מגיני שלמה/כתובות/מו/ב

דף מ"ו ע"ב

ד"ה השתא אביה תימא למאי דס"ד וכו' נלע"ד לתרץ דהשת' הוי ס"ד דלהכי איצטרך להיכא דיהב' ליה איהי וקדשתי' דלא הוי קדושין כדאית' התם דאי לאו אין כסף לא הוה ילפינן מכי יקח דלא הוה קדושין אלא הוי מוקמינן להאי קרא לקדושי כסף דעיקר דבר זה נלמד מיתור' דכי יקח דלא איצטרך לכסף דנלמד מאין כסף אלא ש"מ למעוטי היכא דקדשתיה איהי אתי אלא שהתלמוד שם רוצה לתרץ היאך מרומז מעוט זה בקרא להכי אמר דמרומז מדכתיב כי יקח ולא כי תקח אבל מלישנ' דכי יקח לחודיה אי לא הוה מיותר לא הוי ילפינן מידי דאיצטרך לכדר"ש מפני מה אמרה תורה כי יקח כו' מפני שדרך איש כו' ואגב דאיצטרך כי יקח לקדושי כסף כתב אורחא דמילת' אבל השת' דקדושי כסף נלמד מאין כסף לא הוי כתב קרא יתיר' לכדר"ש לאורח' דארעא ועוד דא"כ דלהכי אתי מ"מ ג"ש למה לי לקדושי כסף אבל השת' ג"ש אתי להראות דגם בקדושי כסף בעינן נתן הוא ואמר הוא דלא תימא דקרא דקדושי ביאה כדכתבי התו' עצמן בקידושין דף ד' ולמאי דמפיק דאין כסף אתי לקדושיה לאביה ליכא לאקשויי למה ליה צריכות' אחרית' ולא קאמר כמאי דס"ד וכמ"ש דהאמת קאמר דהא עדיפ' דאפילו אי הוי משתמע מלישנ' דיקח לחודיה אצטרך לאביה דבתחלה היינו מוכרחים לומר כך ולפי האמת לא צריכינן וראיתי בקדושין דף ג' ע"ב, שהקשו התו' קושי' זו ד"ה ואימא לדידה ותרצו ונ"ל דכוונתם כמ"ש והיינו דכתב התם דבמסקנ' אמרינן דהני תרי קראי צריכי ר"ל דלמסקנ' דאיכ' משמעות' שהן של אב מצריך התלמוד תרי קראי דהיינו כ"א מן המקראות אבל בלא משמעות הייתי מפרש שני הפסוקים לחדא צריכות' וכמ"ש והשת' לא צריכינן למה שנתחבטו מפרשים התו' שם וכן משמע שם דף ד' לשון רש"י ז"ל ע"ב ד"ה להא קידושין כו' להכי הדר תנא קרא זימנ' אחרינ' כו' משמע דמיתורא דקרא אתי לא ממשמעותא, לחוד וא"ת מנ"ל דלמסקנ' לר"ש אורח' דמלת' דלמא כי יקח להא אתי וכמ"ש לא לאורחא דמילת' וי"ל דדוקיא דר"ש מדלא, כתיב כי תלקח אשה לאיש דהוי ג"כ משתמע דבעינן נתן הוא מדלא כתיב כי תקח אשה איש רק תלי הנשואין בו שתנשא לו ולכן אמר ר"ש האי לישנ' ולא כתיב כי תלקח ולא קאמר ולא כתיב כי תקח אלא ש"מ דבעינן להאי דרשא וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף