כובע ישועה/בבא קמא/מד/א
כובע ישועה 
בבא קמא מד א
אם אמרת באיש ואשה שכן חייבין במצות. לרש"י זה פירכא אקל וחומר והא דכי דנין קל מחמור ותם ממועד הוא תשובה על המה מצינו. ובשיטה מקובצת כתב דבשני הדינים הילפותא משני צדדין מאיש ואשה ותם ממועד ואכל צד מהילפותות איכא למיפרך דהצד דילפת תם ממועד פרכינן אם החמיר במועד כו' וצד דילפת מאיש ואשה לא אם אמרת באיש ואשה ע"ש. והנ"ל כפרש"י דאי ניליף בן ובת לתם במה מצינו מאיש ואשה ליכא למיפרך מה לאיש ואשה שחייבין במצות דבכלל והמית איש או אשה הוי גם חרש ושוטה שפטורין מהמצות דמאיש ואשה אין למעט רק קטנים וע"כ ליכא פירכא על המה מצינו רק הא דא"א למילף תם ממועד ורק על הקל וחומר דיליף מאיש ואשה שהורע כחן בנזקין דזה אינו רק בפקחין בזה איכא למיפרך שכן חייב במצות:
ה"נ במתחכך בכותל להנאתו. עיין מה שכתבו התוס' דילפינן רגל בכוונה מקרן בכוונה והקשו במ"ש מה לקרן שכן השור חייב מיתה כו' וכתב דמכל מקום יש ללמוד לכופר דהא דקרן ח"מ ולא רגל היינו משום דקרן כוונתו להזיק משא"כ רגל ע"ש. ואיני מבין דמזה גופא דקרן כוונתו להזיק משא"כ רגל נעביד פירכא אלימוד כופר ברגל בכוונה מקרן בכוונה וכדהקשו התוס' בדף כ"ו ע"א אעיקר חיוב כופר ברגל איך נלמדו מקרן דמה לקרן שכוונתו להזיק. ומ"ש בדף מ"ג ע"א בד"ה מאי בשם השיטה מקובצת לתרץ דמפרשי' דעליו אשור קאי דנכלל גם שן ורגל. לא יעלה להתוס' אליבא דרב כיון דסובר בשן ורגל שלא בכוונה פטור מכופר וע"כ לא קאי עליו אשור דא"כ מ"ש מנזקין דשן ורגל דחייב שלא בכוונה [ועיין בפני יהושע]. אך נ"ל למ"ש שם ע"ב ד"ה אשו מסברת השיטה מקובצת דכיון דדמו אש ובור בקולא הדומה קצת להקולא שנרצה עכשיו ללמוד אש מבור לא פרכינן כה"ג מה לבור דקיל ע"ש. וא"כ ה"נ להיפך י"ל דכיון דדמו קרן ורגל בחומרא דתשלומי נזקין לא נפרוך כשנרצה ללמוד רגל מקרן לכופר דמה לקרן שכוונתו להזיק. ויתורץ קושיא זו וקושיית התוס' דדף כ"ו. דרק כשנרצה ללמוד עיקר חיוב רגל מקרן פרכינן אכל כשידעינן עיקר חיוב דרגל בנזקין ונרצה פרט דכופר למילף רגל מקרן לא פרכינן כה"ג. ובעיקר סברת ר"ת דאף שיודע השור שיהרג התינוק בדריסתו פטור ממיתה כיון דאין כוונתו להזיק. נראה מהתוס' דאינה סברא ברורה כל כך. ולכאורה דמי זה לפסיק רישא ולא ימות באדם דאף ר"ש דסובר דבר שא"מ מותר מודה בפ"ר דאסור ומשמע דכה"ג כמתכוין חשיב. וה"נ נימא כיון דיודעת הבהמה שיהרג התינוק בדריסתה עליו ומכל מקום דורסת חשיב כמתכוונת להרגו. אך י"ל דרק באדם שהוא בר דעת וידוע לו ששני הפכים בנושא אחד א"א להיות והוא ממושכלות ראשונות ביה חשיב פ"ר ככוונה ולא בבהמה שא"ל דעת. ועיין במלא הרועים ערך דבר שא"מ אות ל"א שמצדד דפ"ר רק מדרבנן אסור: