חידושי רבנו חיים הלוי/נערה בתולה/א

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ נערה בתולה א

הלכות נערה בתולה
פ"א הט"ו

בא עלי' ומתה ה"ז פטור מן הקנס שנאמר ונתן האיש וגו' לאבי הנערה לא לאבי המתה, והוא שתמות קודם שתעמוד בדין. עכ"ל. והוא מימרא דאביי בכתובות דף ל"ח עיי"ש, אלא דקשה בהא דכתב הרמב"ם דדין זה אינו רק בקנס מהא דאיתא שם בסוגיא מילתא דפשיטא לי' לאביי מיבעיא לי' לרבא דבעי רבא יש בגר בקבר או אין בגר בקבר יש בגר בקבר ודבנה הוי או אין בגר בקבר ודאבי' הוי, ומי מעברה וכו' אלא הכי קמיבעיא לי' יש בגר בקבר ופקע אב או דלמא אין בגר בקבר ולא פקע אב, מר בר רב אשי בעי לה הכי מיתה עושה בגרות או אין עושה בגרות תיקו, הרי דמבואר בסוגיא דהך דרשא דלאבי הנערה ולא לאבי מתה הוא דמיתה עושה בגרות דהוי דין הפקעה מרשות אב לכל מילי, ולמה פסק הרמב"ם דלא מיפטר רק מקנס, והרי בהא דתנן לקמן בר"פ נערה שנתפתתה לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן שלה הא פסק הרמב"ם דגם בושתה ופגמה לעצמה, ומ"ש הכא דכתב הך דינא רק בקנס, וצ"ע.

ונראה דדעת הרמב"ם היא, דהך דלאבי הנערה ולא לאבי מתה אין זה דין ביטול זכות אב, כי אם דהוי גזה"כ לפטור מקנס, ואה"נ דהיא ברשות אבי', ורק דבמתה הנערה מיפטר הבועל, ועל כן לא שייך למילף בושת ופגם מינה, דדוקא לענין הפקעה מרשות אב הוא דהוי דינא דלמי שזה ניתן זה ניתן, ומשום דאיתקוש בושת ופגם לקנס, וגם דבאמת כל שבח נעורים חד דינא להו לענין זכית האב, ובגרות ונשואין כשם שמוציאין אותה מרשות האב לענין קנס כמו כן לענין בושת ופגם ג"כ, משא"כ הכא בהך דלאבי הנערה ולא לאבי מתה דהוי דין פטור, בזה לא איתקש כלל בושת ופגם לקנס, וכיון דהגזה"כ הוא לענין קנס ממילא דלא מיפטר רק מקנס, אבל לענין בושת ופגם הרי הוא בחיובו. והכי מתבאר מתוך הסוגיא, דאמר אביי בא עלי' ומתה פטור וכו', ואם נימא דהוא זה דין הפקעה, והגזה"כ הוא דמיתת הנערה מפקיעה מרשות אבי', וא"כ הא אין זה מועיל רק שתופקע זכות אבי' ויחול חיובא לה בעצמה, וכדתנן לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה, ומדמיפטר לגמרי ש"מ דאין זה מדין הפקעה ורק דהוי גזה"כ לפטור מקנס, ומשו"ה הוא דמיפטר לגמרי, ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם דהוא זה רק בקנס ולא בבושת ופגם, דבזה לא איתקשו בושת ופגם כלל לקנס, וכש"כ.

עוד י"ל בדעת הרמב"ם, דבאמת הך דינא דלאבי הנערה ולא לאבי מתה אין זה דין פטור של קנס, כי אם דהוי דין ביטול זכות האב, ואי דקשה דא"כ אמאי מיפטר לגמרי והא צריך להיות חוזר חיוב הקנס להבת עצמה וכדתנן לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה, י"ל בזה, דשאני דין ביטול זה מדין בגרות, דדין בגרות יסודו הוא הפקעה מרשות אב, משא"כ במתה הנערה לא הופקעה מרשותו כלל, ורק דכך הוא גזה"כ דבמתה אין להאב דין זכית ממון של שבח נעורים שבה, אף דעדיין היא ברשותו, אבל אין דין זכית ממון במתה. אשר לפ"ז ניחא ג"כ הא דפקע חיוב קנס לגמרי הכא, משום דבאמת הרי בשעת ביאה שהיא שעת עיקר חיובא הלא היתה ברשות אבי' והוא דזכה בהקנס ובושת ופגם שבה, ורק בבגרות ונישואין שמפקיעין מרשות אב הוא דהוי דינא דכל הני זכיות של אב גם שלמפרע חוזרין להבת, וא"כ כל זה היכא שיוצאת מרשות אבי', משא"כ במתה הבת דאכתי היא ברשות אבי' ורק דאין במתה דין זכית ממון בזה אזלינן רק בתר שעת חיובא, וכל שבשעת חיובא זכה בהן האב אין להבת בזה כלום, וכשבטל זכית האב מיפטר הבועל לגמרי ואין החיוב חוזר לבת כיון דלאו דידה נינהו. אכן גם לפ"ז ניחא דעת הרמב"ם שפסק דהפטור הוא רק מקנס ולא מבושת ופגם, דדוקא קנס דמחוסר גמ"ד הוא דמהניא הא דמתה הבת להפקיע חיובו, משא"כ בבושת ופגם דלא מיחסר גמ"ד ונגמר חיובם תיכף בשעת ביאה, א"כ לא איכפת לן כלל מה שמתה הבת כיון דכבר נגמר חיובם וזכה בהן האב, ולא דמי לבגרות ונישואין דהכל שלה גם בושת ופגם, ולא אמרינן כבר זכה בהן האב, דשאני דין הפקעה מרשות אב שמועיל גם על שבח נעורי' שלמפרע להחזירם לרשות הבת, ועל כן שפיר מועיל זאת גם בבושת ופגם, משא"כ במתה דלא מהניא על שלמפרע, וכדחזינן דאין חיובו חוזר להבת, ורק דמיפטר מכאן ולהבא משום דנתבטל זכית ממון של האב, א"כ כ"ז הוא רק בקנס דלא נגמר זכית האב עדיין ומשו"ה הוא דמתפקע החיוב במתה הבת, משא"כ בבושת ופגם דכבר נגמר זכית האב בעצם הממון, ואינו צריך עוד לדין זכות האב שבבת, ע"כ ממילא אין עוד דבר הפוטר, ושפיר חייב בבושת ופגם, וכפסק הרמב"ם.

אלא דלפ"ז הרי תקשי עוד יותר הסוגיא, דאיך שייך לומר מילתא דפשיטא לי' לאביי מיבעיא לי' לרבא, והא הויין שני דינים נפרדים, דמילתא דאביי הוא דין פטורא או דין ביטול זכית ממון של האב, ושאינו שייך רק בקנס, ואיבעיא דרבא הוא בדין הפקעה ויציאה מרשות אב, וששייך גם בבושת ופגם, ועוד צ"ע למה השמיט הרמב"ם הך איבעיא אי מיתה עושה בגרות או לא. כיון דלפי"ד הרמב"ם אינו פטור במתה רק מקנס ואכתי נ"מ בזה לענין בושת ופגם וצ"ע. ואשר יראה לומר בדעת הרמב"ם, דהנה בהך דינא דלאבי הנערה ולא לאבי מתה צ"ע אם הפטור הזה נאמר בין לגבי אבי' ובין לגבי עצמה, וגם ביתומה נערה שאינה ברשות אבי' ג"כ דינא הכי דבא עלי' ומתה פטור, או דנימא דפטור זה לא נאמר רק לגבי זכות אבי' ולא לגבי זכות הבת עצמה, ורק בקנס של אבי' הוא דמיפטר, ולא היכא שהקנס הוא של עצמה. והנה אם נימא כאופן השני שכתבנו דהוא דין ביטול זכית אב, א"כ הא פשיטא דכל הדין הוא רק היכא שהקנס הוא של אב, ולא היכא שהקנס של עצמה, כיון דכל עיקר הפטור של אבי מתה הוא רק ביטול זכית ממון של האב, אלא דגם לפי אופן הראשון דהגזה"כ של לאבי הנערה הוא דין פטור, ג"כ י"ל דכ"ז הוא רק לגבי האב, וכדרשת הכתוב דלאבי הנערה, ולפ"ז הא נמצא דאם אך מיתה עושה בגרות לא מצינו כלל להך פטורא דבא עלי' ומתה, דכיון דמיתה עושה בגרות והופקעה מרשות האב וחוזר החיוב להבת, א"כ הרי ליכא פטורא דמיתה שנאמר רק לגבי האב, ובע"כ דמיתה אינה עושה בגרות והרי היא עדיין ברשות אבי', ועל כן שפיר איתא הכא להך פטורא דולא לאבי מתה, וזהו דקאמר הגמ' מילתא דפשיטא לי' לאביי מיבעיא לי' לרבא, ר"ל דלאביי הא פשיטא לי' דמיתה אין עושה בגרות ולרבא מיבעיא לי', וניחא נמי הא דהשמיט הרמב"ם האיבעיא אי מיתה עושה בגרות דנ"מ מזה לענין בושת ופגם, דלפמש"כ הרי בהא דפסק הרמב"ם דבא עלי' ומתה פטור איכלל גם הא דאין מיתה עושה בגרות, והרי היא ברשות אבי', וכש"כ דרק משום זה דהיא ברשות אבי' הוא דחייל בזה פטורא דמיתה, וכש"נ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף