חתם סופר/שבת/מב/א

חתם סופר שבת מב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חמין לתוך צונן. מה שהקשו תוס' אפי' רש"י דהא עכ"פ מבשל כדי קליפה היינו לשיטת הסוברים דאדמיקר לי' בלע כדי קליפה ומבשל נמי ובעי ס' נגד הקליפה אבל רש"י ס"ל שאינו אלא משום חומרא בעלמא ועכ"פ איננו אלא מבליע ולא מבשל ועיין טו"ז יו"ד סי' צ"א סק"ד וש"ך סי' ק"ח ולק"מ קו' תוס'. ושיטת תוס' צל"ע דלדידהו ולרוב הפוסקים לא תלי' הכא בעילאה ותתאה כלל רק בריבוי ומיעוט ואורחא דמלתא נקט חמין לתוך צונן א"כ תקשי לישנא דנקט רבא לא קפיד אמנא. מה ענין מנא לכאן הא לאו בכלי עילאה ותתאה תלי' מילתא אלא בריבוי ומיעוט. ועיין ט"ז או"ח סי' שי"ח סוף ס"ק י"ח מ"ש ביישוב דברי הטור דוקא לר"מ אמרינן דהבריית' מיירי בריבוי ומיעוט מים אבל לשמואל דתתאה גבר מפרשי' כפשוטו דהכל תלוי בעילאה ותתאה א"כ א"ש דרבא לא קפיד אמנא למאי דקי"ל כשמואל אבל אין הסברא נותן כך דמסתמא כי היכי דלרב לא גביר עילאה על תתאי בדברים המתערבים ה"ה לשמואל בתתאה דבהך סברא לא פליגי וכן דעת כל הפוסקים ולישנא דלא קפיד אמנא צ"ע:

מי סברת ר"ש בן מנסיא אסיפא קאי וכו' לשיטת תוס' לא קאי הכי במסקנא אלא רב יוסף הוה ס"ל הכי ולהרי"ף והפוסקים קושטא הכי הוא מדלא קאמר קסבר רב יוסף וקאמר מי סברת. ופלוגתא כזו ממש בין תוס' והרי"ף תמצא במס' ב"מ ל"ה ע"ב מי סברת שוכר בשבועה הוא דקא קני ע"ש. מיהו בשמעתין צל"ע שיטת התוס' דהא משמע דבאמבטי לא פליגי ב"ש וב"ה דלת"ק בין לב"ש ובין לב"ה חמין לתוך צונן מותר ולא גזרינן אטו בהיפוך ומ"מ גזר ב"ש כוס אטו אמבטי לאסור צונן לתוך חמין ש"מ טפי איכא למיגזר כ"ש אטו כ"ר ממאי דאיכא למיגזר חמין לתוך צונן אטו צונן לתוך חמין ולר"ש בן מנסיא יהי' בהיפוך ופליגי בסברות הפוכים ולרי"ף דמי סברת קאי לקושטא דמילתא א"ש וק"ל:

האילפס והקדרה שהעבירו מרותחין וכו'. עיין היטב בס' הישר לר"ת במס' שבת סי' קצ"ד וסי' ר"ג דמישך שייכי אהדדי הני תרי סימנים ונדפסו בטעות רבות והגהתי הכל בעה"י והארכתי בקונטרס שיחדתי על הני שמעתתא דעירוי עם כל המסתעף. ועכ"פ המתבאר שם דרבינו שלמה מייתי מדיוקא דסיפא דעירוי מבשל ורבינו שמואל דחי דיש למידק מדיוקא דרישא איפכא להקל וסיפא לא לדיוקא מידי אתי אלא אומר שלא יתן התבלין לתוך הכלי ראשון אלפס וקדרה אלא יתנם בתוך התמחוי ואה"נ יערה עליהם אח"כ מכלי ראשון. ובשיטת ר' שלמה צ"ל דס"ל א"כ סיפא למאי אתי כלל אי איירי שנותן לתוך תמחוי רקניות. וע"כ לתמחוי מלאה וקמ"ל לאפוקי משאר מאכלים דאין נותנים אפי' לכלי שני כמ"ש תוס' לעיל ל"ט ע"א ד"ה כל וכו' וקמ"ל דתבלין מותר לתוך כ"ש. והשתא אי ס"ד אפי' לערות עליו מותר ליתנא להדיא אבל מערה עליו. ומ"מ לא חייש רבינו שלמה לדיוקא דרישא דס"ל לאשמועינן כחה דהיתר' דר' יהודה דאפי' בתוך כלי ראשון מותר ליתן אם אין כאן חומץ וציר דכח דהיתרא עדיף אפי' שלא כהלכת' כדמוכח ריש מס' ביצה דאפי' כוחה דב"ש במקום ב"ה עדיף כשהוא כח דהיתרא ע"ש. ונ"ל רשב"ם לטעמי' בפ' ע"פ ק"ב ע"א ד"ה להודיעך וכו' ע"ש וה"נ מסברא אין בישול דאוריי' אלא שהאור מהלך תחתיו כדאי' בירושלמי דשמעתין וכ"כ הב"י ביו"ד סי' ק"ה וז"ל דסתם בישול לא משמע להו לאינשי אלא בעוד הכלי על האור א"נ אחר שנסתלק מן האור ועדיין מעלה רתיחות כעין שהי' מעלה על האור. אבל אחר שפסקו רתיחותיו אין לו בישול אתיא לאשמעינן דליתא וכו' ע"ש. וא"כ מכ"ש חידושא רבה שאפי' עירוי יהי' ככ"ר שהוא חידוש גדול לענין זה הוה כח דאיסור' עדיף וא"ש שיטת רשב"ם. ולפ"ז אין דיוקו של רשב"ם אלא ממתני' דשמעתין אבל ממתני' דמס' מעשרות פ"ק משנה ז' ליכא לדיוקא דהתם שפיר י"ל כח דהיתרא דר' יהודה עדיף דוקא לענין בישול דאוריי' דשבת הסברא חיצונה שלא יהיה חייב חטאת אעירוי בעלמא וה"ל כח דאיסור' טפי עדיף אבל לענין קביעת מעשר אין חידוש כ"כ אם אפי' עירוי חשיב קביעות והתם בודאי אין להוכיח מדיוקא דרישא די"ל לאשמועינן כחה דהיתרא עדיף. ובזה הבנתי מ"ש ר"ת דאין לדייק ממשנתינו כלל דאיכא למימר איידי דתנא ברישא המיחם שפינהו לא יתן וכו' אבל ניתן וכו' תני נמי הכא לא יתן אבל נותן. וקשה תינח במשנתינו אבל משנה דמס' מעשר מאי איכא למימר דהתם לא עסיק ובא בולא יתן אבל נותן. ולהנ"ל ניחא דהתם בלא"ה ליכא שום דיוקא דאיכא למימר כח דהיתר' עדיף:

והנה במ"ש ר"ת דאיידי דתני גבי מיחם לא יתן אבל נותן תני נמי בהך לא יתן אבל נותן הא ניחא לאוקמתא דמיחם שפינה ממנו מים דלא סגי דלא תנן התם לא יתן אבל נותן אך למ"ד שפינהו תנן א"כ התם גופי' קשי' אי ס"ד עירוי ככ"ר לתני לא יערה ממיחם לצונני' אבל מערה ממנו ומן הכוס להפשירן ודוחק לומר דאתי' לדיוקא אבל מיחם שפינה מים לא משום מצרף דזהו דוחק כיון דעיקר מתני' מדיני בישול מים איירי ועירוי הוה רבותא טפי אך קלקל התנא ב' המשניו' משום מיחם ומשום אילפס משום דיוקא בצירוף שהיא דיוק בעלמא ולא אייתי מיני' מתני' כלל וא"כ שפיר רשב"ם אליבא דאביי דס"ל מיחם שפינהו קתני. ומיושב מה שהק' ר"ת בספר הישר לרשב"ם אי ס"ד דדיוקא דרישא דוקא הוא תיקשה מיני' לרב דס"ל עילאה גבר והשתא י"ל לרב לא תיקשה משום דרב ס"ל כרב אדא בר אהבא דמיחם שפינה ממנו מים קתני' עיין פירש"י לעיל מ"א ע"ב ד"ה אלא שיעור וכו' דרב ס"ל הכי וא"כ ליכא למידק מרישא דעירוי ככ"ש דאיכא למימר איידי דתני שם לא יתן אבל נותן תני נמי במשנתינו כן אבל לאביי דייק רשב"ם שפיר מרישא. מיהו תוס' שם ד"ה לא שנו אלא להפשיר וכו' ס"ל דרב נמי כאביי ס"ל ע"ש:

ולהמעיין בדברי ר"ת בס' הישר סי' ר"ג יראה בתחלת דבריו רוצה לומר עירוי אינו מבושל אלא כדי קליפה והא דנעוה ארתחי' תי' ר"ת דע"י בישול כדי קליפה ניתך הזפת שבנעוה וע"י זה הוכשרה ע"ש. ומ"מ בסוף דבריו העלה דעירוי שלא נפסק הקלוח מבשל כלו וכלי שבלע ע"י בישול יכול להגעילו ע"י עירוי והיינו הא דנעוה ארתיח'. וסוגי' דפ' כ"צ בנפסק הקלוח דאז אינו מבשל כלל אך מבליע כ"ק וכבר נתבאר כל זה בקונטרסי על דיני עירוי. עיין מג"א סי' שי"ח ס"ק כ"ח נראה דמפרש יד שולטת דבירושלמי כמו יד סולדת. ודלא כש"ך י"ד סי' ק"ה וכן השיב בתשו' בית יעקב סי' כ' להש"ך מדברי הערוך ערך סלד ע"ש. מיהו מצאתי חי' רמב"ן סוף ע"ז דמפרש הירושלמי כמו שפי' הש"ך ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף