כף החיים/אורח חיים/עא

כף החיים ‏ אורח חיים עא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו וכו'. עיין ביו"ד סי' שע"ד סעי' ד' מי הם שחייב להתאבל עליהם יעו"ש:

ב

ב) שם אפי' אינו מוטל עליו לקברו וכו' כגון שמתה אחותו נשואה ויש לה בעל שהוא מתעסק בקבורתה או אחיו שיש לו בנים שהם חייבים לקברו אפ"ה פטור. טור וב"י ולבוש ודלא כר"ת. ואפי' אם היה בעיר אחרת והודיעו לו קודם קבורה פטור. כן פסק מרן ז"ל בב"י וביו"ד סי' שמ"א סעי' א' יעו"ש. והכי קיי"ל כדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו ודלא כהב"ח שכתב להתיר אם הוא בעיר אחרת יעו"ש. וכ"פ המאמ"ר אות א' ועי"ש במה שדחה דברי הב"ח והפר"ח יעו"ש וכ"נ דעת היפ"ל אות א'. וכ"פ ר"ז אות א'.:

ב) שם אפי' אינו מוטל עליו וכו'. וכתב הרא"ש דגם כן אסור בבשר ויין קודם הקבורה אפי' אינו מוטל עליו לקברו. עו"ת אות ב':

ג

ג) שם אפילו אינו מוטל עליו וכו'. כתב בס' חמודי דניאל כ"י מי שמת לו מת ר"ל והוא קודם התפלה אם יש לו קוברין אין להגיד לו כדי שיתפלל אך אם מוטל עליו להתעסק צריך להגיד לו. פת"ת ביו"ד סי' שמ"א אות ח':

ד

ד) שם פטור מקריאת שמע ותפלה. ומיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל. וכן עשה מהרי"ל. ונ"ל דקודם חצות יתפלל שחריח כמ"ש סי' פ"ט. מ"א סק"א. סו"ב או' ב'. ר"ז אות א'. וכ"כ בתשו' דבר משה ח"ג סי' י"ג והביאו ש"ץ דף קפ"ב ע"א. שע"ת אות א'. אבל הזר"א ח"א סי' י"א חלק על דברי המ"א הנז' והעלה הלכה למעשה דכשחוזר האבל מבית עלמין אחר שליש היום לא יאמר אפי' תפלת י"ח רק ראוי שיקרא ק"ש לבד בלא ברכות לקבל עליו עול מלכות שמים וכתב שכן הוא המנהג בעיר מודינא יעו"ש. והביאו מחב"ר אות א' ש"ץ שם. שע"ת שם. סידור בי"ע בדיני ק"ש דערבית אות יו"ד. וכ"כ החס"ל אות א'. וא"צ להשלים בתפלה שאחריה כיון שבשעת חובתו היה פטור. כמ"ש ביו"ד סי' שמ"א סעי' ב' וכ"כ א"ר אות א'. ר"ז שם. שע"ת שם. חס"ל שם. ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ח אות כ"ה:

ד) וכתב שם המ"א אבל ברכות השחר דלא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ"ש ביו"ד סי' שמ"א סעי' ב' לענין הבדלה עכ"ד. והביאו א"ר שם סו"ב שם. וכ"כ ר"ז שם דלא יאמר כל ברכות השחר אפי' נקבר קודם שעבר זמן ק"ש ותפלה כיון שבשעה שחל חיוב הברכות דהיינו כשקם ממטתו היה פטור מהן א"צ להשלימן אח"כ ואם מברך ברכה לבטלה הוא עכ"ד. וכן העלה הדבר משה בתשו' ח"ג סי' י"ג כדעת המ"א הנז' אלא לחלק יצא דבג' ברכות שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה וברכות התורה דמוטל על האדם לאומרם כל היום גם האבל אחר קבורת מטתו בכל עת שיהיה חייב לאומרם יעו"ש. והביאו ש"ץ שם. ועיין לב"ש ומחה"ש מ"ש על דברי המ"א הנז' ומשמע מדבריהם דדברי המ"א הללו אתיא דוקא למאן דאמר דברכות האלו אם לא נתחייב בהם אין מברך אותם אבל למאן דאמר דעל מנהגו של עולם נתקנו ואפילו לא נתחייב בהם מברך אותם כמ"ש בסי' מ"ו סעיף ח' יכול לברך אותם גם אחר חצות יעו"ש, וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות א' וכ"כ הנה"ש אות א', וכ"כ המאמ"ר אות ג' אלא שכתב שהדבר צריך תלמוד יעו"ש, וכ"כ הרב מים חיים ז"ל דף למ"ד ע"ב וע"ג דיכול לברכם האבל כל היום כולו וכתב שבימיו עשו מעשה כן בהסכמת הגאון מהרי"ט המחבר ער"ה יעו"ש, ועיין בסידור נהורא השלם בדרך החיים בדיני פסד"ז וברה"ש שכתב בשם ס' מטשה רב מהגאון מהר"א ווילנא זצ"ל דמי ששכח ולא אמר ברה"ש קודם תפלה דיכול לאומרם אח"כ כל היום וגם בלילה עד השינה חוץ מברכת התורה שכבר נפטר באהבה רבה וברכת אלהי נשמה שנפטר בברכת מחיה המתים יעו"ש, וכ"מ מדברי המאמ"ר סי' מ"ו אות יו"ד אלא שמסתפק בזה רק כתב שנראה פשוט דעד סוף שלש שעות ביום יכול לברך בפשיטות שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ועדיין שעת קימה הוא וכמה בני אדם שאין קמים עד אותה שעה וא"כ לית דינא ולית דיינא דמצי לברוכי אבל בשאר היום יש לפקפק יעו"ש, וכ"כ בסידור נהורא השלם בדרך החיים בדיני אונן אות ד' דאם נמשך האנינות עד לאחר ד' שעות ברה"ש דהיינו מה שקודם ק"ש לא יאמרם אף שיש לו פנאי שכיון שאמרו בגמרא לכל אלו הברכות זמן כמ"ש כשלובש מנעליו מברך וכו' ואף שקי"ל בסי' מ"ו שעל צורך העולם הוא מברך ואף אם ניעור כל הלילה מברכים כל צרכי העולם היינו עד זמן קימה שהוא שליש היום כמו בק"ש עיין סי' נ"ח זולת ברכת התורה וברכת שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה אותם הברכות יברך כל היום ואפי' אחר חצות אם נקבר יאמרם עכ"ד, ועיין להגאון מהרש"ק ז"ל בס' שנות חיים סי' ף' דף כ"ב ע"ד שכתב דמי שלא בירך ברה"ש עד חצות אין לברך אח"כ יעו"ש וטעמו נ"ל שתקנו אותם לאומרם עד חצות שעדיין עולה כח היום ולא אחר חצות שהתחילו לנטות צללי ערב. והזר"א שם כתב דאפי' אחר התפלה כוליה יומא יכול לאומרם וכמ"ש בסס"י נ"ב יעו"ש, נמצא לדברי הפשטנים ג' מחלוקות בדבר יש אומרים דזמן בהר"ש עד שליש היום כמו זמן ק"ש וי"א עד חצות כמו זמן תפלת שחרית וי"א בכל היום כולו זמנה הוא, מיהו מ"ש המ"א ודעמיה גבי אונן דלא יאמר אותם אח"כ אפי' נקבר קודם שעבר זמן ק"ש ותפלה זה לא קיי"ל כוותיה כיון שפסקנו לעיל בסי' מ"ו אות מ"ט כדעת האר"י ז"ל והאחרונים שעל מנהנו של עולם הם נאמרים וא"כ אין הדבר תלוי בו אלא בכל זמן שיכולים לאומרם העולם גם הוא יוכל לאמר אותם אם נקבר מיתו קודם הזמן ההוא. אמנם נשאר לנו דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דף ב' ע"ב שכתב ברכת הנותן ליעף כח היא אחת מן י"ח ברכות האלו שתקנו קודם התפלה וכו' ובדף א' ע"ג כתב די"ח ברכות אלו הם בז"א דעשיה וכ"כ בפרע"ח שער הברכות פ"ג יעו"ש ועוד עיין בנה"ש דף י"א ע"ג הנד"מ ד"ה בכללות ג' ברכות ראשונות וכו' ובדברינו לסי' מ"ו אות ח"י ד"ה וזה יעו"ש דמשמע דאין להם מקום אחר התפלה דכיון דנתקנו כל בחי' ג' עונמות בי"ע ועלו עד האצילות ונמשכו המוחין ע"י התפלה איך יבא התיקון אח"כ כד קשישנא לדרדקי. ועל כן הנראה לענין דינא דאם הוא נשתהא ולא התפלל עדיין כיון דיכול להתפלל עד חצות היום ג"כ יכול לברך ברה"ש שכיון שעדיין לא נעשה תיקון התפלה ע"י ג"כ יוכל לברך ברה"ש קודם תפלה וה"ה לאונן אם נקבר מיתו קודם חצות שיכול להתפלל אח"כ רק לפי סברת הזר"א ודעמיה שכתבו דלא יוכל להתפלל אלא עד שליש היום ג"כ לא יברך ברה"ש אלא עד שליש היום. ושאר כל אדם אם שכח לברך אותם קודם תפלה ורוצה לברך אותם אח"כ אם הוא קודם שליש היום אין מזניחין אותו אבל לא אח"כ משום דיש פלוגתא בזה כנז"ל דק"ל סב"ל והגם דכתב האר"י ז"ל דעל מנהגו של עולם נתקנו וצריך האדם לברך אותם בכל יום וק"ל דאין אומרים סב"ל כנגד דברי האר"י ז"ל היינו דוקא לעניין אם היה נעור כל הלילה או לא הסיר מצנפתו וכו' אבל לא לענין שיברך אותם בכל זמן כי זמנם קודם תפלה כנז"ל, מיהו ברכת התורה יכול לברך אותה בכל זמן מן היום אם לא בירך אותה משום שיש בה ב' כוונות כמש"ל בסי' מ"ו אות כ"ט ועוד עיין בדברינו לסי' מ"ו אות ט':

ד) שם פטור מקריאת שמע וכו'. וה"ה דפטור מכל מצות האמורות בתורה וכן איתא בגמרא בהדיא. עו"ת אות ג':

ה

ה) שם פטור מק"ש ומתפלה, מקום שנוהגים שכתפים מיוחדים להוציא המת ולאחר שנתעסקו הקרובים בצורכי הקבורה ימסרוהו להם והם יקברוהו משמסרוהו להם מותרים הקרובים בבשר ויין אפי' קודם שהוציאוהו מהבית ששוב אינו מוטל עליהם, יו"ד סי' שמ"א סעי' ג', וכתב שם הברכ"י אות ך' דה"ה דיכול לברך ולהתפלל כי היכי דשרי בירושלמי בבשר ויין פ' ואלו מגלחין בהוראת ר"י על מי שמת בתפיסה דמשלמסר לכתפין פסקה אנינות וכן מוכח מדברי המ"מ ריש פ' מי שמתו והכי משמע מתלמודין התם וכ"כ הרב מהריק"ש בהגהותיו דלשאר דיני אבילות נמי דינו כבשר ויין עכ"ל, וכ"כ מהר"י עייאש שם בס' שבט יהודה יעו"ש, והביאו ש"ץ דקפ"א ע"ד ושע"ת בזה הסי' אות א'. וכ"כ המש"ז אות ה' וז"ל ויראה דה"ה שמותר להתפלל ולקרות ק"ש בלא תפלין עכ"ד:

ו

ו) שם ואפי' אם רוצה להחמיר וכו' אינו רשאי, מי שהתחיל להתפלל או לברך ברהמ"ז ונעשה אונן אם צריך שיפסיק או יגמור תפלתו או ברכתו עיין ברכ"י אות א' שהאריך בזה והביא מחלוקת הפוסקים דיש אומרים צריך להפסיק וי"א דא"צ להפסיק ולבסוף הניח הדבר לצדדין ולא הכריע יעו"ש. וגם הש"ץ דקע"ז ע"ג שקיל וטרי בהאי עניינא והביא דברי הברכ"י הנז' ולא הכריע כיעו"ש. מיהו הרב סידור בי"ע בדיני אנינות אות ח' הכריע כדעת מהרד"פ ז"ל דיפסיק יעו"ש, ואני אומר דמי שהוא רוצה שלא להפסיק אין מזניחין אותו כיון שיש לו על מה לסמוך רק שיכוין לבו לשמים ולישב דעתו לכוין בתפלתו או ברכתו. אח"כ ראיתי שכן פסק החס"ל אות ו':

ז

ז) שם ואם יש לו מי שישתדל בשבילו וכו' אין מוחין בידו, וכן סתם מרן ז"ל ביו"ד סי שמ"א סעי' א' דמדכתב שם וי"א דאינו רשאי משמע דלסתם מרן רשאי שאין מוחין בידו יעו"ש וכן פי' העו"ת והא"ר והברכ"י או' ב' דברי מרן ז"ל וכתבו הא"ר והברכ"י ז"ל דבזה אין מקום למה שהקשה על מרן ז"ל הל"ח ריש פ' מי שמתו יעו"ש וכ"כ עבה"ג סי' ס"ב יעו"ש. וא"כ לפי הכלל המסור בידינו דכל מקום שסותם מרן ז"ל ואח"כ כותב י"א דדעתו לפסוק כסתם כמש"ל סי' י"ג או' ז' א"כ הכא נמי דעתו לפסוק כמ"ש כאן דאם רוצה להחמיר אין מוחין בידו אם יש לו מי שישתדל בשבילו, וכ"כ א"ר באות הנז' וע"כ כיון שאנו קבלנו עלינו סברת מרן ז"ל ומרן הכי ס"ל אין למחות ביד מי שרוצה להחמיר וכן פסק סידור בי"ע בדיני ק"ש דערבית או' ח' ובדיני אנינות אות א'. ועוד עיין מש"ל סי' ה"ן אות י"ג:

ח

ח) במקומות שאין מניחין לקבור תוך ג"י מן המיתה חייב בכל מצות שבתורה בהימים שבין מיתה ליום הקבורה ובפרט כשיש אחרים שמשתדלין בצרכי קבורה. תפארת לישראל. פת"ע אות ב':

ט

ט) מי שמת לו ספק נפל חייב בכל מצות שבתורה אף קודם שנקבר כיון דלית ביה מצות קבורה לא שייך ביה טרוד במצוה. תשו' מהרנ"ח סי' כ"ז. הביאו פת"ע סו' אות ה'. ועיין ברכ"י ביו"ד סי שמ"א אות א':

י

י) רוצה לאכול פת אעפ"י דאינו צריך לברך המוציא מכל מקום יטול ידיו ולא יברך על הנטילה. ברכ"י ביו"ד סי' שמ"א אות ה' ובשיו"ב שם אות ב'. סידור בי"ע בדיני אנינות אות יו"ד. וכן נט"י של שחרית יטול כדי להעביר רו"ר ולא יברך. וכן מים אחרונים יטול. ש"ץ דף קע"ז ע"א בשם מכתם לדוד חי"ד סי' ג"ן. בי"ע שם בשם הנז':

יא

יא) נקבר המת אחר שאכל ועדיין לא עבר הזמן שיתעכל המזון חייב לברך בהמ"ז. וכן באשר יצר אם עשה צרכיו בעודו אונן חייב לברך אשר יצר אחר שנקבר המת דדמי להבדלה הכתוב ביו"ד סי' שמ"א סעי' ב יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' ז' אות ז' עד כמה זמן אם שהה יכול לברך א"י יעו"ש:

יב

יב) [סעיף ב'] בד"א בחול אבל בשבת חייב וכו'. ומברך וחייב בכל המצות חוץ מתה"מ שאסור בו ומותר לילך לבהכ"נ כמ"ש ביו"ד סי' שמ"א סעי' א' יעו"ש:

יג

יג) שם אבל אם אינו מחשיך על החתום חייב גם לעת ערב. הב"ח כתב דבשאר מצות אינו פטור אא"כ צריך להחשיך אבל בק"ש אפילו בא"צ להחשיך אלא כיון דיכול להחשיך פטור יעו"ש והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ג' והדרישה כתב דכל שצריכין להחשיך למת זה אף שהוא עצמו אינו מחשיך פטור אבל כשאין צריכין להחשיך כלל שיש כל צרכי המת בעיר אז חייב בק"ש וכל המצות יעו"ש. ועיין א"ר או' ג' שהקשה על הב"ח והסכים להדרישה יעו"ש. והמאמ"ר אות ה' כתב דגם דברי הדרישה יש לדחותם בקל יעו"ש. אמנם הרב הלבוש כתב כדברי מרן ז"ל וכתב הט"ז סק"ד כיון שיש עליו חיוב בעת ההיא יש לו לקרות ק"ש של ערבית בעוד יום אעפ"י שאין הקהל קורין ק"ש אלא בלילה מ"מ זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיוכל לקרות קודם לילה יעו"ש. וכ"כ הסו"ב אות ד'. ר"ז אות ב'. חס"ל או' ב' וכתב השבו"י ח"א סי' ח' דתפלת ערבית לא יתפלל ויבדיל בתפילה מבעוד יום דכיון שרוצה להתפלל ולהבדיל בתפלתו הרי עשאו חול וחל עליו אנינות ואונן פטור ואינו רשאי להתפלל יעו"ש והביאו מאמ"ר אות ו', וכתב דהנכון שלא לקרות לא ק"ש ולא להתפלל דשב ואל תעשה עדיף יעו"ש. אמנם המחה"ש סק"ג הביא דברי השבו"י הנז' וכתב עליו וז"ל ואני בענ"ד לא הבנתי דהא כל זמן שאינו רשאי להתעסק בצורכי המת לא חל עליו אנינות דאין הטעם משום קדושת שבת וא"כ הא אפי' מתפלל תפילת חול ומבדיל אעפ"כ אסור במלאכה עד הלילה וכדלקמן סי' רצ"ג א"כ אף שמתפלל של חול מ"מ לא חל עליו אנינות כיון דאכתי אינו יכול להתעסק בצרכי המת עכ"ל, וכ"כ ר"ז שם וז"ל ואצ"ל שיש לו להתפלל תפלת ערבית של מו"ש מבע"י מפלג המנחה ולמעלה שהוא לילה גמור לענין תפלה לרבי יהודה ואף מי שנהג לעולם כחכמים יכול לסמוך על דברי ר"י אפי' במו"ש במקום איזה אונס שא"א לו להתפלל בלילה כמ"ש בסי' רצ"ג עכ"ל. וכ"כ סידור בי"ע בדיני אנינות אות כ"ו אחר שהביא דברי הט"ז והשבי"י הנז' וז"ל אבל הזר"א ח"ב סי' ק"מ העלה דגם תפלת ערבית יתפלל מבעוד יום ושכן נוהגים עכ"ל. וע"כ נראה לענין דינא אם אינו רוצה לקרות קריאת שמע ולהתפלל מבעוד יום הרשות בידו כיון שעדיין לא הגיע זמן חיובו לכתחלה כמ"ש סי' רל"ה אבל אם רוצה לקרות ולהתפלל מבעוד יום אין מזניחין אותו כיון שיש לו על מה לסמוך:

יד

יד) שם אם אינו מחשיך וכו'. ואם הוא סמוך לשבת ואין זמן לקוברו חייב במנחה דע"ש שהרי הטעם כדי שיתעסק והא לא אפשר. יד אלייהו סי' ט"ז הביאו שע"ת אות ו'. ש"ץ דקע"ח ע"ב. סידור בי"ע בדיני אנינות אות ט"ו:

טו

טו) מי שמת לו מת בר"ח ונקבר אחר חצות בשעה ז' יתפלל מוסף של ר"ח כיון דזמנה כל היום. דלא כשבו"י ח"ב סי' קפ"ח. ברכ"י יו"ד סי' שמ"ח אות ח"י ש"ץ דקפ"ב ט"ג. סידור בי"ע שם אות ט"ז:

טז

טז) ש"ץ והוא אונן ביום שבת יכול להתפלל בשבת להוציא אחרים. ומיהו היינו כשאין שם מי שיודע להתפלל אבל ביש אחר לא יתפלל האונן. שכנה"ג ביו"ד סי' שמ"א. ש"ץ דף קע"ז ע"ד בי"ע שם אות כ"ב. שע"ת שם:

יז

טוב) אונן לא יאמר קדיש על המת קודם קבורה ודלא כהרב שער אפרים דמסתפק בזה. שו"ת בית יהודה ח"א סי' ה'. והמנהג בארץ הצבי שהבן אומר קדיש עם החזן קודם קבורה וכמ"ש לקט הקמח. ויש סמך למנהג דאינו דומה לברכה, ויועיל לאביו, ברכ"י שם אות י"ב, ש"ץ דף קע"ו ע"ב, בי"ע שם אות י"ג:

יח

חי) אונן קודם קבורת המת ויש לו ייא"ר ציי"ט לא ואמר קדיש אך אם הוא שבת יאמר קדיש, בל"י סי' שע"ו, וכן דעתי הקצרה נוטה והדבר ברור בעיני, ברכ"י שם, ש"ץ שם. בי"ע שם או' י"ד:

יט

יט) שם וי"ט שני דינו כחול ויו"ט א' אם רוצה לקוברו וכו'. ואם אינו קוברו בו ביום מפני כבודו של מת אי נמי כשצוה להוליכו למקום קבורת אבותיו לא חל עליו אנינות. ש"ץ דף קע"ט ע"ד. וכן ביו"ט שני דינא הכי אם אינו רוצה לקוברו בו ביום. שבט יהודה ביו"ד סי' שמ"א על סעי' א' ד"ה ואם. ש"ץ שם. בי"ע שם אות ך'. ועיין יפה ללב על זה הסימן אות ג'.

כ

ך) שם ויו"ט שני דינו כחול. היינו ביום אבל בלילה שלפניו שהוא מוצאי יו"ט א' דעת הט"ז ביו"ד שם דדינו כשבת ודעת הש"ץ דדינו כחול. ונראה עיקר כט"ז. וכ"פ מ"א בסי' תקמ"ח. א"ר אות ד'. ועיין בית יהודה סי' ה' שפסק כהש"ך אבל הב"ד ביו"ד סי' קס"ו הטלה שבמקום שנוהגים התר להתעסק ע"י ישראל ודאי דצריך לנהוג אנינות בלילה ג"כ ושכן דעת הט"ז ג"כ ומיהו דוקא לענין ד' כוסות ובשאר יו"ט לענין קדוש ואכילת בשר אבל לענין ק"ש ותפלה וכיוצא חייב. אבל בליל יו"ט ראשון וכן בליל יו"ט שני להנוהגים לקוברו ע"י גוים אין לנהוג אנינות בלילה כלל יעו"ש. וכתב הרב המגיה בש"ץ דק"פ ע"א דהכי נקטינן לענין מעשה כהרב ב"ד כיון דרבו הסוברים כן יעו"ש. והזר"א ח"ב העלה לחוש לסברת הש"ך ודעמיה וישמעו קידוש מאחרים יעו"ש. אבל הרב בי"ע שם אות כ"ג פסק כהב"ד וכמ"ש הש"ץ יעו"ש. ואני אומר דאם אפשר ישמע מאחרים ואם א"א אז יש לסמוך על מ"ש הרב ב"ד. וכמ"ש הש"ץ ובי"ע וכ"ז אם אין דרך לקבור בליל יו"ט אבל אם מנהגם לקבור בליל יו"ט ודאי דחל עליו אנינות בלילה ואפי' אם המתעסקים הם עכו"ם. ועיין עוד מזה לקמן סי' תע"ב או' ל"א יעו"ש:

כא

כא) [סעיף ג'] המשמר את המת וכו'. פי' שמשמרו מן העכברים. ואין חילוק בין ספינה למקום אחר. ב"י. עו"ת אות' ז' א"ר או' ה':

כב

כב) שם אפי' אינו מתו וכו' דאלו מתו אפי' אינו משמרו פטור כדלעיל וה"א ריש פ' מי שמתו. ב"ח. א"ר אות ו':

כג

כג) שם פטור. וכתב הר"ן בפ' הישן וכל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אעפ"י שאפשר לקיים שתי המצות אך אם אינו צריך לטרוח כלל אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניהם בכה"ג ודאי יצא ידי שניהם מהיות טוב אל יקרא רע ע"כ. ומיהו לדעת התוספות והרא"ש שם היכא שאפשר לו צריך לקיים את שתיהם ב"י. פרישה אות ה'. וכ"כ עו"ת אות ו':

כד

כד) [סעיף ד'] היו שנים משמרים וכו'. וכן יש נוהגים להניח שנים כדי שלא יתבטלו מק"ש ותפלה:

כה

כה) [סעיף ו'] כל הצריכין לצרכי החפירה בבת אחת פטורין. וגם לאלו וכל מי שפטרוהו חכמים ולא קראו ולא התפללו בזמנה אין חייבין בתשלומין. חס"ל אות ג'. ועיין מש"ל אות ד':

כו

כו) [סעיף ז'] אסור לקרות ק"ש תוך ד' אמות של מת או בבית הקברות וכו'. עיין מש"ל סי' מ"ה אות א' דיש פלוגתא בביה"ק במקום שהוא חוץ מד' אמות של קבר וכתבנו שם דיש להחמיר יעו"ש וע"כ הכא נמי לכתחלה אסור לקרות בביה"ק אפי מחוץ לד' אמות ש"ק ובדיעבד אש כבר קרא יצא וא"צ לחזור. וכ"כ הט"ז בזה הסי' סק"ה. והביאו י"א בהגב"י. סי"ב אות ה'. ר"ז אות ו':

כז

זך) שם תוך ד"א של מת וכו' וכל החדר שהמת מונח בו חשוב כד"א. חס"ל אות ה' וכ"כ אינן לעיל הי' מ"ה אות ג'. יעו"ש:

כח

כח) שם תוך ד"א של מת וכו' ואפי' תוך ד"א של מת קטן דפטור מן המצות אסור לקרות ק"ש וכן אצל קברו ודלא כמהריט"ץ ז"ל שנסתפק בזה. סידור בי"ע בדיני ק"ש דערבית אות י"ב. וכ"כ החס"ל שם:

כט

כט) שם או בביה"ק וכו' והן רבים עתה שמברכים תוך ד"א של מת ושל קבר וצריך להודיעם כי לכל העם בשגגה ולא ידעו תועי כי לא יצאו י"ח. חס"ל שם. ועיין מ"ש לקמן או' ל"א ויתבאר לך כי בדיעבד יצא ואינו אסור כ"א לכתחילה:

ל

ל) שם ואם קרא לא יצא דכיון דעבר על דברי חכמים קנסוהו לחזור ואפי' אם היה שוגג כדי שיזהר פעם אחרת. כ"מ בהלכות ק"ש פ"ג דין ב' מ"א סק"ה. ר"ז חד ו' ועיין באו' שאח"ז.

לא

לא) שם ואם קרא לא יצא. זהו דעת הרמב"ם שם בפ"ג אבל הראב"ד חולק וס"ל דיצא כמ"ש בכ"מ שם ובב"י. וכתב העו"ת אות יו"ד לענין ברכות של ק"ש נקטינן כדברי המיקל דק"ל סב"ל והביאו הא"ר אות ח' וכתב דגם דעת ל"ח נוטה לזה יעו"ש וכן פסק הפר"ח אות ז' דלענין ק"ש יש לחוש לדברי הרמב"ם ז"ל אבל אם בירך או התפלל בביה"ק אינו חוזר לברך או להתפלל משום בל תשא דהעיקר כדברי הראב"ד יעו"ש. וכ"כ א"א אות ה' יעו"ש וכ"כ הפמ"א ח"ב סי' קמ"ט יעו"ש, והביאו הער"ה אות ב' וכן יש להורות משום סב"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---