יפה תואר על בראשית רבה/כו

יפה תואר על בראשית רבה כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה כו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

שהגה דבר מתוך דבר. פי' כי מז' מצות שלו הוציא בהגיונו עוד דברים אחרים. ומביא לראיה שהיה מוציא דבר מתוך דבר כמו דאשכחן ממה שלקח לקרבן מן הטהורים:

ב  [עריכה]

ויולד נח שלשה בנים וגו'. זהו סיומא של הסימן הזה. ופי' דק"ל למה בכל הדורות אשר לפני המבול לא מזכיר רק את שם בן אחד הנולד לאביו. ובנח מזכיר שמות כל ג' בניו ולא הסתפק לומר ויולד נח את שם לבד. ומשני כי הדורות אשר לפני המבול כלו ונמחו מן הארץ לכן לא הזכיר רק סדר השתלשלות המשפחות מאחת לשניה והלאה אבל בני נח שכולם נתקיימו כי וכל אשר יעשה יצליח לכן מזכיר שמות כל שלשה בניו וסדר יחוסם הבא אחר ספור המבול:

עוד ינובון בשיבה זה נח. ומ"ש בלשון עוד משמע דגם לפני זה הוליד. ונח לא הוליד בנים בבחרותו. יתפרש עוד מלשון אמיץ וחזק. ופי' אף כי הם בשיבה מ"מ עוד ועוז להם לנוב כמו שהיו בבחרותם:

אינו בן ק' שנה שראוי לעונשים. ומה שנענש אדם ביום בריאתו משום שהיה יציר כפי ה' ונברא בקומתו מלא דעת. וקין נענש ע"כ אחר מאה שנה הרג את הבל ואז נענש:

מלמד ששאול כלה כו'. ומפרש וצורם ע"ד כי צורם מכרם וזה שהקב"ה גזר עליהם לבלות שאול:

ג  [עריכה]

והלא יפת הוא הגדול כו'. ומה שמנה אותו לפני חם אף כי הוא היה צדיק מחם שהיה רשע הטעם כי לפעמים גם האחרון חביב ויש חביבות בשם מפני שהוא הראשון וביפת מפני שהוא האחרון:

ד  [עריכה]

שמחך הבבלי. וכן איתא בכתובות דף ה' השיב בבלי אחד ור"ח שמו ומה שכנהו בדרשות אלה בשם בבלי. משום ששני מאמרים אלו היו מבולבלים קצת וכמו דדחי שם דבריו וגם פה אמר על דבריו כי הם תנחומים של הבל. וזה ע"ד שנקרא בבל משום בלל:

משהאדם משיא את בתו כו'. זה אינו נמשך על שלפניו אבל בא לתת טעם חדש למה כתיב על פני האדמה. משום שהבנות ישלח האדם מחוץ לביתו וידאג פן תשובנה אליו לכן אמר לרוב על פני האדמה:

ה  [עריכה]

כל פרצה שאינה מן הגדולים כו'. כי אם הגדולים נקיים מעון אז יוכלו הם להוכיח ולדון את החוטאים כי ישובו מדרכם. אבל אם גם הגדולים פורצי גדר מי יגדור עוד בעד העם. ומביא למשל מן כומרי העבודת כוכבים אם הם לבדם גונבים את הפסילים מי ישביע אותם על גניבתם ומי יקריב אותם לדין. ולכן אמר הכתוב ויראו בני האלהים כי גם הדיינים והגדולים עשו תועבה. ולכן לא היה תקוה עוד לבני אדם שייטיבו דרכם:

ולמה קורא אותן בני האלהים כו'. זה מלתא באפי נפשה ובא לחלוק על האומר כי בני אלהים הוא דיינים אבל הוא לשון תוקף וחשיבות כי הרבו ימים בלא צער. ועתה יחקור למה באמת זכו לרב ימים כיון שהיו רשעים ואמר ר"י כדי לעמוד על התקופות ועל החשבונות כי יסוד החכמה זו נוסד על החוש מה שנראה בעין ממצב ומהלך הכוכבים. ומהשנויים אשר יעבור עליהם. לכן האריכו ימים לדעת ולהתבונן בהם ומהם ינחלו החכמה הזאת דורות הצדיקים אשר יקומו מאחריהם. ורבנן אמרי כדי שיטלו שלהם כו' פי' שיטלו בחייהם את כל שכרם אשר יגיע להם על המצות המעטות אשר עשו בחייהם. ולא ישאר להם עוד זכות לעולם הבא וגם לא יורישו מזכותם לדורות הבאים אחריהם אחרי כי הם בנפשם כבר לקחו חלקם. וזה ע"ד הכתוב ומשלם אל פניו להאבידו. וע"ע בזה בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

טבת כתיב משהיו מטיבין כו'. כי זה כלל גדול בדרשות רז"ל אשר החסרים בא לגרוע ולהקטין את הוראת המלה. ואם היה כתיב טובות מלא אז היה במשמע כי הן בעצמן היו יפות וטובות. ומדכתיב טבת חסר דורש כי רק הקישוט והעדי אשר היו עליהן משך עליהן חן אבל הן בעצמן לא היו טובות. ומצינו בירמיה ב' מה תיטבי דרכך לבקש אהבה אשר הוראתו להתקשט וללבוש עדי ותכשיטים. וכן מצינו בלשון הכשר ותיקון בהיטיבו את הנרות (שמות ל') אשר פירושו כאשר יתקן ויעריך את הנרות. ומהוראה זו דריש ג"כ כי טבת בעת שהיו מתוקנות ומוכנות לעלות על מטת דודים. ומ"ש הכתוב כי טבת הנה איננו פירושו בשביל שהיו טובות אך כאשר היו טובות וכמו כי תראה חמור שונאך ושאר כי המשמש בלשון אם:

בכל מקום שאתה מוצא זנות כו'. זה יליף כי בפ' זו לא נזכר רק חטאת זמה והקב"ה אמר אמחה את האדם וכמו שמפרש ריב"ל את דבריו. וכן נראה מתנחומא. ומ"ש והורגת טובים ורעים לאו כל הטובים כי הקב"ה הציל את נח למען יבנה התבל ממנו ולוט ניצל בזכות אברהם. אבל פירושו כי לפעמים לא יקפיד גם על הטובים אם ה' לא יצילם. אבל יותר טוב לפרש כי צדיק גמור בוודאי לא יתנהו ה' להלכד בעון הרשעים. כי חלילה לאל לעות משפט. ולכן ניצל נח ומ"ש טובים קאי על צדיקים שאינם גמורים אשר בלי האנדרלימוסיא לא פקד ה' עונם המעטים להמיתם. ורק בעת הזעם יפקדו גם בעונם המעטים והספורים:

חוץ מן הזנות. ואע"ג דמשעת הגזירה עד המבול נמשכו ק"כ שנים כבר כתבו רז"ל בחלק טעם לזה. וגם רש"י ז"ל בפ' נח כתב כדי שיתעסק נח בבנין התיבה ופן ישובו בראותם זאת:

ו  [עריכה]

איני נותן רוחי בהם כו'. וזה שסיים הכתוב בשגם הוא בשר והולך אחר תאות החומר והבשר לכן איננו ראוי שיהיה רוחי בהם [אבל פשט דברי המדרש מורה כי מפרש לא ידון כמו לא ידור בחילוף הנו"ן בריש מאותיות למנ"ר. וזה שדרש כי רוחי לא ידור בהם בשעה שאני נותן רוחי לצדיקים לעתיד לבוא]:

לא אוסיף ליסגי ליסגי. פי' כי די ודי במה שהבאתי עליהם כעת את המבול ולכן לא אוסיף עוד:

אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהם. זה איננו סיומא מדברי רבנן אך המדרש דורש לא ידון רוחי. אחרי כי אני אמרתי אשר רוחי ידון בהם וינהגם באורח מישור ועתה אני רואה אשר לא ידון רוחי בהם לכן בשגם הוא בשר אני מייסרם באדם כיוצא בו יען שהוא בשר ונכון הוא למועדי רגל. ומושך את באדם גם למטה ומפרש את הכתוב לא ידון רוחי באדם לעולם אחרי שאני רואה שרוחי לא ידונם ולא ינהגם לטוב. בשגם הוא בשר וביסורין הלא הוא בשר לכן ידון באדם כיוצא בו. וז"ש הריני משגמן אלו באלו כי בני אדם קשורים יחד ועריבים זה לזה. לכן ינקום ה' על החטא באדם אחר. ובקה"ר יליף זה מן הכתוב עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ונשמט פה משגגת הסופר:

אפילו זאב וכלב. כדאמרינן בפ' אין בין המודר כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלים בו. וכתב רש"י שם כיון שיעמוד למשפט והגיע קצו למות לכן הכל עבדיו לקיים את דבר ה'. ורהב"ג מוסיף אפילו מקל ורצועה מחויבים לקיים את דבר ה' ודורש מן הכתוב כי את עול סבלו וגו' החתות כיום מדין אלמא דאפילו בדבר שאין בו רוח חיים יש דין ומשפט וממילא שמחויבים הם למלא גזירת המקום ויען שאמר כי יש דין ומשפט במקל ורצועה בא ר"א להוסיף כי גם אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון למה לא יוציאו פירות כאשר צוה ה' עץ עשה פרי. וחולק על הא דאמרינן לעיל בפ"ה שהוציאו פירות בבריאתן וחדלו בחטא האדם:

כי האדם הוא עץ השדה. אע"ג דהכתוב הזה מדבר מעץ מאכל. מ"מ כיון דהקיש את האדם לעץ השדה מסתברא שאין חילוק בין עץ מאכל לשאר העצים:

הדלת הזו מי מעמידו כו'. פי' כי אם הפתח פתוח אז הכל בוקעין בו ורק אם הוא נעול וסגור לא יבוא איש בו כן האדם מטבעו הוא כעיר פרוצה אין חומה וצריך יסורין ודאגה שלא תפרוצנה תאוותיו. וזש"ה לא ידון רוחי וגו' אחרי אשר רוחי לא יעצרנו משבבותו. ואמר לאל סור ממני לכן אשים לפניו בריח ודלתים במכאובים ודאגה:

בכל מקום שיש דין כו'. כדאשכחן בעון פעור טרם שנעשה דין בפושעים אז יצא הקצף על כל העם וכיון שנענשו הפושעים נעצרה המגפה וז"ש בכ"מ שאין דין למטה יש דין מלמעלה על כל הארץ. וע"ע: בזה בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

ז  [עריכה]

ז' שמות נקראו להם כו'. אין אנו מוכרחים לומר כי כל השמות אלו נתנו לעם אחד ולמשפחה אחת ולכן דריש את כל השמות האלו. אבל גם אם משפחות שונות היו ועמים אחרים מ"מ דורש למה נקראו בשמות אלה וע"ע בזה ברמב"ן בפ' דברים שהאריך בזה. ומה דמנה פה בשמותם גבורים אע"ג דמשמע דזה שם תאר כמו הגבורים אשר לדוד וכדומה מ"מ מדכתיב בקרא הגבורים אשר מעולם אנשי השם משמע דשמם היה גבורים כמו נפלים וענקים:

אלו לא בא איוב לעולם כו'. פי' אע"ג דכמה דברים נשגבים ילפינן מאיוב בענין השגחה ועוד דרושים רבים אשר נכבדות מדובר בהם מ"מ די היה לפנינו אם לא בא רק לפרש. וכמו שדרשו לקמן בפ' כ"ז ובפל"א את הכתוב חתר בחשך בתיש שעשו תחבולות באפרסמון לבוא במחתרת ובפ"ל לא יפנה דרך כרמים שלא כוונו לפריה ורביה ובתנחומא מי הקשה אליו וישלם שדור המבול הקשו כנגד ה'. ועוד במקומות רבים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף