לחם משנה/נחלות/ב

לחם משנה ‏ נחלות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

אין הבכור נוטל פי שנים וכו'. כתב ה"ה ז"ל זה מפורש בפ' יש נוחלין וכו'. קשה למה קאמר דטעמא דלא קאי במסקנא דהא דחו שם בגמ' הך טעמא דאמר רבא אמר קרא לו משפט הבכורה לו ולא לה ולא קאי במסקנא הך טעמא ואע"ג דמ"ש ומסקנא י"ל דלא קאי לענין הדין מ"מ לא היה לו לכתוב טעמא דליתיה במסקנא ואולי דהוא מפרש דבמסקנא נמי איתא להך טעמא כדי לתרץ דהני קראי דלעיל למאי צריכי והתוספות אמרו שם דלדרשה אחריתי אתי אבל ה"ה ז"ל מפרש דלעולם צריך קרא דלעיל דאי לאו ההוא קרא דאביי לא הוה דרשינן דרשה דכמשפט הבכורה לאיש וכו' דקרא דלו משמע דקאי אבן ולא קאי אאב אבל השתא דדרשינן לו ולא לה ואית לן גילוי דרשינן הך דרשה ולא מקשינן הני מילי בחור שנשא אלמנה וכו' ותרווייהו אתו להך דרשה:

י

לפיכך בן תשעה שהוציא רוב ראשו חי וכו'. כתב ה"ה ז"ל שאין הלכה כשמואל דאמר בבכורות (דף מ"ו:) אין הראש וכו'. והקשה על זה הבכ"מ דלא אמר כן אלא לענין חמש סלעים אבל לענין נחלה נמי בן תשעה שהוציא ראשו חי הבא אחריו אינו בכור. והנני מוסיף להפליא על הרב בכ"מ ז"ל דאפילו לענין חמש סלעים נמי לא אמרו שם אלא בבן שמונה אבל בן תשעה שהוציא ראשו חי ליכא פלוגתא כלל דהוי כילוד. ונראה לי לתרץ בדוחק דאי הוה אמרינן דהלכה כשמואל לא הוה סגי ברוב ראשו אלא כל ראשו בעינן דהא דאמרינן רוב ראשו נפקא לן ממתני' דנדה דאמרה יצא כדרכו משיצא רוב ראשו ושמואל לא הוה מדמי בכור לנדה דא"כ הוה קשה ליה הא נמי תנינא כדמקשי בגמרא ומשום דבגמ' מדמי להו איתותב שמואל אבל שמואל יאמר דלא דמו לנדה דלענין נדה הוי ילוד ולא לענין בכור דאין לומר דנעלם ממנו מתני' דנדה דפריך מינה הגמ' הא נמי תנינא אלא דמחלק הוא בכך וכיון שכן אמרינן דהכא כל ראשו בעינן ולא ילפינן מנדה אבל השתא דאיתותב שמואל וילפינן בכור מנדה א"כ כי היכי דהתם ברוב ראשו סגי הכא נמי ברוב ראשו סגי. זה נראה ליישב דברי ה"ה ז"ל ודוחק:

יג

היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנאמר כי את וכו' זו ששנואה בנשואיה. קשה דאין ממזר אלא מחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין והך קרא דשנואה בנשואיה איירי בחייבי לאוין דתפסי בהו קדושין כדאמרינן בפ' כיצד ביבמות (דף כ"ג) ואימא פרט לחייבי לאוין אמר רב פפא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין שנאמר כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו' וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום אלא אהובה בנשואיה שנואה בנשואיה ואמר רחמנא כי תהיינה משמע דקרא לא איירי אלא בבת הויה ואי רבינו ז"ל נפקא ליה הך משום מאי דכתב הרב"י ז"ל בח"מ דאמרו בגמ' ואחיו הוא לכל דבר למאי הלכתא ליורשו ואמרו שם מ"מ לאתויי ממזר ובכורה בכלל ליורשו הוי מ"מ הפסוק שהביא לראיה אינו כן כדמשמע בגמ' שהבאתי נהי דמקרא אחרינא דערות אחותך דאע"פ דהיא מחייבי כריתות קרי ליה אחותך נפקא לן אבל מ"מ הוא ז"ל שכתב פסוק זה קשה וי"ל דודאי נפקא ליה מהקרא שהביא הרב ב"י ז"ל רבינו ז"ל רצה לסומכו אקרא והביא הכתוב הזה ונראה דדייק ליה מבן השנואה תניינא דדי לו להכתוב שיאמר כי את הבכור יכיר למה אמר בן השנואה לרבות ממזר דחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין ולא נפקי מרישא דקרא דקאמר כי תהיין ומ"מ דוחק הוא זה דלא מצינו דרשה זו בגמ' ולא היה לו לרבינו ז"ל לדרוש מה שלא נמצא בגמ' דמשמע אפי' מחייבי כריתות:

יד

אביו לעולם. מלשון רש"י ז"ל בפ' עשרה יוחסין (דף ע"ד) משמע דתוך שבעה אינו נאמן אביו אלא אמו שעדיין לא מסרו לאביו לברית אבל מלשון רבינו ז"ל דאמר לעולם לא משמע הכי. ואולי לעולם דקאמר הוי אחר שבעה:

על מי שלא הוחזק בנו כלל. קשה דבגמ' משמע דאפילו מוחזק לנו שאינו בנו נאמן וא"כ למה כתב רבינו ז"ל שלא הוחזק דמשמע דאי הוחזק שאינו בנו לא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף