובקרא דוישלח את נערי בני ישראל למה פי' אלו הבכורות כאידך תנא י"ל שמנהגו של רש"י ז"ל בכמה מקומות כן הוא שפעם יפרש אליבא דמ"ד ופעם יפרש אליבא דמ"ד כפי המקומות וכבר פירשתי זה בפ' בראשית ע"ש:

כי איש בבנו ובאחיו כי איש מכם ימלא את ידו בבנו ובאחיו. שהוא מקרא קצר ופירושו כי כל איש ואיש מכם ימלא את ידו לחנוך בכהונה עם בנו ועם אחיו פי' ע"י הריג' בנו ואחיו ואע"פ שלא הוזכר בהריגה רק אחיו ורעהו וקרובו אמר בנו לרבותא שאפי' אם היה בנו היה הורגו לקדושת השם:

ל

אכפרה בעד חטאתכם אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם להבדיל ביניכם ובין החטא. שאילו היה מלשון סליחה וכפרה היה לו לומר אולי אכפרה חטאתכם לא בעד חטאתכם שפירושו לנגד חטאתכם כמו ויסגור יי' בעדו שפירושו לפי פשוטו סגר כנגדו מן המים כמו שכתב רש"י שם ואמר וכן כל בעד שבמקרא לשון כנגד הוא בעד כל רחם בעדך ובעד בניך עור בעד עור מגן בעדי התפלל בעד עבדי' כנגד עבדיך:

לא

אלהי זהב אתה הו' שגרמה להם שהשפעת להם זהב. דאל"כ ויעשו להם אלהים מיבעי ליה כמו זובח לאלהים יחרם קום עשה לנו אלהים:

לב

מספרך מכל התורה כולה שלא יאמרו עלי כו'. ואע"פ שהתורה עדיין לא נכתב' מ"מ' כל התורה כולה בכלל י' הדברות היא כדפרש"י בפסוק והתורה והמצוה אשר כתבתי אך קשה שהתורה נכללת בכלל עשרת הדברות אינה אלא מצותיה ושם משה אינו מכלל המצות הנכללים בעשרת הדברות ולכן צ"ל שפירש מספרך מכל התורה העתידה להכתב מידי שכבר נצטוה בהיותו בהר סיני לכותבה ע"פ הסדר שכתבה ועוד שקודם שעלה בהר סיני כבר כתב התורה מבראשי' עד מתן תורה כדפרש"י בפ' משפטים בפסוק ויקח ספר הברית אליבא דמ"ד תורה מגילה מגילה ניתנ':

לד

אל אשר דברתי לך יש כאן לך אצל דבור במקום אליך וכן לדבר לו אל אדוניהו. אבל כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך איננו במקום אליך שהרי עם יעקב לא דבר קודם לכן ואיך יאמר לו את אשר דברתי לך רק פירושו לצרכך ועליך שמה שהבטחתי לאברהם על זרעי בעבורך הבטחתי ולא בעבור עשו וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור משמשים בלשון על כמו שכתב רש"י שם בפסוק עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך אבל כאן הוא במקום אליך וכן גבי אדוניהו לדבר לו פירושו לדבר אליו:

הנה מלאכי ולא אני. פירש שלא היתה הכונה בזה לשליחות המלאך שהרי באותה שעה נזופין היו ולא היה לו לומר רק לך נחה את העם אל אשר דברתי לך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם אלא ע"כ לומר שלא היתה הכונה במאמר זה לשליחות המלאך רק לדוקיא היוצאת ממנו מלאכי ולא אני שאיני רוצה להנהיגם אני עוד מאחר שחטאו לי חטא' גדולה כזו:

לה

ויגוף יי' את העם מיתה בידי שמים. אותם שהיו בעדים ולא בהתראה וכן כתב למעלה בפסוק וישק את בני ישראל נתכון לבדקן כסוטות וג' מיתות נדונו שם עדים והתראה בסייף עדים בלא התראה במגפה שנאמר ויגוף יי' את העם לא עדים ולא התראה בהדרוקן ולא הבנתי זה שבמיתה בידי שמים אין צורך לעדים שהרי כל המזידין אע"פ שאין שם עדים חייבין כרת שהעדים אינם צריכין אלא לגלות הדבר וקב"ה הכל גלוי לפניו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.