חתם סופר/פסחים/ו/ב

חתם סופר פסחים ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שהרי משה עומד בפ"ר. נראה דדקדק לומר בפ"ר לפמ"ש הר"ן דל' יום הללו לא נתקנו לדרוש בהם ממש אלא להיות השואל בהם כשואל בענין ונזקקי' לו תחלה וא"כ צריך לאתויי ראי' דוקא ממה שהי' עומד בע"פ בשעת עשית הפסח ממש ומסתמא היו הרבה שואלים בעשיית הפסח ההוא ואיך נפנה להאריך בתשובת עושי הפסח שני אע"כ דהאי נמי כענין מקרי משום דבעי להקדים שלשים יום ומזה הוי ראי' לדעת הרמב"ם רפ"ו מה' ק"פ דאין שוחטין וזורקין על טבול יום ובשעת עשיית הפסח שאלו ודלא כהראב"ד שם שבאו אחר זמן שחיטת פסח דא"כ לא היה מוכח מידי כנ"ל. ובזה מיושב מ"ש פ"י מח' פרשיות שאמר משה בר"ח ניסן והי' בהם פ' אחרי מות שהיא מי"כ ונלמוד מני' ו' חדשים קודם שואלים והא"ש דהתם אפשר אמר לאותה פרשה בשעה שהו' פנוי ולא שאלו אותו כענין במידי אבל הך פ' עושי פסח ב' שנאמרה בשעת עשיית הפסח בודאי הרבה שאלות כענין באו לפניו אז וכנ"ל וא"ש ועו' לקמן בסמוך אי"ה:

ומזהיר על השני מכאן מוכיח תוס' דלא כרש"י דפ' הניזקין שפ' פ"ש נאמרה ביום שהוקם המשכן שהוא ר"ח ניסן ועמרש"א ח"א שם שר' לוי ס"ל כרשב"ג ואיידי דאמר אז הל' פ"ר מסיק לכל מילי דפסחא ופ"י בשמעתין כ' הכרח לזה דלת"ק ק' איך אמר פ' אחרי מות באותו היום אע"כ איידי דהוצרך לומר אל יבא בכל עת אל הקדש מפני מיתת נדב ואביהו שבאותו היום אסיק לכל מילי דיה"כ והיינו כרשב"ג דאית לי' איידי דאיירי וכבר כתבתי לעיל שאין זה הכרח כ"כ ועוד נ"ל דודאי איידי דאמר אל יבא בכל עת אסיק נמי לומר בזאת יבא וכן בפסח בודאי אי היה מההכרח לומר אל תעשו פסח כלשון התוס' בשמעתין הי' מודה ת"ק דאסיק לומר זאת עשו וכל הלכות פ"ש אך אי ס"ל דהומ"ל להו טבלו עצמכם ותו לא וכדעת תוס' צ' ב' ד"ה שחל כו' א"כ אין כאן הכרח כלל דפליג ר' לוי את"ק דהכא אבל הנראה לי מה שהכריח רשיז"ל לפרש פרשת טמאים הוא פ' פ"ש משום דא"כ מ"ט לא קחשיב לוי נמי פ' ויעשו ב"י את הפסח במועדו שנאמרה בו ביום בר"ח כמבוא' בשמעתין וק' עצומה היא אצלי אע"כ דהיינו בכלל פ' טמאים שהיא פ' פ"ש וס"ל לר"ל דעיקר אותה פ' הפסח משום פ"ש נישני' שיעוררו הצדיקים הללו לשאול על פסחן ותכתוב פ' פסח שני על ידם לכן קורא לה פ' טמאים מ"מ מוכח דכונת ר"ל אפ' פ"ש וע"כ דכרשב"ג ס"ל וכמהרש"א ח"א הנ"ל א"נ נלע"ד דגם לת"ק הוצרך להתחיל מר"ח שיהי' ל' יום שלמים דבז' ימי פסח דורשים בדברים שבעבורם נצטוינו במועד ההוא וכמ"ש ב"י א"ח סי' תכ"ט נמצא שחסר ז' ימים מן השלשים ושלימו להו בז' איר ומאז החל הזמן לדרוש בהל' עצרת שמז' איר עד ז' סיון ל' יום ולכן התחיל לדרוש להם מר"ח הלכות פ"ש וק"ל:

דלמא בד' או בה' בירחי קאי. כ' תוס' אקרא דדברו אל כל עדת ב"י קאי עי' ויל"ד דבהאי קרא נמי כתיב הזה ונילף גז"ש מחדש הזה מה להלן ר"ח כו' וי"ל דאנינו מופנה דילפי' מני' זה מקחו מבעשור ואין אחר מקחו מבעשור ובלאה"נ יש לדחות וק"ל:

ונכתוב ברישא דחדש הראשון כו'. לפמש"ל דאפשר דעיקרו של פרשה לא נאמרה אלא משום מצות פ"ש א"כ לק"מ ק' הש"ס דהאי פרשה עיקרה משום מצוה הנוהגת בי"ד לחדש השני ופרשה שבראש הספר נוהגת בר"ח השני מיד ודינה להקדים ואעפ"י שנאמרה תחלה ואולי בא להורות לן זה שכל עיקרה של פרשה מש"ה נאמרה שיתעוררו האנשי' האלו ולא משום שלא עשו פסח יותר במדבר אלא מטעם הנ"ל ניכר כ"ז וי"ל דלפי האמור בשמעתין לרשב"ג ילפי' נמי מינה דשואלין ודורשין שהרי עמד בר"ח ניסן כו' ולפמ"ש לעיל לת"ק נמי ילפי' מני' שלשים לר' לוי דפ' טמאי' באותו יום נאמרה לשי' רש"י נמצא שהי' דיני אותה הפרשה נוהגת ביומו מיד ובדין הוא להקדים דיני ר"ח ניסן לדיני ר"ח אייר ושפיר מקשה. ויכתוב כו' והא"ש המשך ק' זו לשמעתין וק"ל:

זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה. עפרש"י בחומש שארכב אתרי רכשי וכ' גם טעם הספרי מפני גנותן של ישראל ועמ"ש בזה כבר באריכות בקונטרס לוית חן אי"ט דפסח ובקונט' כבוד ה' בפ' בהעלותך ולקצר אני צריך עתה ואומר כי אדרשה דספרי קשה הא עתה מספרי' בגנותן יותר שאומרי' שלכן לא פתח בזו מפני גנותן ואלו הי' פותח בזו הי' אפשר לתרץ כמ"ש לעיל בסמוך שהרבה פסחים עשו במדבר וזה נזכר מפני דבר שנתחדש אבל עתה הגנות מפורסם ולכן כ' שגם עתה אינו מפורסם שיאמרו שלכן לא פתח משום אין מוקדם ומאוחר בתורה:

בתרי עניני מה דמוקדם מוקדם כו'. בתוס' מקשי' מס"פ הפרה ע"ש דבעל ההלכה שמה הוא ר"י משמי' דר' ישמעאל ובקדושין בסוגיא דביאה ומושב מוכח דלר' ישמעאל לא עשו אלא פסח זה בלבד וע"ש בתו' וא"כ איכא למימר כפרש"י בחומש בשם ספרי דמשום גנותן לא פתח בזו ולא מוכח מידי דאין מוקדם ומאוחר ודנין אפי' בתרי עניני בכלל ופרט אמנם לפמ"ש לעיל דגם למאן דאית לי' דמשום גנותן לא פתח בזו מ"מ לאין מוקדם ומאוחר מקשה תוס' שפיר וק"ל:

הבודק צריך שיבטל. פרש"י שיאמר כל חמירא דאיכא בהדין ביתא עכ"ל הנה בטור דקדק לומר דאיכא ברשותי שיכלול גם במקומות אחרים ועמ"ש פ"י לעיל אלשון רש"י גבי המשכיר בית לחברו בי"ד כו' ודבריו לא יצדקו בשמעתין ע"ש ולפע"ד לדעת הר"ן במתני' בשי' רש"י דבדיקה דאורי' והענין כיון שעשה כל האפשרי תו לא עבר א"כ ע"כ הבודק הזה בדק ככל האפשרי ולא יצוייר שיהי' שימצא גלוסקא יפה אלא במקומות הללו שבדק דבמקום אחר שאינו נודע לו איך ימצא בי"ט גלוסקא יפה וסגי בשיאמר בהדין ביתא שכבר בדק עתה משא"כ במקומות האחרים א"א שימצא שם גלוסקא דאם הי' אפשר לבוא שם הי' מחויב לבדוק ואם א"א לבוא שם כבר יי"ח במה שבדק הכא ועשה ככל האפשרי ואין להאריך יותר במבואר וק"ל:

וכי משכחת לי' לבטלי'. עי' תוס' רפכ"ש וק"ל והנה לכאור' ק' תוס' דשמעתין ארש"י עצומה היא דהא חס עלי' לבטלם וי"ל דהנה למ"ד דלא יראה נל"ע דתשביתו בלאה"נ לא שייך חס עלי' דהא מ"מ כיון דסוף סוף יבערנו מבטל הלאו שעבר ומנתקו אלא דרש"י ס"ל בזה כהרמב"ם דלא הוה נל"ע וכבר כתבתי דרש"י אזל בזה לטעמי' דס"ל דעשה דהשבתה היא דוקא קודם זמן אי' וטעמו כתבתי לעיל משום דאפקי' רחמנא בלשון תשביתו דמני' נפקא נמי בטול וכי היכי דבטול הוא קודם זמן אי' ה"נ ביעור וממילא דה"ל לא יראה לאו שקדמו עשה ולא מנתק לכן שפיר כ' שמא ימצא גל"י ודעתי' עלוי' וישה' רגע מלשרפו ואעפ"י שאח"כ ישרפנו מ"מ עבר למפרע הנה כי כן המקשן הזה שהקשה וכי משכח"ל לבטלו הא הוה ס"ל דלאחר זמן אי' נמי מצי לבטלו ולדידי' הה"נ דזמן בעורו הוא אח"ז אי' והוה מנותק לעשה ולפי טעותו ע"כ הא דאמר ודעתי' עלוי' כפי' התוס' ולא כרש"י שיהי' חס מלשרפו או לבטלו כי מה בכך דסוף סוף ינתק הלאו ע"י עשה דתשביתו אלא הוה ס"ל לפי הס"ד הכוונה בדעתי' עלוי' כפי' התוס' והק' כי משכח"ל לבטלו אך למסקנא דאין מבטלי' אחר זמן אי' שפיר פרש"י כנ"ל וק"ל:

ב"ד אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו. יש לפרש דהואיל שאינן ברשותו הוא דעשאן כאלו הוא ברשותו דאלו הבור היה באמת ברשותו לא הי' מחייב דמצי אמר לי' תורך ברשותי מה בע' והה"נ גבי חמץ לפי הנ"ל דאלו הי' ברשותו לבטלו לא הי' עובר בב"י דהי' מנותק לעשה כנ"ל וק"ל:

וחמץ מש"ש ולמעלה. בב"ק כ' רש"י דמש"ש ולמעלה עובר בב"י וכ"כ רש"י לעיל ד' א' ד"ה בין לר"מ בין לר"י והק' מזה בס' מחנה ראובן דלקמן ס"ג א' במתני' דאין שוחטין אה"פ על היחיד משמע מפרש"י דמש"ש ולמעלה אין עוברי' בב"י ע"ש דגבי שוחט בע"פ על החמץ לא כ' רק לאו דלא תשחט ובשוחט במועד על החמץ הזכיר גם לא יראה ש"מ דמש"ש ליכא לא יראה עד הלילה ולפע"ד דהא דפשיטא לרש"י לעיל ובב"ק דעובר בב"י מש"ש היינו משום דחזינן דהזהירה תורה שיהי' משבית חמצו קודם חצות היום לשי' רש"י ע"כ היינו משום דאז יהי' עובר בב"י דאי משום לאו דלא תשחט הי' סגי כל חד כי שחיט לבער שעה קודם אע"כ דלאו דב"י מתחיל מחצות וא"כ לקמן במתני' לא פסיקא לרש"י לומר דמחצות עובר אב"י דלר' יהוד' התם לא תשחט קאי אשוחט את התמיד על החמץ ולדידי' איכא למימר מש"ה הזהירה תורה להשבית החמץ קודם חצות כדי שיהי' מושבת בשעת שחיטת התמיד שכל ישראל שוים בו בשעה א' בחצות ולא מוכח מידי שיעבור בל יראה בחצות לכן לא כתב מלאו דב"י אלא במועד וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף