לחם משנה/מעשה הקרבנות/יג

לחם משנהTriangleArrow-Left.png מעשה הקרבנות TriangleArrow-Left.png יג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
מעשי למלך
קרית ספר
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

געריכה

ואינו מבשלה הרבה שנאמר תופיני בין בשל ונא. בפרק התכלת (דף נ':) איפליגו ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן ורב אסי בשם רב חנינא דרבי חייא אמר אופה ואח"כ מטגנה ורב אסי אמר מטגנה ואח"כ אופה אמר ר' חייא בר אבא כוותיה דידי מסתברא תופיני תאפנה נאה רב אסי אמר כוותיה דידי מסתברא תופיני תאפנה נא כתנאי תופיני תאפנה נא רבי אומר תאפנה נאה רבי יוסי אומר תאפנה רבה אית ליה נא ואית ליה נאה ע"כ. ופירש"י ז"ל תאפנה נאה בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת תאפנה נא בשעת אפייתה בתנור תהא נא כלומר תהא מבושלת קצת ואינה מבושלת כל צרכה והיינו טגון ובהא מודו כ"ע דתרוייהו בעינן כדכתיב על מחבת בשמן וכתיב תופיני תאפינה אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה אית ליה נא משום הכי אופה אחר טיגון ואית ליה נאה משום הכי אופה תחלה. לישנא אחרינא וכו' ע"כ. הרב מהר"ר אליה מזרחי זלה"ה בפ' צו כתב דמ"ד אופה ואח"כ מטגנה הוא משום דאית ליה דפירוש תאפינה הוי תאפנה נא ונא הוי קודם טיגון והקשה דלמה לא נאמר במורבכת שהיא החליטה שנעשה אותה אחר האפיה כדי שתהא האפיה נא ותירץ דאפילו נחליטנה קודם האפיה אינו מוציאה מידי חיה יע"ש, ותימה על דבריו מן הסוגיא הנזכרת דאמרו שם בהפך דר' חייא דאית ליה אופה ואח"כ מטגנה דריש תאפנה נאה וטעמו כדכתב רש"י ז"ל דאם הטיגון תחילה אין זו נאה ומ"ד טיגון תחילה אית ליה נא משום דנא קרינן למבושל שאינו מבושל והוא הפך דבריו והקושיא שהקשה דלהוי החליטה לבסוף ליתא לפי סוגית הגמרא דכיון דהטעם משום שתהא נאה לא שייך הא אלא בטיגון משום שהיא שחורה מן השמן ומן המחבת מה שאין כן בחליטה. עוד כתב שם על מ"ש רש"י ז"ל תופיני אפיות הרבה דאיך כתב רש"י דלא כמאן וכתב שם בשם רבינו הלל דגורס בתורת כהנים רבה ואין אנו צריכין לכך דבהדיא גריס רש"י בשמעתין רבה וכתב אפיות הרבה הוא מסכים לפירוש החומש וכמדומה לי שהרב לא ראה הסוגיא וכן נראה מדבריו שלא הזכירה כלל כדרכו להזכיר הברייתות אשר הובאו בגמ' ואומר ברייתא בתורת כהנים ומייתי לה בפ' פלוני. מ"מ אני אומר ליישב דעת רבינו ז"ל שסובר הפך מפירוש רש"י דאית ליה דנא הוי נא ממש שהוא בלא שום בישול וכמו שהבין מהר"ר אליה מזרחי דדברי רבינו קשו טובא. וכבר היה דעתי נותן במה שתירץ הבעל כ"מ וז"ל ורבינו נראה שהוא מפרשה כו' מדכתיב תופיני תאפינה חד לומר שתאפה נא כלומר שלא יאפה אותה אלא קצת כו' כוונתו לומר דהך תופיני דריש רבינו לענין האפיה שתהא האפיה נא כלומר שלא תהיה האפיה בהחלט אלא נא וכן דורש נאה כלומר שתהיה קודם טיגון זו היא כוונתו ז"ל אע"פ שלשונו שכתב תאפנה חד הוא מבולבל וטעות סופר יש כאן וצ"ל תאפנה נא לומר דלשון חד לא יתישב דאין כתיב אלא תופיני והאי מלה דרשי ליה לתרי אנפי תאפנה נא או תאפנה נאה. ומ"מ ק"ל לפירושו בדברי רבינו ז"ל שכתב ואינו מבשלה הרבה שנאמר תופיני בין בשל ונא משמע דתופיני אתא לפרש הבישול דהיינו הטיגון שלא יהיה בהחלטה ולא לפרש האפיה כמ"ש הרב בעל כ"מ. לכן נ"ל דרבינו מפרש דתופיני בא לפרש הבישול דהוזכר ברישיה דקרא דהיינו הטיגון על מחבת בשמן ומאי דאיפליגו בגמרא הוא דמ"ד הטיגון אחר האפיה הוא משום דתופיני דקרא דמפרש הטיגון ר"ל תאפנה נאה כלומר שיהיה הטיגון נאה וא"א לטיגון להיות נאה אלא א"כ שיהא אפוי מעט תחילה דהטיגון אינו מבושל לגמרי ומ"ד דהטיגון תחילה הוא משום דתופיני דמפרש הטיגון ר"ל תאפנה נא כלומר שהטיגון יהיה כשהוא נא דפירושו חי וכמו שפירשו הרב מהור"ר אליה מזרחי דכן פשוטו דלשון נא דהיינו שיהיה חי גמור קאמר קרא דהטיגון יהיה בהיותו חי ור"י אומר תאפנה רכה אית ליה נא ואית ליה נאה. וכך היא גירסת רבינו בדברי ר"י רכה בכ"ף כלישנא בתרא דרש"י ולא בבי"ת כלישנא קמא וה"ק האפיה דהיינו הטיגון יהא רך כלומר שלא יהא מבושל הרבה ופירש הטעם דרוצה לדרוש נא ונאה. נאה דריש שיהא הטיגון אחר אפיה מעט דאז הבישול הוא נאה, ונא דריש שהבישול ההוא לא יהיה בישול גמור אלא קצת והיינו בין בשל ונא. ובאמת פירוש זה דחוק קצת דנאמר דתופיני שהוא לשון אפיה מפרש לבישול דקרא אבל בלשונו של רבינו מוכח פירוש זה וזה כפירוש הבעל כ"מ. ומ"ש רבינו בפ"ט דכל ריבוך הוא שיש בו אפיה נלמד מכאן כמ"ש הרב ז"ל בפ' צו:

דעריכה

וכופל כל אחד מהן לשנים ופותת וכו'. תימה דהאי פותת משמע שמשבר ומבדיל ובהדיא אמרי' בפ' אלו מנחות (דף ע"ה:) דמנחת כהנים אינו מבדיל וה"ה למנחת כהן משיח וכ"ש הוא וכן כתב רבינו לקמן דמנחת זכרי כהונה אינו מבדיל ופותת. וי"ל דבמשנה אמר שם ר"ש אומר מנחת כהן משיח אין בהם פתיתה וכו' ופירש"י ז"ל כלומר שלא היה מקפלה כו' משום דאית ליה לרש"י ז"ל דלת"ק ליכא פתיתה בהם וא"כ במאי פליג ר"ש לכך פירש דפתיתה דר"ש הוי קיפול ולרבינו נראה לו דוחק זה דפתיתה משמע פתיתה ולא קיפול ועוד קשה לו דלר"ש היכי מתוקם קרא דמנחת פתים דמשמע דבעי פתיתה דלדידיה לא בעי פתיתה ולא קיפול וכבר הקשה קושיא זו מהר"ר אליה מזרחי בפרשת צו ודחק עצמו הרבה בתירוץ הקושיא ולכך רבינו ז"ל מפרש דלת"ק אחר שכופל אותה לשנים פותת כלומר אין פותת השנים זה מזה אלא הכפל עצמו פותת וז"ש שנמצא כל פתיתה כפולה לשנים שאחר שכופל פותת אותו הכפל ור"ש פליג ואומר דכופל אבל אינו פותת הכפל וזהו שאמר אין בהם פתיתה והשתא מתוקם קרא דפתים לר"ש לענין הכפל דמודה ר"ש דמנחת כהן משיח כופל. זה נראה בדעת רבינו ז"ל. וראיתי לסמ"ג ז"ל במצוה קפ"ו שיש לו בזה דרך אחרת שכתב שם דמנחת פתים מלמד שכופל אחת לשנים ומבדיל וכן המסקנא בפ' אלו מנחות נקמצות. עוד כתב שם דמנחת החביתין כופל אותה לשנים ומבדיל מפני שצריך להקריבה לחצאין עם קומץ לבונה ע"כ. משמע דאית ליה דמ"ש אינו מבדיל בפ' אלו מנחות הוא דוקא במנחת כהנים אבל במנחת כהן משיח מבדיל שלא כדרכנו האמור לעיל שכתבנו דכ"ש במנחת כהן משיח שאינו מבדיל והוא דרך הרב מהר"ר אליה מזרחי זלה"ה בפ' צו. ועוד נראה מדברי סמ"ג ז"ל דפירוש מבדיל הוא שכופל כל החלה לשנים ופותת אותה לשני חלקים מחציתה לבקר ומחציתה לערב וכמו שאמר רבינו ז"ל חולק כל חלה וחלה לשנים וזה נראה מלשונו שכתב מפני שצריך להקריבה לחצאין ועדיין צריך עיון. ועל מה שהשיג הר"א ז"ל על רבינו ז"ל במ"ש חולק כל חלה וחלה לשנים וכו' כתב בעל קרית ספר ואפשר ליישב דברי הרב ז"ל שסמך על מה שדרש מחציתה בבוקר ומחציתה בערב מחציתה משלם הוא מקריב שיביא עשרון שלם וחוצהו כדאמר לעיל וכיון דכתיב מחציתה תרי זימני דרשינן מחציתה משלם מהעשרון כדאמרי' מחציתה משלם שאחר שאופה שש חלות מכל חצי עשרון חולק את כולם ע"כ. ואין לדברים אלו ראיה ודברי הרב בעל כ"מ ז"ל יותר נכונים:

ואם היתה מנחת חינוך אינו חוצה וכו'. קשה דפשט הפסוק בפרשת צו משמע בהפך דזה קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו וגו' היינו מנחת חינוך וכתיב שם מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. ומ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל דמפרש מנחת כהן משיח האמור בפ' ואלו מנחות דהיינו מנחת חינוך הדבר קשה אצלי דמ"ש רבינו ז"ל לעיל וכופל כל אחד לשנים מההוא דוכתא נפקא ליה וכדכתב הרב עצמו ואם כן משמע דבמנחת כ"ג של כל יום מפרשה, ועוד אפילו לדבריו לא אמרו שם אלא שהיה כופל כל אחד לשנים אבל מנא ליה שהיה מקריבה כלה יחד נימא דמחציתה היה מקריב בבוקר ואותה המחצית היה כופל לשנים כמו שהוא עכשיו בחביתי כ"ג של כל יום וכן מה שהביא מפרק התכלת שאמרו שם כולו ולא חציו קשה שלא אמרו שם כן אלא גבי כ"ג שמת שמנחתו קריבה משל יורשין שהיא קריבה לחצאין אבל לא במנחת חביתי כ"ג של כל יום. ויש לומר דהאי קרא דהכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה מוקי ליה בגמרא בפרק התכלת (דף נ"א:) לתרי ענינים, הא' לכהן גדול שמת ומנחתו קריבה משל יורשין, הב' לכ"ג שיעמוד בכל דור שצריך לעשות זאת המנחה של חינוך וחד מפיק לה מן בניו והב' ממ"ם דמבניו כמבואר שם וסובר רבינו ז"ל דהאי קרא כיון דבהני תרתי איירי חד דינא יהיב לתרוייהו וכי היכי דלכ"ג שמת ומנחתו קריבה משל יורשין אינה קריבה לחצאין אלא כולה גם כן במנחת חינוך אינה קריבה אלא כולה וקרא דכתיב שם מחציתה בבוקר כו' לא קאי אמנחת חינוך אלא למנחת כ"ג של כל יום והכי קאמר קרא זה קרבן אהרן ובניו ביום חינוכם לעבודה וזו היא מנחת תמיד כלומר שמקריב אותה כ"ג בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב אבל בשעת חנוכו קריבה כולה יחד וכמו שכתב בסוף והכהן משיח יעשה אותה והאי אותה משמע כולה ולא חציה וכמו שאמרו שם בגמרא:

העריכה

מנחת הסולת מנחתהסולת כיצד היתה נעשית וכו'. בפרשת ויקרא הוזכרו ד' מנחות זו אחר זו מנחת הסולת ומנחת מאפה תנור ומנחת מחבת ומנחת מרחשת. במנחת הסולת לא הוזכר בכתוב אלא מתנה אחת שהיא יציקה ולא מתן שמן בכלי ולא בלילה. במאפה תנור הוזכר בלילה ולא יציקה ולא מתן שמן בכלי. במחבת הוזכר בלילה ויציקה ולא מתן שמן בכלי. במרחשת הוזכר מתן שמן בכלי דכתיב בשמן תעשה ולא יציקה ולא בלילה ואמרינן בפרק אלו מנחות (דף ע"ד ע"ה) דמג"ש דקרבנך קרבנך שדינן מאי דאית במחבת במרחשת ומאי דאית במרחשת במחבת ונמצאו מחבת ומרחשת חייבים בשלשתן ובמאפה תנור אמרו שם ברייתא דמדכתיב גבי מחבת ויצקת עליה שמן מנחה היא נתרבו כל המנחות ליציקה ונתמעטה מנחת מאפה תנור מדכתיב עליה והיא, ורבינו ז"ל כתב בד' מנחות אלו הג' מתנות זולת יציקה במאפה תנור וצריך לדקדק היכן מצינו מתן שמן ובלילה במנחת הסולת ומתן שמן במאפה תנור. והתוס' ז"ל כתבו בפרק אלו מנחות שם ז"ל ומיהו צריך לדקדק דבמנחת הסולת ובמנחת העומר דלא כתיב בהו בלילה מנלן שמן בכלי קודם עשייתן תינח מחבת ומרחשת דכתיב קרבנך אלא שאר מנחות מנלן ואם נפרש מדכתיב מנחה במחבת מרבינן כל מנחות לג' מתנות שמן א"כ כי היכי דממעטינן מאפה מיציקה מדכתיב עליה והיא נתמעטה נמי ממתן שמן בכלי קודם עשייתה דהנך תיבות גבי הדדי כתיבן ויצקת עליה שמן מנחה היא. ונראה לפרש דגבי ג' מתנות שמן כל המנחות למדות זו מזו בלי שום ג"ש מסברא בעלמא דכיון דטעונות מתנות שמן נלמוד הסתום מן המפורש כעין גילוי מילתא בעלמא והא דצריך הכא קרבנך לג"ש היינו משום דבמחבת כתיב יציקה אחרונה ובמרחשת כתיב מתן שמן בכלי תחלה הוה אמינא שזו דינה בכך וזו דינה בכך אבל אחר שלמדנו בג"ש ליתן האמור בזה לזה הוא הדין בכל המנחות חוץ ממאפה דמיעטה הכתוב מיציקה ומשום דכתיבי מיעוטי גבי יציקה הוא דאיצטריך ליה מנחה לרבות כל המנחות ליציקה ע"כ דברי התוס'. עם שיש לדקדק בדבריהם למה לא הוקשה להם בתחילה אלא ממתן שמן בכלי ולא מבלילה ג"כ דכיון שלא הוזכר בכתוב בלילה א"כ מתן שמן בכלי ובלילה מנ"ל מ"מ למדנו מדבריהם טעם בדבר דצריכי ג' מתנות ואע"ג דבמתני' אמרו כל המנחות הנעשות בכלי לא ממעטה מתניתין מנחת הסולת ומנחת העומר דאע"ג דאינם טעונות כלי במחבת ומרחשת מ"מ נעשות בכלי שרת הם ואינם כמאפה תנור שאין התנור מקדש וכדכתבו שם התוס' ז"ל וכיוצא בזה תירץ מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת ויקרא, אבל אין לתרץ כמו שתירץ שם וז"ל ועוד אפי' את"ל דממעט נמי למנחת הסולת הני מילי למתן שמן בכלי שכן אינה צריכה כלי אבל מבלילה ויציקה לא ע"כ, דאיך אפשר לומר כן והרי מנחת העומר ג"כ אינה נעשית בכלי ותנן בפ' ר' ישמעאל (דף ס"ז:) בא לו לעשרון נתן עליו שמנו ולבונתו יצק ובלל וכו' הרי שם במנחת העומר הג' מתנות וכמו שפירשו שם רש"י ותוס' ז"ל וכן רבינו ז"ל אית ליה הכי ואע"פ שבהלכות תמידין ומוספין בפ"ז כתב סתם ובוללין אותו בלוג שמן בי"ו בניסן ולא הזכיר שם המתן שמן והיציקה סמך אסוף לשונו שכתב ונותנין עליו קומץ כשאר המנחות וכיון שהדבר כן הוא ככל המנחות שצריך הג' הרי מבואר ששם צריך ג' ג"כ ובודאי דרבינו ז"ל לא פליג אמתניתין דר' ישמעאל כדכתיבנא א"כ לכולי עלמא בעינן ג' מתנות במנחת העומר אע"ג דאינה נעשית בכלי ודכוותה היא מנחת הסולת. ועוד הקשה על דבריו דאי נתמעט ממתן שמן בכלי גם מהבלילה היה לה להתמעט מפני שהבלילה אינה צריכה כלי שרת וכמו שכתב רבינו ז"ל וכי היכי דמתן שמן אינו צריך משום דאינו צריך כלי לדעתו ז"ל גם הבלילה לא בעי כלי שרת וכיון שכן לא ליבעי בלילה אלא ודאי דכל השלש מתנות צריכי כולהו חוץ מיציקה במאפה תנור משום דנתמעט מעליה והיא ומה שכתב רבינו במאפה תנור שנאמר חלות מצות וגו' אין כוונתו לתת טעם למעט יציקה מדכתיב בלילה דלא נתמעט בגמרא אלא מעליה והיא אלא ארישא דלישניה קאי הך שנאמר שכתב בתחלת דבריו בולל לזה אמר דהבלילה היא משום שנאמר חלות מצות בלולות וגו' וכן כתב במשיחת רקיקין הכתוב דורקיקי מצות משוחין בשמן וכו' עוד אפשר לדקדק מדברי רבינו ז"ל דלא הזכיר במאפה תנור מתן שמן אלא יציקה ובלילה דאית ליה כפירוש שכתבו התוס' ז"ל ואם נפרש כפי שכתבתי לעיל דממנחה היא איתרבו כל המנחות לג' מתנות וכיון שנתמעט מאפה תנור מהיא ועליה ליציקה נתמעטה ג"כ ממתן שמן בכלי ולית בה אלא בלילה לחוד וכמו שהקשו התוס' ז"ל דאית לן למעוטה אפי' ממתן שמן בכלי וכי הך קושיא ס"ל לרבינו ז"ל דהוי קושטא דמילתא ולכך לא הזכיר אלא בלילה בלחוד. ופי' זה מדוקדק יותר ברבינו ז"ל עם שהראשון יותר נכון. ומה שכתב רבינו ז"ל גבי מנחת הסולת דהבלילה אינה בכלי שרת ותמה עליו הבכ"מ ז"ל מסוגיא דפ"ק דמנחות (דף ט') נראה לי דרבינו ז"ל מפרש דעשייתו בכלי שאמרו שם לאו בכלי שרת הוא מפני מאי דשקלי התוס' ז"ל התם דאפילו דהבלילה לא בעיא פנים תיפוק דנפסלה ביוצא כיון דנתקדשה בכלי שרת והוצרכו לידחק ולומר דכלי שרת אינו מקדש ליפסל ביוצא וישבו שם הסוגייות הנראות הפך זה גם הקשו בסוף הדבור דאי בקדושת כלי לא מפסלא ביוצא מנחת כהנים דלית בה קמיצה אימת מפסלא ביוצא והוצרכו לידחק ולרבינו ז"ל אתי שפיר דסובר דהבילה אינה בכלי שרת והוא נכון בדעת רבינו ז"ל:

זעריכה

והבצק שאופין אותו וכו'. משמע שרבינו ז"ל מפרש מעשיה קשין שעושה אותו מתחילה הבצק קשה. אבל מדברי רש"י ז"ל אינו נראה כן אלא שמפרש שמאליו נעשה שם קשה כיון שאין בו הרבה שמן ע"ש בפרק כל המנחות באות:

חעריכה

ומושח את הרקיקין בשמן וכו'. הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל כתב בפרשת ויקרא דאם שינה ועשה משיחה בחלות ובלילה ברקיקין פסל וכתב שם וא"ת דילמא הא דכתב בחלות בלילה וברקיקין משיחה אינו אלא למצוה אבל לעיכובא לא דהא דרשינן ק"ו כבר תירצו בזה בפרק אלו מנחות (דף ע"ה) אמר רבא לא לישתמיט קרא דלכתוב חלות משוחות ורקיקין בלולות אלא ע"כ לומר דלעיכובא הוא חלות בבלילה ולא במשיחה ורקיקין במשיחה ולא בבלילה ע"כ. ומפני כן תמה דאמאי לא מני לה תנא בפ"ק דחולין ולימא כשר ברקיקין פסול בחלות וכן בהפך ולא ידעתי מנא ליה לרב לפרש כן בדברי הגמ' בפ' אלו מנחות דמ"ש שם מאי תלמודא אמר רבא לא לישתמיט וכו' אין פירושו כדברי הרב ז"ל דרש"י ז"ל כתב שם כן אלא הכי כתב מאי תלמודא דהללו בוללין ולא אלו אימא דבלולות אתרוייהו והכי משמע משוחין ושניהן משוחין ע"כ. כלומר דקרא קאמר שניהם יהיו בלולות ושניהם יהיו משוחין ובין חלות ובין רקיקין בעו תרוייהו ותירץ הגמרא לא לישתמיט וכו' אבל לעיכובא ודאי דאינו מעכב דהא אמרינן לא בלל לא יצק ולא משח כו' אינו מעכב וכדכתב רבינו ז"ל לקמן ומתני' היא בהקומץ וכי תימא לא אמרו שם אלא אם לא בלל או לא משח אבל אם שינה מבלילה למשיחה לעולם דמעכב מנא ליה לרב ז"ל הא עד שיקשה מה שהקשה מפ"ק דחולין ומה שכתבתי נראה לי עיקר:

טעריכה

מביא לוג שמן לכל עשרון ומושחן וחוזר ומושחן וכו'. תמה על זה הרב בעל כ"מ ז"ל דהיה לו לפסוק כסתם מתני' דקאמרה דמושחן כמין כ"י. ואפשר היה לתרץ דראב"י דאמר הכי בספרי נפקא ליה הא משום דכתיב בשמן בשמן שתי פעמים ואין ריבוי אחר רבוי אלא למעט דאינו מושחן על פני כולן אלא כמין כ"י והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפ' ויקרא הקשה דהא דריש הך בשמן ר' יהודה ור"ש בס"פ כל המנחות באות מצה מר כדאית ליה ומר כדאית ליה ותירץ דאינהו לית להו ההיא דראב"י וגם מאי דדריש בספרי בר פלוגתיה דראב"י בשמן בשמן להכשיר שמן שני למנחות אית להו לר' יהודה ור"ש דלא איצטריך קרא להכי דמקרא דלמאור נפקא וכמו שאמרו בפרק כל הקרבנות וכמו שהאריך הרב ז"ל יע"ש ומשום הכי היה אפשר לומר דכיון דר' יהודה ור"ש דדרשי בשמן בשמן בס"פ כל המנחות לית להו הך דרשא דכמין כ"י פסק רבינו ז"ל כוותהו אבל לפירוש זה קשיא טובא דקשיא דרבי שמעון אדר' שמעון דאיהו אמר בפרק אלו מנחות הך סברא דכמין כ"י דהכי אמרינן התם בברייתא ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש כמין כ"י ואי טעמא דר"ש הוי משום דבשמן בשמן ריבה שתי פעמים והוי למעט וכדאמרינן בספרי היכי דריש להך קרא בס"פ כל המנחות באות מצה אלא ודאי צ"ל דסובר גמרא דאין טעמו של ר"ש כהא דרשא דכמין כ"י משום קרא דבשמן בשמן אלא טעמא אחרינא אית ליה אי נמי אית ליה דטעמא הוי מהך קרא שמא משום הכרח משמע ליה לגמרא דתרתי שמעינן מקרא דבשמן בשמן הך דרשא דכמין כ"י ודרשא דפ' כל המנחות באות ולא פליגי אהדדי ואם כן אין כאן הכרח לרבינו ז"ל והדרא קושיא לדוכתה וצ"ע. ובמה שכתבנו יש טעם לרש"י ז"ל בפירוש החומש שכתב אחר שכתב דרשא דכמין כ"י ומה ת"ל בשמן בשמן כו' להכשיר שמן שני למנחות דהוא קשה לכאורה דמאן דאית ליה כמין כ"י לא דריש קרא אלא לאין ריבוי אחר ריבוי כדכתיבנא ודוחק לומר דהך דכתב רש"י ז"ל ומת"ל לא קאי אדסמיך ליה אלא אדפתח ביה דקאמר מושחן וחוזר ומושחן עד שכלה שמן שבלוג דלא משמע דקאי אלא אדסמיך ליה אלא שיש לומר דתרוייהו דרשינן דרשא דכמין כ"י ודרשא דלהכשיר שמן שני ואע"ג דבספרי לא משמע הכי הרי משמע בגמ' דידן דתרתי אפשר למדרש מהאי קרא כדכתיבנא או שמא דרשא דכמין כ"י משום קרא אחרינא ידעינן כדכתיבנא לעיל:

יעריכה

כל ארבע מנחות אלו האפויות וכו'. היינו מנחת הסולת ומחבת ומרחשת ומאפה תנור אבל מנחת חביתין הוא י"ב כמו שאמר בראש הפרק וכאן חשב למאפה תנור לחדא אע"ג דבריש פ' י"ב חשיב ליה בתרתי שכתב ותשע מנחות יחיד כו' וכתב שם מנחת מאפה תנור כו' מנחת מאפה רקיקין וכו' לעיל השגיח על ענין המנחות ולכן כתב שהם ט' אבל כאן לא השגיח אלא על אופן עשייתן וכיון שרקיקין וחלות כולן נעשין בתנור חשיב לה בחדא:

כל עשרון עשר חלות וכו'. רש"י ז"ל בפירוש החומש בפרשת ויקרא נראה דפליג על רבינו ז"ל דאית ליה דמנחת הסולת אינן באות עשר חלות שכתב שם ושנינו במנחות כל המנחות האפויות לפני קמיצתן ונקמצות ע"י פתיתה כולן באות עשר חלות משמע דמנחת הסולת דאינה נקמצת אלא קודם אפיה כשהיא סולת וכמ"ש רש"י ז"ל שם וכן נראה מלשון רבינו ז"ל לקמן שכתב בסדר הבאת המנחה ואם היתה מן המנחות האפויות אופה אותה וכו' משמע דוקא במנחות האפויות בעינן אפיה קודם קמיצה אבל במנחת הסולת הקמיצה הוא קודם אפיה דאינה באה עשר חלות וכבר תמה על זה מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפ' ויקרא וגם על סמ"ג שכתב כדרך רש"י ז"ל ודחק עצמו לומר דסובר דמנחת הסולת בעינן עשר חלות מה שאין נראה כן מלשונו ז"ל אלא נראה דפליג על רבינו ז"ל ויש סעד לרבינו ז"ל ממה שאמרו בפ' כל המנחות (דף נ"ט) על מתני' דיש טעונות שמן וכו' אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן. ופירש"י ז"ל בחד לישנא כל היכא דתנן מנחות דמתני' עשר תנן כלומר כולן באות עשר עשר חלות כדאמרינן באלו מנחות ע"כ, ושם הוזכרה מנחת הסולת א"כ משמע דמנחת הסולת באה עשר ואע"פ שרש"י ז"ל פירש שם פירוש אחר רבינו ז"ל מפרש כפירוש זה וכן רש"י ז"ל בפירוש הגמרא סובר כדברי רבינו ז"ל וכדכתב הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל אבל מה שהוא רצה להסכים פירוש רש"י ז"ל שפירש בחומש עם הפירוש שפירש בגמרא לא משמע הכי כדכתיבנא אלא שבפירוש החומש פליג על מה שפירש בגמרא שהוא כדברי רבינו ז"ל. עוד כתב שם רש"י ז"ל גבי פתות אותה פתים לרבות כל המנחות הנאפות קודם קמיצה לפתיתה משמע דאית ליה במנחת הסולת דנקמצת קודם אפיה דאין בה פתיתה וטעמו פירש שם הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל משום דפתיתה אינה אלא לקמיצה וכבר קדמה בה הקמיצה בעודה סולת ואין צורך לפתיתה ורבינו ז"ל נראה דמודה בזה דלעיל גבי מנחת הסולת לא הזכיר פתיתה כלל אלא גבי מנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור. וקשה דבפרק אלו מנחות (דף ע"ז) אמר במשנה כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה ואמרו בגמרא למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים ואמאי לא אמר דהוי למעוטי מנחת הסולת דלא בעי פתיתה ועוד איך נתמעט מנחת הסולת הא ללחם הפנים ושתי הלחם איכא קראי דהיא ועליה כדאמרו שם אבל מנחת הסולת ליכא קרא למעוטי ועוד דכיון דמתני' אמרה כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה הרי מנחת הסולת בכלל הנעשות בכלי היא דהא רישא דקאמרה כל המנחות שנעשות בכלי טעונות שלש מתנות ומנחת הסולת בכלל וכדכתב רבינו ז"ל לעיל ועוד דבספרי אמרו דמה ראית להוציא שתי הלחם ולחם הפנים משום דאין ממנו לאשים והיינו הקומץ. וי"ל דמ"מ כיון דכבר היה קודם אפיה מה לנו בפתיתה וכדכתב הרב מהר"ר אליה מזרחי זלה"ה דאין הפתיתה אלא לקמיצה ומשום הכי נתמעטו שתי הלחם ולחם הפנים וכיון שכן מנחת הסולת דהאפיה היא אחר הקמיצה הוי כשתי הלחם ולחם הפנים דאחר האפיה אין ממנו לאשים ואע"פ שנעשות בכלי מ"מ ראוי למעט מנחת הסולת מטעמא דנתמעט לחם הפנים ושתי הלחם ובגמרא לא אמרו כל המנחות הנעשות בכלי דמיעט מיעט מנחת הסולת משום דנעשית בכלי היא כדכתיבנא אבל אחר שנתמעטו לחם הפנים ושתי הלחם נתמעט מנחת הסולת מההוא טעמא גופיה:

יבעריכה

ונותן הקומץ לכלי שרת ומקדשו בכלי שרת. כך אמרו בברייתא בפ"ב דסוטה (דף י"ד:) אמרו בגמ' דטעמא דילפינן מדם ואע"ג דבפ"ק דמנחות (דף ז') אבעיא הא לרבא בקידוש קומץ אי ילפינן מדם לא הוה שמיע ליה הא ברייתא ואפשר שכשחזר ופשטה שמע לה ומש"ה אמרינן בגמ' דהדר ביה רבא מההיא דקומץ שחלקו בשני כלים ולא מהא משום דלהא דילפינן מדם מסייע ליה הברייתא אבל התוספות ז"ל נתנו טעם אחר משום דסברא הוא דקם רבא בשיטת רב נחמן רביה:

יגעריכה

כיצד קומצין מנחות הנקמצות וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל תירץ במה שדחה רב פפא ברייתא דחופה בג' אצבעות משום דידע דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא ועדיין קשה מנא ליה לרבינו דדחאה רב פפא וכי היכי דתירצו לעיל מה שאמר רבא כדקמצי אינשי דהיינו להשוות אמאי לא נתרץ כן דברי ר"פ ולא יחלוק על הברייתא. לכך נראה לומר דרבינו ז"ל אינו מפרש אלא להשוות כדפירש"י ז"ל דמתרץ כדקמצי אינשי דאמר רבא הוי להשוות דודאי לשון כדקמצי אינשי כל האצבעות משמע אלא מפרש רבינו ז"ל דהדר ביה ממאי דקאמר כדקמצי אינשי וה"ק לא תימא כדקמצי אינשי אלא להשוות דוקא וכיון שהוא מפרש כן כשראה אח"כ שר"פ חזר לומר כדקמצי אנשי פירש ודאי דר"פ ידע דברייתא משבשתא היא וכדפירש הרב בעל כ"מ ז"ל:

ידעריכה

אין קומץ פחות מכשני זיתים וכו'. בפרק הקומץ (דף (כ"ו:) איפליגו בהא ריב"ל ור' יוחנן ובפ' כל המנחות איפליגו בהא אביי ורבא ורבא אית ליה כריב"ל והלכתא כרבא לגבי אביי וכדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל אלא שיש לתמוה קצת דבהל' איסורי מזבח ר"פ ה' נראה דפסק כאביי דאמר שם ואסורים בכל שהם שנאמר כי כל שאור וגו' וכבר הקשה זה שם הרב בעל כ"מ ז"ל. ולי לא קשה כלל דאסורין בכל שהן דקאמר לאו לענין מלקות הוי אלא לענין איסורא בעלמא ואפילו רבא דאמר דקרא לא אתא אלא לחצי קומץ ולא לחצי זית מ"מ איסורא מיהא איכא כשאר איסורים דחצי שיעור אסור מן התורה דקי"ל כר' יוחנן אע"ג דאינו לוקה עליו וכדכתב רבינו ז"ל ברפי"ד מהל' מאכלות אסורות ולעולם בענין מלקות אית ליה לרבינו ז"ל דלא לקי בפחות מזית דלא מרבינן מקרא דכי כל אלה אלא חצי קומץ לבד:

Information.svg

מהדורה זמנית - הבהרה
אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות

הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף